אם רק היתה אז מצלמה

זה קרה לפני 106 שנה ושלושה ימים. בשעה חמש ו-12 דקות לפנות בוקר האדמה סביב סן-פרנסיסקו רעדה בעוצמה. עד היום נחשבת רעידת האדמה של שנת 1906, שעוצמתה הוערכה ב-7.9 בסולם ריכטר (ויש שטוענים שהגיעה ל-8.3 בסולם ריכטר) לאחת מרעידות האדמה הקשות ביותר בהיסטוריה ולאחד מאסונות הטבע החמורים ביותר שידעה ארה"ב.

מוקד רעידת האדמה היה קרוב מאוד לעיר סן-פרנסיסקו, שהיתה אז העיר התשיעית בגודלה בארה"ב. העיר לא היתה ערוכה להתמודד עם רעידת אדמה שכזו. בניינים התרסקו על יושביהם ומוקדי שריפה פרצו בכל העיר עד שכמעט כולה נשרפה עד היסוד. בניסיון להתמודד עם השריפה, נעשה שימוש בדינמיט בניסיון לשלוט בה אבל ההצלחה היתה מוגבלת. פקידי הממשל באותה התקופה טענו כי בשרפה נספו 375 בני אדם ואולם מספר זה היה מצוץ מן האצבע. בפועל, נהרגו ברעידת האדמה הזו יותר מ-3,000 בני אדם וכ-300 אלף בני אדם נותרו חסרי בית.

היום נתקלתי בסרטון המורכב מכמה סרטי חובבים שצולמו בעיר בימים שלאחר רעידת האדמה. מעבר להרס העצום שניכר בכל פינה, קשה שלא להתרשם מהתקופה: הגברים שלבושים כולם אותו הדבר, השפמים האדירים והכובעים השחורים. הנשים, כולן לובשות שמלות ארוכות, מצוידות בכובעים מצועצעים. סוסים נמצאים בכל מקום ומדי פעם צצות גם מכוניות וקרוניות חשמליות עליהן נתלים עשרות אנשים בניסיון להגיע למחוז חפצם.

בסרטון הבא, שאיכותו, לדעתי, נופלת מהסרטון הראשון, ניתן להתרשם מסן-פרנסיסקו גם בתקופה שלפני רעידת האדמה.

הסרטים האלו גרמו לי לחשוב על האופן הקיצוני, הכמעט בלתי נתפס, שבו העולם השתנה מאז ראשית המאה העשרים ועד לראשית המאה העשרים ואחת. מאה שנים הם כלום מבחינה היסטורית, אפילו כאשר מתייחסים רק לארבעת-אלפים השנים האחרונות. אם היית לוקח אדם מהמאה השמינית לספירה ומקפיץ אותו מאה שנים קדימה, אל המאה התשיעית לספירה, סביר להניח שהוא היה מרגיש בבית. אבל האם ניתן לקחת בחור צעיר, שנולד בסוף המאה ה-19 ושבשנת 1906 הוא בן עשרים, ולקחת אותו לשנת 2012?

המחשבה השניה שעברה לי בראש היא עד כמה מצלמת הקולנוע הגיעה באיחור, איחור מרגיז. מה הייתם נותנים כדי לראות ואולי אף לשמוע את שייקספיר, מוצארט, נפוליאון, גליליאו, ניוטון, לינקולן? אנחנו מביטים בסרטים התקופתיים והכל שם נראה לנו, ובכן, כמו סרט. והנה, סרטים משנת 1906 בהם מצולמים  אנשים אמיתיים, שחיו באותה התקופה, שעמדו בתור למרק, שהסתובבו ברחובות, מלמדים אותנו שזה לא סרט – כך באמת חיו בארה"ב רק לפני מאה שנה. בסך הכל מאה שנה.

איך היתה נראית ההבנה שלנו את ההיסטוריה אם רק היתה מצלמה בימי הביניים, ביוון העתיקה, ברנסנס? מה היינו מגלים אם היתה אז מצלמה?

17 מחשבות על “אם רק היתה אז מצלמה

  1. נראה לי שביוון העתיקה הם היו מתקשים מאוד לערוך את סרטי הווידאו שלהם בעזרת חשבוניות

  2. נדמה לי, כי הקפיצה הטכנולוגית הנחשונית הזו היא בדיוק מה שגם מחסל את הגזע האנושי – כי המוסר והחברה מפגרים מאוד בקצב ולא הצליחו להתאים עצמם … וכך נוצר פער אדיר בין מה שאפשר לעשות ובין מה שרצוי לעשות. 

  3. אה, כן, ולגופו של הדיון: הטענה שנוגעת להאצה בקצב השינויים, מבלי שציינת זאת במפורש, נשמעת כמו הטיעונים בבסיס תאוריית הסינגולריות.
    השאלה, כמובן, איזה שינויים מודדים: גם היום אנשים עומדים בתור למרק.
    והיו תקופות בהיסטוריה שהשינויים בהם קרו בכיוון ההפוך (ימי הביניים). גם היום יש כוחות שפועלים בכיוונים האלה, שדוחים את המודרנה.

    בקיצור, חלקו הראשון של הטיעון הזה שלך נשמע לי אתנוצטרי.
    חלקו השני ("מה היינו מגלים"): אתה צריך לדעת יותר טוב מזה: האוביקטיביות מתה. גם זו המצולמת.
    מה היינו למדים אם הספריה הגדולה באלכסנדריה לא הייתה עולה באש? אם אנחנו מעמידים את שתי השאלות האלה אחת ליד השניה, זאת שלך וזו שלי: תוצר של איזו מהם היה מלמד טוב יותר, ובצורה אוטנטית יותר על העולם העתיק?

  4. יובל, בעיניי זה אחד הפרויקטים הכי מעניינים ברשת, הקישור הנ"ל הוא למצגת שעוסקת ברעידת האדמה. מצגת זה אנדרסטייטמנט בעצם.

  5. הגברים לא לבושים אותו דבר. מה שלך נראה כמו תלבושת אחידה בעינהם השאיר מספיק מקום לביטוי אישי. גם גברים חרדים שנראים למישהו מבחוץ "אותו דבר" הם ממש לא אותו דבר, ומי שמודע לניואנסים יודע מה משמעות כל שינוי בבגד. גם בתוך אותה חצר או תת קבוצה, כשכולם צריכים לציית לנורמה מסויימת, עדיין יש מקום לביטוי אישי, אם זה חולצה מפירמה קצת יותר יקרה או האופן שבו הפאות מסודרות. אפילו חיילים מכניסים שינויים קלים במדים שלהם שמאפשרים להם מידה מסויימת של ביטוי אישי.

    ומאידך, אילו היה בא מישהו מהתקופה ההיא ומסתכל על הסטודנטים שלך, הוא היה עלול לצאת עם אותה תחושה שכולם מתלבשים אותו דבר עם הטישירט שלהם והג'ינס, ולא היה יודע להבדיל.

    לגבי הדבר המדהים בסירטון, מה שאני מוצא מדהים זה דווקא הפתיח שלך. שדברים שקרו במאה ה-20 כבר קרו לפני 100 שנה. רק אתמול היה כל הטררם על באג 2000, איך זה יכול להיות?!

  6. אתה יכול לשאול את סבא שלי. הוא בערך בן 60 ומשהו עכשיו, לא מאוד מבוגר. עלה מתימן בתחילת שנות החמישים. הוא הגיע מכפר שהיה צריך לבשל בו על מדורות. הם רק שמעו על מכוניות שם… והיום הוא חי במקום שלכל אחד יש פלאפון.

  7. אנחנו תמיד מרגישים שינוי כמשהו כל כך סוחף ומוחלט ומתוך ההווה יותר קשה לראות את ההדרגתיות והבחירה, ולכן די מדהים לראות מהצד את הקיום המקביל של מכוניות לצד כרכרות לצד חשמליות.

  8. "אם" לא מתאים במקרה זה. מדובר בתנאי בטל, כזה שאי אפשר לקיים, ולכן הוא זוכה ל"לו", כלומר "לו הייתה שם מצלמה".

  9. אם הייתה לנו מצלמה ביוון העתיקה, אפילו באנגליה של שייקספיר, היינו מגלים שאנו בעיקר לא מצליחים להבין מה האנשים הללו אומרים.
    אמת, זה מרתק לראות את האופנה המתחלפת במרוצת השנים (ולא בהכרח צריך בשביל זה מצלמה. ציירים עשו עבודה נהדרת במרוצת השנים). והיא התחלפה, גם אם לא בקצב בו חנויות בגדים משנות את הליין.
    אני מניח שאדם מהמאה השמינית דווקא לא היה "מרגיש בבית" מאה שנים מאוחר יותר, וזאת מבלי להיכנס לגיאוגרפיה ועצם זה שאם היית שם אותו 100 ק"מ מהיכן שהוא נמצא, גם במאה השמינית, הוא כבר עשוי היה לא להבין על מה מדברים ומה קורה סביבו.

    מצד שני, הצגת המצלמה לפני כן, ודאי הייתה מחישה את הסטנדרטיזציה בשפה והיעלמות הדיאלקטים, כך שאולי בכל זאת היית מצליח להבין את האנגלית של שייקספיר.

    בכל מקרה, תודה על הסרטונים. נתקלתי בתמונות דומות לפני מספר ימים וחשבתי שאם הרעידה הייתה מתרחשת בימינו, היא כבר הייתה מצולמת מכל זווית אפשרית, מסוקים מרחפים מעל ומצלמים ניצולים במקום להושיט להם סיוע, מצלמפונים משוכללים שמראים את הזווית האישית וכל מיני ציוצים של אנשים מאזור האסון וכאלו שבדיוק שמעו עליו בחדשות.

  10. אריסטו,כמדומני, אמר שהיסטוריה זה מה שקרה וספרות זה מה שיכול היה לקרות.
    אני משער שהייתה לנו יותר היסטוריה ופחות ספרות.

  11. Having seen the way people used to handle their bodily outputs as late as the 18th century and even the 19th, I'm wondering how we would have perceived the pre-20th century world were we to be able to smell it.

  12. מעניין לראות איךמה שאצלנו רק לא מזמן הצליח להתממש ואף זה בקושי רב, היה כבר יומיומי לפני יותר ממאה שנה אי שם ובמקום אחר (אני מתכוון לרכבת הקלה, כמובן).

  13. רק הערה לגבי הקטסטרופה הזו: כמו כל דבר בטבע, הדבר המרכזי שהרעידה הזו גרמה לו, מעבר לאובדן החיים והנזק, זה לפריחה עצומה של ה"וואלי" עד לסאן חוזה, עיירות כמו פאלו אלטו (שאני מתגורר בה כעת) קלטו את מאות אלפי האנשים שאיבדו את קורת הגג שלהם והפריחו ופיזרו את האוכלוסיה באחד מהאיזורים שהפכו למופת לתכנון אורבני ואיזורי. במקביל, סאן פרסיסקו נבנתה מחדש באופן מופתי מחדש בצורה הרבה יותר יעילה.

    קצת מזכיר את מה ששריפות עושות ליערות.

  14. ב even cowgirls get the blues טום רובינס מספר על האינדיאנים שרואים את הלבנים בונים מחדש את סן פרנציסקו, ומבינים שהלבנים הם לא סתם מוזרים, אלא ממש מטורפים – מי האידיוט שיבנה עיר במקום מועד לפורענות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *