הזמן הוא עכשיו

בימים האחרונים אני חושב מה לכתוב לקראת "צעדת המיליון". קראתי אינספור טקסטים, רובם מצוינים, חלקם נכתבו בעיתונות וחלקם באינטרנט. כולם ממריצים את כולם לצאת וכולם מעלים טיעונים מצוינים. כל כך מצוינים שכבר לא נשארו לי טיעונים מקוריים.

אני מתכוון בשבת להיכנס בפעם השלישית למכונית שלי, לעשות את הדרך לתל-אביב, להחנות ולהתחיל ללכת אל העצרת המרכזית. אני אגיע לשם לא כדי שהמחאה תתקרב באדם אחד נוסף לכיוון המיליון, אני אגיע כיוון שזו גם המחאה שלי. אתה לא יכול להתלונן כל הזמן שהחיים בישראל הפכו בלתי נסבלים, שהפוליטיקאים ואנשי ההון הפכו חזירים, שמערכת הבריאות, החינוך והרווחה דפוקים, שסדר העדיפויות התערער לחלוטין – ואז, ברגע שבו קמה קבוצה עצומה של אנשים שמנסה לעשות משהו בעניין, לתת להם להזיע לבד ולהישאר בבית, לצפות בהם צועקים כאשר אתה יושב בסלון, מביט בהם דרך הטלוויזיה.

אפשר לבוא באינספור טענות כלפי הנהגת המחאה והדרך שבה היא מתנהלת: הם לא אמורים לתת פתרונות, הם כן אמורים לתת פתרונות, הם ממוקדים מדי, הם לא ממוקדים מספיק, הם צריכים לדבר עם טרכטנברג, הם צריכים להחרים את טרכטנברג, היו צריכים לתת לנעם שליט לדבר, לא היו צריכים לתת לו לדבר, דפני ליף מנהיגה ראויה, מי בחר בכלל את דפני ליף, הם יצליחו להגיע למיליון, מי בכלל קבע את המספר הזה – מיליון, התקשורת בעד מחאה, התקשורת מחביאה את המחאה, הבעיה היא בכלל לא נתניהו, הבעיה היא כן נתניהו, היו צריכים מההתחלה להתלבש על הטייקונים, הטייקונים בכלל לא אשמים. די כבר. הס.

לכל כך הרבה אנשים יש כל כך הרבה דעות שהניסיון לספק את כולם הוא בלתי אפשרי.

אני לא יודע אם בסופו של דבר הדברים ישתנו מהשורש, אם השיטה תוחלף, אם נתניהו יפול, האם העניינים באמת יראו אחרת. לא יודע. אני כן יודע שמי שבאופן בסיסי חש בעצמותיו שהמדינה עלתה על הפסים הלא נכונים, שהיא נשדדת באופן קבוע על ידי קבוצה קטנה של אנשים, שהיא נתפסה על ידי חבורה צינית ודשנה, מי שלמרות שנאנק תחת נטל המיסים הבלתי אפשרי, הפוליטיקה המגזרית, השיסוי הבלתי פוסק מצד האנשים שהם שרצים, שהם כותבים מטעם, מי שעדיין רואה את עתידו ואת עתיד ילדיו כאן, מי שחשוב לו לנסות ולשנות משהו, וכן – אני מדבר רק על לנסות כי ההצלחה לא מובטחת – לא יכול להרשות לעצמו להישאר בבית.

הזמן הוא עכשיו.

הצעתי לכם היא זו: כאשר בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה ילמדו על אירועי החודשיים האחרונים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, כאשר הילדים שלכם יביטו בכם בתוכחה וישאלו אתכם "ואיפה אתם הייתם בזמן ההפגנה הגדולה?", אני מציע שתהיה לכם תשובה טובה.

אני יודע איפה אני אהיה.

ניפגש במוצאי שבת, תשע בכיכר.

31 מחשבות על “הזמן הוא עכשיו

  1. אכן אפשר לסלוד מהמחאה בהרבה דרכים ולא לרצות להיות מזוהים איתה, אבל גם אלו שלא יבואו להפגנה משייכים את עצמם לקבוצה מסוימת – אלו שלא תומכים במחאה. קבוצת הקפיטליסטים שמאמינים שהמצב הנוכחי מוסרי ושהעניים ובני המעמד הבינוני הם עצלנים או חסרי כישורים, שרק רוצים שיתנו להם. כלומר, מי שלא בא כי הוא לא רוצה להיות מזוהה עם דפני ליף, ימצא את עצמו מזוהה עם בנימין נתניהו.

    תגידו, מה פתאום, יש עוד סיבות להישאר בבית מלבד תמיכה בקפיטליזם ותורת המוסר הדורסנית שנוצרה כדי לשמר אותו. אבל באותה מידה יש הרבה סיבות ללכת למחות, מלבד דרישת מגיע לי אנוכית ומפונקת.

  2. אומרים שהדרך לגהנום רצופה כוונות טובות. לרוב המוחים באמת יש כוונות טובות, רק חבל אם הכוונות הללו, ביחד עם חוסר ההבנה בכלכלה של חלק (חס וחלילה לא כל) המפגינים יתורגם ע"י גופים אינטרסנטיים לפגיעה במדינה שכולנו אוהבים.

  3. מחר בערב מסתיים שלב א' במאבק האדיר לצדק חברתי, שהחל עם אוונט בפייסבוק ואוהל בשדרות רוטשילד לפני כמעט חודשיים. עם סיום חופשת הקיץ, ולקראת הסתיו והחגים, אני צופה שיסתיים שלב העצרות ההמוניות, צעדות העגלות למיניהן וההשתלטות על מבנים נטושים.

    ובמיוחד בגלל שאנחנו עומדים בפני שלב ב', צריך להוכיח לכל המלעיזים, הפסימים והספקנים שהמחאה חיה ובועטת, והתמיכה הציבורית בה עדיין חזקה כמו שהיתה לפני חודש. צריך לגרום לביבי להזיע למראה הכותרות הגדולות של יום ראשון על רקע תמונת נהרות האדם הזועקים. מפגן כח כזה ייתן למחאה את הדלק שהיא זקוקה לו כדי לפתוח את שלב ב' ברגל ימין.

    מהו שלב ב'? קטונתי מלנחש. אבל זו גם המחאה שלי, ואני בוחר להאמין שהאנשים שהביאו אותה עד כאן ישכילו לקחת אותה עד לקו הסיום, או להעביר את המקל למי שיוכל לעשות זאת טוב יותר. ובלעדינו הם לא יוכלו לעשות את זה.

    איפה הייתי בזמן ההפגנה הגדולה? שם, עם ההמונים, מנופף בדגל ישראל. גם אני דרשתי צדק חברתי.

  4. חותם על כל מילה.
    זה הסוף של הגלגול הנוכחי של המחאה, ומוכרחים שזה יהיה אקורד סיום מוחץ.
    אם יורשה לי להביע משאלה, אני מקווה מאוד שהשלב הבא של המחאה יתבצע במישור המפלגתי פוליטי. זהו מגרש המשחקים האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית, ושום ועדת טרכטנברג לא תשנה את זה.  

  5. כפעיל במאבק (במאהל רוטשילד)
    אני יכול להגיד לך שהטוב שאני פוגש בשדירה לא ראיתי שנים
    אנשים באים מביאים תמיכה מעודדים מבקשים שלא נשבר דואגים כישמעו בתקשורת שמקפלים (בעוד אנחנו כהתחלה של שלב ב' הקמנו שני מתחמים חדשים הכוללים אוהל גדול עם תערוכה והסברה)
    אנשים מביאים עוגות ושתיה ואוכל ובאים לעזור בהפצת פוסטרים ביצירה ובאין ספור של פעילויות
    בקיצור תענוג לראות כזה עם

  6. למי שמדברים כבר על השלב הבא של המחאה ותוהים מה הלאה.
    ביום רביעי בשעה 15:00 תתקיים הפגנה בגן הורדים מול הכנסת,
    ובהפגנה הזו נכריז על הכנסת שהיא מבנה נטוש-
    נטוש מערכים,
    נטוש מצדק חברתי
    ונטוש מקולו של העם.
    בהפגנה הזו אנו מחזירים את הכוח חזרה אל העם,
    לא למפלגה ולא לשום הנהגה,
    וקוראים לעם להתחיל לקחת אחריות על איך שאנחנו חיים כאן.
    כי זה לא הם, זה אנחנו.
    אנחנו שצריכים לחזור להיות קהילה,
    אנחנו שצריכים לעזור יותר האחד לשני,
    אנחנו שלא צריכים יותר כל כך הרבה אנשים שמחליטים עבורנו
    איך אנחנו אמורים לחיות
    כשבפועל אנחנו היינו יכולים לחיות הרבה יותר טוב בלי "העזרה" שלהם.
    אנחנו יכולים לחזור לשלם את המסים לעצמנו,
    יכולים גם בלעדיהם. הם לא עושים לנו טובה ואנחנו בטח לא חייבים להם כלום.
    כבר עכשיו מוקמים פרויקטים של אזרחים למען אזרחים-
    קואופרטיבים של רכישה משותפת, שולחנות דיונים מקושרים באינטרנט,
    ערוצי יוטיוב ואחרים שהם הטלוויזיה הציבורית העצמאית ביותר שיש… ועוד. זאת רק ההתחלה.
    מי שמסכים ומאמין שזאת נקודת ההתחלה של השלב הבא,
    מוזמן לבוא ולהתמקם במאהל הכנסת כבר מתחילת השבוע
    עם אוהל או בלעדיו.
    ובכל אופן הנה האיוונט בפייסבוק:
    http://www.facebook.com/event.php?eid=250124431686391
    הפיצו את הבשורה!

  7. אם כותרת המאבק הזה היא "העם דורש צדק חברתי".
    אני מציע להתחיל בתיקון עוולות בולטות לעין.הרי לא יעלה על הדעת ש20 משפחות שולטות
    בנו דרך המרכולים,תחנות הדלק,הבנקים,חברות הסלולאר וכמעט כל תחום בחיים.
    אני מבין ויודע שכלל ראשון להצלחה ועמידה ביעדים הינו ראשית "להגדיר את היעד".
    אם אינך יודע מהי המטרה כיצד תוכל לבחור דרך אליה??
    מבחינתי המטרה הראשונה של המאבק : אותן 20 ראשי משפחות הפשע (בעלי צווארון לבן ששדדו את המדינה ברשות ובסמכות).
    כל החלטה עוברת דרכן תרצו או לא.תבלעו או תקיאו.ראשי המשפחות עובדות בצנרת עוקפת ממשלה ובירוקרטיה ע"י העסקת בכירים לשעבר*(שמכירים מקרוב ומבפנים איך המערכת עובדת).
    יש להם לוביסטים בשכר מלא 24/7.חברות כוח האדם בבעלותם.גופי תקשורת לבלום ולהסיט כל חץ
    שנורה ישירות עליהם.
    לא תמוהה בעינכם העובדה שעד לרגע זה הם כמעט מחוץ למשוואה?להוציא אמירה פה אמירה שם טייקונים שמייקונים הם לא נפגעו.
    לידיעה.השתתפתי בכל העצרות .אבל לא אשתתף בזו. למה? כי אתם יורים חיצים לכל עבר
    לא ממוקדים ולא מפוקסים. הכתובת לכל המכאובים של מדינת ישראל הינה ראשי משפחות הפשע
    (הם מכסתח"ים האחד את השני בדיוק כמו בקוזה נוסטרה דרך רשת עניפה של הלוואות ופירמדות)
    צריך לקרוא לילד בשמו. אם העם דורש צדק חברתי אני רוצה בראש ובראשונה את הראשים של
    הגזלנים האלו.

  8. מאיר, הטייקונים שודדים אותך בגלל שהממשלה מרשה להם. גם אם מחר כולם יתבאסו וירדו מהארץ לא ישתנה כלום, כי השיטה מאפשרת את ריכוז הכוח הכלכלי בידיים של אנשים בודדים.

    לא רוצה לבוא, אל תבוא, אבל אל תבוא בטענות לאחרים על חוסר הפעילות שלך.

  9. אבל בשביל מה אייל גולן?
    מה הקשר בין עבריין מס, שכנגדו תיק פתוח ברשות המיסים על העלמות מס של מיליונים, לבין צדק חברתי? העלמת מס היא האם אמא של אי צדק חברתי. אותו בעל הון שמעלים מס גורם לזה שנמצא מתחתיו במדרגות המס לשלם יותר וכתוצאה מכך להגדיל את הפער המעמדי.

    המחאה הזו מחפשת להגדיל את הרייטינג בדרכים עגומות, המחאה לא רק שפשטה את הרגל מכיון שהיא לא מכוונת נגד האשם העיקרי במצב ( בהמשך למאיר מתגובה 13) אלא כבר ירדה לזנות.

  10. יובל, קצת מוזרה לי הגישה שלך לאנשים שלא מסכימים עם העמדה שלך בנושא ההפגנה (דני).
    בדרך כלל אתה יותר מקבל את דעתו של הזולת.
    אני מבין שכשמישהו מביע "דעה לא לגיטימית" (למשל, לרצוח את כל הגברים מחולון) אתה לא רוצה שדעותיו תתפרסמנה בגלוב, אבל אני חושב שזה לגמרי לגיטימי לא להסכים למחאה.

  11. שלמה (22): אין לי בעיה עם אנשים שלא מסכימים עם העמדה שלי. לא כולם חייבים לבוא, לא כולם חייבים לתמוך – הכל בסדר גמור. אבל מי שמביא תיאוריות קונספירציות הזויות שנכתבות על ידי אנשי ימין קיצוני (אני לא יודע אם שמעת, אבל רבין נרצח על ידי אנשי שב"כ) ושכל מטרתן לעורר שנאה, שיסוי ופירוד כדי לתמוך בעמדה שלו – ובכן עד כאן: את הבולשיט שלכם תפיצו בתגובות בנרג' לטקסטים של קלמן ליבסקינד – זה המקום הראוי להן. אני מצטער שזה לא מספיק פלורליסטי אבל גם דעות גזעניות לא יפורסמו בגלוב. 'צטער.

  12. רוצים צדק חברתי? תקנו לפעמים גם בחנויות פרטיות ולא רק ברשתות השייכות לאנשים עשירים מאוד שמעסיקים בשכר מצחיק (לפעמים) עבדים מודרנים (מי אמר חוק הכיסאות?)
    רוצים צדק חברתי? תתגייסו לצבא ושרתו במילואים כך שהנטל יתחלק יותר שווה.
    רוצים צדק חברתי? בבחירות הבאות לכו להצביע ואל תגידו "זה גם כך לא ישפיע", כי יש מפלגות שיותר מ100 אחוז מציבור בוחריהן הולך להצביע ומשפיע על כולנו.
    רוצים צדק חברתי? אל תסכימו לשלם בשחור לשרברב, למוסכניק ולשאר. שישלמו מס כמוכם. כך יהיה יותר כסף לחנוך לבריאות ולמה לא.
    רוצים צדק חברתי? אל תלכו לקנות בשבת. יש שם עובדים שמחייבים אותם לעבוד ביום המנוחה. לפעמים נם מקבלים תחליף לא ראוי באחד מימי השבוע (אבל לא עם משפחתם).
    רוצים צדק חברתי? אל תקנו בית צמוד קרקע שגוזל שטחים ירוקים מכולנו.

    אוף יצא לי ארוך וצריך להתכונן ליציאה. אמרו שיש בעיות ברכבת.

  13. יובל, אני חושב שהביקורת של דני הייתה במישור הכלכלי, ולא באגף ליבסקינד-ביבי-קרן חדשה. לפחות ככה אני קראתי את זה. יש לא מעט אנשים (ומודה, אני בתוכם) שמזדהים עם התחושות שהובילו למחאה, אבל מתנגדים לפתרון שהמוחים מכוונים אליו. באופן אישי, עד כמה שאני מוכן ורוצה למחות, צעידה תחת דגל סוציאל-דמוקרטי תהיה בעייתית מבחינתי, שכן אני ממש לא תומך ברעיונות הללו.

  14. יובל, אין לי מושג מי זה ליבסקינד (לא קורא עיתונים, מקסימום כותרת בYNET), וצר לי אם אתה חושב שאני מנסה להפיץ קונספירציות. אני מכיר הרבה אנשים חכמים שהולכים להפגנות ומדברים על השינויים הנכונים שצריכים להעשות, אבל אני לא רואה אותם מדברים עם נציגי המדינה או מחברים את מסמכי הדרישות שמופורסמים. הם גם לא נואמים בהפגנות הללו. מישהו אחר נואם, לא תמיד כולם מסכימים איתו. מישהו אחר כותב את הדרישות, גם איתו לא כולם מסכימים. לדעתי חלק מהדרישות שהוצגו בלתי אפשריות (זאת אומרת אי אפשר טכנית לבצע אותן). אבל בסופו של דבר אל שולחן מקבלי ההחלטות מגיע קומץ אנשים, אולי מסמך או שנים, כותרת על חמש שניות מהנאום.

    כל מה שאתה, ו99.9% מהמפגינים חושבים, לא רלוונטי. אתם רק הגב של מי שמדבר. אני מאוד מקווה שאתה יודע איזה קול הולך לצאת מההפגנה הזו, כי אני לא.

  15. בזמן האחרון מתרבים באופן חשוד מגיבים שאולי אינם "מגיבים מטעם" per-se אבל קשה לי שלא לתהות על אחדות הקול והמונחים שבהם הם משתמשים. הם מופיעים בבלוגיה במקומות שבהם לא נראו קודם, קוראים להם דני או אריאל או גלעד והם בבסיס מסכימים עם המחאה אבל.
    אחרי האבל הזה באה רשימה יפה של טענות שונות, מי שירת בצבא, מי עומד מאחורי המחאה (פורום רובינגר האימתני?), מי בחר את המנהיגים, מה רוצים המנהיגים, יו ניים איט.
    כאמור הטיעונים מבוזרים אבל הקולות אחידים, לא, לא בגלל שהם מגיבים מטעם מה פתאום, זו פשוט קולה הצלול של אמת אחת חזקה שאי אפשר להחניק אותה, אמת שמבקשת להתפרץ על אף מאמצי ההסתרה של הגורמים האימתניים והעלומים שמאחורי המחאה.

    וחוץ מזה יובל, אני חושב שנוכחותך היתה יכולה להיות הרבה יותר משמעותית בחיפה או בעפולה או בכפר יהושע מאשר בתל אביב, למרות היתרונות שיש להפגנה עצומת מימדים, שם באמת כל קול קובע.

  16. דני,
    "העם", זתומרת אנחנו, המפגינים ואלה שישבו בבית ותמכו בהם, מביע את חוסר שביעות רצונו. מה הקול שעולה מההפגנה הזו (ומכל המחאה ב-7 השבועות האחרונים)? קרא שוב את אחת מהפסקאות האחרונות של יובל, זו שמתחילה במילים "אני לא יודע אם בסופו של דבר העניינים ישתנו מהשורש". יובל ענה לך ולשכמותך עוד לפני שהגבת.

  17. דוד, אם אליי התכוונת אני מציע לך לקרוא שוב את מה שכתבתי.
    אם גם אחרי שתקרא תעמוד מאחורי מה שכתבת אשמח לקבל הסברים.

  18. תומר (29) – כמו שציינתי, עניתי לדני (26).
    אני מסכים לגמרי עם מה שכתבת (27), פרט אולי לפסקה האחרונה. מה לעשות, הגודל באמת קובע.

  19. בסרט ביוטיוב, סרטון בו אתה מתראיין לערוץ 2 או משהו, אתה מתאר יפה את התופעה הבאה: כולנו בעצם ניזונים ממקורות מידע שאנחנו בוחרים – חברים, לינקים בפייסבוק, ערוצים מועדפים – וכך נשארים בבועה שלנו בלי להתרשם מנקודות ראות אחרות. והנה, כאן אתה נופל לאותה מלכודת שעליה אתה מצביע.

    "בימים האחרונים אני חושב מה לכתוב לקראת "צעדת המיליון". קראתי אינספור טקסטים, רובם מצוינים, חלקם נכתבו בעיתונות וחלקם באינטרנט. כולם ממריצים את כולם לצאת וכולם מעלים טיעונים מצוינים. כל כך מצוינים שכבר לא נשארו לי טיעונים מקוריים."

    אתה אדם משכיל. אתה אמור לדעת מהי חשיבה ביקורתית. או לפחות לקבל את הלגיטימיות של טיעונים שמצביעים על האפשרות שהמחאה הזו תוביל לתסריט שונה מזה שכולנו מקווים לו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *