כך סידרתי זיונים לביאליק

את ביאליק פגשתי לראשונה באודסה ב-1892. הוא נהג לשבת בבית הקפה ז'לז'ידה שברחוב זלאז'ק פינת צ'יזיק. הסתובבתי באזור לעתים קרובות כי באותן השנים נהגתי להציץ לז'ניה דרך חלון ביתה ולאונן. כך היינו באותו הגיל, צעירים ומאוננים. אני לא מתגאה בכך, חס וחלילה, אבל שפשפנו בלי הפסקה.

ביאליק הציץ בי ושאל אותי "מה אתה רוצה, קרציה?" ואני מיד ציטטתי לו את "אל לציפור" שבדיוק נדפס אז בחוברת "הפרדס". ביאליאק פיהק, גירבץ, והציע לי לשבת. מהר מאוד גילה ביאליק את הכישרון שלי: לסדר לו בתולות חובבות שירה. כך היינו באותן השנים: צעירים וחובבי בתולות. אני לא מתגאה בכך, חס וחלילה, אבל בתולות היו הדבר היחיד שעניין אותנו.

מנכ"לית של חברה גדולה במשק (לא אגיד מיהי, כמובן), יכולה לספר איך עברה פעם, כשהיתה בת 14, עם חברה ברחוב ואני ניגשתי אל שתיהן, פתחתי את מכנסיי, ושאלתי אותן אם הן רוצות ללטף את הציפור שלי בין העצים והצעתי להן מין אוראלי עם ביאליק. המנכ"לית כיום (אז היא היתה נערה, אני לא אגיד מיהי, כמובן), אמרה לי "שמעתי על הלשון הנפלאה של ביאליק" ובאה איתי. עוד באותו הלילה היינו, ביאליק ואני, שקועים בהתעסקות עם שתי הנערות. הן כמובן היו קטינות, ואסור היה לנו להתעסק איתן, ולכן לא זיינו אותן. הן רק מצצו לנו. אני זוכר את הלחמניות המוצקות של השמנה והמכוערת שאותה אני קיבלתי. ביאליק תמיד עמד על כך (סוג של משחק מילים) שהוא יקבל את היפות והרזות.

אין מדובר באירוע חד-פעמי כמובן, אלא במעשים שבשגרה. זמרת אחת (ושדרנית רדיו בהווה), חדה וחכמה, יכולה לספר (היא כמובן לא תספר איך פימפמתי לה את הצורה כמה פעמים, וניסיתי לסדר אותה גם לביאליק אבל זה לא הלך, והיה בלגאן והיא שנאה אותי על זה, בצדק, ושנאה את ביאליק ולכן תינתה אהבים עם ש"י עגנון. אני לא מתפאר בדברים האלו, חס וחלילה, פשוט היינו צעירים וחובבי מין אנאלי. בכל זאת, זו היתה אודסה). הממממ, איפה הייתי? אה, כן. היא יכולה לספר על טכניקות החיזור המפוארות שלי. אני לא מתפאר, חס וחלילה, בטכניקות החיזור שלי. בדרך כלל אוננתי מול הצעירות הנאות ולפעמים בכלל לא עמד לי, אבל היייתי צעיר, וחקיין, וגם אני רציתי לזיין כמו ביאליק.

גם אחרי שהוא התחתן עם מניה, ביאליק לא נרגע. אני זוכר פעם אחת, כששנינו היינו שיכורים מהתחת, אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא יפסיק עם השטויות. ביאליק הסתכל עליי במבט הכל כך מיוחד לו, והקיא עליי. אני לא מתפאר, חס וחלילה, בכך שביאליק הקיא עליי. ביאליק הקיא על כולם וכולם הקיאו עליי באותה התקופה. לפעמים אני הקאתי עליהם.

אני זוכר פעם אחת שחטפתי ממנו אגרוף כשישבנו באיזה בית קפה בתל-אביב בביקור המפורסם שלו בישראל בשנת 1909. אמרתי לו משהו שעצבן אותו ופתאום הוא קם, נתן לי אגרוף, השתין עליי וחזר לשתות וויסקי. אני לא מתפאר בכך, חס וחלילה. גם אני השתנתי עליו וגם על הבחורות שנהגתי לסדר לו כל יום רביעי אחר הצהריים, אחרי השלאף-שטונדה שלו. הייתי רווק, עם בלורית שיער מפוארת, ובכל זאת, זו היתה אודסה.

כמה חודשים לפני מותו, ביאליק הציע לי קצת גראס. אני זוכר את זה כמו היום. הגעתי אליו, כמו תמיד, מוכן לזיין את הבחורה החדשה שלו, אבל במקום בחורה חדשה זו היתה מניה, שפתחה לי את הדלת בלי בגדים. נדמה לי שבעירום מלא, אבל אולי היו לה תחתונים (אני לא זוכר). היא הזמינה אותי להיכנס. ביאליק, שכרגיל היה לבוש רק בגעטקס, נכנס אחריה לאמבטיה ותקע אותה מול העיניים שלי. אני לא מתפאר בכך, חס וחלילה, גם אני תקעתי את מניה. כולם תקעו את מניה באותן השנים.

אחרי שתקענו אותה, הוא הציע לי לקחת צינגלה. זה היה אירוע ששינה את חיי. למעשה, נולדתי מחדש ונפתחו בפניי השמיים וראיתי מראות אלוהים, ככתוב בספר שמואל ב'. לא אחזור עכשיו לסיפור על הצינגלה ההיא, שכבר תיארתי אותה כמה פעמים, אבל אף פעם לא שכחתי לביאליק את החסד הנפלא שעשה אז עמי. וגם את מניה.

27 מחשבות על “כך סידרתי זיונים לביאליק

  1. יופי של פרודיה!

    האקט הנקרופילי שמבצע מנחם בן בזכרו של דוד אבידן דוחה, גם אם כל דבריו אמת לאמיתה. מפתיע שבן סבור בכנות שהוא השתנה ושהוא כיום כבר לא החקיין והסרסור הקטן, כי הקטע שכתב מוכיח את ההפך המוחלט.

  2. ואותי מטריד עד מאוד חוסר העריכה של הטקסט המקורי – דבר שבסיפורי ביאליק דווקא בוצע לטובה.
    איפה שגיאות ההקלדה, טעויות התחביר והפיסוק ושאר המרעין בישין?
    זה לא אותו הדבר בלי כל אלו!

    אה, וגם חסרות לי התמונות…
    רוצה קצת?
    סבתא רבא שלי באמת הכירה את ביאליק עוד מאודסה. אפילו יש כמה תמונות שלהם מילדות ב"שכונה" באלבום התמונות המשפחתי.

  3. שאלו פעם את ביאליק: מיהם המובחרים והטובים ביותר בין אנשי העולם?
    אמר, היהודים.
    אמרו לו, אבל מבין היהודים, מיהם הטובים ביותר?
    אמר, יהודי אודסה.
    אמרו לו, אבל מבין יהודי אודסה, מהו השאור שבעיסה?
    אמר, אלו שמתפללים בבית הכנסת הגדול.
    אמרו לו, ומבין אלה שמתפללים בבית הכנסת הגדול, מיהו המובחר שבהם?
    אמר, כגן; והוא כזה אידיוט!

  4. גם מנחם בן וגם אבידן בועות מנופחות, שמשום מה שמור להן מקום של כבוד בתרבות המקומית.
    את הטור\כתבה\הפלצה הזו של בן כבר קראתי באינספור וריאציות בעבר משלל כותבים שסבורים שהם מקוריים. השפה הבוטה שאמורה לגרום לפרובוקציה כבר עייפה, והאנקדוטות של אלימות ומתירנות מינית ממוחזרות ולעוסות. לא ציפיתי יותר מבן אדם שההישג המשמעותי וה"מקורי" ביותר שלו זה לקחת אסיד בשנות השישים.

  5. עד שהגעתי לקישור ל"בן", הייתי בטוח שהיו"ר באמת התחרפן,
    ועכשיו זה ניראה לי סתם כותרת מיותרת לסיפור חביב.
    צריך היה להיות כתוב :
    איך סידרתי אותכם וחשבתם שאני מתחרפן,
    כשלמעשה רק רציתי לעשות פולו-אפ למנחם בן

    הענין הוא שהכתבה מגיעה כרסס לדף האייגוגל שלי,
    ולא בא לי שיהיו לי שם ניבולי פה.
    ואני דוקא אוהב את הרסס מהגלוב.

  6. אה כן, וניטפוק "אל הציפור"
    שלום רוב שובך ציפורה נחמדת/מארצות החום אל חלוני (נא לקרוא במילעל)

  7. גם אם חוש הומור יעשה בך מעשה סדום, לא תדע לזהותו.
    אויה! ניבלתי את פי! אני ניגש לעמוד בפינה.

  8. טוב, זה די גאוני… ולמגיב 6, אני מעדיף בכל רגע נתון את פחי האשפה שיובל מאונן מאחוריהם מאשר את כיכר העיר שמנחם מחרבן עליה. וולגרי, אבל לפחות לא מסריח.

  9. טקסט מופלא יובל. גם לי הוא הזכיר את החמישיה.
    ובקשר למנחם בן – אני חשבתי שכבר מיצינו את הג'אנר הזה עם דן בן אמוץ ואורי זוהר.
    עדיף כבר להתעסק בקרחת של נינט. על זה, לפחות, אני יכול לדבר עם הילדים.

  10. חוש הומור יש לי ויש לי
    הינה תראה : זיונים זיונים וגם מעשי סדום..
    איך אני? COOL לא?

    אגב כולה הפריעה לי הכותרת.
    ובכך שהתפתתי לקרוא גם את מנחם בן ה..

  11. גיליתי שיש לי דיעות קדומות. אני ארצ'י באנקר חסר תקנה. עוד לפני שקראתי את הגועל נפש של מנחם בן, לא סבלתי אותו. גם דוד אבידן מעורר בי בחילה, ואפילו האישיות של ביאליק מאוסה בעיני. העניין הוא שעל בן ואבידן אני לא יודע כלום, ועד שנפלתי במלכודת ההפניה שלך נזהרתי לא לקרוא שום דבר שהם כתבו. גם על ביאליק אני יודע מעט מאוד – כמה שירים במסגרת הבגרויות, התחכמויות מסוג "גזזני ואגרשך" ואמר או לא אמר את "אינני סובל את הפרענקים אחינו/על דמיונם לבני דודינו". זה כאמור מעט מדי מכדי לחרוץ דין (ובנוגע לפרענקים אחינו, בדרך כלל אני נותן לאנשים להנות מהספק, או לפחות להנות מהספק שזו בדיחה לא מוצלחת).
    לאחר התבוננות פנימית עמוקה הגעתי למסקנה בה פתחתי את התגובה. אני לא גאה בזה, ומודע לכך שמדובר בדיעה קדומה – אבל אני פשוט מתעב משוררים.
    אנטיפואטרי.

  12. הטקסט הכי מבריק שלך, שאני זוכר (ואני די סנילי, אז לא הייתי סומך עלי).

    בכול מקרה, לדעתי אתה יכול בקלות לתפוס את המשבצת של בן באח-הגדול-בלב בעונה הקרובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *