הדיגיטציה של הרוע

לפני קצת יותר משנה פרסמתי פוסט שהתייחס לכמה מרעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי ז'אק אלול. אתמול קיבלתי קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות לכתבת התחקיר הכי טובה שקראתי מזה זמן רב, כתבתו של שי פוגלמן בעיתון "הארץ".

פוגלמן מתאר כיצד המשטרה, בייחוד המשטרה באזור חברון (אבל לא רק), החלה להתמקד בעבירות מסוג מסוים. פוגלמן טוען שהסיבה להתמקדות בעבירות האלו אינה קשורה ל"אידיאולוגיה" או להחלטה של המחוז או הפיקוד של המשטרה להילחם בסוג מסוים של עבירות. תחת זאת, הסיבה האמיתית למאבק במשליכי האבנים ובמחזיקי הסכינים קשורה לרצון של השוטרים לשפר את "הניקוד שלהם" במערכת מחשב חדשה המכונה מנה"ל.

המערכת נותנת ניקוד לכל תחנת משטרה בהתאם לביצועיה וזאת על פי פרמטרים שנקבעו מראש. הניקוד אינו חסר משמעות והוא משפיע באופן ישיר על קידום השוטרים. בניסיון לקבל את הניקוד המקסימלי, החלו השוטרים להתמקד בעבירות מסוימות. כותב פוגלמן:

לאחר בדיקת המערכת ושקלול הציון שהיא נותנת לתחנות השונות, מתברר כי שני פקטורים הופכים את מעצרם של צעירים פלסטינים בחשד שיידו אבנים לאטרקטיבי ביותר, לפעמים הרבה יותר מטיפול בעבירות פליליות אחרות. לכידתם של זורקי אבנים מוגדרת על פי רוב "עבירת חשיפה", כלומר עבירה שלא הוגשה עליה תלונה במשטרה, ומעצר החשודים והודאתם הם תוצאה של עבודה יזומה מצד שוטרי התחנה.

וכך, כל טיפול בעבירת חשיפה מעניק לתחנה 4.2 אחוזים נוספים לציון. גם גילם הצעיר של הנחקרים שהודו באשמה מעניק לשוטרי תחנת חברון תוספת ציון, שיכולה להגיע בנסיבות מסוימות עד שבעה אחוזים. תוספת ציון, שיכולה להגיע עד 20 אחוז, תקבל התחנה אם יוגדרו המעצר והודאת החשוד כעמידה ביעד של המחוז – כפי שקורה בכמה מן האישומים הנדונים.

בעוד שפוגלמן מתאר בצורה פלסטית ומבהילה את הטענות של הפלסטינאים אודות עינויים הכוללים מכות איומות שהם סופגים במהלך החקירות, תיאור המצדיק דיון בפני עצמו, הטקסט שלו מתכתב, מבלי לדעת, עם אלול (בהערת אגב אומר, שהעובדה שאין ערך בויקיפדיה בעברית לז'אק אלול היא לא פחות מתעודת עניות לויקיפדיה הישראלית. הייתי כותב את הערך בעצמי אם לא הייתי סולד כל כך מהמערכת הטכנית של ויקיפדיה ומהסנוביזם הבלתי נסבל של אלו שמנהלים אותה).

אלול טען שמרקס טעה: לא הקפיטל היא התופעה החשובה ביותר בעולם המודרני אלא הטכנולוגיה. כאשר אלול מדבר על טכנולוגיה הוא מדבר על "טכניק" (Technique) ומדגיש שהיא לא זהה ל"טכנולוגיה". על פי אלול המושג "טכניק" לא מתייחס למכונות או טכנולוגיה אלא ל"מכלול השיטות הרציונאליות שמטרתן יעילות מוחלטת בכל תחום בפעילות האדם". לטענתו, לטכניק יש כמה מאפיינים משותפים, אחת מהן היא הרציונאליות.

לדבריו, התופעה הטכנית היא המהלך במסגרתו כל פעולה טכנית ספונטנית (מקטיפת פירות ועד בניית בית) הופכת לפעולה החותרת להשתמש ב"אמצעי הטוב ביותר" ולהגשים עצמה בצורה היעילה ביותר. עם הזמן היא הופכת לסוג של תודעה כאשר "הדרך הטובה ביותר" משתלטת על כל תחומי החיים. "המשימה היא למצוא את האמצעי הטוב ביותר במונחים מוחלטים, על בסיס חישוב מתמטי", הוא כותב בספרו "The Technological Society".

הרציונאליות הטכנית הזו עושה רדוקציה לכל דבר בו היא נוגעת למימד השיטה והלוגיקה שלה. הכול מרודד לרמה של "עובדות, כוחות, תופעות, אמצעים וכלים". מכיוון שאין ספונטניות, מכיוון שאין יצירתיות, הכול מלאכותי והכול נתפש כמו בעיה אותה ניתן לפתור באמצעות הלוגיקה של הטכניק: "יער הופך לפארק לאומי; משחק בייסבול מקרי בין ילדים בפינת רחוב הוא ארגון של ליגת ילדים המחכה להיוולד", כותב דיוויד לבקין (Lovekin) במאמרו על אלול.

על פי אלול, הטכניק כבר לא מתעניינת במטרה, באובייקט שלשמה היא באה לעולם; תחת זאת היא מתעניינת בפעולה עצמה, בטכניקה או בטכנולוגיה.

פוגלמן מספר שבמסמכי המשטרה מתוארת מטרתה של מנה"ל בדרך הבאה:

"יצירת כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית" – על פי הסיסמה "מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור".

כאשר אני מלמד את אלול אני לא תמיד מצליח למצוא דוגמאות הממחישות את גודל הזוועה שאלול כל כך מטיב לתאר, זוועה אותה הסטודנטים מתקשים לפעמים לתפוס בגלל שכולנו חיים בתוך העולם הטכניקי הזה.

כעת, כך נראה לי, הבעיה הזו נפתרה.

50 מחשבות על “הדיגיטציה של הרוע

  1. אחלה פוסט, נהיה לי מטושטש בעיניים איפושהוא באיזור של

    מכלול השיטות הרציונאליות שמטרתן יעילות מוחלטת בכל תחום בפעילות האדם

    אבל זה די ברור – בגלל זה לא מספרים לאנשים איך מודדים אותם או משנים את המשתנים כדי לצ'פר על דברים שונים. כמישהו שמתעסק עם מידע ותוצריו ביומיום, ככל שהעולם שלנו גדל ומסתבך, אין מנוס מלהשתמש בכלים כאלה, אבל להשתמש בחוכמה.

    הייתי משנה את:

    מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור

    למשהו קצת יותר פשוט:

    מה שלא נמדד לא ניתן לשיפור

  2. הבעיה היא לא הרצון למדוד אלא עניין הניקוד והניהול. תורת הניהול המקובלת, מניחה שכולם עצלנים משתמטים שהיו מעדיפים לא לעשות כלום, לו רק ניתנה האופציה, ולכן מעל כל אדם שמייצר משהו צריך שלושה מנהלים שיעריכו אותו ואחד את השני, יעריכו אותו כמו שאמר דגלאס אדאמס עד הספרה השמינית שאחרי הנקודה.

    המציאות היא כמובן שרוב בני האדם היו שמחים לעשות את עבודתם, ובעיקר היו שמחים לעשות את עבודתם היטב, לו ניתנה להם האופציה, המציאות היא גם שעבודה לעולם לא ניתנת להערכה מדויקת וכלי הערכה השונים מודדים מדדים לא רלוונטיים ובכך רק גורמים לעבודה להעשות גרוע יותר.

  3. הרבה מאד מערכות מתחילות להתאים את עצמן למדדים ארעיים כלשהם שנקבעים להם. בשנות ה60 וה-70 מתכנתים בIBM נמדדו על פי כמות שורות הקוד בתוכניות שלהם. זה כמובן לא עודד תוכניות חכמות או יעילות.

    אבל שימוש במדדים מקדים בהרבה את מערכות המידע המשטרתיות (אלא אם אתה מכליל את עצם השימוש במדדים במילה טכנולוגיה) ולדעתי התקיים גם לפני פילוסופיות הניהול של המאה ה20..

    אני חושב שבטענה המוצגת יש קצת הפשטה של השלב המחשבתי שנכנס בהמצאת המדדים, והתגובה האנושית למערכת חיזוקים שכזאת. במקום תיאור מערכת מורכבת של אקציות וראקציות ויש נסיון לתאר איזה יישות לא ברורה ומפחידה, שאני לא מסכים איתו.

    הטענה הבסיסית שמערכת מדדים נוטה לקבע את עצמה ולצאת מגבולות המטרות שנקבעו לה היא בהחלט נכונה. אבל לחלוטין לא מסכים עם המשפט הבא:

    אין ספונטניות, מכיוון שאין יצירתיות, הכול מלאכותי והכול נתפש כמו בעיה אותה ניתן לפתור באמצעות הלוגיקה של הטכניק:

    מה שאתה מתאר כמערכת מלאכותית וחסרת יצירתיות היא דווקא מערכת מרובת שחקנים מלאה בספונטניות ויצירתיות. יש לך גורם מנהל שמנסה לרתום את השוטרים למשימות שונות באמצעות מערכת מדדים ותמריצים. מאידך יש לך שוטרים ומנהלים מקומיים שמנסים למצוא טריקים, ומחשבים לעצמם איך לקבל מקסימום תועלת אישית עבור מינימום עבודה.

    מערכת החוקים שנוצרת היא משחק של פעולות ותגובות בין השחקנים הרלבנטיים למערכת. אפשר להסתכל על התהליך ולנסות לאפיין אותו מבחוץ, אבל בעיניי זה הדבר הכי אנושי, והכי רחוק מרובוטיות שאני יכול להעלות על דעתי. הדבר האחרון שמכוון את השחקנים במערכת זה לוגיקה קרה.

  4. הייתי ממליץ לקרוא מאמר מצויין של ספולסקי על תמריצים ומדידה http://bit.ly/5OnDIk
    ובכלל צפייה בתוכנית הטלויזיה ״הסמוייה״, המתארת את קמילתה של המסגרת האורבנית, תעזור בהמחשת הרעיונות שכתבת כאן.

  5. תודה רבה לכולם.

    סירו (10): אני חושב שאתה לא יורד לסוף דעתו של אלול. אלול לא מאשים את האנשים ברובוטיות או בלוגיקה קרה. הבעיה בעיני אלול היא שהאנשים הופכים למשועבדים ללוגיקה של המכונה. למכונה יש מדדים, היא פועלת בצורה רציונאלית כמו כל מכונה. מכיוון שכל המשטרה הוכפפה למערכת הזו, כל הסוכנים האנושיים, השוטרים, מחילים על עצמם את הלוגיקה שלה. מכאן שהשאלה שקודם לכן היתה "איזו עבירה הכי חשוב לטפל בה" או "איך אני יכול לעשות את עבודתי בצורה הטובה והנכונה ביותר" משתנה וכעת השאלה היא איך אני יכול לפעול כך שהפעולה שלי תתאם לרציונאליות של המכונה.

    מה שאתה קורא ל"שוטרים שמחפשים טריקים" אינו נובע מ"הטבע האנושי", יטען אלול, אלא נובע מכך שבמקום שהשוטרים ישרתו את הציבור, ואת התפקיד שלהם, את הפכו למשרתי המכונה שהרציונאליות שלה, אופן פעולתה, קובע באיזה עבירות כדאי להם לטפל ובהמשך – מי מבין השוטרים יקודם ומי לא. ומי יקודם? זה שנכנע בצורה הטובה ביותר לרציונאליות של המכונה.

    בעיניי, זה לא פחות ממבהיל.

  6. מסיבות של שנאה דתית, לאומנית וגזענית, צעירים ערבים מיידים אבנים ביהודים. האם מאמץ משטרתי ללכוד אותם ולהעמידם לדין הוא גילוי של רוע?

    החשודים, ואירגונים התומכים בעניין הפלסטינאי, טוענים שנגבו הודאות תוך הפעלת מכות ולחצים לא חוקיים. ככל שידוע לי כל חשוד פלילי שמוסר הודאה במשטרה, טוען טענות כגון אלה. נכון, אין בכך סתירה לאפשרות שחלק מטענות הנחקרים נכונות. אז מה המסקנה? שמח"ש תחקור את תלונות הערבים? או לאפשר לערבים להשליך אבנים על יהודים מפני שכך ראוי וכך נאה?

    אני לא שמאלן. אבל בדרך כלל אני מצליח להבין שמאלנים. אני לא תמיד מסכים, מפני שמערכת הערכים שלי שונה, האקסיומות שלי שונות, אבל אני מבין. עכשיו אני לא מבין.

    נניח שהיית מוחה על הרציונליות שבה מהנדס מתכנן פגז; כיצד המהנדס משתמש בשיטות מתמטיות כדי למצוא את האיזון המדוייק ביו כמות חומר הנפץ וכמות הרסס כך שיגרמו לתפוקת הרג מכסימלית. אני מבין ששמאלן עם קצת נטיות פילוסופיות וספרותיות היה יכול להתמוגג ולהתנאות מהסלידה שלו מ"הרציונליות של הרוע" בהקשר זה. שטויות, אבל אני מבין.

    אבל יעילות ורציונליות בהקשר של עבודת המשטרה? בהקשר של לחימה בעברות של גזענות ושנאה? לא מבין.

  7. אני עם רוגל (11).
    גם אצלי האסוציאציה המיידית הייתה הסדרה "הסמויה", שמציגה בדיוק חסר פשרות את הבעיות שהעלית בפוסט, וכיצד הרדיפה אחר "מספרים טובים יותר" מוחקת כל חלקה טובה ומפוררת לאיטה את המערכות הבירוקרטיות, המסורבלות גם כך.

  8. סתם מחשבה בנושא המשטרה והדיגיטליזציה:
    במשך שנים משטרת ישראל פיגרה בצורה ניכרת מאחורי אירגונים שדומים או מקבילים לה (בארץ או בחו"ל). סוף סוף מבצעים את השינוי הזה והופכים דברים במשטרה ליעילים יותר, ובכך משרתים את הציבור.
    לא ממש בדקתי את דברי אלול על הסכנה שבהפיכת מוסדות כאלו לטכנולוגיים (או למכונה, אפילו) אבל אני מודה שאני מעדיף מכונה משומנת היטב על פני משטרה שלא מצליחה לבצע את התפקיד שלה במידה הדרושה.
    אני חושב שהבעייתיות היא כשמסתכלים על אנשים כרכיבים של המכונה, ונמדדים כמו כל רכיב נוסף. אם אכן זו הבעיה שאלול מעלה, נראה לי לפחות שהפיתרון פשוט יחסית: לפתח ואפילו לסמוך על הטכנולוגיה במקומות הנכונים, אבל להשאיר לבני אדם אחריות מסויימת (כמו ניהול, שיפור ומשוב). גם שם יש הרבה מקום למירמה, שחיטות וכו' וכו', אבל לפחות יש לנו יותר נסיון בטיפול בנושאים כאלו, פנים מול פנים.

  9. הפוסט אכן מרתק, אין כמו פוליטיקה של הטכנולוגיה.
    יש בכתבה דברים לא ברורים: יש קצין אחד שמטיח האשמות ולא מזדהה בשמו, מספרים על מקרים רבים (אין אפילו מספר) אבל מביאים רק שני מקרים שהם גם לא ברורים. דרך הצגת הדברים היא מוכוונת ומגמתית מבלי בכלל לנסות להסתיר אותה, וזה מוריד בעיניי מערכו של ההישג העיתונאי אם היה פה. גם הכתב עצמו לא יכול לקשר בין המערכת לאירועים ומסתייג מכך בטקסט.

    לגבי המערכת: זאת אותו עיקרון של המערכת שהכניס ג'וליאני בזמנו לניו יורק, וסייעה משמעותית בהפחתת הפשיעה למעשה עד היום. בכתבה נאמר שהמערכת הוכנסה עוד לפני תקופת הניצב הנוכחי, האם יש עדויות לתופעות קודמות באזורים נוספים? האם מתעללים גם בנחקרים במקומות אחרים בשביל הודאות? האם אפשר לקבל את המספרים של המשטרה בעזרת חוק חופש המידע? אין לנו מושג מהכתבה.

    דרך אגב, סילוף נתונים תמיד היה על ידי המשטרה. הרבה פעמים היא משנה סיווגים של עבירות בשביל להציג הפחתה בפשיעה מדי שנה. זה טריק ידוע שכתבי הפלילים כותבים מדי שנה.

  10. אם כבר אז ניתן למצוא עוד הרבה טריקים של רוע בקרב המשטרה/פרקליטות/כנופיות שלטון החוק(ן) ומנצחים על המקהלה המרושעת כתבי ביבים כדוגמת רזי ברקאי (שבסוליית נעל יש הרבה יותר אינטליגנציה מאשר בקודקודו) ודן מרגלית המרושע והבוגדני.

    אז מיהו א"א והאם ניתן לכנות את רזי ברקאי אחרת מאשר דביל ואידיוט?

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=732228

  11. יובל: (זהירות, הערה פילוסופית לא מהותית לטענה של הפוסט) לא קראתי את אלול, ואני מניח שביותר ממשפט זה מנוסח אחרת, אבל מרקס טען בדיוק שהתופעה החשובה ביותר היא הטכנולוגיה, ולא הקפיטל. הקפיטל – יחסי הייצור – הוא נגזרת של הטכנולוגיה, קרי הייצור ההמוני, קרי כוחות הייצור.

  12. דרומי (21): אתה צודק, זה דיון צדדי. באופן כללי יש הרבה מאוד כוחות שפועלים ברקע המהפכה התעשייתית (אליבא דה מרקס) בהם גם כוחות הייצור שמשנים את יחסי הייצור שבסופו של דבר מובילים להופעתם של הבורגני והפועל על בימת ההיסטוריה. הבורגני משתמש בכוחות הייצור (שטכנולוגיה היא רק אחת מהם – גם משאבי הטבע כלולים בתוך כוחות הייצור) כדי להפיק הון שאת החלק העודף שלו הוא לוקח לעצמו. ההון, הקפיטל, הוא שמניע את כל המערכת (שברקע שלה פועלת גם טכנולוגיה) ולכן ההון הוא שעומד במרכז העניינים והטכנולוגיה היא כלי עזר לשמירה על הדומיננטיות של הבורגני. אלול אומר זה לא ההון שעומד במרכז העניינים, לא הלוגיקה שלו מפעילה את המערכת אלא הלוגיקה של הטכנולוגיה.

    צפריר (20): הלוואי. אבי כהן היה לפחות מצחיק.

  13. אח, גם אני ישר רצתי למצוא את המאמר של ספולסקי המתאר איך כל שיטה בה מנסים למדוד יעילות של מפתחים באמצעות מטריקות ישר גורמת להם להפסיק לעבוד ולנסות לייצר מדדים יותר טובים (http://www.joelonsoftware.com/news/20020715.html) אבל אז ראיתי שרוגל הקדים אותי.
    מצד שני – הייתי שמח אם השוטרים באזור מגוריי הפרברי להפליא (מערב ג'לג'וליה) היו מתוגמלים לפי תוצאות בשטח – ירידה בעבירות רכוש, הורדת נהגים ללא רשיון מהכביש, מהירות מענה לנשים מוכות ובאופן כללי – כמות נהגי הטרקטורונים שהם מצליחים לשפד על מוטות ברזל מלובן. ברגע שמפעילים את המדדים האלו על אוכלוסיה תחת כיבוש, צצות ועולות רגישויות פוליטיות (מוצדקות), אבל כפרבריסט מצוי, הייתי שמח לראות קצת יותר דיגיטיזציה וקצת פחות רוע.

  14. לדעתי העובדה שמשתמשים כאן במחשב פחותה בחשיבותה.

    מדידה היא טכנולוגיה שצריך לדעת להשתמש בה. כאשר לא משתמשים בה נכון, המדידה לא תקפה והיא גם עלולה להשפיע על המערכת שאותה היא מודדת.

    הסתכלות על המקרה הזה כבעיה בשימוש בטכנולוגיית המדידה יכולה להוליך אותך לעוד מקרים שבהם טכנולוגיית המדידה משפיעה לרעה על המערכת שאותה היא מודדת – לדוגמא, מבחני המיצ"ב.

    פוסט על העניין הזה עוד ייכתב ובינתיים פרסומת – תערוכת מבחנים ומדידה המתוכננת על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה ומוזיאון המדע http://mada.org.il/testing

  15. אני שמח שחנן הזכיר את המיצב וסטנדרטים בחינוך – זו גם היתה האסוציאציה שלי.

    הבעיה הגדולה היא שמקרים כמו שאתה מזכיר גורמים לתנועה "נגד המדידה" – למשל הדרישה הפופולרית לביטול הבגרויות המכנה את ביה"ס "בית חרושת לציונים".

    צריך למצוא איזון בין התייחסות למדידה כאלוהים ובין אי מדידה בכלל. אם אתה כמורה היית מודיע לסטודנטים שבקורס שלך כולם יקבלו אותו ציון, הרוב הגדול לא ממש היה טורח לנסות וללמוד.

  16. חשבתי על זה פעם: קידום ימדד באמצעות צבירת נקודות, ככל שהדרגה גבוהה יותר כך ידרשו נקודות רבות יותר לקידום.

    הבעיה בשיטה הנוכחית היא שהמשטרע עדיין מתמקדת בהודאה באשמה, ללא קשר לאמת.
    כנראה שחובה להוסיף למערכת גם "חוש שיפוט": שוטר שלא מסוגל לחוש שיפוט לא יכול להיות שוטר.

  17. יובל(12), כתבת:

    מכאן שהשאלה שקודם לכן היתה "איזו עבירה הכי חשוב לטפל בה" או "איך אני יכול לעשות את עבודתי בצורה הטובה והנכונה ביותר" משתנה וכעת השאלה היא איך אני יכול לפעול כך שהפעולה שלי תתאם לרציונאליות של המכונה.

    יש הסכמה גורפת על כך שברגע שקיים רציונל טכני הפועלים ילכו בעקבותיו כדי לשפר את מעמדם. השאלה שאנשים שוכחים לשאול היא מה הוא אותו רציונל טכני, מי קבע אותו והאם הוא נכון?
    אם אני צריך לבחור בין המצב בו כל שוטר זוטר שואל את עצמו "איזו עבירה הכי חשוב לטפל בה", לבין מצב בו מישהו בכיר החליט מה היא אותה עברה והשוטר הזוטר שואל את עצמו "איך אני יכול לפעול כדי להתאים את עצמי לרציונל" אני מעדיף את המצב השני.
    אין ספק שאם הרציונל תקול, כל המערכת תקולה מיסודה ומקרים כמו שתיארת (ורבים אחרים) יכולים לקרות. אך אם הרציונל הטכני הוא "נכון", לפתע יש בידך קבוצה גדולה של אנשים שפועלת בצורה נכונה. וזה בשונה מהמצב בו אין לשוטר סיבה לעבוד לפי הרציונל ואז הוא עושה כראות עיניו.

    אתה לא חושב שבעזרת מדידה נכונה ותגמול נכון (ואני לא טוען שאפשר להגיע למצב האוטופי של נכון, אך ניתן לשאוף אליו) אפשר להגיע ליעילות גבוה יותר בביצוע דברים נכונים?

  18. במקום אחר כתבתי שחברות רבות במשק עכשיו חותרות למצוינות, כמו סלקום כמו קופת חולים מכבי, ופעם אחר פעם אני נאלץ להסביר לסוקרים החביבים שמה שהם רואים כמצוינות ומה שאני רואה כמצוינות הם שני דברים שונים. אבל מכיוון שאני הוא זה העונה על השאלות, אני יכול גם לכוון את תשובותי כך שהעובדים שלהם יצאו מצוינים. אינני יודע אם למחשב יש אותה גמישות מחשבתית.

  19. ירון (14)
    אתה נותן לימניות שלך להסיט אותך מהנקודה החשובה בפוסט.
    בוא ננסה דוגמא אחרת – משטרת התנועה. נניח שמערכת המחשב הייתה נותנת ציון גבוה לתפיסת אנשים שלא אותתו במעבר בין נתיבים (מסיבות שלא אתה ולא אני מבינים). פתאום, השוטרים, במקום לתפוס עברייני תנועה שמסכנים את חיי כולם (רמזור אדום, אי עצירה בתמרור עצור, נהיגה פרועה), יתמקדו באנשים שלא אותתו במעבר נתיב.
    מה שמכתיב את ההתמקדות של השוטרים זה לא האינטרס הציבורי (הגנה על חיי המשתמשים בדרך), אלא הציונים של המחשב.

  20. בדרך עקלקלה זה מזכיר לי את פוקו ואת האופן שבו הסטטיסטיקה, המדידה והקטלוג הפכו לאמצעי ניהול ומשטור דכאניים וחונקים של האוכלוסייה. זה נכון שמדידה, ניהול ותגמול יכולים להיות יעילים ורצויים, כפי שכתבו מגיבים רבים, אבל אני חושבת שמה שמטריד בהשתלטות הטכנית על מרחבים ופונקציות רבים בחיינו היא העלמת הממד האנושי – גם במובן של מחיקת שיקול הדעת של השוטרים בחברון (או עובדים בתאגיד, או חיילים במחסום) אבל בעיקר בשל מחיקת האנושיות של מי שבא עימם במגע (וכמה קל למחוק אנושיות של פלסטינים). כשהכל נמדד במספרים, באופן בלתי נמנע גם בני אדם הופכים למספרים והזהות שלהם, הצרכים והרצונות שלהם הופכים ללא רלוונטיים מפני שעוד לא הומצאה המערכת שמסוגלת להטמיע נתונים שכאלה.

  21. URID (33

    מי שלא מאותת במעבר בין נתיבים הוא עבריין תנועה ומסכן את חייהם של שאר המשתמשים בכביש. אם משטרת התנועה היתה מתמקדת בעבירה זו במקום לתפוס נהגים שנוהגים ב- 110 קמ"ש בכביש 4 מצבנו בכבישים היה טוב יותר.

  22. הערה צדדית למומי והחתול (18), בספר freakonomics טוענים שההשפעה של החוקים של ג'וליאני הייתה אפסית. הירידה בפשע התרחשה במקביל במספר ערים בארצות הברית, וניתן לראות קשר בין השנה שבה ניתנו הקלות במתן אישורי/מימון הפלות לנשים לבין השנה שבה החלה הירידה באחוזי הפשיעה (אם אני זוכר נכון 17 שנה אחרי מתן ההקלות הפשיעה התחילה לרדת).

  23. urid, 31 –

    הסיפור של אלול והטכניקה במבטא צרפתי שלו, לא מעניין אותי כל כך. יש לי תחושה כלשהי של רוח הדברים, של האווירה הכללית. אני לא מאמין שאפשר לתרגם את האקרובטיקה המילולית המעורפלת של יובל, כשהוא מתאר את תורתו של אלול, לשום טענה קונקרטית מספיק, מדוייקת מספיק כדי שיהיה ניתן להוכיח או להפריך אותה. אם זה היה כל עניינו של הפוסט, לא הייתי מגיב כלל.

    הטענה המוגדרת יותר בפוסט מתיחסת לתהליך ניהולי במשטרה. נקבעו כללים להערכת ביצועי תחנות משטרה. לפי כללים אלה מסתבר, כנראה שלא בכוונת מכוון, שלכידת מיידי אבנים בחברון היא פעילות משטרתית רצוייה ומועדפת. כתוצאה מכך תחנת המשטרה בחברון הגבירה פעילות זו.

    התוצאה הזאת הוצגה כאן כהתנהגות לא רצוייה, ואפילו כתקלה מזוויעה. על כך התקוממתי בתגובה 14. האהדה הסמוייה לגילויי אלימות נגד יהודי חברון היא מבחינתי עיקר הפוסט.

  24. ירון,
    כל אחד רשאי לראות את העיקר במה שהוא רוצה – אני אישית חושב שיש חשיבות (מכרעת) למה שכותב הפוסט התכוון להגיד.
    הנקודה בנוגע לתהליך הניהולי במשטרה היא שהיא מנסה לקבוע סדר עדיפויות כללי לפעילות המשטרה שעלול להיות מנותק (אני מדבר פה מבורות, כיוון שאני לא יודע איך המערכת הזו עובדת בדיוק) מהצורך הנקודתי במרחב שבו פועלת המשטרה. אחרי הכל, סדר העדיפויות בנתניה לא אמור להיות זהה לזה שבחברון, כיוון שהבעיות שם שונות.
    מי שאמור להחליט במה מטפלים קודם הוא מפקד התחנה/אזור, ולא פקיד שקובע עדיפויות לפי פרמטרים כלליים (היית רוצה שגם בנתניה יעדיפו לתפוס קודם עבריינים צעירים, בגלל שזה נותן יותר נקודות?).

    שוב, הנקודה שאליה מתייחס עיקר הפוסט הוא ההשפעה של הכלי הניהולי הזה על פעילות המשטרה ולא על מסכנות הפלסטינים בחברון.

  25. ויקיפדיה- נו באמת:
    1. מה תעודת העניות בהיעדר ערך על ז'אק אלול? רצית שאיזה סנוב שאינו סולד כמוך מההנהלה ומהמערכת הטכנית יכתוב אותו? לשיטתך דווקא אם יהיה ערך זו תעודת עניות..
    2. אני מבין שבאופן דומה אם תראה ילד בוכה באמצע העיר לא תעזור לו כי ראש העיר הוא פוץ אמיתי לדעתך ולא מגיע לו שתעזור לתושבי העיר שלו. שילמד לקח! (וכמובן- זו תעודת עניות לתושבי העיר שאיש אינו מטפל בילד)
    3. מיליונים עוזרים ונעזרים, אבל לא- אתה לא סנוב! אתה לא תצטרף אליהם! אתה איש עקרונות!

  26. 37. urid:

    השמאלן שכתב את המאמר בהארץ לא מתעניין בנתניה או ביחס בין מטה המשטרה בירושליים ובין מפקד תחנת נתניה. מפריע לו שמשטרה מתערבת יותר מידי בעסקיהם של "משליכי האבנים ובמחזיקי הסכינים" בחברון. מדובר כמובן בצעירים ערבים שתוקפים יהודים מטעמי שנאה.

    הרדיפה המוגברת הזאת של ערבים שמשליכים אבנים על יהודים בחברון, היא תופעה רעה מאוד כנראה. מאחר שהאשמה נפלה על תוכנת מחשב כלשהי, מתנוססת מעל הפוסט הכותרת "הדיגיטציה של הרוע". יובל מקשר את הסיפור בדרך כלשהי לתורתו של אלול, ולכן מסתיים הפוסט במשפטים:

    כאשר אני מלמד את אלול אני לא תמיד מצליח למצוא דוגמאות הממחישות את גודל הזוועה שאלול כל כך מטיב לתאר, זוועה אותה הסטודנטים מתקשים לפעמים לתפוס בגלל שכולנו חיים בתוך העולם הטכניקי הזה.

    כעת, כך נראה לי, הבעיה הזו נפתרה.

    "הרוע" או "הזוועה" שבהגנה על היהודים תושבי חברון מפני אלימות של צעירים ערבים, הוא הציר המרכזי. בלי ה"רוע" הזה לא היה צורך בהסבר התרבותי של אלול. הרוע נגרם ע"י סדרי העדיפויות של המשטרה, והן הרי חלק מתרבות הרציונליות ויעילות… בלה בלה בלה…

  27. אנונימי (39):
    די, בהארץ כותבים שמאלנים?
    אמנם לכתבה בהארץ יש רעיון מרכזי מסוים, אבל לפוסט של יובל יש רעיון מרכזי אחר. הנחתי, שכיוון שאתם מגיבים לפוסט של יובל, ולא, נניח, באתר של הארץ, כדאי להתייחס לרעיון המרכזי שיובל מעלה.
    אבל זה רק אני.

  28. פוסט מעולה. ישר לבאזז.

    עוד נקודה שיש אולי לתת עליה את הדעת: מי תיכנתו את המערכת הזו? האם הם הבינו מה הם עושים? ואם כן – ונניח שהנדסת תוכנה היתה כמו הנדסת בניין (ז"א, משלמים על טעויות) – האם היה אפשר להעמידם לדין משמעתי?
    האם יש תוכנה שבלתי חוקי בעליל לכתוב אותה?

    בצעירותי הייתי צריך לכתוב תוכנת משוב והערכה. כמתכנת מאוד נהנתי ממנה, כיוון שהיא כללה מגוון רחב של טכנולוגיות, ובעיקר מערכת גרפים מתוחכמת.
    לקראת סוף הפרוייקט, באתי להכין את הנתונים לגרפים והבחנתי שכל הבסיס הסטטיסטי-מתימטי של העניין רעוע, וגם בחירת הגרפים התבססה על השאלה "מה נראה מגניב" ולא "מה עונה לשאלות עליהן המשוב אמור לענות" (למשל, שימוש בגרף קווים במקום בעמודות על נתונים לא רציפים).

    כמהנדס תוכנה, סרבתי לסיים את הפרוייקט עד שמישהו ישכנע אותי שהפעולות הסטטיסטיות נכונות והגרפים מתאימים.
    אף אחד לא שכנע אותי. למען האמת, אף אחד אפילו לא ניסה.
    אחרי שכל העניין הגיע למנכ"ל, הפרוייקט בוטל.

    (((לתשומת לב המתכנתים שהולכים לעשות את המאגר הביומטרי)))

  29. ואם כבר מדברים על שורות קוד וג'ואל ספולסקי, הנה הסיפור של ביל אטקינסון (כתב את הספריות הגרפיות של ליסה והמק הקלאסי), ומלחמתו במטריקות של הקוד.
    2000- שורות קוד

    אה, ויש גם את זה:
    WTF/m
    מעניין איך אלול היה מתייחס לזה, מכיוון ש-WTF היא תגובה אנושית שמכונה לא באמת יכולה לייצר (בינתיים,לפחות).

  30. פוסט מעולה ומעניין!

    38 & 46 בקשר לויקיפדיה, טוב, זה כבר פילוסוף אחר, בורדייה (גם הערך עליו דל באגף העיברי). הם מייצרים דיקטטורה של הידע, מה שלא עולה בקנה אחד עם המטרות של המיזם הכללי.

  31. 48 אוקיי, אבל איך הם עושים את זה? אפשר לתת דוגמאות תכלס לדיקטטורה הזאת במערכת הטכנית?
    אני מודה שלי כמישהו שרק קורא שם המערכת הטכנית נראית בסדר גמור 🙂

  32. אני ממליץ לכם לקרוא את
    טכנולפולין
    של ניל פוסטמן.
    ספר מצוין עם הרבה מאד דוגמאות להשתלטות הטכנולוגיה בעידננו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *