בוווו! נכון מפחיד?

גוגל היא חברה מעט מפחידה. כתבתי על זה לא מעט פעמים, דיברתי על זה לא מעט פעמים ולמעשה אני מקדיש שיעור שלם באחד הקורסים שלי כדי להמחיש עד כמה גוגל מפחידה, למה היא מפחידה והאם אפשר לעשות משהו בעניין.

אני מניח שאני לא לבד בחששותיי מגוגל. כל מי שקצת עוקב אחר החברה ומבין את העוצמה והיכולות שלה, נמלא חששות. העובדה הזו גורמת לאמצעי התקשורת לדווח על גוגל בטון מפחיד, לעתים תוך עיוות מוחלט של דברי מנהלי החברה או פירוש מסולף של מעשיה. הנה דוגמה שממחישה את הפרקטיקה הזו:

נרג'-מעריב מדווח כך:

זו נשמעת כמו הצהרה שערורייתית, הלא כן? חיפשתי הקלטה של דברי שמידט ובעזרתה האדיבה, ובכן, של גוגל, מצאתי אותה. שמידט נשאל על ידי עורך The Atlantic האם זה נכון שגוגל מפתחת שתלים שיוטמעו במוח של המשתמשים. שמידט אומר לו, שככל הידוע לו התשובה היא "לא" ומסביר שאין בכך צורך אמיתי כיוון שהמשתמשים יכולים לספק מידע רב על עצמם ובאמצעות המידע הזה, גוגל תוכל להחזיר להם תשובות טובות יותר לשאלות החיפוש שלהם. כמובן, מסביר שמידט, שהמידע הזה יגיע לגוגל רק אם המשתמשים ירצו בכך, כלומר, רק אם הם יתנו רשות (With your permission). אחרי שאמר מספר פעמים  With your permission, מגיע שמידט (בדקה ה-16:19) לשורה התחתונה:

זה נראה קצת שונה מאשר "אנחנו יודעים עליכם הכל", הלא כן? (כדאי לצפות בכל הראיון, הוא די מעניין).

כמובן, שהביקורת שלי קצת לא הוגנת כיוון ש"מעריב" (ואתר האינטרנט שלו) הוא לא עיתון אמיתי, אלא סחבה וכל מי שקורא אותו, ואני כולל בכך גם את עצמי, צריך להבין שהנזק שייגרם לו מקריאתו הוא על אחריותו הבלעדית. מצד שני יש לי ציפיות גבוהות יותר מ"דה-מרקר" אשר דיווח על אותו אירוע ממש. גם הכותרת של "דה-מרקר" היא הוצאה מהקשר של דברי שמידט:

"דה-מרקר" מנסה, איכשהו, בצורה חלושה וכמעט מוסתרת, להכניס את דברי שמידט להקשר הנכון. בכותרת המשנה נכתב: "אם תתנו לנו מידע רב יותר" ובפסקה השניה נכתב "ברשותכם, אתם תיתנו לנו מידע רב יותר". כמובן שההדגשה היא לא במקור, ורק אחרי שרואים את שמידט מדבר, מבינים שצריכה להיות שם הדגשה. אבל הרבה יותר סקסי, והרבה יותר נחמד להתגנב מאחורי גבם של הקוראים ולזעוק: "בוווו!!" כדי שילחצו על עוד כותרת.

לזכותם של אנשי "דה-מרקר" יש לומר שהם מודים שזו פרקטיקה בה הם נוטים להשתמש מדי פעם.

18 מחשבות על “בוווו! נכון מפחיד?

  1. הכל נכון, אבל בשורה התחתונה זה עדיין די מפחיד שלתאגיד פרטי אחד (או שניים או שלושה) יש כ"כ הרבה כח ומידע, ושאין שום סיבה נראית לעין שהפתרון הקפיטליסטי הנאיבי של הגדלה משמעותית של מספר המתחרים בשוק יעבוד באיזושהי צורה.

  2. אכן, ה"עיתונים" הישראלים מוכיחים, בפעם המי-יודע-כמה, ש"סנסציה" ו"פרובוקציה" הן אותו דבר, אם רק מזלזלים מספיק באינטליגנציה של הגוגלשים (אהמ, זו לא שגיאת כתיב).

    ובלי להיכנס כרגע לדעתי על גוגל, מה ששמידט כן אמר הוא אמנם לא ה"בו" שניסו לעשות ממנו כאן, אך הוא כן מגוחך לחלוטין. עצם העובדה שהוא (כביכול) מתייחס ברצינות לשאלה אם גוגל מפתחת שבבים שיושתלו במוחותינו מעידה על אובדן הקשר עם המציאות של החברה הזו. הניסיון המתחנחן שלה לשכנע אותנו ש"אם רק תתנו לנו את ידכם הימנית, נוכל לבנות בעזרתה את הבית שלכם" כבר מזמן יצא מכל פרופורציה.

  3. דני, את הכוח התאגיד הזה צובר מאיתנו, המשתמשים במוצרים ובשירותים שלו. גם יש לנו כוח – כוח ההימנעות משימוש במוצרים ושירותים אלו ואז לא נצטרך לפחד ממנו.

  4. איתן – אני לא מהחוששים הגדולים מגוגל ומפרטיות בכלל, אבל ההימנעות משימוש במוצרי גוגל לא פוטר מהפחד ממנו – הרי האינדקס שלהם מכיל, למשל, מידע שאתה העלית לרשת, שלא דרכם, שאחרים יכולים לחפש. שלא לדבר על שירותים שהמידע שלהם לא מגיע מהרשת כלל (Street View למשל) – איך נמנעים מהמידע שנאסף עלינו בשירותים כאלה?

  5. נמרוד, בוא נדבר על מה שנאסף בלי שיתוף פעולה ישיר שלנו. האינטרנט הוא מרחב ציבורי, בדיוק כמו הרחוב הפיזי. כל מה שנקלט שם, על ידי מדינה או גוף פרטי, יכול להיאסף ומשם לאלף ואחד שימושים. אף אדם לא באמת מצפה לפרטיות במרחב ציבורי, בגלל זה אנחנו הולכים ברחוב עם בגדים ולא עושים כל דבר בציבור… אנשים צריכים להבין שגם באינטרנט הם צריכים ללבוש "בגדים", ולא לחטט באף וכן הלאה. אלא אם כמובן לא אכפת להם.
    אני חושב שהפחד הוא לא מהאיסוף אלא מהשימוש במידע שנאסף. מידע שנאסף ולא נעשה בו שימוש – הוא חסר ערך ולא מסכן אותך. החשש הוא מפוטנציאל השימוש.

    הבעייתיות היא כאשר מישהו מחליט להשתמש במידע עליך בכדי להפוך אותך ל"כוכב" בעל כורחך, שזה לדעתי החידוש שבאינטרנט. למעשה זה גם היה יכול להיות לפני האינטרנט, בעיתונות הרשמית (כתובה/רדיו/טלוויזיה), אבל זה לא היה שווה להם (מבחינה חדשותית) אלא אם זה היה ממש יוצא דופן (לטוב או לרע). ראה למשל לאחרונה את החייל שברח מאימון של סיירת מטכ"ל – יום אחד הוא היה שושואיסט לחלוטין בתרגיל בדרום הארץ ולמחרת הוא היה במלוא הדרו בעמוד הראשון של עיתון הבוקר בכל המדינה. או באינטרנט – "נער מלחמת הכוכבים" – יום אחד הוא היה בבית הספר, חושב שהוא לבד עם הדמיון שלו ולמחרת באינטרנט, מושם ללעג.
    באינטרנט שטח הפרסום וההפצה הם למעשה בחינם ואז אין בעיה לפרסם כל דבר, קטן וטיפשי ככל שיהיה. הבעיה ברשת, ולא בגוגל, היא שאין לך שליטה על השימוש בפרסונה שלך, כל אחד יכול להגדיל אותה בשקל תשעים ובשלוש שניות.
    זה שאדם נמצא במרחב ציבורי (שם לפעמים הוא חייב לעבור כי זה חלק מהחיים, וזה כמובן נכון גם לאינטרנט) לא אומר שהוא רוצה להיות "כוכב" בתפוצה רחבה ולפעמים עושים אותו כזה בעל כורחו, וזו הבעיה, בין אם זה בעיתונות הרשמית ובין אם זה באינטרנט.
    המצב הוא, לצערי, שמי שרוצה להשתמש באינטרנט ללא חששות לפרטיותו, צריך לעשות זאת עם זהות בדויה.

    לגבי Street View אני מסכים איתך במידה מסוימת. זה בעייתי כי כאן גוגל חצתה קו. היא גם יצאה מהאינטרנט והתחילה לאנדקס את המרחב הפיזי וגם אספה מידע *ביוזמתה* ולא אספה מידע שאנו פרסמנו ביוזמתנו.

  6. "כמובן, שהביקורת שלי קצת לא הוגנת כיוון ש"מעריב" (ואתר האינטרנט שלו) הוא לא עיתון אמיתי, אלא סחבה… "
    LOL

  7. אין שום דבר מגוחך בפיתוח שתלים. להפך, אני חושב שזה אפילו הכרחי אם גוגל רוצה להמשיך להתפתח ולגדול.

  8. יש להרבה כתבי טכנולוגיה יכולת נסתרת לכתוב בצורה סוביקטיבת לחלוטין בתת מודע למרות שהם מנסים מאוד לכתוב בצורה אוביקטיבית. למחלה זו עדיין אין תרופה למרבה הצער.

  9. איתן – מעבר לאיסוף המידע והאינדוקס שלו, יש גם את שאלת החיבורים שנעשים. אני אתן לך דוגמא. את הבלוג שלי אני כותב בשמי הפרטי בלבד. בתור איש היי טק הבלוג לא מוסיף לי מוניטין מצד אחד, ואני לא בהכרח רוצה שכל מעסיק פוטנציאלי יקרא את הגיגיי. ועדיין, חיפוש של שמי המלא מעלה קישור לבלוג (גם אם לא בעמוד הראשון). כלומר, האלגוריתם של גוגל מצליח ליצר את הקישורים שבאופן אנושי היה קשה עד בלתי אפשרי לעשות אותם. הרבה פעמים אנשים לא מודעים למידע אותו הם מפרסמים כיוון שבעוד אין להם בעיה שהתוכן עצמו יהיה ציבורי, המטא-דאטה (לדוגמא, המייל תחתיו הוא מתפרסם) יכול לאפשר לגוגל ליצר קישורים למידע אחר, גם אם המשתמש לא היה רוצה שפיסות המידע האלו יהיו קשורות.

  10. האם באמת אנו צריכים לפחד כל כך מגוגל?
    אני מניח שכאשר החלו עם שירותי דואר (אלו של פעם – עם דוור ותיבה ובולים) היו יכולות להווצר אצלנו אותם חששות – מישהו עלול לקרוא את הדואר האישי, מישהו עלול לפתוח את המעטפה ששלחתי עם הכסף, המערכת מסורבלת, מי ערב לכך שהדואר יגיע ליעדו.
    מערכות של היום לא שונות בהרבה. אולי חוץ מהעובדה שהם יוצרות תחושה מעט מוטעית של אינטימיות – דבר שהמודעות אליו הולכת וגדלה. בהרבה מובנים המערכות היום טובות יותר.

    אף אחד כיום לא חושש שמישהו בדואר ישראל יודע משהו על הבנק שלי, איפה אני גר בדיוק, ומי שולח לי דואר. אז גם אם היום המערכות החדשות לא מספיק משומנות והנושאים של פרטיות ובטיחות מידע אינם בראש סדרי העדיפויות של המפעילים – אלו ודאי מטרידים הרבה משתמשים וזו סיבה טובה לחשוב שנושאים אלו יקבלו טיפול הולם

  11. דהמרקר פישלו הפעם בגדול.

    הכותרת שם צריכה להיות –
    בגוגל יודעים עליכם הכל – ואיך אתם יכולים לעשות מזה כסף.

  12. מי שחוזר על הטריק הזה כמעט כל יום הוא יוסי גורביץ בטור שלו בכלכליסט. מדהים אותי כל פעם מחדש איך הוא "מפרש את המציאות" ביחס לגוגל.

  13. גוגל, שהתחילה בתור חברה מהפכנית, כמו כל תאגיד ענק – הופכת אט אט להיפך הגמור. בקרוב נהיה כולנו חיילים של גוגל ונחכה להצלה מצידה של מייקרוסופט, יה וכו' (לאן הגענו…)

  14. הכל טוב, אך למה אתה מצפה מדה מרקר או מכל כלי תקשורת אחר בישראל (המתקיים על פירסום) להיות שונה ממעריב?
    לכולם יש מנהל מכירות, ולזה יש יעדים.
    אנשי התוכן יוחלפו אם אנשי המכירות לא יצליחו למכור. לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *