בנקודת האל-חזור

בקורס “מבוא לניו-מדיה” אני עוסק במושג “אפקט הרשת“. המושג מדבר על אפקט שמתרחש כאשר עוד ועוד משתמשים מתחילים להשתמש בשירות כלשהו. הדוגמה הקלאסית היא הפקס (או הטלפון): כאשר בעולם יש רק שני מכשירי פקס הערך שלהם לא ממש גדול. ככל שיותר ויותר אנשים רוכשים מכשיר פקס, כך הערך של המכשיר שלך עולה כי כעת אתה יכול לעשות איתו הרבה יותר (לשלוח להרבה יותר אנשים הודעת פקס). כל משתמש בפני עצמו חושב על עצמו, הוא לא חושב על כך שהוא מגדיל את הערך של המוצר עבור אחרים – אבל זה קורה בכל זאת. ברגע שאפקט הרשת הופך מוחשי ואנשים הופכים מודעים לכך שהערך של השירות גדל (נניח רשת חברתית), יכולה רשת חברתית לצמוח במהירות עצומה תוך זמן קצר. זהו ה-Tipping Point. מהרגע שנוצרת מאסה קריטית של משתמשים ומהרגע שנוצר אפקט רשת מספיק גדול, בבת אחת מצטרפים לשירות המוני בני אדם.

גם במחאה הנוכחית מתרחש אפקט רשת: ככל שיותר אנשים מצטרפים אל המחאה כך הערך שלה גדל והיא הופכת רבת ערך בפני עצמה ורבת ערך עבור המשתתפים בה. מה שהחל בצעירה אחת עם אוהל ושק שינה, הפך לתנועה עממית, לאחר מכן למאבק של הסטודנטים וכעת גם למאבק של ההסתדרות; מה שהחל בשדרות רוטשילד התפשט לעוד ערים; מה שהחל כמחאה על מחירי הדיור הפך למחאה בנוגע לשחיקת וקריסת מעמד הביניים, הרס מערכת הבריאות, החינוך, התמיכה הסוציאלית, מחירי המזון, הדלק ויוקר המחייה.

השאלה שנותרה היא האם הגענו אל ה-Tipping Point, האם הגענו לאותה נקודת האל-חזור שבה נוצרת מאסה קריטית של “משתמשים” שתוביל לכך שלא יהיה ניתן להשיב את הגלגל לאחור?

אני בוחן את האירועים השונים ומעריך שהתשובה היא חיובית. הגענו אל נקודת האל-חזור.

לנתניהו היתה הזדמנות לבלום את המחאה במסיבת העיתונאים שלו. התוצאה היתה הפוכה. לא רק שהוא לא שכנע אף אחד, ההסתדרות נכנסה לעובי הקורה, ערי האוהלים רק גדלות ומתפשטות והצעדות הופכות אלימות יותר. אם בזה לא די, המחאה התחילה בעיתוי טוב: אמצע חודש יולי. הסטודנטים בחופשה עד סוף אוקטובר, זה קיץ ולכן מזג האוויר, למרות היותו דביק, הרבה יותר סלחני ומזמין מאשר בחורף, החגים עוד רחוקים, אנשים נמצאים בתקופה רגועה יותר במקומות העבודה שבאופן טבעי מורידים הילוך בחודשי הקיץ. לפנינו חלון הזדמנויות של כמעט חודשיים, חודשיים שבהם ימררו לנתניהו את החיים. זה נצח.

השאלה היחידה היא מהי אותה נקודת אל-חזור, מה יקרה בה? קשה לדעת. מכיוון שמדובר במחאה עממית, קשה לדעת בדיוק איך היא תגמר ובעצם קשה לנסח לה מטרות אחידות, סדורות וברורות. אבל אם תשאלו אותי יש בכל זאת אירוע אחד שהולך ומתברר כבלתי נמנע: נפילתו של נתניהו.

כאשר טענתי שזה מה שיקרה בימים האחרונים שאלו אותי: “אוקיי, אז הפלנו את נתניהו. מי יבוא במקומו? ציפי? אהוד? איווט? מי?”. אכן, האלטרנטיבות אינן מרנינות, בלשון המעטה ובכל זאת, להערכתי (ויתכן שאני שוגה), יהיה הבדל אחד: ראש הממשלה הבא, יהיה אשר יהיה, ידע משהו שנתניהו לא ידע: לא רק ש”ס יכולה להפיל אותך, לא רק ליברמן יכול לעשות לך צרות – גם העם יכול להפיל אותך בהתקוממות שלא תוכל להשתלט עליה בעזרת ספינים מגוחכים, מפלגים ושקריים.

הלקח הפוליטי הזה, שמעולם לא נלמד בישראל ואולי מתרחש עכשיו אל מול נגד עינינו, עשוי לקיים, בפני עצמו, שינוי תודעתי חשוב בקרב מנהיגי המדינה. הם היו בטוחים שכל מה שהם צריכים לעשות זה “לנהל את הקואליציה”, כל שהם צריכים לדאוג הוא להפיס את דעתם של כל מיני דמגוגים דוגמת דני דנון, פאשיסטים דוגמת איווט ליברמן, בהמות דוגמת מירי רגב ותאבי שלטון מתועבים דוגמת אהוד ברק. לא עוד. אתם צריכים לדאוג לאזרחים. קודם כל לאזרחים. אתם לא יכולים להבטיח הבטחות, לאחר מכן להתנער מהן בגסות ולחשוב שזה יעבור לכם בשלום.

אני לא תמים. מה שמתרחש עכשיו הוא בגדר Perfect Storm. זה לא יקרה בכל פעם שפוליטיקאי לא יעמוד בהבטחות שלו. ועדיין, הציבור הישראלי מלמד את המנהיגים שלו לקח שהם לא ישכחו במהירה. ולו רק בשביל זה – כל זה היה כדאי.

נכתבו 34 תגובות לפוסט “בנקודת האל-חזור”

  1. עמית:

    באתר אחד (לא משנה מאיזו עדה), התפרסם פוסט אחד, עם קישור לשיר אחד.
    כנראה שכמה אנשים הקשיבו למילים….

  2. אריאל:

    ההמונים דורשים לדעת: מה חהתחדש בתביעת הדיבה והאם לנפילת הגלוב השבוע יש קשר לזה?

  3. קיימן:

    מילים כדורבנות!

    אני לא בטוח שביבי באמת יפול כתוצאה מהמחאה, המדינה הזאת הרבה יותר צינית ואדישה ממה שהיא הייתה לפני כמה שנים..

    אבל אולי סופסוף ירד יוקר המחייה המטורף הזה ותחזור השפיות לחיים כאן…

  4. אדאג מוזרח:

    או שאני הציני היחיד שמצליח לא להיסחף על נחשולי אתחלתא דגאולתא חילונית או שאני כל כך טועה (מקווה שהשני) אבל משום מה אין לי שמץ של ספק שהמחאה הזו תנפח את נשמתה בקול דממה דקה, שהמניפולציות של ביבי יפוררו אותה, שפקחי העיריה יציקו עד שיימאס ושמה שיישאר מכל זה הוא כמה תיקונים מינוריים בחוקים שוליים.

    קול דממה דקה.

  5. יובל:

    אדאג (4): אני מקווה בשביל שנינו, בשביל המדינה, שאתה טועה.

    אריאל (2): בינתיים אין חדש בגזרה הזו.

  6. אלנתן:

    לא נשמע מציאותי.
    איך מפילים ממשלה ברחוב?
    הדרך היחידה הקיימת היום היא דרך הכנסת, שם למזלנו יש רוב מוצק לממשלה.
    תמשיכו לחלום…

  7. אדגר:

    אלנתן, אני מבין ששיעורי היסטוריה זה לא הצד החזק שלך? או שאתה רוצה להגדיר “ברחוב” שוב?

  8. נ:

    גם אני לא מהאופטימיים.

    עם חום אפשר להסתדר, אבל אוגוסט ממש מעבר לפינה, ואוגוסט זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה ישאיר את המחאה לסטודנטים בלבד, היא תהפוך סקטוריאלית ותמות. או שסתם יקרה משהו “יותר חשוב”, לא תהיה תקשורת והמחאה תמות.

    כמו שאני רואה את זה, יש המון מאבקים ומדברים מעט מדי על התמונה הגדולה. יש המון גופים רשמיים יותר או פחות שמושכים לכל הכיוונים, ואני לא בטוח שמחאה כזו יכולה להצליח.

    התמונה הגדולה לדעתי היא שנעשה ממש קשה לחיות פה. יקר כאן נורא ואנשים שמרוויחים המון לא מצליחים לגמור את החודש. זה לא רק הדיור ולא רק המזון – זה הכל ביחד ונגד זה צריך למחות. איך יכול להיות שמשוויצים פה בצמיחה של המשק והציבור רק יותר ויותר נובל?

    עוד דבר שאי אפשר בלעדיו הוא מנהיגות של מחאה ומנהיגות אלטרנטיבית (בהנחה שהמטרה היא הפלת הממשלה, ולא “סתם” תיקון המצב – מה שלדעתי לא מחוייב המציאות).

  9. א':

    לך הביתה ביבי! פיפי ולישון.
    אני רוצה את שלי יחימוביץ’ בכיסא של ראש הממשלה. מעניין לי את הסבתא מה שקורה באיראן, תנו לנו תחבורה ציבורית ורפואה טובה וקורת גג ושכר מינימום נורמלי!

  10. יונתן:

    האם בישראל יש חוק שמגביל את מספר הכהונות של ראש ממשלה?

  11. זה משנה:

    יונתן (1) – לא.

    יובל, אתה ממעיט בערכה של תנועת המחאה שבאה אחרי מלחמת יום כיפור ומי שהתחיל בה היה מוטי אשכנזי. התנועה הובילה לנפילת ממשלתה החדשה של גולדה, ולכהונה הראשונה של רבין כרה”מ.

    למעט זה, הלוואי והניתוח שלך בנוגע לנקודת האל חזור הוא נכון.

  12. עודד:

    יש לביבי וחבריו עוד קלף אחד בשרוול (לוקח רק שבוע-שבועיים לארגן את זה).

    מלחמה.

  13. אורן:

    ממממווווו?

    למה בהמה? וכי מה עשתה לך הפרה נחמה?

    יותר טוב יהיה לקחת את שמה ולהפוך אותו לדבר עצמו

    במקום רקוב יהיה רגוב

    במקום להמאיס יהיה להרגיב

    נחום (בעלה של נחמה)

  14. נמרוד:

    מכל הסיבות המצוינות להפיל את ממשלת נתניהו, משבר הדיור/יוקר המחיה ארוך השנים הוא הסיבה הכי פחות נכונה (בוא נתאר את זה ככה, אם ליבני הייתה זוכה להקים קואליציה, האם המצב כעת היה שונה בצורה כלשהי?). לזכותו של נתניהו (ובמידה מסויימת לליכוד) יאמר שלפחות יש להם אג’נדה כלכלית (בניגוד לעבודה שאיבדה אותה בשנים האחרונות, למעט אולי אמיר פרץ, וקדימה שמעולם לא הייתה לה כזאת).

    המחאה נמצאת בעיני במלכוד מסויים. נניח שהמוחים יכנסו למשא ומתן עם הממשלה, הרי שנתניהו יכול לספק רק הבטחות – שכן המימוש יקח זמן ארוך, אם לא שנים. האם יש משהו שנתניהו יכול להבטיח שירצה את המוחים ויסיים את המחאה? ואם ההנחה היא שלהבטחה של נתניהו אין ערך – האם ניתן יהיה להאמין להבטחות הבחירות של יורשיו?

  15. יובל:

    נמרוד (14): אני מבין שבעיניך לשלי יחימוביץ’ אין אג’נדה כלכלית. טוב. ובאשר לשאלתך השניה: אני חושב שהבא בתור יחשוב טוב לפני שהוא מבטיח ויחשוב אולי עוד קצת לפני שהוא לא מקיים. כאמור, אולי אני תמים, אבל אני חושב שנבחרי ציבור רוצים בין השאר להיבחר שוב.

  16. נמרוד:

    כשאמרתי מפלגת העבודה התכוונתי לזו בתקופתו של האפס שהיה בראשה עד לאחרונה. לשלי יחימוביץ’ אכן יש אג’נדה כלכלית, ואחרי שמפלגת העבודה “רוקנה את הזבל” אולי היא תוכל לחזור לעצמה. למען האמת, אם המחאה תפיל את נתניהו, תוביל את יחימוביץ’ לראשות המפלגה ואולי גם לראשות הממשלה (למען האמת, בעיני גם פרץ ומצנע עשויים להיות מוצלחים בתפקיד הזה), הרי שהיא באמת הגיעה למטרתה. הבעיה היחידה תהיה האכזבה שאחרי – ראש ממשלה יכול להצעיד את הכלכלה בכיוון הנכון, אבל על מנת לפתור את כל הבעיות האלו נדרשות כמה שנים טובות, והציבור נוטה לאבד את הסבלנות מהר, ולקבור כל אדם שמוכיח פחות יכולת ביצועית מזה של סופרמן, הרקולס ופואד בן אליעזר גם יחד.

  17. גיא:

    יובל (15): להחזיק כלכלה זה עניין מורכב ולא פשוט כמו לצאת בסיסמאות על צדק חברתי.
    לא מעטים ניסו לבצע צדק חברתי ותמיד, אבל תמיד, זה הסתיים ברע.
    בתור אחד שכן תומך בשלי יחימוביץ ובפעילותה לטעמי אין בידיה את הפתרון לצדק חברתי. מה שכן זה יש לה הרבה רצון טוב אך “הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות”.
    כשבוחנים את ההיסטוריה מגיעים תמיד לאותה מסקנה, בעלי הכוח תמיד השחיתו דרכם ותמיד דרכו על החלשים. ניסיונות לצדק חברתי פשוט החליפו את הפרצופים והעניקו את הכוח למישהו אחר שהשחית את דרכו.
    אם בקפיטליזם הכוח בידי בעלי הממון אז בסוצאיליזם הכוח בידי פקידי הממשלה. בדיקטטורה הכוח בידי הצבא/משטרה. באנרכיה הכוח בידי החזק פיזית. כל אחד בתורו רומס את שמתחתיו.

    אני מתנגד למחאת האוהלים, המתנתי למחאה הזו זמן רב ומה שקיבלתי זה הרבה אנשים שלא מעניין אותם דירה או פרנסה, הם רוצים לראות את ביבי עולה באש. זה לא לגיטימי (גם אם אני מתנגד לגישתו הכלכלית של ביבי) ושאני רואה המון משולהב עם קילשונים אני מצטער אך אני לא מצטרף ללינץ’.
    מי שחושב שיפילו את ביבי ויקבלו “NEW HOPE” עתיד להתאכזב.

  18. רונן:

    אולי שמישהו יאיר את עיני ויסביר לי למה מירי רגב היא כזאת בהמה? באמת, אני מרגיש שאני מפספס משהו. אני מאד בעד מאבק הדיור ומאבק בכלל בממשלה המושחתת. אבל ראיתי מה עשו למירי רגב וראיתי לאן זה התפתח – לזה שהיא נהייתה מושא ללעג ביוטיוב וכו’. האם אני היחיד שחושב שההתנהגות למירי במאהל היתה סתם התנהגות מכוערת ולא מנומסת? ראיתי שם כל מיני חברי כנסת ובאמת לא התנהגו אליהם בצורה כזאת. למה דווקא אליה כן? מירי טענה מאוחר יותר שרק לחברי כנסת שמאלנים התנהגו יפה והאמת לפחות ממה שראיתי – היא צודקת. ראיתי את הראיון בערב חדש בו היא התעמתה עם סתיו שפיר. והאמת שהתביישתי. התביישתי בסתיו שפיר שהמשיכה את ההתנהגות המכוערת, לא התנצלה ובכלל נתנה הופעה מבישה. אם כבר צריך להריץ רמיקסים ביוטיוב על מישהו זה לא על מירי אלא על סתיו שרק אמרה בטון צפונבוני “תני לי לדבר, תני לי לדבר”. הרי רוב הזמן זאת היא שדיברה ואמרה שטויות בצורה ילדותית שממש לא מייצגת אותי. תגיב לי אדוני היו”ר למה מירי רגב היא כזאת בהמה שמצדיק לשפוך עליה מים ולעשות על הפרצוף שלה זין? שאר חברי הכנסת יותר טובים? למה היא האופרטוניסטית היחידה שהגיעה? אולי קצת נסחפתם?

  19. בצלאל:

    נמרוד (14): נכון שנתניהו אינו האשם היחידי במצב, אבל ניתנה לו הזדמנות פז של פעם בחיים – להציל את החברה האזרחית בישראל מהנפילה החופשית אל התהום שנמשכת כבר כמעט שני עשורים.
    יש לו קואליציה יציבה, יש לו רוח גבית לשינוי מהעם – כל מה שצריך בשביל לעשות שינוי אמיתי. אבל במקום להרים את הכפפה ולהיכנס להיכל התהילה של הפוליטיקה הישראלית יחד עם מקימי המדינה והחבר’ה שהוציאו אותנו מהבוץ בשנות ה- 80, הוא בוחר ללכת באותו קו ישן נושן של שטיקים דמוגוגיים והבטחות חסרות כיסוי לטיפול נקודתי בתחומים מסוימים במגזרים מסוימים.

    אני לא יכול לדבר בשם מנהיגי המחאה, אבל מה שהיה מרצה אותי למשל זה:
    1. הורדה מיידית ודרסטית של המע”מ. מס רגרסיבי ששיעורו בארץ מהגבוהים בעולם.
    2. העברה מיידית של התקנות המגדירות קריטריונים לדיור בר השגה כדי שהרשויות המקומיות יוכלו לשווק את הפרויקטים האלה.
    3. הקמה מיידית של כוח אכיפה בעל סמכויות אימתניות כלפי מעסיקים שמפרים חוקי עבודה כמו שכר מינימום, שעות נוספות, שעות עבודה, נסיעות, פנסיה, תשלום שכר במועד וכו’.
    4. הוספת כל התקנים הדרושים למערכת הרפואה הציבורית ואיושם – רופאים, מתמחים, אחיות, מיטות אשפוז – The works. נתניהו כזכור הוא גם שר הבריאות וגם שר על לעניינים כלכליים, כך שיש לו אחריות כפולה ומכופלת בעניין.

    ארבעה סעיפים פשוטים, ראליים וישימים להפליא. יש עוד כמה דברים שהייתי שמח לראות אבל הם לא יקרו כנראה בתקופת החיים שלי, כמו תחבורה ציבורית בשבת… אבל בוא נגיד שאם הארבעה האלה עוברים מחר ומחזיקים מעמד עד הבחירות, גם אז אני לא אצביע לליכוד. אבל לפחות ביבי יחזור לעצמו את הכבוד האבוד. מבחינתי לפחות.

  20. אמיר:

    הבעיה הנה שביבי אינו מנהיג, אלא מונהג. ביבי אינו הסייס, כי אם הסוס.

    ההבדל הנו שהסייס משתנה מעת לעת, פעם ש”ס, פעם ליברמן.. נו טוף.. הפעם העם.. לשם שינוי.

  21. חירותניק ליברלי:

    בצלאל (19), ולו לשם הסדר הטוב, הוסף גם סעיפים שיכניסו כסף לתקציב ולא רק יוציאו ממנו.

    ההצעות שלך מייצגות נאמנה את רוח המחאה: הרבה דרישות להוצאה תקציבית ומעט מאוד הצעות קונקרטיות איך לממן את זה. אחר כך אין להתפלא שמכנים את המפגינים “ילדותיים” או “מפונקים”. אי אפשר בנשימה אחת לקרוא להורדת המע”מ (שליש מהכנסות המדינה ממסים) וגם להגדלת ההוצאה הציבורית. זה לא פשוט, לא ריאלי ובטח לא ישים.

    כמו שאני מצפה מכל קפיטליסט שקורא להפחתת מסים שיכריז שהוא בעד קיצוץ השירותים הממשלתיים, כך אני מצפה מסוציאליסט שקורא להרחבת השירותים הממשלתיים להכריז שהוא בעד העלאת מסים. אי אפשר להחזיק במקל משני קצותיו.

  22. אדאג מוזרח:

    פוסט מעניין של עדי בן יעקב ב”במחwבה wניה”, הפוסט כולל הצעות קונקרטיות, קונקרטיות מאוד אפילו.
    מסכים לגמרי עם שש המטרות הראשונות, אח”כ העסק מתחיל להתפזר קמעה.

  23. בצלאל:

    חירותניק:
    א. אין לי בעיה שיעלו את המיסים הישירים כנגד הורדת המע”מ. אפשר להעלות את מיסי החברות בחזרה, אין סיבה שהם יהיו כל כך הרבה יותר נמוכים ביחס למיסים על יחידים (גם ככה כל המנהלים הבכירים עובדים דרך חברה בע”מ). אין לי בעיה גם שיעלו את מיסי הבריאות כדי לממן את התוספות הנדרשות במערכת הבריאות – אם העלאה כזאת תביא לתוצאות אמיתיות של שיפור המערכת גם עבור הרופאים וגם עבור המטופלים. בשורה התחתונה מע”מ הוא מס רגרסיבי, הוא פוגע הכי קשה במי שיש לו הכי מעט. הוא מייקר את החיים באופן משמעותי – מזון, תחבורה, דיור, תרופות… הכל.

    ב. אני אמנם לא כלכלן, אבל יש לי תחושה שאם למשל המדינה תסכים סוף סוף שהוצאות מעון ומטפלת לילדים הן הוצאות מוכרות למס, יותר אנשים ונשים יוכלו לצאת לעבוד והמשק ירוויח מזה בשורה התחתונה.

    ג. מה לעשות, במשך שנים הגישה הממשלתית הייתה לקחת מה שאפשר מהאזרח ולתת בחזרה כמה שפחות. זו המדיניות המוצהרת (גם אם לא במילים האלה). הגישה הזאת חייבת להשתנות כי לאזרחים אין יותר מאיפה לתת. המדינה קיימת כדי לשרת את האזרחים ולא להיפך. נראה שמישהו שם התבלבל קצת בסדר הדברים.

    ד. הייתי יכול להוסיף עוד הרבה דברים לרשימה, אלה היו רק נקודות עיקריות כאלה שקפצו לי מייד לראש בשעת הלילה המאוחרת שבה כתבתי את התגובה.

    ובשולי הדברים – לא ידעתי שלדרוש מהמדינה מערכת בריאות שעובדת, או לאכוף את החוקים שהיא עצמה קבעה נקרא פינוק או ילדותיות.

  24. נמרוד:

    בצלאל – אין דבר כזה מיידי בשינויים שאתה מתאר. אי אפשר להוריד את המע”מ מיידית, גם לא לאייש תקנים או להעביר תקנות. הדבר היחיד שאפשר לתת זה הבטחות לתוכנית רב-שנתית שתעשה את כל השינויים האלו. אם ביבי יבטיח, המוחים יאמינו?

  25. בצלאל:

    למה לא מיידי? הורדה של המע”מ תלויה בהחלטה של שר האוצר (ואולי אישור של ועדת הכספים).
    את המע”מ העלו והורידו כמה פעמים בשנים האחרונות. כל פעם בחצי אחוז עד אחוז. כל פעם זה היה בהחלטה מיידית (שאולי נכנסה לתוקף לאחר חודש, אבל ההחלטה מיידית).

    למעשה כל הדברים שברשימה שלי תלויים בהחלטות ממשלה או שרים בודדים. העברת תקנות זה משהו שאפשר לעשות תוך שבוע אם ממש רוצים.
    אני חושב שהבטחות לא יספקו בשלב הזה אף אחד, במיוחד כל עוד אלה הבטחות מאוד נקודתיות לתוכניות מאוד מסוייגות שיעזרו למגזרים ספציפיים. חייבים לשנות כיוון. זה מן הסתןם ילווה בהצהרת כוונות, אבל חייבים להיות גם מעשים. חקיקה, תיקון תקנות, הוספת תקנים – הכל שאלה של רצון. ברגע שמעבירים את זה ל”וועדה” ש”תקבע קריטריונים” או “תדון” או “תבחן” או “בפריסה לחמש שנים” – זה לא יקרה.

  26. נמרוד:

    בצלאל – הוספת מיטות בבית חולים דורשת הקמת מבנים, הוספת רופאים דורשת תוספת מקומות באקדמיה והמתנה של כמה שנים טובות. הורדת המע”מ ב-10 אחוזים במכה אחת (שתאלץ העלאה מידית גם של מס החברות) תערער את השוק העיסקי ועשויה להוביל לפגיעה בעסקים קטנים. הקמת כוח אכיפה דורש תכנון, איוש וזמן. בסופו של דבר, גם ראש ממשלה לא יכול לעקוף את כל הבירוקרטיה בארץ – כל החלטה שלו צריכה לחלחל עד למטה, ואם יש עובדי מדינה שמפעילים סחבת, היא תידחה גם אם זה בניגוד להחלטת הממשלה.

    רונן – אני לא בטוח לגבי ההתנהגות במאהל, אבל בראיון עם דן מרגלית היא בהחלט התנהגה כמו בהמה (את תתני לי את הכבוד! לא רוצה שמישהי כמוך תצביע לי!). כדרכם של מימים אינטרנטיים, ה”עונש” על ההתנהגות הזאת יוצא מפרופורציה. בעידן האינטרנט אתה יכול להיות מרושע, מושחת ושקרן ולצאת בלי עונש. אבל על זה שיצאת אדיוט אין מחילה.

  27. שבי:

    ראשית, ברוך שובך, נפילת גלובך העיקה באופן משונה.

    כולי הסכמה והוא שאמרתי בתום מסיבת העיתונאים שלו. הוא נבהל, פתאום, הוא הבין שהדבר הכי גדול שיקרה מהמחאה המתעצמת היא נפילתו.
    לא היה תכנון כזה של מארגני המחאה.
    זו דרכה של הטרנדיות הויראליות הפושה במחוזותינו. התרגלנו להעצים תופעות. שיטת מצליח מעולם לא עבדה טוב יותר במחוזותינו מאשר בחמש השנים האחרונות. תמיד היה פה קשה. מעולם לא היה כה בלתי אפשרי.
    כשכל גוף מסחרי מעלה מחיריו והמשכורות נשארות קרובות לקו התחתון, כשהנסיון התעסוקתי לא נחשב יותר, כשהגיל המועסק הממוצע נשאר באזור ה30, כשרמת השירות יורדת ל”מספיק מינוס”, כשלממשלה לא אכפת, כשלאף אחד לא אכפת כל עוד יש מי שישלם, שכהמעמד היחידי הלא מתוגמל מנסה בכל זאת לשרוד, בסוף, קול צעקה קטן וסוחף ברגע הנכון, פורץ לתודעה, הסחף בלתי נמנע.

    המחיר גם בלתי נמנע. המאבק כבר עשה את שלו. נקודת האל חזור מאחורינו. הממשלה תשלם סוף סוף מחיר על עוולה מתמשכת, על האדישות שפשתה עד שהתפרצה – במשמרת שלה. וכאן טעותה הגדולה – אם הייתה פה טיפת אחריות – מישהו היה אומר – “NOT ON MY SHIFT”

    לאף אחד לא אכפת כבר שנים. את המחיר העם דורש כבר עכשיו.

  28. שבי:

    אני רוצה להוסיף משהו קטן. תובנה מאוחרת.

    גרעין הדור שצועק עכשיו בגילאי השלושים. הם היו בני 10-15 כשרבין נרצח. אלו הם ילדי הנרות מהשבוע הנורא ההוא.
    רק עכשיו הם הצליחו להרים את קולם. אנחנו איתם, חבוטים מהם, עייפים מהם, רצוצים כמעט כמוהם, מנסים לצעוק יחד איתם, לשבת, לצעוד, למחות, להמשיך את חיינו העייפים והאדישים כבר. התעייפנו לדבר, קולנו לא הזיז כלום, אנו לא הצלחנו, ביב עלה שוב ואיתו צוות פאשיסטי מיומן וליברמני.

    רק עתה טראומת רבין עולה לשלב המעשה. 15 שנים אחרי. עדיף מאוחר.

  29. גלעד:

    רונן (18) – מבלי להסיט את הדיון המתפתח בגלוב על המאבק:

    מירי רגב היא בהמה שמעולם לא הפנימה שמשרת ח”כ היא במהותה שירות הציבור, ולא להפך.

    מירי רגב היא בהמה שחושבת שעדיין תלויות לה דרגות תא”ל על הכתפיים והיא מנהלת את הצנזורה הצבאית, ומתנהגת בהתאם.

    מירי רגב היא בהמה שדורשת גינוני כבוד ( “את תקראי לי חברת כנסת מירי רגב, את גברת, אני חברת כנסת”)

    מירי רגב היא בהמה גזענית, חסרת תרבות דיון, מתפרצת ללא הפסק לדברי אחרים, ואפילו לא מכירה את תקנון הכנסת.

    מירי רגב היא בהמה חסרת תחכום, שהפגינה את כישורי הספין-דוקטור הלא קיימים שלה עוד בכהונתה הביזיונית כדובר צה”ל.

    אפשר להמשיך, אולי בפוסט מיוחד שיביא את גוגל להשלים “היא בהמה” בכל פעם שמקלידים “מירי רגב”.

  30. אחד לשעבר:

    כל הכבוד יובל, מאמר כדורבנות.
    הדבר הבאמת יוצא דופן הוא שגם בחוגים שאני מסתובב בהם שלא כולם עונים להגדרה צעיר-שמאל-מרדני קשה לי למצוא מישהו שלא מביע תמיכה במחאה ובפה מלא.
    תופעת טבע שבאה ללמדנו שלכל אקסיומה (לדוגמה: הישראלים הם עם אדיש) יש סוף.

    לתחושתי ביבי גמר את הקדנציה השניה שלו. הדבר היחיד שנותר לו ולחברו יובב ברק הוא להבעיר איזו מדורה בטחונית, כמו שעושים פה בכל פעם שמישהו בציבור מעיז לצייץ מחאה.
    במידה וזה יקרה, הזעם שיפרוץ פה יהיה כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו רואים היום.

  31. רוצה להיות אבא:

    חירותניק ליברלי (21):
    אם תבדוק היטב, תראה שנתניהו ובניגוד מוחלט לתפיסת עולמו וההצהרות שלו: לא הוריד מיסים! הוא פשוט הזיז את נטל המס (וזה ממש משהו שונה מהורדה) ממס ישיר על הון ועבודה (שמשפיע, בעיקר על העשירונים העליונים) למיסים עקיפים על שרותים ומוצרים (ארנונה, דלק, מים, חשמל, מזון , דיור וכו׳ אשר משיע בעיקר על העשירונים התחתונים.

    בפועל אדון נתניהו הוא האחראי הישיר העיקרי (ולא היחיד) לקיטוב הממדי בישראל.

    יובל: גם אם משתוקק שתהיה צודק ונקודת האל-חזור מאחורינו, הרי שדעתי די הפוכה … לדעתי התנהלות ׳מובילי המחאה׳ מחרבת את הסיכוי להשיג ממשי ושינוי ולו מהטעם ששינו את המטרות שלהם לגדולות, רחבות ומקיפות מדי! חוסר המיקוד הוא רועץ דרמטי בפעילות פוליטית ובפרט כאשר אתה מתמודד מול בירוקרטיה כמו של האוצר (ואני אומר זאת מהכרות אינטימית).

    ראה את ההישג, הנקודתי, של מחאת הקוטג׳ כדוגמאות חיובית (עם כל ההסתייגות מההחלטה המטומטמת להתיר יבוא שיחסל את הרפתות).

    המלצתי האישית, למובילי המאבק, היא אחת: אל תנסו להפוך עולמות ואם תנסו להציג תוכניות מורכבות. הציגו דרישה אחת פשוטה וברת מימוש מיידי ושלא תספק לנציגי השלטון אלפי תרוצים (חלקם נכונים) מדוע לא אפשרי.

    בפועל: הצגת דרישה להפעלה מיידית ומלאה של חוק שיטרית לדיור בר-השגה!

    זהו חוק קיים (שמבטל צורך בתהליכים בירוקרטיים) ושאינו דורש תקצוב מיוחד ולכן יקשה על האוצר וביבי להתנגד (הוקפא בגלל שפוגע בקבלנים ומקורבים שרוכשים קרקעות ויושבים עליהן).

    באופן אישי, הטוב שיצא מגל המחאה הזה שפעם הייתי מסביר שאני קומוניסט (ואני לא) – כי להסביר מהו סוציאליזם היה בלתי אפשרי! היום, כשאני אומר סוציאליסט, פתאום זה ברור! 

  32. אחד לשעבר:

    ל-31, רוצה להיות אבא:
    איזה הישג אתה בכלל רואה במהפכת הקוטג’? היא לא הצליחה להשיג שום דבר, כרגע.
    עם זאת, זה נכון שהייתה אשליה של הישג לזמן מה כשחשבו שתנובה באמת מתקפלת.

    בינתיים המדד של חודש שעבר הראה התייקרות של מעל 3% למיטב זכרוני במחירי מוצרי החלב.

    יכול להיות שההישג המשמעותי היחיד עד כה של מהפיכת הקוטג’ היה שהיא דחפה קדימה מחאות אחרות.

  33. רונן:

    גלעד (29) – אוקי שוכנעתי. מירי רגב היא עוד פוליטיקאית שעושה בעיקר רעש וצלצולים. כמו רוב הפוליטיקאים היום. אבל מכאן ועד בהמה שזו מבחינתי מתקפה על האישיות של הבן אדם – הדרך ארוכה. אם מירי זכתה לכינוי זה – אז מן הראוי שנקרא ל-99% מחברי הכנסת בהמות.
    מעבר לזה – דווקא שמחתי לגלות שעוד אנשים חושבים שהיחס של סתיו למירי היה סתם דוגמא ליחס מתנשא ומגעיל ויש שקראו לזה אף גזענות שזאת נקודה מעניינת בפני עצמה. אני לא יודע איך לקרוא לזה. אני רק יודע שראיתי את הראיון, ובמקום להזדהות עם סתיו (שברור ששם הצד שלי – אני בעצמי חלק מהזמן יושב באוהל ברוטשילד) – יצאתי בהרגשת בושה שזאת מי שאמורה לייצג אותי. סתיו מלאה בכוונות טובות, זה ברור. אבל היה שם פשוט יחס מגעיל בצורה הבסיסית ביותר. אני חושב שזה שמירי אמרה “תקראי לי חברת הכנסת” וכו’ זה סתם פשוט כמו להגיד במילים אחרות “ילדה, עם כל הכבוד וכו’, תכבדי אותי קצת, אני יותר מבוגרת ממך ועברתי כמה דברים בחיים”. סתיו יכלה להגיד את כל הדברים שהיא אמרה ולקבל את אותו אפקט מבלי היחס הזה. אני חושב שבמחאה הזאת העם נותן קרדיט וגיבוי לדור הצעיר להוביל את המפכה כי כבר הרבה התייאשו והמחאה הזאת פתאום נותנת כוח בחזרה למיואשים. בואו לא נחטא בחטא ההיבריס.

  34. גלעד:

    רונן,

    צריך להיות בעל אישיות הראויה להתקפה, במקרה שאדם שייך למעמד מיוחס בחברה הישראלית מרשה לעצמו התקפה ציבורית כזאת בזמן הזה על משתתף פעיל במחאת המעמד הבינוני הקורס.

    אסביר לך לאט:
    מירי רגב שייכת למעמד העל בחברה הישראלית שנקרא ‘קצינים בכירים במיל.’
    מעמד זה זוכה לפריבילגיות רבות, מתוכם אדגום רק כמה: זכאות לביטחון כלכלי מימי הנעורים אי שם בגיל 20, ועד לפנסיה התקציבית לכל החיים מזמן הפרישה בדרך כלל בעשור החמישי לחיים, הממומנת מכספי המיסים, גם של שוכני האוהלים ברחבי הארץ.
    בנוסף מעניק המעמד הזה הזדמנות לקריירה שניה בחברות ציבוריות רבות בשכר הולם.
    בנוסף, מעניקה התקשורת הישראלית במה, מיקרופון, מצלמה ושטח בעיתון לחברי קבוצה זו בנדיבות רבה (לא ברור לי מדוע).

    לכמה מהפריבילגיות האלו זוכה שוכן מאהל טיפוסי בימים אלו?

    הלאה: מירי רגב שייכת לתת קבוצה של מעמד העל: מי שמצא קריירה שניה בתור חבר כנסת. בתור שכזאת, שאר הדאגות הכלכליות שאולי נותרו לה הוסרו למשך שאר ימי חייה, בחסות משלמי המיסים הישראלים, חלקם גם שוכני אוהלים. בעת הזאת היא גם חברה בקואליציה, פריבילגיה שמעניקה לה הזדמנות להשפיע מבפנים על פני החברה והכלכלה הישראלים. בנוסף, יש לה הזדמנויות רבות להשמיע את קולה בתקשורת במעמד זה.

    מה מכל זה יש לפעילי המאבק ? כרגע, רק הזדמנות, אולי בלתי חוזרת, להשפיע (מבחוץ, כן ? )

    כן, מירי רגב היא גם אשה, מזרחית, שמשום מה הגנה על האינטרסים של יצחק תשובה בדיוני וועדת ששינסקי כמו לביאה לוחמת. יש לה עוד כמה כובעים, רלוונטים יותר או פחות לדיון הזה. למירי רגב אין שום בעייה לתייג את המוחים כשמאל קיצוני. גם אילו טענה זו המגוחכת בעליל הייתה נכונה, הלוא כחברה במפלגת השלטון מן הראוי שתייצג את כלל האזרחים. למירי רגב לא הייתה שום בעייה לחתוך את דברי סתיו שפיר בגסות פעם אחר פעם,להשתמש באד-הומינם, ואף לרמוז בגסות לצופים מקרב מצביעי הליכוד כי שפיר היא לא באלקטורט שלה. לכן גם לא מגיע לה שום הנחות כמו שאתה מציע.

    מירי רגב זקוקה למידה רבה של ענווה בימים אלו. מי שחטא וחוטא בהיבריס,זו דווקא היא, ואני מקווה שהציבור יזכור את זה בפעם הבאה שהיא תנסה לרוץ במוקדמות לרשימת הליכוד.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: