שנת הלימודים – הגרסה המציאותית

שנת הלימודים נפתחת כל שנה ב-1 בספטמבר (פחחחח) ומסתיימת ב-30 ביוני. חודשיים חופש גדול וחוזרים ללימודים. זה הסיפור הרשמי בכל אופן. בפועל, כאשר בודקים כמה ימים הילדים אשכרה לומדים מגלים שמדובר פחות או יותר ב… הממממ, בואו נראה.

שנת הלימודים הנוכחית נפתחה ב-1 בספטמבר, יום שלישי. ביום פתיחת שנת הלימודים לא לומדים כלום. מכירים את המורה, עושים טקס ונגמר היום. ביום למחרת מתארגנים. איזו מחברת מביאים, איזה ספר צריך להביא לאיזה שיעור, מכירים את המורים. יום חמישי מתחילים ללמוד. בקטנה. יום שישי – זה סוף שבוע, יום קצר לא לומדים.

שבוע הבא לומדים ראשון-שני-שלישי ביום רביעי כבר מתחילים להתכונן לחזרות של ראש השנה. ראש השנה הוא שבוע לאחר מכן אבל צריך לעשות חזרות. אין מה לעשות. הלך שבוע עד ראש השנה. חוזרים מראש השנה  ביום שני ה-21 בספטמבר ואז צריך לעשות חזרה על מה שהספיקו ללמוד לפני שבועיים כי אף אחד לא באמת זוכר. ביום שלישי מתחילים ללמוד כל מיני שיעורים לקראת יום כיפור שהוא בסוף השבוע. מגיע סוף השבוע – יום כיפור. חוזרים מיום כיפור לומדים יומיים ואז סוכות. חופש. עשרה ימים.

חוזרים מסוכות ב-11 באוקטובר הלך כבר חודש וחצי ולא למדו בעצם שום דבר. עכשיו אפשר להתחיל ללמוד. נו, אז לומדים שבועיים אבל אז מגיע יום הזיכרון ליצחק רבין ויש שיעורי חברה וכל המורים מדברים על רבין ומציירים ציורים לרבין ורואים תמונות של רבין. נגמר יום הזיכרון לרבין. יום למחרת זה יום שישי. יום שישי לא לומדים, זה יום קצר. נגמר אוקטובר.

נובמבר לומדים. אשכרה לומדים בנובמבר רק שבחלק מהימים יש גשם והכיתה זולפת ודולפת והילדים נשארים בבית כי אי אפשר ככה. אלו שהולכים לבית ספר חוטפים וירוס משהו טוב-טוב ונשארים שבוע בבית. לימודים נטו: עשרה ימים.

דצמבר לומדים שבוע ראשון אבל בשבוע השני מתחילות החזרות לחנוכה. הילדים רבים מי יהיה נר ראשון ומי שמש ומציירים חנוכיה ושומעים בפעם החמישית (אם הם בכיתה ה') על יהודה המכבי וכל זה. באמצע דצמבר מתחיל חג חנוכה ונגמר כשיוצאת הנשמה. חוזרים בסוף דצמבר ללימודים ולומדים איזה שבוע שבועיים.

בינואר גם לומדים לא רע חוץ מזה ששוב חולים הפעם בגלל שהילדה מהגן הביאה וירוס שהדביק את האמא שהדביקה את האחות הגדולה שנשארת בבית. כשהיא חוזרת לבית ספר היא חוטפת וירוס ממישהו בכיתה ומדביקה את האמא שמדביקה את הילדה הקטנה וכולם נשארים בבית שבועיים. בימים שלא חולים ומגיעים לבית הספר מגלים שהמחנכת חולה ולכן יש מורה מחליפה שאומרת להם להוציא מחברות ולצייר.

תחילת פברואר לומדים למעט הימים שקר מדי וכולם מנוזלים אבל לקראת סוף פברואר יש פורים ולכן שבוע לפני פורים כולם מתעסקים בתחפושת ובסיפורים על יהודה המכבי שהתחפש להמן הרשע ושרים שירים ומציירים את מרדכי היהודי. לוקח שבוע להתאושש מפורים והגיע חודש מארס.

בחודש מארס מתכוננים למיצב שזה אומר שאף אחד לא לומד שום דבר כי חייבים להצליח במיצב כי בית ספר שלא מצליח במיצב הוא לא בית ספר טוב. לכן, כל מה שעושים כל היום זה להתכונן למיצב. שזה חשוב מאוד. המיצב. לקראת סוף החודש מתכוננים לצאת לחופשת פסח מה שאומר ששבוע לפני פסח כבר לא ממש לומדים כי צריך להתכונן ולצייר מצות ולשמוע על יהודה המכבי שיצא ממצרים ופתח לים סוף את הצורה. חופש פסח. מתחיל במארס נגמר באמצע אפריל.

אמורים לחזור ב-6 באפריל אבל יש מימונה אז חוזרים ב-7 באפריל. ה-7 באפריל זה יום רביעי אבל לא לומדים כי צריך להתכונן לטקס של יום השואה שהוא בשבוע הבא. אז כל השיעורים מתבטלים והילדים הולכים לשיר שירים עצובים ולהתכונן להרכין את הראש בזמן הצפירה. יום השואה ב-13 באפריל ואפשר לחזור לשגרה רק שאי אפשר כי צריך להתכונן לקראת המסכת של יום הזיכרון שהיא ביום ראשון הבא ב-18 לאפריל. אז הילדים באים לבושים בלבן במשך שבוע ושרים שירים עצובים ומתכוננים להרכין את הראש בזמן הצפירה. ב-18 באפריל יום הזיכרון ואפשר לחזור לשגרה רק שלמחרת יש יום העצמאות אז יש חופש.

חוזרים מיום העצמאות ואפשר סוף סוף לחזור ללימודים ובאמת לומדים שבוע אבל ב-2 במאי יש ל"ג בעומר וכל כיתה עושה מדורה בזמן אחר, לפעמים שבוע לפני ל"ג בעומר – זה לא אומר שלא יעשו עוד מדורה בתאריך האמיתי של ל"ג בעומר ולכן אי אפשר ממש ללמוד כי עסוקים בלסחוב עצים ולצייר את יהודה המכבי שורף את המן הרשע בראש המדורה. נגמר ל"ג בעומר ואפשר לחזור לבית הספר אבל כולם חולים מזה שהם נשארו עד מאוחר במדורה ולכן הם נשארים בבית חצי שבוע.

חוזרים ללימודים ב-9 במאי אבל ב-12 במאי יש יום ירושלים ולכן יוצאים לסיור בירושלים. חוזרים ב-13 במאי ואפשר ללמוד אבל ב-18 במאי יש את שבועות ולכן צריך להתכונן לטקס ולהתלבש בלבן ולהכין מתכונים של עוגות או גבינות או לצייר את יהודה המכבי אוכל בורקס. גבינה. מגיע חג שבועות ויש חופש. שלושה ימים. חוזרים ללימודים ביום שישי ה-21 במאי אבל לא לומדים כי זה יום שישי, וזה יום קצר וכל זה.

אז חוזרים ביום ראשון ה-23 במאי ובאמת עכשיו סוף סוף אפשר ללמוד אבל לא למדו כל השנה וזו בעיה ולכן עושים הרבה מאוד מבחנים שבהם בודקים האם התלמידים למדו את החומר שלא נלמד וכולם הולכים למורים פרטיים כי המורים היו עסוקים בטקסים וסיורים והכנות וציורים של יהודה המכבי. והנה הגיע חודש יוני ושוב לומדים איזה שבוע אבל ב-13 ביוני מפסיקים ללמוד כי זה כבר סוף השנה ומחזירים את הספרים לפרויקט של הספרים אז אין ממה ללמוד. אז יושבים בכיתה ועושים כל מיני מטלות אוויליות כמו לצייר את יהודה המכבי מקבל תעודת סוף שנה או שמטילים על ההורים לאפות עוגה שהמתכון נכתב באנגלית – עבור שיעור אנגלית. באמת תודה רבה.

נגמרה השנה. זמן לימודים נטו: חודש וחצי בערך.

אחר כך לא מבינים למה הילדים לא יודעים שום דבר.

12 מחשבות על “שנת הלימודים – הגרסה המציאותית

  1. אני אומר, בוא נבטל את ל"ג בעומר, במילא בגלל המרד בר כוכבא העיפו אותנו מארץ ישראל :O
    זה ייתן לנו עוד שבוע ככה..

  2. ומה עם ילדי האסטמה ששבועיים לפני (כי מתחילים שבועיים לפני כדי שלא יתפסו לנו את העצים ואת המקום ואת התאריך) ושבועיים אחרי לא הולכים לבית הספר כי הם עסוקים בציור של יהודה המכבי עושה אינהלציה?
    ומה עם ימי הערכות העורף למלחמה שתהיה בקיץ? הרי הילדים צריכים ללמוד לרוץ למקלטים בצורה מסודרת ובלי לדחוף, לכן עושים חזרות על ההערכות וחזרות על החזרות להערכות. חשוב שנהיה מוכנים. ואסור לשכוח את ימי ההערכות לרעידת אדמה, בהם הילדים יושבים מתחת לשולחנות ומציירים את יהודה המכבי עומד מתחת למשקוף.
    ועוד לא כתבת מילה לגבי ימי הגיבוש, הטיולים, ההצגות, ההכנות למסיבת סוף השנה ואת המנוחה לאחר כל יום כזה.
    לפחות הם לומדים לצייר.

  3. ריקי כהן כתבה פעם (תגגלו, אין לי כח לחפש) על כמה ימים באופן רשמי יש לימודים. נדמה לי 200 ככה. פה בגולת ארה"ב, יש לי לוח שנה על המקרר (מסודרים) עם כל הימים: 180 יום. רסמי. 180 יום יש בית ספר. וזה בבי"ס לא יהודי, אין פסח. פעם אחרונה שבדקתי, היו 365 יום בשנה. 313 אם מורידים סופ"ש. אין לי כח לספור, אבל נגיד עוד 13 יום בערך זה חגים. נשארו 120 פאקינג ימים שבהם אנשים מבוגרים אמורים לייצר תפוקות. עכשיו, לך תסביר לעצמך על מה הלך הזמן.

  4. ומה עם הטיול השנתי? והסיור להכרת העיר? והגיחה לעיר הבירה? והביקור במוזיאון החדש שנפתח? והביקור של המפקחת ממשרד החינוך? גם להם יש כמה ימי הכנה לפני, וגם מההנג-אובר שלהם צריך להאושש. אבל לומדים משהו על החיים, לא?

  5. אצלי בתיכון היה נורא פופולרי לעשות סמינרים של כמה ימים בכל מיני מקומות. בכלל, ככל שגדלים יותר לומדים פחות. גם לצייר כבר לא לומדים.

  6. יובל, אם יש לך זמן, אנרגיות וראש נקי לכתוב את הפוסט הנ"ל עם כל הנתונים הדקדקנים, אז לי יש רק מסקנה אחת:
    get a life

  7. אם נשים לרגע אתת הציניות בצד.
    לעשות חזרות לראש השנה – אם עושים את זה נכון, זה גם ללמוד.
    ולשמוע את הסיפור על יהודה המכבי שחצה את ים סוף והדליק מדורות להודיע לשבטים שצריך חץ וקשת בשביל לירות בסופגניה – זה גם ללמוד. כשזה נעשה נכון.
    וטיול שנתי או סיור לירושליים – אחושילינג לימודים – שוב, אם עושים את זה נכון.
    ואין לי כוח לעבור על כל הפוסט אבל הנקודה ברורה.
    מי שעומד עם שעון עצר וסופר ימים – מפספס את המהות של לימודים, לדעתי.

    ולא יודע מה עם הילדים שלך. אבל אף אחד לא אומר על הילדים שלי שהם לא יודעים שום דבר. אולי כי אמא שלהם מפחידה ואולי בגלל שהם כן יודעים כמה דברים, פה ושם.

  8. מסכימה עם תגובה 11 – חלק מהדברים האלה יכולים להיות בהחלט לימודים. אולי לא במובן הכיתתי של המילה, ועדיין – כשעושים אותם נכון, התלמידים יכולים ללמוד מהם המון. זה תלוי בביצוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *