הוא בטח התבלבל

שלוש מאות הרבנים שחתמו על מכתב הרבנים בו קראו שלא להשכיר דירות לערבים, כי אתם יודעים, המממ, הם ערבים! מבקשים להבהיר שבידיעה הראשית, שהתפרסמה הבוקר באתר עיתון "הארץ", נפלה טעות. בידיעה המקורית נכתב כי פשרת הרב דרוקמן בעניין מכתב הרבנים היא "להבדיל בין ערבי טוב לערבי רע". הרבנים מבקשים להבהיר שככל הנראה דרוקמן התבלבל, זה קורה לפעמים, וכי הוא התכוון שיש להבדיל בין "ערבי מת לערבי רע".

הרבנים מתנצלים בשמו של הרב דרוקמן ומסרו שמאוחר יותר הם יקפצו לדבר איתו. או מישהו מהאיינזצגרופן. מי שיתפנה קודם.

ולשאר חדשות היום: נשיא המדינה לשעבר, חיים הרצוג, קם מקברו וביקש להתנצל על שקרע את החלטת האו"ם 3379, שהתקבלה ב-10 בנובמבר 1975, לפיה ציונות היא גזענות. הרצוג ביקש נייר דבק.

ההולנדי המחרף

אולי שמעתם בימים האחרונים על חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס, שעשה סרט קצר ובוטה מאוד נגד האיסלאם. זה פורסם בעיתונות וגם באתרי החדשות באינטרנט. הבעיה שלו היתה, מלבד איומים על חייו אם יעשה את הסרט, שאף תחנת טלויזיה לא הסכימה לשדר אותו. כל זה, כמובן, בגלל איומי טרור נגד כל מי שישדר את הסרט.

לפני עשר שנים, כאן היה העניין מסתיים. אף גוף שידור לא מסכים לפרסם את הסרט, וכל מה שנותר זה לחלק DVD בצמתים, סטייל "אני מאשים" של אריה דרעי. אבל היום יש לנו אינטרנט. כל אחד יכול לפרסם את דברו בחופשיות, ואף ארגון טרור לא יכול לעצור את זה. גם משרד התקשורת לא יכול. ולכן, אחרי שכמה אתרים השתפנו, הסכים לבסוף האתר LiveLeak.com להעלות את הסרט – שזכה ל-7.6 מיליון צפיות, נכון לשעה זו.

האתר מצוי כעת תחת מתקפת DDoS צפויה מראש, ובינתיים מחזיק מעמד. אבל גם אם יפול, זה לא משנה – כי הסרט כבר הופץ לאתרים אחרים, והוא זמין, כמובן, ברשתות שיתוף הקבצים (ביטורנט, אימיול) – אותן גם האחראי על האינטרנט לא יכול לעצור. כאילו שהיינו צריכים הוכחה שהאינטרנט מביאה את חופש הדיבור בעולם לרמות חדשות, ושיש הרבה אנשים שממש לא מאושרים מזה. אבל זה לא יעזור להם.

לפני שאתם רצים לראות את הסרט (אורכו כ-17 דקות), דעו שמדובר חד-משמעית בסרט תעמולה די קשה לצפיה. הוא לא הוגן ולא עיתונאי, וכולל תמונות זוועה מהסוג שלא נוהגים להראות בטלויזיה בדרך כלל. אין גם ספק שהוא נעשה מתוך ידיעה שהתכנים יעוררו מהומות, ואולי אפילו בכוונה. אני בדרך כלל לא תומך בדברים כאלה, אבל ניסיון להשתקה על ידי איום בטרור לא עובר אצלי בשקט. אז אתם לא חייבים לראות, אבל דעו שיש לכם את האפשרות לכך.

חתול, אבל מוסלמי

יש לך מאפייה קטנה ואתה רוצה לשרוד את הפסח בלי להכשיר אותה? מכור אותה למוסלמי. אתה רוצה לאכול אוכל חם בשבת, אבל מקפיד על המצוות? מזל שיש פלטת שבת. ושעון שבת לטלוויזיה ולאורות בבית. וגוי של שבת במקרה שאתה בית חולים או רשת או חנות שרוצה לפתוח בשבת. רק לא להדליק אש, כי זה מה שכתוב, וגם אם הכוונה המקורית היתה אחרת, אפשר לעקוף את העניין בפתרונות יצירתיים.

הבשורה החדשה לשומרי מסורת שהולכים עם אבל רוצים להרגיש בלי – גוי של סירוס. מכיוון שמצווה (מוסרית) לסרס ולעקר חיות מחמד, אבל הפוסקים הגדולים קבעו כי חל איסור לעשות כן, שומרי המסורת נאלצים לבחור איזו מצווה חשובה יותר לטעמם, ובשעת הצורך נעזרים בפיתוח חדשני ושימושי – מוסלמי (בשעת הדחק ניתן להשתמש גם בנוצרי).

שמואל דברת, צעיר דתי חובב חיות מחמד, נקרע בין המחויבות להלכה לאהבתו הגדולה והכריע: 'היתר המכירה' תקף גם כאן. לקראת יום זכויות בעלי החיים שמצוין היום הוא מכר את פונטי, החתול הג'ינג'י שלו, לידידה מוסלמית, וקנה אותו בחזרה מיד לאחר הסירוס.

כל בית צריך מרפסת, וכל דוס צריך ערבי מחמד.
עבור מי ששומר מצוות, מדובר בפתרון הגיוני ביותר. אבל יש קץ'.

רב העיר ר"ג, הרב יעקב אריאל, שפסק לפני כחצי שנה כי סירוס כירורגי אסור על פי ההלכה, לא מסכים עם מסקנותיו של דברת ולא קונה את הפיתרון. בשיחה עם ynet הוא מודה כי הגמרא והפוסקים אכן התירו ליהודי "להסכים בשתיקה" אם השכן הנוכרי יחוס על בעל החיים ויסרס אותו על דעת עצמו, ובמקרה זה כלל אין צורך במכירה, אך אסור להערים ולעשות זאת במכוון.

להערים? חס וחלילה. למכור את החתול לגוי (במקרה), לגלות (במקרה) שהוא סירס אותו (גם כן במקרה) ולקנות אותו מידיו (במקריות מוחלטת). ואיך זה מתיישב עם חוסר הרצון, וזה בשיא העדינות, של שומרי מצוות רבים לגור בסמוך לשכן נוכרי? מי יסרס להם במקרה את החתול?

בכלל, נראה כאילו חלק משומרי המסורת לא מחזיקים מאלוהים מישהו שמרגיש שעובדים עליו בעיניים.

טינופת

הומואים דתיים
מה הקשר לעיוות גנטי ולאמונה השקפתית? להומו יש עוד מגבלה הלכתית שאינה נמצאת אצל הבחור הרגיל. גם לבחור הרגיל יש איסורים רבים. אסור לו לחיות עם נשואה, למשל. להומו אסור גם לחיות עם גבר אחר, למשל.

אריאל שרון
השם "אריאל שרון" ייקלט בעתיד בהיסטוריה היהודית כמותג לדיראון עולם לא בגלל פרשת סירל קרן, אלא השם הזה יילמד בעתיד בתולדות עם ישראל של תקופתנו בתור משמיד ישובים ועוקר יהודים ומחלל את הקברים הקשה והמתועב של התקופה. איש לא יזכור לו את ימי צעירותו. הכול הולך אחר הסוף. הוא באמת משוקץ שטרם נתפס בתודעת כולם. מוטב שלא אוסיף.

פליטי סודן
ישראל צריכה להבין שהתרת כניסתם תוביל מיד להצפה רבתי. מוטב "להתאכזר" לכמה מאות פליטים עכשיו מאשר להתאכזר אחר כך לרבבות. העולם צריך להבין שישראל לא פריירית ומה שמותר למצרים לעשות אִתם, מותר גם לישראל.

(הרב ד"ר ישעיהו רוטר במבחר פנינים)

הדעות שמבטא הרב ד"ר ישעיהו רוטר הן טינופת ומי שנתן לו פתחון פה בנרג' שותף לטינופת (זה לא אומר שאסור לתת לו פתחון פה. מותר. רק מי שנתן לו פתחון פה, בלי להוסיף מילת ביקורת או הסתייגות, שותף לטינופת). רציתי גם לכתוב שמי שגולש לאתר של אדם עם דעות מטונפות הוא טינופת בעצמו, אבל בסוף החלטתי לא לכתוב את זה.

(התלבטתי רבות לפני שהעליתי את הפוסט. לא בגלל שאני לא בטוח שזה מה שאני רוצה לכתוב אלא בגלל שאני לא בטוח שיש לי כוח לריב עם כל המעריצים שרוטר ישלח לפה שיטנפו את הגלוב. אני חושב שזו הסיבה שאף אחד לא כתב את מה שכתבתי; לאף אחד אין כוח לריב עם הפשיסטים של רוטר. גם לי אין כוח. מצד שני, על זה הם בדיוק בונים: שלאף אחד לא יהיה כוח להתעסק איתם ושכולם ישתבללו מפחד)

פרדוקס הערבושים

לפני כמה שנים התרגז חבר הכנסת צבי הנדל על התבטאות מסוימת של שגריר ארצות הברית בישראל דאז, דן קרצר, וכינה אותו בשם הגנאי "יהודון". רבנו סיינפלד אמנם הזכיר לנו כבר מזמן שעל פי כללי הפוליטיקלי קורקט ליהודי מותר לספר בדיחות על יהודים, אבל האם זה בסדר כשיהודי משתמש בביטויים אנטישמיים כלפי יהודים?

מן המהומה שהתעוררה בזמנו ניתן היה ללמוד שהתשובה המקובלת לשאלה הזאת היא שלילית. הנדל זכה לגינויים מקיר לקיר, ובסופו של דבר, תוך יממה, הוא פרסם התנצלות וחזר בו מדבריו. עוד לפני פרסום ההתנצלות התברר שלא רק יהודים נחרדו מאוצר המילים של הנדל. גם חבר הכנסת אחמד טיבי לא נותר אדיש לדברים הקשים, ואמר אז ל-ynet: "גזען לא נעצר רק בגזענות כלפי עם אחר, אלא גם מגיע לבני עמו". "אני, כערבי החשוף לגזענות מדי יום", אמר טיבי, "בוש ונכלם לשמוע את דברי הנדל".

נזכרתי היום ב"פרשה" ההיא אחרי שקראתי את תגובתו של חסאן עאסלה – דובר 13 המשפחות ששכלו את בניהן ב"אירועי אוקטובר" בעת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה – לתוצאות הפריימריס במפלגת העבודה. עאסלה הביע זעם על אחוזי התמיכה הגבוהים להם זכה ברק במחוז הערבים של המפלגה, והביע את חששו כי בסיבוב השני "ברק יצליח לגבור על אילון בעזרתם של הערבושים".

האופן המפוקפק שבו מתנהלים זה שנים תהליכי ההצבעה במחוז הערבי והדרוזי של מפלגת העבודה שווה אולי דיון נפרד. השאלה שעולה כאן, לצורך הדיון הנוכחי, היא מדוע בעצם משתמש עאסלה בשם גנאי בעל ניחוח גזעני על מנת לבקר אזרחים ערבים המחזיקים בעמדות פוליטיות שונות משלו? במה נבדלים מתפקדי מפלגת העבודה באום אל פאחם, שם זכה ברק ביותר מ-50 אחוזים מהקולות, מאלפי המפגינים שהגיעו בספטמבר האחרון לאותה עיר, וכונו בביפר פנימי של המשטרה "15 אלף ערבושים"? ומה באמת חושב על כל זה חבר הכנסת טיבי?