להיות ת(ל)מיד מוכן בישראל

לפני כמעט שלוש שנים כתבתי את הטקסט הזה, ואני מציע לכם לקרוא אותו לפני שאתם ניגשים לטקסט הנוכחי, שבו הצבעתי על האופן שבו המדינה מתנהלת מול אזרחיה: באמצעות הפחדה. אני טוען, וממשיך לטעון, שזו טקטיקה שלטונית מודעת, נרחבת ומושרשת. המערכת השלטונית ממציאה איומים או מנפחת איומים קיימים כדרך להחדיר פחד קיומי בחיי האזרחים שכן אזרח פוחד הוא אזרח לא חושב – הוא עסוק בהישרדות. אזרח פוחד עומד 40 דקות בתור כדי לקבל קפה בחמישה שקלים. העניין הוא שמהרגע שאתה, כאדם בוגר, מבין שמפחידים אותך כשיטה, אתה יכול להתחיל ולהתנגד לה וזו כמובן בעיה ששלטון מבוסס-הפחדות צריך להתמודד איתה. הטקסט שלפניכם מציג את הפתרון.

בשבוע שעבר הבת האמצעית שלי, נגה, עוד לא בת עשר, שאלה אותי אם אנחנו מוכנים.

"מוכנים למה, מתוקה שלי", שאלתי.
"למלחמה".
"מה?"
"למלחמה. חדר העבודה שלך בבית הוא הממ"ד אבל אנחנו צריכים להכניס לשם מזרונים".
"נוגי שלי", אמרתי לה "מה פתאום מלחמה? אין שום מלחמה. אל תדאגי".
"אבל אנחנו צריכים להכניס לממ"ד אוכל, ושתייה וקופסאות שימורים ומסמכים".

הסתכלתי על הבת שלי והיא היתה מלאת אימה. לא הצלחתי להבין למה. האמת היא שאפילו כעסתי עליה. "מי מכניס לה את הג'וקים האלו לראש?" שאלתי את עצמי. "דווקא עכשיו כאשר האיום הסורי הוסר מהפרק, דווקא עכשיו כשאנחנו מקפידים שלא לצפות בשידורי החדשות בטלוויזיה כשהיא נמצאת בסביבה, מה קרה עכשיו?"

הנה מה שקרה עכשיו.

מדינת ישראל, באמצעות משרד הביטחון, באמצעות צבא הגנה לישראל, באמצעות פיקוד העורף בשיתוף מלא עם משרד החינוך, שולחים לתוך בתי הספר, לתוך הכיתה של הבת שלי, חיילת מפיקוד העורף, שמבקשת מהתלמידים לשלוף חוברת שנרכשה מבעוד מועד ששמה "אני ת(ל)מיד מוכן" שמחזיקה 100 עמודים. במשך שבוע שלם, שעתיים מדי יום, כל יום, חיילת בת 18 מסבירה לילדים בני 9 שעוד מעט, למעשה ממש בכל רגע, פורצת מלחמה ולכן הבת שלי צריכה להיות מוכנה ושזו אחריותה לדאוג שההורים שלה יהיו מוכנים. אחריותה. של נגה.

בשלב מסוים נגה פנתה למורה שלה ואמרה לה, ביוזמתה, מבלי שאנחנו אפילו היינו מודעים לכך, שהשיעורים האלו מלחיצים אותה ולכן בימים האחרונים נגה ישבה מחוץ לכיתה במשך שעתיים וחיכתה שהשיעורים יגמרו.

בשיעורים אני כמובן לא השתתפתי, אבל הנה כמה קטעים מהחוברת שמדגימים את השיטה: איך קודם מאלפים את הילדים שלנו, כמו עכברים במעבדה, ואז מפחידים אותם עד עמקי נשמתם (על כל התמונות ניתן ללחוץ כדי להגדילן).

 

בעמודים 10-11 מסבירים לתלמידים מדוע חשוב שהם יהיו מוכנים למצבי חירום. החוברת מציגה שלוש דוגמאות של ילדים בכיתה ה' שהצילו אנשים במצבי חירום – אחד מהם הוא צונאמי, בעיה שכידוע מאיימת על ישראל יום יום.

 

לאחר שהילדים קוראים על המקרים האלו הם מתבקשים לענות על שלוש שאלות:

א. מה סייע לילד/ה המוזכר/ת בכתבה להתמודד בהצלחה עם מצבי החירום? (התשובה של נגה: עם כך שהיא הקשיבה להוראות שהסבירו לה)
ב. האם לדעתכם הייתם יכולים להתמודד באופן דומה? (התשובה של נגה: לא)
ג. מה היה עוזר לכם לפעול בצורה שבה פעלה הדמות? (התשובה של נגה: שהייתי מקשיבה בשיעורי חירום).

כאן הלב שלי פשוט נשבר.

עמוד 16: החוברת מסבירה את ההבדלים בין שני סוגים של איומים ביטחוניים: טרור ומלחמה. מלחמה, מסבירה החוברת, היא סכסוך אלים בין מדינות יריבות שמעורבים בו צבאות. טרור הוא "שימוש אלים באמצעים נגד אזרחים בודדים (או קבוצת אנשים) או נגד רכוש, הנמצאים בדרך כלל בפנים הארץ, בעורף" בעמוד 17 יש לילדים עבודת בית: "ראיינו את אחד מההורים או קרוב משפחה אחר. בקשו שיספר לכם על אירוע חירום שהוא זוכר במיוחד. בקשו ממנו להתייחס למקום האירוע ולמה שקרה בו, כיצד הוא הרגיש במהלכו ומה היא תוצאותיו".

כלומר כבר בתחילת השבוע הילדים נשלחים להורים שלהם כדי שאלו יספרו להם סיפור מפחיד. מצוידים בסיפור מפחיד על אירוע חירום שהם שמעו מההורים, חוזרים הילדים לבית הספר; כעת הם יאמינו לכל מה שהם ישמעו מחיילת במדים שנכנסת אליהם לכיתה ומסבירה להם שאוטוטו פורצת מלחמה.

עמ' 21: הסבר על ההבדלים בין קטיושה, קסאם וגראד, כולל תמונות. מהו "גל הדף", מהם "רסיסים". עמ' 22 – כללי התנהגות בעת השמע הרקטה. בעוד שאזורים נרחבים במדינה חשופים דרך קבע למתקפת טילים ואפשר להבין מדוע המערכת מעוניינת שהתלמידים יהיו מודעים לאפשרות הזו (שעבור חלק מהתלמידים היא שגרת חיים – ומשום כך ממילא שום דבר שהם לומדים בשיעור לא חדש להם), ההסברים שמופיעים בעמוד 22 על "כללי התנהגות בעת השמע רקטה" מסיימים רק את החלק הראשון של החוברת. הנה ההמשך. תחזיקו חזק.

זה מה שקוראים ילדים בכיתה ה' בישראל ממש עם תחילת השנה: על מחבל בטיילת בתל-אביב ועל פיגועי התאבדות באוטובוסים בשנת 2001, שנתיים לפני שהם נולדו.

נו טוב, מחבלים מתאבדים, חפצים חשודים – לא נורא. גם אותנו חינכו שבחפץ חשוד אסור לגעת (וגם לא להתקרב). נמשיך הלאה.

 

כשהייתי בקורס קצינים ביקשו להדגים בפנינו את יעילות מסיכת האב"כ ואת האימה שבהתקפה כימית. הוכנסנו, חבורה של צוערים, לתוך חדר קטן ואטום שבתוכו פוצץ חמש דקות קודם לכן רימון גז מדמיע. כולנו ישבנו עם המסכות מבלי להרגיש דבר. כאשר הורדנו את המסיכות הרגשנו בפעם הראשונה מה זה מתקפה כימית מרוכזת, שחודרת ישירות לתוך הריאות שלך. ברחנו משם אחד אחד, מקיאים את נשמתנו. אני לא מבין למה לא עושים את הניסוי הזה על ילדים בכיתה ה': מכניסים אותם לחדר של המנהלת, סוגרים את הדלת וזורקים בפנים גז מדמיע. היש שיעור טוב מזה? אחרי הכל הם כבר יודעים את כל מה שצריך לדעת על חל"ך עצבים, ובעמוד הבא מסבירים להם הכל על חל"ך כוויה.

עמ' 38, הילדים מתבקשים לקרוא את סיפורו של יניב. הנה חלקים מהסיפור:

"שלום, אני יניב ואני לומד בכיתה ה', מה שלומכם? אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי שקרה לי, תקשיבו היטב… ביום שני, אחרי סיום הלימודים, באו אליי ענבל ואלעד, שני החברים הכי טובים שלי, שלושתנו גרים באותו בניין ואפילו באותה הקומה. חזרנו מבית הספר, אכלנו שניצל וצ'יפס עם הרבה קטשופ וראינו טלוויזיה. פתאום, באמצעות התוכנית שאנחנו הכי אוהבים, נשמע אזעקה ועל המרקע בטלוויזיה הופיע קריין ואמר בקול רציני וקצת מודאג: "מצב חירום! על כל התושבים להיכנס מיד אל המרחב המוגן שהוכן מראש".

הסיפור נמשך עוד ועוד ולאחר מכן הילדים מתבקשים לגלוש לאתר פיקוד העורף ולכתוב בחוברת איזה ציוד צריך להיות במרחב המוגן: מסיכות מגן, עזרה ראשונה, משחקים שימנעו שמום, בקבוקי מים סגורים, קופסאות שימורים, אמצעי תקשורת, מסמכים חשובים (אף פעם אי אפשר לדעת מתי הנאצים ידפקו בדלת וידרשו לדעת אם אתה יהודי או לא), שירותים, פנס. באמת מעניין למה נגה שאלה אותי איפה אני מניח את קופסאות השימורים בחדר שלי. עכשיו אני רק צריך לבנות בית שימוש בממ"ד.

עמ' 43: משפחת ישראלי מתכוננת לשריפה. התלמידים מתבקשים למפות את הסיכונים שבאזורם: למשל רעידת אדמה (שכידוע מתרחשת בנתניה או ביבנה אבל לא בהרצליה או ברחובות ומכאן החשיבות של המיפוי האזורי). רעידת האדמה תעשה מיד קמבק מפואר.

עמוד 52: הכרת המסכה האישית

הלאה. רעידת אדמה. הבטחתי שהיא תחזור. תמונות של בתים הרוסים לאחר רעידת אדמה, הסבר איך רעידת אדמה מתרחשת (אני למדתי את זה בשיעורי גיאוגרפיה).

עמוד 62: "האם זה עלול לקרות גם אצלנו?" שואלת כותרת גדולה בחוברת. והתשובה: "מומחים לחקר רעידות אדמה מתריעים, כי בשנים הקרובות צפויה להתרחש רעידת אדמה חזקה בישראל!" (סימן הקריאה במקור). אז מה עושים?

עמודים 70-71 מסבירים לתלמידים בתמונות כיצד הם, הילדים בני התשע, צריכים לדאוג לכך שההורים שלהם יכינו את המשפחה במהלך החודש הקרוב.

 

האם גם אתם נעלתם את הגלגלים של הרהיטים?

עמ' 72: הסבר על צונאמי והתנזלות קרקע, "תופעה גיאולוגית בה קרקע לא מלוכדת הרוויה במים מתנהלת כנוזל צמיג".

בשלב הזה הרמתי ידיים (יש עוד 25 עמודים לחוברת). מלמדים את הבת שלי כיצד להתמודד עם מצבי התנזלות קרקע.

נגה סיפרה שהחיילת היתה מאוד נחמדה אבל היא כל הזמן הדגישה שבכל רגע יכול ליפול על הילדים טיל כימי. האם אתם מבינים מה אנחנו מעוללים לילדים שלנו? האם אתם קולטים איך מערכת החינוך רומסת, פשוט דורכת, על נפשם? האם יש מישהו שבכלל מסוגל להעריך את הנזק הקצר-טווח והארוך-טווח של התכנים האלו על נפשם של הילדים? האם אנחנו חיים במדינה שירדה לחלוטין מהפסים?

התשובה שלי חיובית. מדינת ישראל מנוהלת על ידי חבורה של פסיכופטים מטורפים, אנשים שסבורים שילדים בני 9-10 שייכים לקבוצת הגיל המתאימה לספר להם על חל"ך עצבים וחל"ך כוויה, קבוצת הגיל שראוי במשך שבוע שלם, שעתיים בכל יום, לספר לה על מתקפת טילים, מחבלים מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, כוויות בדרכי הנשימה, בניינים מתמוטטים, שריפות ומעשי טרור.

ידעו ההורים של ילדים קטנים שזה מה שמצפה לילדיהם כאשר הם יגיעו לכיתה ה'. ידעו ההורים של ילדי כיתה ה' שאם הילדים שלהם מתקשים להירדם בלילה או מתעוררים באמצע הלילה מסיוטי לילה, אם הילדים שלהם, אלו שבדרך כלל רוקדים מול הטלוויזיה ומתרוצצים ללא הפסקה מתחילים להסתגר בתוך עצמם, שזו אשמתה המלאה, היחידה והמוחלטת של מערכת חינוך הזויה ומטורפת, שמתנהגת כאילו השתלטה עליה קבוצה קיצונית של אנשי צבא ואנשי חינוך מופרעים בנפשם, חולי רוח ממש.

אחרי זה שר האוצר של מדינת ישראל, ראש המפלגה של שר החינוך של מדינת ישראל, יסביר שהוא כועס על אנשים צעירים שלוקחים את ילדיהם ומסתלקים מכאן לכל הרוחות.

עדכון: סיכום אירוע, שבוע אחרי.

111 מחשבות על “להיות ת(ל)מיד מוכן בישראל

  1. דברים חשובים ונפלאים, הלואי שהחיילת היתה מקריאה אותם לתלמידים, ובעיקר להוריהם, במקום לשווק להם טילים כימיים באמצע היום.
    הלוואי שאנשים כמותך היו נחשבים לזרם המרכזי ולא למיעוט שולי, קיצוני "מתבדל".

  2. מייאש. אמא שלי סיננה לי שאם אני חיה פה אז אסור לקטר. אז החרדות והייאוש והבושה הקיומית מודחקים הכי עמוק שאפשר. הגדולה שלי בת שמונה, אם נגיע לחלק הזה בתכנית הלימודים ניסע לשבוע בטורקיה, שם השינאה כלפינו נראית גן עדן לעומת השנאה העצמית. אמרתי גם שכששרון יהיה ראש ממשלה אסע מפה. אמרתי גם שכשביבי יהיה ראש ממשלה אסע מפה. אמרתי.

  3. חירבת לי את הבוקר. באמת. נהייתה לי כזאת מועקה. ככל שעובר הזמן הולך ומתחוור לי שכשארד מהארץ, זה לא יהיה בגלל האלימות בכבישים, האלימות בטלוויזיה ואפילו לא בגלל העובדה שמשתי משכורות היי-טק אי אפשר לחסוך שקל. זה יהיה רק בגלל מה שמערכת החינוך מעוללת לילדים שלי.

  4. הבעיה העיקרית היא יותר שורשית. כל הליברלים שמזדעזעים עד עמקי נשמתם מתוכן הלימודים הממשלתי, מזדעזעים אפילו יותר כאשר עולה הרעיון להעיף את מערכת החינוך מידי ביריוני הממשלה ולתת לתכנים להיות פרטיים – כלומר בשליטת ההורים.

  5. רואה שחורות: ככה בדיוק נראית הממשלה של האזרחים, על ידי האזרחים, למען האזרחים. להזכיר לך, אתה לא לבד במדינה הזו, ולמעשה – אם אתה לא מרוצה מתוכנית החינוך הזו, אתה במיעוט. הרבה מאוד אנשים במדינה (הרוב לפי הבחירות האחרונות) רואים בלימוד החירום הזה כמשהו שפועל למענם וטובתם, אז מה לך כי תלין? כמו שזה נראה לך הגיוני לכפות על תלמידים אחרים ללמוד חשבון או אנגלית או תנ"ך או ספרות (בחר את הזרם אליו אתה משתייך), כך נראה הגיוני לאנשים אחרים לכפות עליך את תוכנית הלימודים שלהם.

  6. מדהים לחשוב על ההבדל בין התקופה הנוכחית לבין מלחמת המפרץ, בה הייתי עוד ילדה והתנחלתי אצל המשפחה בבאר-שבע. לא זכור לי הרבה מלבד ציורים על קופסת הקרטון של מסיכת האב"כ – פרחים ושמש ולפעמים גם אדם רע שקוראים לו סאדאם חוסיין; ומדי פעם גיחות קצרות למקלט בכל פעם שנשמעה האזעקה.
    זו זכורה לי בעיקר כתקופה מרגשת, כי לא באמת הבנתי מה קורה סביבי. בדיעבד אני בהחלט חושבת שלא היתה שום סיבה לדעת על מערכת העצבים ואמצעי לחימה, גלי הדף או מה לעשות כשאני נתקלת במחבל בזמן שאני הולכת לתומי ברחוב.
    אכן טירוף מוחלט.

  7. לא מבין מה הבעיה. אני הייתי פעם ילד, למען הדיוק ילד כאפות. אני זוכר מה זה ללכת צמוד לקירות, לשבת בכיתה בהפסקה כדי לא לפגוש את הילדים הרעים שבחוץ, לדפוק ריצה כשאני רואה חבורת ילדים שאני בכלל לא מכיר כי הם מריחים את הפחד כמו כרישים שמריחים דם ובטח יעשו לי משהו. אני גם יכול להעיד שמה שעזר זה אימוני קראטה ולא שום דבר אחר, המבוגרים לא מתערבים כשילדים רבים מכות לידם. אז ילדים חיים בחרדה? מה עוד חדש? לפחות מטילים כימיים אומרים להם איך להתגונן וזאת בעיה שמשותפת לכולם.

  8. אני בשוק אני בהלם אני המומה…ולא כבדיחה! באמת?!?!?! נורא! מצד שני לא מתפלאה. הכל כאן מוגזם…מגמתי….כמו גם פרסום סיפורי רצח של הורים את ילדיהם בכל אמצעי התקשורת כמה פעמים ביום…באותה מערכת חדשות. המדינה רוצה להפחיד לשעבד את מוחנו לתוכניותיה. התקשורת רוצה להצהיב לעורר טראומות…ואז ילדים כמו נכדתי מבועתת שואלת למה האב זרק את
    את ילדיו….ועוד ועוד. האם צריך להשלים עם זה כאילו דרכו של עולם?!

  9. לדעתי, הכנת הילדים היא רק תוצאה, די הכרחית.

    הבעיה האמיתית היא שמנהלי המדינה לא חותרים לשלום ושלווה תמידיים ולכן הם לא כותשים את האויב דק דק, וזה קורה בזכות אנשים שהעדיפו את ברק במקום נתניהו.

    כשזה "או אנחנו או הם" עלינו לבחור "אנחנו". ואם לא, צריך להכין ילדים בני עשר ל"מתקפת טילים, מחבלים מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, כוויות בדרכי הנשימה, בניינים מתמוטטים, שריפות ומעשי טרור".

    אתמול גם היינו עדים לאירוע כזה, ילדה בת 9.

  10. אצלנו בבאר-שבע (כיתה א') התתמודדויות הן עם גופים מסחריים (קופות חולים, יצרני משחות שיניים וכו') שנכנסים במסווה של "שעות הדרכת לבריאות" ומחלקים דוגמיות של כל מיני מוצרים (ממותגים, שבד"כ לא מתאימים לגיל) בחינם.

    לזוועות של הפחדות ואיומים עדיין לא הגענו. ולכל המיתממים – מדובר בנזק מיותר וחסר אחריות, אין להקל ראש, וזאת אפילו שאנחנו בבאר-שבע כן נמצאים לעיתים תחת איום ומתקפות. ההסברים המפורטים בגילים שעדיין אינם בוגרים דיים עלולים ליצור (וכנראה באמת יצרו) נזק.

    נדרשת מעורבות הורית ותשומת לב קפדנית… מנהלי בית הספר או שאינם מודעים להשלכות, או שאינם רוצים להתמודד עם הרשויות והגופים הגדולים ולהיות בעייתיים.

  11. נכון, הכול בגלל הממשלה שוחרת המלחמות וההפחדות שלנו.
    מה שמזכיר לי שבזמן ממשלת השלום של רבין שלחו אלינו לכיתה מדריך כושר קרבי, שילמד אותנו איך להתגונן בידיים חשופות מול מחבל חמוש – לבעוט לו באשכים, לשבור אצבעות ואפילו לעקור את העיניים בלחיצת אגודלים. זה נעשה בהוראת/הסכמת מי שהיה שר החינוך אז – עוד גאון עולם ממפלגת מרצ – אחרי שמחבל חדר לבית ספר ופצע כמה עשרות תלמידים.

    אז אנא.

  12. אצלנו החיילת גם הסבירה לפרטי פרטים את הסמפטומים המתעוררים עקב מתקפה כימית וביולוגית. התאומים שלי התווכחו בבית האם איבוד שליטה על הסוגרים בא לפני או אחרי שמתים והגיעו למסקנה שאם אחרי זה באמת לא משנה למרות שזה מביך. אין מילים

  13. דוד – ציור בפחם של גדר תיל ובתים מפוחמים צנח בבית בגן תת חובה. גיל 4.5… ותודה לגננת אלה שגם הקפידה לעורר בהם הזדהות עם גלעד שליט.
    מאז הבן שלי פציפיסט. מדהים איך ילד בן 6 לא רוצה להיות חייל בצבא. כשאנחנו היינו ילדים חייל היה גיבור לאומי וראוי להערצה. בדיון האחרון התפשרנו שילך לממר"מ. עוד 12 שנים למניאק…

  14. צריך ללמד ילדים החייאה בסיסית או לפחות איך להזעיק את כוחות ההצלה במקרי חירום ואין לי שום בעיה עם להכין אותם לרעידות אדמה שאכן יכולות לקרות בכל רגע.

    כל השאר – מיותר, מוגזם ונובע משיקול דעת שגוי לגמרי.

  15. ברור. מה, יש מלחמות בשווייץ של המזה"ת? עדיף, כשיהיה ארוע, שהילדים יכנסו להלם והיסטריה, במקום שיהיו מוכנים נפשית. צודק 100%. באמת לא בסדר.

  16. בשנה שעברה חינכתי את הכיתה שלי, ה' הם היו. הפילו עלינו משמיים את השבוע הזה, שאגב נקרא "שבוע חירום".
    וזה מה שיש לי לומר ולהוסיף:
    1. כמישהו שעבר שירות קרבי ומבין דבר ישבתי שם ושמעתי חיילת צעירה, שלא מבינה כלום מהחיים שלה ומעבירה מידע לא אמין לילדים. לעיתים היא אף נתנה דוגמאות על עצמה שלילדים היה ברור שהם שקריים.
    2. אצלנו היא אף עשתה להם "דמיון מודרך", ביקשה שיעצמו עיניים וכביכול שידרה קטע מתוך חדשות בהם מודיעים על התקפה כימית! לשמחתי פה הילדים לא רצו לשתף פעולה ואמרו לה שהם לא מעוניינים. היא ניסתה בכוח אבל אני לא הסכמתי.
    3. המדריכה עשתה שימוש באמירות מוחלטות כמו "אתם צריכים להבין שאנו בסכנה תמידית" ופה מצאתי עצמי קוטע ומתקן אותה שוב ושוב. ואני מזמין מורים אחרים לעשות כן.
    4. המון מידע לא רלוונטי כפי שצוין פה, ולא רק צונאמי.
    5. ומעבר לכל – חוסר יכולת התאמה והבנה של הגיל. בכיתה ה' [ואולי אף כמבוגרים] אין שום יכולת להבין באמת את המשמעות של הדברים הללו. מעבר לכך, משרד הבטחון באופן מפתיע לא מסוגל להבין שהאמירה המטופשת "קשה באימונים קל בקרב" כלל לא רלוונטית בגילאים האלו.
    6. לחיילת הנחמדה לא היה שום נסיון אמיתי בהוראה. שזה דווקא אולי דבר טוב שכן הילדים מאד השתעממו.

    ובגדול, זה סיפור עצוב עצוב…

  17. לא יודע מה להגיד לך. הפעם אני חושב שהלכת קצת רחוק מדי עם הביקורת וחלק מהתגובות בכלל מביישות את כותביהן.

    אני מסכים אתך שזה לא אידיאלי שחיילת בת שמונה עשרה נכנסת לכיתה ה' ומסבירה להם על התכנים האלו ורצוי שהיה עושה זאת איש מיקצוע מוסמך. עם זאת, אני דווקא חושב שכן חשוב לדבר עם ילדים על הנושא, כי בין אם החיילת הזו היתה נכנסת לכיתה ובין אם לא, הבת שלך היתה שומעת על מלחמה אפשרית ונחשפת לנושא הטרור, בין אם זה בתקשורת ובאינטרנט ובין אם זה מתוך האזנה ל"שיחות מבוגרים". (אפשר להתווכח על טיבו של השיח הציבורי ואיכותה של התקשורת אבל זה כבר עניין אחר ופה גם אני הראשון לומר שהיא מעודדת פאניקה כמו שהדגמת יפה בעבר). בכל מקרה בעיניי עדיף לשוחח עם ילדים על דברים ולתת להם כלים להתמודדות עם בעיות כאלו מאשר לתת להם להתבשל בפחד של עצמם.

    הסיבה שהחיילת הזו נכנסה לכיתה של הבת שלך היא הפנמה של לקחים ממלחמת לבנון השנייה בה התגלה שהעורף הישראלי אינו מוכן למלחמה. אז עד שמישהו עושה את העבודה, לומד מניסיון ומנסה למנוע את המחדל הבא אז גם זה לא בסדר? שוב, אפשר להתווכח על האופן שבו זה נעשה אבל בעיניי הסיבות לכך שצריך לעשות דברים כאלו הן תקפות לחלוטין ומקורן ברצון בטובת הציבור ולא כי יש כאן קונספירציה ממסדית.

    לכל המזועזעים מהמילינטיות של החברה הישראלית ומנהיגיה שוחרי המלחמה, הלוואי שהיינו חיים בעולם שבו היה מספיק ללמד ילדים על חדי קרן ודובוני אכפת לי. אני תוהה אם הזעדעזתם באותה מידה גם מטקס סיום גן ילדים בעזה שהתקיים בסך הכל לפני שנה וקצת. אם כבר מדברים על "אינדוקטרינציה צבאית מהסוג הגרוע ביותר" ו"טירוף מוחלט".

  18. באסיפת הורים בה נכחתי בשבוע שעבר נאמר להורים שיש להצדיק את המורה תמיד ואין לערער על קביעתה שכן הדבר מפחית מסמכותה. אני התנגדתי. אמרתי שגם מורה וגם הורה יכולים לטעותוכדאי ורצוי לתקן טעות באדיבות או לפתח דיון. אמרתי שאני לא מגדלת רובוטים אלא ילדים חושבים שיגדלו להיות אנשים חושבים. התגובות שאני קיבלתי.. בושה וחרפה.

  19. לפי התיאור שלך, החוברת הזאת חובבנית ולוקה בחסר. איפה המידע על אנתרקס? איפה תמונות מהירושימה ונגסאקי עם הכותרת "התוכנית האיראנית לתל אביב"? תיכף תגיד גם שאין שום מידע על אבעבועות שחורות.

    nadavs

  20. לכל דבר יש הסבר בחוברת. 1. היה בעבר צונאמי בישראל. הסיפור שם ממחיש שילדה בת 9 הצילה 100 איש מהצונאמי בפוקט. אז מה אתה משתומם למה צריך לספר את זה??
    ולשמור מסמכים זה לא בגלל נאצים. תשאל את נפגעי הסופה קטרינה בארהב שלא היו להם מסמכים להוכיח שהיה להם בית. כי המערכות של המדינה קרסו אז נותנים לך עצה טובה. תשמור העתקים של מסמכים חשובים למקרי חירום. מה הבעיה???
    בקיצור רצית קצת צומי.

  21. לא מאמינה – אני כבוגרת הייתי בורחת אז מה -ילדה רגישה בגילאי בית ספר יסודי?????????????????
    איום ונורא!

  22. בית הספר משמש כסוכן הפחדה. השנה רק התחילה, בקושי למדו – כבר היו שני תרגילי בטחון. שניים.

    ואל תשכחו את זה שעכשו בתי הספר גם משמשים שגורם המטיך לילדים על החובה להתחסן נגד פוליו.

  23. או וואו. ידעתי שזה גרוע אבל לא דמיינתי לעצמי שעד כדי כך.
    אשמח לשמוע איך ניסיתם לתקן בבית את הנזק שנגרם.

  24. זה עוד כלום לעומת סרטוני אימה וסיפורים בע״פ.
    כמישהו שהיה שם כמורה נאלצתי להפסיק את החיילת ולהגיד לה שזה לא ראוי. כשהלכתי להתלונן אמרו לי שאין מה לעשות. משרד החינוך.

  25. השלטון משתמש בכל כלי להגברת המשילות, התוצאות האחרות פחות מעניינות אותו.
    החל מהפחדה רבתי וכלה בהכתבת סדר היום לשלל הווסילים שמקבלים את עיתונו בחינם, כי מעדיפים לא לבזבז את מעט הכסף שלהם על עיתון אחר.
    מעגל הקסמים של השוטים.

  26. אם משרד החינוך, בשיתוף פיקוד העורף, לא יכין את הילדים לשעת חירום מי יעשה כן?
    הלוואי שהיינו חיים במדינה בה אין צורך ללמד ילדים על רקטות, על נשק כימי, פיגועים ורעידות אדמה. מאחר והדברים האלה עלולים לקרות פה, יש להתכונן אליהם! התורים בעמדות החלוקה של ערכות המגן בתקופת מתיחות רק מוכיחים שההורים לא מתכוננים, אז מוטב שהילדים יתכוננו במקומם.

    החיילות שמגיעות לבתי הספר עוברות הכשרה ארוכה ומקיפה לא רק בנושאים של הוראה והדרכה אלא גם בנושאים שנוגעים בפסיכולוגיה של הילד.

  27. אפשר לעשות מה שאני עושה: כל פעם שיש תירגול טילים או כל שטות אחרת מהסוג הזה בני לא הולך לבית הספר באותו יום.

  28. מגיב 38: אני מתקשה להחליט אם אתה טרול או סתם טמבל. אני נוטה לאפשרות השניה בגלל משפט הסיום שלך. איזה הכשרה יש לילדות בנות 18 או 19 לדבר עם ילדים ולהבין בפסיכולוגיה של הילד?!?!

    בכלל, כל מי שלא מבין על מה הזעזוע הוא לשיטתי או נטול ילדים או קלולס לגמרי לגבי יכולת ההשפעה של "לימודים" כאלה על התפתחות הילד שלו.

    שלחתי את הפוסט לרמטכ"ל הבית שלנו שתבדוק אם גם בבית הספר של הילדים מתרחשות הזוועות האלה. אם כן בכוונתי המלאה להדריך את הילדים שלי לצאת מהשיעורים האלה.

  29. בתור החיילת שמגיעה לבתי הספר ומפחידה ילדים בכיתות ה', אני יכולה להגיד שבקורס לא עוברים כמעט ושום הכשרה בנושא פסיכולוגית ילדים ובטח שלא איך לתמוך רגשית בילדים שאתה פרקטיקלי מספר להם שהם עומדים למות בחודש בקרוב.

    אין ספק שהנחיות להתגוננות בזמן רעידת אדמה או בעת ירי טילים ורקטות הן, לצערנו, רלוונטיות מאד. אבל מכאן ועד לשיעורי ההפחדה שמעבירים את התלמידים יש תהום ענק.

  30. ותודה לבן זוגי ההולנדי שבזכותו אני חיה ומגדלת את ילדיי במקום שפוי.
    צמרמורת.
    כל הכבוד לבתך שיצאה מחוץ לכיתה.

  31. השם האמיתי של ראש הממשלה שלך הוא: אוויליוס מקסימוס ואם אני ההיתי הוא ההיתי ממנה את הסוס שלי לשר

  32. רק הזיכרון שלי חלול או שרק לפני כמה שנים (2006) החצי הצפוני של המדינה ישב במקלטים / ממ"דים וכמה שנים מאוחר יותר החצי הדרומי של המדינה ישב במקלטים.

    מה נסגר איתכם???

    גם אני הייתי מעדיף שהילדים שלי ילמדו רק על טלטאביז שמצחקקים בפארק, אבל אנחנו לא חיים בשבדיה.

    אין עוד מדינה שמאוימת בכאלה כמויות של טילי קרקע-קרקע (למעט, כנראה, דרום קוריאה).

  33. אני די בטוח שגם כשאני היית בבי"ס יסודי היה איזה שיעור בקשר למצב חירום כזה או אחר. לא היתה חוברת, ולא הקצו לזה חיילת לשעתיים ביום במשך שבוע, אבל אני זוכר שלימדו אותנו את הדברים הבסיסיים. שמע, זה נשמע די מעפן הקטע הזה, אבל, מה יהיה עוד 7 שנים? היא תסיים יב', ומה היא תעשה? אני מניח שתתגייס. זה מה שמערכת החינוך מכינה אותך אליו. ראית אי פעם כתבה על זה שמתיכון X, יש Y אחוז של תלמידים שהולכים ללמוד במוסד אקדמי Z? אני יותר מכיר את הכתבה של הכמה בני אותו קיבוץ סיימו קורס טייס, או כמה בוגרים מהתיכון הזה בתל אביב מגיעים לקרבי וכמה מהם לסיירות. ומה אותם נערים עושים בצבא? אתה יודע שהם לא מציירים חדי קרן וקשת בענן. תאכלס, מה הציפיה שלך בנושא? מה כאן הצעד הנכון?

  34. צודק לגמרי,

    צריך להסביר לילדים שכל המצבים האלה קורים בגלל הכיבוש, ושאלה בסה"כ דרכי ביטוי לגיטימיות של העם הפלסטיני המדוכא.

  35. כאמור- הגיע השלום ובכלל הכיבוש אשם ותכף אנחנו עפים לברלין שם לא לומדים איך רצחו ילדים ככה סתם רק לפני 60 שנה

  36. אני אתייחס לבלוג הנ"ל ולטוקבקים שנכתבו בעבותיו לאחר שקראתי אותם בעיון. אשתדל שלא להכניס יותר מדי פוליטיקה אלא רק את דעותיי האישיות בנושא. א. כישראלים, תמיד יהיה לנו מה לומר, תמיד לא טוב וכל יוזמה תיתקל בקשיים כאלו ואחרים. ב. בכל שנות חיי במדינה הזאת התפוצצו בקרבתי יותר דברים בזמן שהייתי באזרחות מאשר שהייתי בצבא והייתי כמה שנים בצבא. 1991-גיל 6 ,נפילת סקאד ק"מ 1 מבייתי, כל הבית רעד(מיותר לציין שהייתי לבד ולא היה לי איי פון), הבאים אחריו היו בדרך ואני כבר הייתי בדרך למקלט. אדלג על כמה פיצוצי חפצים חשודים לאורך השנים, ב2006 נפילת מרגמה 100 מ' מרכבי באזור נחל עוז, ולא נשכח גם את האזעקות בתל אביב והאזור לאחרונה בזמן עמוד ענן. ג. בגיל 5 סבי היה מספר לי עדות חייה על מעשי הנאצים באושוויץ, יש שיגידו שמדובר במעשה לא אחראי אך אני מאמין שבצורה הנכונה חשוב שילדים ידעו היכן הם חיים ולמה. ד. בתור אזרח במדינה אין מי שמזדהה יותר ממני עם הקושי של לחיות כאן, אך כשקשה לא בורחים, נשארים ומנסים לשנות כפי שנעשה יפה מאד בהפגנות הקיץ בעיר האוהלים ברוטשילד. ה. מי שעדיין לא טוב לו ורוצה לעזוב, אני ממליץ מאד על לונדון, רק תדאגו לקנות כפייה ולהתאסלם לפני כי יהיה לכם יותר נוח, יותר קל למצוא שם מסגדים מאשר כל דבר אחר. ואני לא לא היהודי הכי אדוק בלשון המעטה, אולי החילוני הכי אדוק, אבל לפחות העם היהודי אליו אני משתייך לא דוגל בהשמדת כל הדתות האחרות בעולם הזה. ו. למי שלא הבין אנחנו אי של שפיות בתוך אזור שהוא לא כזה, אני לא אגזים אם נמשיל את עצמנו לספרטה. הספרטנים חיו בערי פוליס קטנות ומבוצרות. בעוד הסביבה שלהם הייתה ברברית ואלימה מאד בעיקרה, הספרטנים חינכו את ילדיהם בין השאר ללחימה, אך חשוב מכך לאומנות, ערכי מוסר ודמוקרטייה. הדמוקרטייה הראשונה לפי דעתי. ז. בחזרה לבלוג, אולי באמת אין צורך שילדינו ידעו את ההבדל בין גז עצבים לכוויה, וכמו שכבר אמרתי תמיד יהיה משהו לא טוב כשיוזמים, אך אני אשאל את אותם מתלוננים האם הם היו מעדיפים שנחזור לימים של טרום מלחמת לבנון השנייה? האם עלינו לטמון את ראשינו בחול (או באח הגדול) ולחשוב שהכל בסדר? הרי אלו אותם מתלוננים… ח. מי שלא טוב לו- להתראות. אני וחברי פה עד הכדור האחרון, נשמור על מקום שיהיה לכם לאן לברוח אליו כשהגלים יעלו.http://www.youtube.com/watch?v=QkWS9PiXekE

  37. עצוב מאוד. היום כיביתי לילדה תכנית בערוץ 23 (יש לנו עידן) שבה הסבירה דמות מצוירת במה שנראה במבט ראשון כתכנית ילדים תמימה על המלחמה בצבא הסורי…

  38. טוב שיש כמה אנשים כמו נועם תגובה 48 שזוכר שלא כולנו מדינת צפון תל אביב
    נחמד לחלום על שלום אבל לעיתים צריך להתעורר ולהביט למציאות בפרצוף השכנים סביבנו לא חולמים לחיות איתנו בשלום,דרכם ומטרתם היא לחיות כאן במקומנו

  39. אגב הפחדות, ישנו הקמפיין החדש של משרד הפנים על גניבת זהויות, שממליץ לנו לאוץ ולרוץ להוציא תעודת זהות ודרכון "חכמים". על היום שאחרי שהמאגר הביומטרי המהולל ידלוף אף אחד לא מספר לנו…

  40. באמת שכלול. בזמני היו רק סרטי שואה וסיפורים על מחבלים שרוצחים ילדים. אפילו חוברת לא נתנו.
    האמת, אם היו נותנים איזה חוברת שתעזור להתמודד אולי אפילו הייתי נעשה קרבי, ולא מהגר, ונהיה קצין בכיר. לך תדע. תחום החינוך מאוד התקדם מאז.

  41. אגב, רציתי להוסיף שיש סמפטום קליני שקוראים לו להיות תמיד מוכן. זה סמפטום של הפרעת חרדה מוכללת והפרעת חרדה פוסט טראומטית. באמת למה לחכות שזה יתפתח באופן טבעי אם אפשר לעודד את זה כבר בגיל עשר?

  42. נועם (48), אם ב-91 היית בן 6 אז יש לי עליך שני עשורים של חיים במדינה הזו, והסקאד אכן היה קרוב מדי באותה שנה, ושלח אותי לטיפולים בעקבות החרדה. אני בטוחה שאם הייתי יודעת יותר על אמל"ח ולוחמה כימית וביולוגית, התוצאה של הסקאד היתה מחלקה סגורה בגהה ולא טיפול קונבציונאלי.
    אי אפשר לחיות פה, בכל גיל, בלי להבין הלך רוחות ואיומים, אך בין זה לבין שבוע אימים עם מדים ודרגות, סורי, הקשר דחוק.

  43. אני חשבתי שקונספירציות זה ברוטר.

    בכל מקרה, לבי לבי על הילדים המסכנים בשדרות, מי יודע אלו נזקים פסיכולוגים יגרמו להם עקב עודף המיליטריזם הנורא הזה.

  44. הכל תלוי בכמה אמונה בקב"ה אנחנו מנהלים את עצמנו ומלמדים את ילדנו. יותר אמונה פחות פחד. יותר אמונה פחות "כוחי ועוצם ידי". רצוי להפנים.

  45. אחח ולדורף….
    חברים, הצילו את ילדיכם ממערכת החינוך הישראלית. אם יש בי"ס אלטרנטיבי כלשהו באיזורכם אל תחשבו פעמיים. במחיר השווה למחירם של כמה פריטי לבוש מיותרים בחודש אתם מקבלים חינוך בליגה אחרת. הבחירה בידכם.
    ומגיב 54- חזק!

  46. רציתי להיות אמא. אבל אם לא תהיה לי ברירה ולא אצליח לעבור מכאן, אוותר על זה.
    לגדל ילדים בסדום, ולשלוח אותם לעולה. זה נגד הטבע
    מזועזעת, אבל גם אדישה. כמו כולם. יש עבודה מחר בבוקר.

  47. מתי אתה הזוי… מה קשור ברק עכשיו?? להזכירך, ביבי ראש ממשלה כבר קרוב לחמש שנים.. אני לא רואה איך זה קירב אותנו למנוחה ולנחלה.

  48. מעבר לרגשות הזעזוע העמוקים מהטקסט- כל הכבוד לילדה שהעזה לומר וישבה בחוץ! כמה ילדים בגיל כזה לא היו מעזים וגם מילה טובה למורה שהשכילה לא להעמיק את הפחד ונתנה לה במקום להתעקש ממקום קונפורמיסטי על הנוכחות

  49. שאלה בקשר לקטע מעמוד 24, מי המפגר שרץ אחרי מחבל עם חגורת נפץ??
    אולי זה זמן טוב להסביר לבת שלך על פרסי דארווין?

  50. רגע, חכה שהם יגיעו לגיל 16 ויקחו אותם לטיול ("חובה"!) מחנות השמדה, מאושוויץ לבירקנאו לברגן-בלזץ, רק כדיי שבסוף המסע או במהלכו יטפטפו להם עד כמה חשוב עכשיו לשרת בצבא, כדי שכל זה לא יקרה יותר לעולם (ולחסל כמה שיותר ערבים, כי הנאצים כבר לא ממש קיימים). מיותר לציין שאחרי ההפסקה בין שיעור ה"בטיחות" לשיעור הבא – התחיל שיעור מורשת יהודית בניצוחו של איזה רב.

  51. ככה מייצרים עוד ועוד מצביעים לימין המטורף. הפחד מבלבל דעתם של אנשים וגורם להם לחשוב שמלחמה לא רק קרובה ממילא, אלא שהיא הדרך היחידה. ושוב. ושוב.

  52. אם אני לא טועה .. בדרום יורים קסאמים? לא?..
    אולי אם הייתה גר שם, הייתה חושב שזו תוכנית טובה..
    אה לא, גם על הקסאמים אחראית מדינת ישראל.. נכון היא גם סגרה עסקה עם איראן שכל הזמן תציין שהיא רוצה להשמיד את מדינת ישראל… ובכלל השואה זו המצאה של הציונות הדתית לא?

  53. נו באמת.

    דרך מוזרה להסתכל על נסיון (מביך אמנם) לעזור לילדים להתגונן.
    כשארה"ב חיה באיום של פצצה גרעינית סובייטית, היא גם הדריכה תלמידים בבית הספר:
    http://www.youtube.com/watch?v=IKqXu-5jw60

    איום הטילים הוא באמת מאד רלבנטי, והדרכה נכונה היא דרך בטוחה להקטין את הסיכון.

  54. כתבה מעניינת ומאירת עיניים. ובמיוחד מעניין הדיון שהתפתח בתגובות. אני נוטה להסכים עם המתונים שבחבורה, שיש דברים שצריך ללמד, אך בוודאי לא בתיאורי זוועות ושיטות הפחדה. ללמד דברים פשוטים ופרקטיים שמתאימים לגיל, כמו להתרחק מחפץ חשוד או אדם חשוד, מה עושים כשיש אזעקה, מה עושים כשיש רעידת אדמה, שריפה וכו'. לעבוד עם הוראות פשוטות והגיוניות כמו שמלמדים בטיחות בדרכים. מה שאסור בשום אופן לעשות זה לעורר חרדות, שזה מה שאני יכולה לנחש שהשיטה הזו עושה. בתקופת הפיגועים של תחילת שנות התשעים אני הייתי ילדה ואני זוכרת שפחדתי פחד מוות שמחבלים יפרצו לנו לבית. אלו חרדות שאין מה לעשות איתן, הן מיותרות, וזו האחריות שלנו כהורים לפתח תחושת ביטחון בילדים שלנו, לא פחד. היכולת של ילד להתמודד עם מצבי לחץ (גם בעתידו כבוגר) טמונה בראש ובראשונה באמונה שלו בעצמו ובעולם, בתחושת הביטחון הבסיסית שלו. אז אל לנו לערער אותה.

  55. מה לעשות ובפסגות אתמול ילדה בת 9 הצילה משפחה? מה לעשות וביישובי הדרום כל רגע צפוי צבע אדום?

    כל מהלך קונספירטיבי לא היה מחזיק יום אחד אם שכניך היו שוויצרים

  56. אומנם אין לי ילדים משלי עדין אבל מנסיוני (הרב, בעבודה עם ילדים), להורים מפוחדים יש ילדים מפוחדים. ההיסטריה שלך מעוררת בנגה פחד. הנסיונות הנואשים שלך להסתיר ממנה את המצב הבטחוני מעוררי אימה, כמובן שלא צריך לנופף לה בפרצוף תמונות של חיילים שבויים כרותי ראש אבל במציאות שלנו יש מקום להסביר בשיקול דעת את המצב הכללי מה שיהיה הרבה יותר מרגיע מלשמוע כל מיני דברים מבחוץ, ואין מה לעשות, זו המציאות והיא תשמע. הנסיון שלך לעטוף אותה בצמר גפן ורוד מובן וטבעי, אבל כהורה מוטלת עליך האחריות לתת לה כלים להתמודד, לא להתעלם מהחיים. ואלו החיים במדינת ישראל שהיא בסוף היום הבית שלנו

  57. לענבל (תגובה 74),
    מהתגובה שלך ניכר שאינך אם לילדים, ואני בספק אם את עובדת עם ילדים.
    ניכר עליך מתגובתך שאינך מבינה לנפשם של ילדים.
    מעבר לכך, הניסוח שלך מתנשא, מזלזל, ומלא בקלישאות. ("להורים מפוחדים יש ילדים מפוחדים", "הנסיונות הנואשים שלך").
    "יש מקום להסביר בשיקול דעת" – מה שמתואר כאן, לדעתך, נעשה בשיקול דעת?
    מה שנעשה כאן הוא שיכול דעת. הפחדה במקום דעת.

    ענת, אמא ואחות שכולה.

  58. ענבל, אמא שלך היסטרית. כאשר יחזרו הילדים שלך מבית הספר בוכים כי הם שמעו שהם, הוריהם וכל חבריהם עומדים למות במתקפה ביולוגית (כמו שהילדים שלי חזרו מהשיעורים האלו), תדברי איתי על היסטריה. מטומטמת.

  59. סקרנית אם החינוך למוכנות מועבר גם לישובים בדרום שזו המציאות שלהם. ח"ח ל-54 ושירה (76). שפויים.

  60. זה נורא, אח"כ הם גדלים להיות בוגרים ששולט בהם הפחד
    וצריכים לעבור אלפי שעות "חינוך עצמי מחדש" על מנת לשנות
    פרדיגמות…

    אבל משהו אחד לא ברור לי בכל מה שכתבת: לא ידעתם
    כהורים מהי תכנית הלימודים לפני תחילת השנה???

    הרי כתבת שהחוברת נקנתה מראש, מי קנה אותה?
    אי אפשר היה לעצור את הקטסטרופה לפני שהיא קרתה?

    אני מבינה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו אלטרנטיבה למערכת
    החינוך הקלוקלת, (חינוך ביתי/אנטרופוסופי/פרטי וכד'..)
    אבל איפה האחריות ההורית, לבדוק את תכנית הלימודים
    ולצעוק, לצעוק חזק לפני שזה קורה?!

  61. כל כך צודק. זו הפחדה מערכתית מאז קום המדינה.
    מי שחי בפחד לא מעז וקל יותר לשלוט בו.
    אני עד היום, ממרומי גיל ,41 מנקה טראומות שכאלה.
    ומה לגבי הצגת תמונות שלדי אדם תלויים על גדרות תייל לילדי גנים ביום השואה?
    מישהו למעלה לא חושב.

  62. בדיוק היום בצהריים שאל אותי בנימוס אמריקאי חבר לעבודה למה עברתי ללונדון. אמרתי לו שיום לפני שחזרתי מביקור בארץ לפני שבוע עם בקלווה שקניתי ביפו, פתאום קלטתי שלא ראיתי את המוכר בחנות מכניס את הבקלווה לשקית. ואולי הוא נתן לי שקית שהוא הכין מראש עם חבילה אטומה שנראית כמו בקלווה? מה אני אגיד כשאיש הביטחון ישאל אותי אם נתנו לי חבילה שלא ארזו בפני? והמוכר, איך לומר… ערבי… התביישתי. אני מצביע חד"ש, מאמין בדו קיום, איך אני מעז לחשוב ככה על מוטראן הנחמד? למה אני כזה חרא? המחשבה לא הרפתה. התביישתי להתייעץ עם אשתי. הלכתי למטבח, בנון שלנטיות מעושה התרחקתי עם הבקלווה מהבן שלי ששיחק בסלון, פתחתי את האריזה… ובפנים הייתה בקלווה. ארזתי מחדש, ושמתי בשקית. לאיש הבטחון אמרתי את האמת, ארזתי לבד. אמרתי לדיוויד, היהודי האמריקאי היקר, שבגלל זה עברתי ללונדון. אני לא באמת פוחד מהבקלווה. אני פוחד שגם הילד המתוק שלי יהיה פרנואיד. דיוויד עשה פרצוף אמריקאי סימפטי. לא יודע מה הוא חשב. לא יודע אם נישאר בלונדון, אני כל כך מתגעגע לארץ היפה שלנו, של מוטראן ושלי.

    התיישבתי ליד השולחן, ובטוויטר ראיתי לינק לרשימה שלך.

  63. תודה לכותב הבלוג יובל דרור, שחשף לפני את קיומה של חוברת כזאת , בוודאי לא הראשונה או היחידה. אינני זוכר כילד, ולא מעיון במסמכים פדגוגיים מתחילת המאה ואילך (אני אוסף כאלה) רמה כזאת של הפחדה מניפולטיבית. גם בסמוך לשואה, מעולם לא ניסו להטביע בילדים אימה קיומית ויאוש, כפי שקורה בימי שלטון נתניהו. אין ספק שמשרד ראש הממשלה מעורב עד צוואר בתכנים האלה, והסביבה, כפי שתיאר יובל, ברורה. ילדים מפוחדים הופכים למבוגרים מפוחדים ולכן צייתנים וחסרי דעה. הייתי מעז ואומר שהאשם העיקרי הוא פרופ' בן ציון נתניהו, שבמאה שנותיו לא חדל מלהטיף לילדיו שלו שייעודם בחיים הוא הפיכת העם היהודי לאומת לוחמים ספרטנית שחיה לאור התפיסה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
    A few seconds ago · Like

  64. באמת לא יאומן! מדוע לא הרמתם קול זעקה כהורים בבית הספר? זה קורס שמתאים לחיילים לא לילדים. מזעזע.

  65. איזה כיף לי שאני גר בהרצליה, ויכול לקרוא רשומה כזו, ולהצטרף לצקצוק השפתיים של ההורים שמתלוננים על הסכנות ה"דמיוניות" שמפחידים בהם את הילדים.

    כמה טוב שאני לא גר באחד האזורים בהם כשנכנסת חיילת, הילדים הם אלה שיכולים ללמד אותה מה עושים במצבי חירום, להיכן רצים כשנופל טיל, וכמה שניות יש להם כדי להגיע לממ"ד.

  66. כמה תהיות ושאלות –
    מעניין ממתי החוברת הזאת? על השער מופיע סמל משרד החינוך התרבות והספורט והרי המשרד כבר שנים מפוצל לשנים – משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט.
    יש בחוברת שם של עורך או משהו כזה או שזה אנונימי לגמרי?

  67. כולנו בובות, ובשנים האחרונות הם הבינו שעל בובות יותר קל לשלוט שהן פשוט מחוברות לחוטים. מזעזע

  68. לכל המשונים שטוענים שזה לקח של מלחמת לבנון השניה, ושנגיד תודה שאנחנו לא בטווח טילים קבוע, ושאנחנו חיים בספרטה.
    מה הקשר? ילדים בכיתה ה'! צריך ללמד אותם לאן ללכת כשיש אזעקה, איך ללבוש מסיכה, לתרגל וזהו. לא צריך לפרט להם מה כל גז עושה, לא צריך להסביר להם למה הם צריכים ללכת למקלט או ללבוש מסיכה. אם יש ילדים שלא מתייחסים לזה ברצינות אז צריך להסביר להם שזו סכנת חיים. לא צריך לפרט להם 50 דרכים שאפשר למות כולל איורים גרפיים וסכימות. ונגיד, נגיד נגיד שאנחנו באמת חיים בספרטה – ככה הייתם מכינים ילד להיות לוחם? מסבירים לו עד כמה הוא חסר אונים, קטן, פגיע וחלש? לא נראה לי.
    ואתם רוצים שההורים יכינו את הממ"ד? תמצאו דרך לדבר עם ההורים ותעזבו את הילדים בשקט, יא חארות.
    אתם שולחים אותי לשדרות ולצפון בתור הסבר למה זה טוב החוברת הזו? מה ילד משדרות צריך לדעת על ההבדלים בין קטיושה, סקאד וגראד? למה ילד משדרות צריך, חוץ מזה שהוא בחרדות כי הוא בהיכון לתפוס מחסה תוך X שניות מרגע האזעקה, להיות בחרדה גם כי ההורים שלו לא הכניסו שימורים לממ"ד? וחוץ מזה, אם שליש מילדי הדרום סובלים מהפרעות חרדה כמו שקראתי פעם, אתם באמת חושבים שצריך לפתח את אותן הפרעות בכל ילדי הארץ בשם הסולידריות? מה דעתכם להפנות את תקציב ההפחדה לטיפול באותם ילדים שסובלים? זאת סולידריות יותר טובה.

  69. אהבתי מאוד את הכתבה הקודמת על שימוש בהפחדה לצורך יצירת תגובה וחוסר מחשבה.
    על זאת יש לי ביקרות בנוסף להסכמות מסוימות שהעיקרית שבינהן היא שצריך להוריד תכנים רבים ולהתאים לגיל הקהל. הביקורת העיקרית היא "אל תפחיד אותנו", זה אכן קצת מוגזם אולם אתה יודע שצריכה להיות דרך ראויה ו"רכה" להעביר לילדים שלנו את ההבנה במציאות בה אנו חיים… ולא, לכבות את הטלויזיה כל עימת שהילדה בסלון זאת לא השיטה…. זה יוצר ילדה פחדנית ומבוהלת. אולי שם זה התחיל.

  70. ליאור, אתה צודק. אני מציעה שבכל פעם שמדברים על אבא שזרק את הילדים שלו מהקומה ה-13, כאשר מדברים על אמא שמטביעה את הילדים שלה באמבטיה, כאשר מסופר על אונס קבוצתי שנעשה בשני בני נוער, כאשר מדווחים על מעשי רצח – לא רק שלא לכבות את הטלוויזיה אלא אפילו להגביר את הווליום! זה יגדל ילדים בריאים בנפשם! עם שיער על החזה! שלא מפחדים או מבוהלים!

    יובל – אני חושבת שעכשיו אני מבינה למה אתה מתכוון. המדינה הזו מלאה בחולי רוח.

  71. בגלל שאני עוד צעיר אני עדיין זוכר שעשו לי את ההדרכה הזאת (או הדרכה דומה). זה היה כנראה בתקופה שבה הייתי בחטיבת הביניים, ונמשך רק יומיים, ולא שבוע שלם.
    חוץ מזה שהציגו בפנינו את ההשפעה של אחד הגזים (גז סארין, עם ההפרשה המוגברת של אצטילכולין שמוביל להגברת הפעילות במערכת הפאראסימפטית) ונורא צחקנו כי ידענו שתכף יבוא השלב שבו החיילת תגיד שיש הפרשה של קקי ופיפי, וזה ששאלנו את החיילת איך מסכת אב"כ תגן עלינו בפני התקפה אטומית ולא הייתה לה תשובה, אני לא זוכר את זה בתור חוויה טראומטית (או חוויה עוזרת, לצורך העניין). מצד שני, היינו בחטיבת ביניים, וזה היה אחרי גל הפיגועים של 93-4 ועוד היינו בגיל שבו זוכרים איפה היינו בזמן מלחמת המפרץ (ארה"ב).
    כנראה שעכשיו זה גרוע יותר.

  72. בס"ד
    פעם, פעם, פעם ההורים היו צריכים להדריך את הילדים שלהם להזהר מאריות, נחשים ברקים ורעמים.
    פעם, פעם ההורים היו צריכים להדריך את הילדים שלהם להזהר מאויבים, ליסטים וחיות רעות.
    פעם ההורים שלחו את ילדיהם לבתי ספר ללמוד. פעם תורה ופעם חקלאות.
    היום ההורים שולחים את ילדיהם לבתי ספר כדי שהילדים ילָמדו את ההורים איך להזהר…..

  73. גילי,

    הבעיה הגדולה יותר במדינה שלנו מהיותה מלאה ב"חולי רוח" (הכוונה לחולי נפש?) היא תרבות השיח הקלוקלת. אין לי בעיה שאינך מסכימה עם הגישה שלי, אבל לענות בצורה צינית ואגרסיבית לא מכבדת אותך, גם לא ממלאת את התפקיד העיקרי שלה והיא לסתום את הפה למי שלא חושב כמוך.

    אם אתייחס עניינית לאמירה שלך לגבי הטלויזיה ואנסה להוציא את העמדה שאת מנסה להגיד מהתגובה הצינית, הלוא את מאמינה שיש למסך ככל האפשר את המציאות היום יומית ולחשוף את הילדים בזמן המתאים. אני חושב שכמו כל דבר, יש פה נושא של איזון, כמו האפשרות לילד להתנסות בפעילויות שעלולות לחהיות מסוכנות, אולם רק על ידי ביצוע יוכל להתפתח ולסגל יכולות.

    ילדיי עוד קטנים (בני 5, 3.5 ותינוק בן חודשיים), כך שהם רואים רק את ערוץ הילדים, אולם לעתים פתוחה הטלוויזיה גם בערוצים רגילים, כאשר ברקע מתנגנים תכנים בעיתיים (ובעייני אלו הן פרסומות וכדומה ולאו דווקא חדשות).
    אני איני מכבה את הטלויזיה ודואג לשים לב לתגובת הילדים, ולהיות שם בשבילם כאשר הם שואלים על תכן מסוים שמופיע.

  74. מהלך שעתיים נסיעה צפונה מהמקום שנפשך מזדעזעת, נורו טילים כימיים על מאות ילדים. מהלך חצי שעה ממך נורים טילים על ישובים. מהלך כמה דקות ממך ריחפו בשמיים רקטות ורקטות נגד. תגיד אתה הזוי ! אתה חי בנורווגיה? כן גם שם מישהו הרג 50 ילדים בלי אבחנה.
    דעתי היא שלא צריך לגונן על ילדים בפני מידע מפחיד! העולם הוא אכזרי ומפחיד. כל הלוי-דוי שלך יכול להתפוצץ בפנים כל רגע. הורים הורגים את ילדיהם, אנסים אונסים קטינות ונערות מתאבדות. נערים פותחים באש בבית הספר וכן יש גם רעידות אדמה. כן כל זה גם ב״אמריקה״ סקנדינביה צרפת ספרד או ניו-זילנד.

  75. תודה יובל על פוסט המעניין. היה מעניין לקרא גם את התגובות. אני מסכים שהחוברת מיותרת ואולי מזיקה אבל חשוב לשים לב שאין כאן עניין שהוא רק ישראלי. בבתי הספר באוסטרליה מלמדים ילדים על שריפות, כל ילד צריך גם לתרגל בבית עם ההורים התנהגות בזמן שריפה כולל דרכי מילוט. האם זו הפחדה מיותרת? ידוע שאימון והתכוננות לאסונות יכולה להפחית נפגעים.
    מצד שני ברור שלאיום (מדומין או אמיתי) יש תפקיד חברתי וזה משרת את הממשל, ארגוני ההצלה והחירום (דוב תמרי מבית ברל הציג מאמר מעניין על זה בכנס החירום בשבוע שעבר.)

    חשוב ללמד ילדים על איומים, סכנות ודרכי התגוננות השאלה היא לגבי המינון והדרך. בבתי הספר באוסטרליה אין שומרים וגם לא ממש גדרות בבתי הספר אבל יש נוהל שלשירותים יוצאים בזמן השיעור רק בזוגות- כל חברה ומדרג האיומים, הפחדים והטרואמות שלה.

  76. שמע יובל,
    אתה כנראה שוכח (או שאתה פשוט לא מודע לכך, מכיוון שאתה גר באיזור אחר בישראל) שעד לפני שנה וקצת, ובמשך שנים, עשרות אלפי ילדים חיו כל יום לצלילי אזעקת "צבע אדום". ונכנסו למקלט. מכיוון שירו עליהם טילים

    אז כנראה שמהלך הסברתי מטעם מערכת החינוך להכין גם את הילדים שלך, שמצב חירום הוא אפשרי, הוא פשוט מהלך אחראי. בוודאי בסביבה שאנחנו חיים בה, שבה זה בהחלט לא מופרך שללא התראה מוקדמת באמת יתחילו ליפול טילים על הבית שלך!
    התפקיד שלך כהורה הוא לווסת את גודל האיום, ולהשלים בצורה אחראית את ההסבר על המציאות הקיימת – כמו שאתה אמור לעשות עם כל פרט מידע שמגיע מהסביבה אל נגה שלך.

  77. השערוריה מתחילה מלמעלה
    משפט המפתח הוא שאזרח מפחד לא חושב
    והולך כעדר כבשים אחרי הרועה
    וזו השיטה של נתניהו
    החל מהפחדה מהתקפה כימית וגמור בגרעין האירני
    כאשר הוא הרגיש שהאזרחים הבוגרים נעשו אדישים להפחדות (פשוט התרגלו)
    הוא ויועציו עברו לבתי הספר
    עצוב מאד שכולם מרכינים ראש ומוכנים להמשיך לסבול את המדיניות הזו

  78. ושוב. ילי, ליאור וארז. זה שעשרות אלפי ילדים חיו לצלילי "צבע אדום", ועפו טילים, עוד לא אומר שצריך לקחת את אותם ילדים, וילדים שזה עוד לא קרה להם, ולהסביר להם שכל רגע הם יכולים למות כל מיני מיתות נוראות, ולהציג להם מיתות אלה בתרשימים גרפיים וסרטונים, ולתת להם רשימת קניות לממ"ד. לא נראה לי שהקריאה של יובל היא "לא להכין אותם לשום תרחיש". מספיק לעשות להם תרגילי ירידה למקלטים, תרגילי לבישת מסיכת אב"כ, להגיד להם שאם הם לא יעשו את זה הם עלולים לקבל מכה חזקה מאוד או למות (שהפסיכולוגים יחליטו) וזהו.

    אם אני מנסה להיכנס לראשו של ילד – אז כשיש צבע אדום, אם בראש שלי יתחילו לרוץ כל התמונות מהחוברת והסרטונים שהחיילת מראה, ומחשבות על מה יקרה לי אם זה הגז הזה או ההוא, יש סיכוי שאקפא מאימה ואמות. עדיף שהראש שלי יתרוקן ואני ארוץ אוטומטית למחסה הקרוב או אשים מסכה תוך 20 שניות כי תרגלתי את זה 50 פעם.

  79. ואגב, ארז, קראתי לא מזמן על איזשהו סופר או משורר אמריקאי שמתאר את הטראומה הכי גדולה שלו כמה שהשיעורים שהעבירו להם בשנות ה-70 על הסכנות בהפצצה גרעינית ובתמונות שהראו להם של להיכנס מתחת לשולחן ולקפל רגליים, אל מול המידע שגרם לכל הילדים להבין שזה לא יעזור בשיט. הוא הגדיר את עצמו כהלום קרב, והוא מאוד מאוד כועס על השיעורים האלה, כי לא הייתה בהם שום תועלת אפשרית, אפילו אם היו מפציצים גרעינית. אז זה שבעוד מקומות עושים את זה עוד לא אומר שזה נכון.

  80. היום אני בת 20, אבל עברתי סדנה דומה בכיתה ו. החלק של רעידות האדמה זכור לי היטב, עד כיתה ח התקשתי להרדם בלילה ונתקפתי פרצי חרדה בכל פעם שדמיינתי שהרגשתי משהו רועד. מתקשר אצלי תמיד באופן ישיר לחיילת שעמדה בכיתה ואמרה ״ב30 השנים הקרובות צפוייה רעידת אדמה חזקה בארץ…״
    לא מגיע לאף אחד לחיות בחרדה

  81. הפחדה זו צריכה להיות הבררה האחרונה של הממשלה.
    היא צריכה לתת לנו ביטוחון במשהו, לא?
    ועוד שאלה:מי זו המדינה לא אנחנו?

  82. גם לי יש סיפור נחמד על המורות חילות הללו.
    יום אחד השנה אני מקבל טלפון ,המתקשרת מזדהה כמורה חיילת שלימדה את ביתי בכיתה ה על מקרי חרום וכשהיא היגעה לנושא של הצונמי ותאילנד אז ביתי נלחצה מכוון שאנו תיכננו לנסוע לתאילנד ,מספר חודשים מאותו זמן.המורה הציגה את עצמה בטלפון ובשיא הרצינות הסבירה לי שבאותו יום היא העבירה שיעור על צונמי לביתי ושחשוב שאני הקשיב לה כשניהיה התאילנד מכוון ,שמאותו שיעור ביתי היא מומחית בנושא צונמי.הקשבתי המום לשיחה ובאמת כשההינו בים בתאילנד וביתי הודיעה לנו שכול הסימנים מורים על צונמי גדול מתקרב לחופי תאילנד ,מיהרתי לבצע עוד כמה תנועות חתירה ,ומסאז על החוף צריך להספיק לפני שהגל ישטוף את הכול.ואז פניתי לארגן פינוי מסיבי של החוף ולהרגיע את ביתי עם בננה לוטי ושופינג.

  83. זה מה שקיבלנו במייל מהמנהלת השבוע(מכיתה א'):

    בשנת הלימודים תשע"ד, יערך ביום שני כ"ד באדר א', 24 בפברואר 2014, תרגיל התגוננות ארצי במוסדות החינוך. כחלק מהיערכות לכך יתקיים תרגיל של "למידה מרחוק" בזמן חירום. במהלך התרגיל יפעלו התלמידים מבית הספר או מהבית החל מהשעה 15:00.

    השימוש בסביבה מקוונת בכללולמידה מרחוק בפרט בשגרה כמו גם בחירום, מהווים תחליף נוסף למסגרת הפעילות הלימודית, כאשר התלמידים ו/או המורים אינם יכולים להגיע פיסית לבית הספר. למידה מרחוק תאפשר למורים לקיים שיגרת הוראה מבית הספר, מהבית, או ממרחב הוראה מיוחד, כאשר התלמידים לומדים בביתם ושומרים על קשר באמצעות רשת האינטרנט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *