בעולם הפרסום פועלת אקסיומה לפיה ככל שהמפרסם יכיר אתכם טוב יותר, כך הוא יוכל למכור לכם טוב יותר. זו אקסיומה כי אכן לא באמת צריך להוכיח אותה. ברור לגמרי שהסיכויים של מי שלא מכיר אותי למכור לי משהו, קטנים מהסיכויים של מי שמכיר אותי: הוא יודע מי אני, בן כמה אני, מה התחביבים שלי, הנטיות שלי, הוא יודע במה אני מתעניין, אילו מותגים קניתי בעבר.
עדי סופר תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, היתה האורחת האחרונה של מפגשי "הפינצטה" שהתקיימו במהלך סמסטר א' בבית הספר לתקשורת. במהלך המפגש היא העלתה את הטענה שפייסבוק הפכה לכיכר העיר החדשה ושבכיכר העיר החדשה, בדומה לזו הישנה, אין רק אנשים אלא יש גם חנויות, יש שלטי פרסומת יש מותגים. למעשה, הטענה שלה היא שאנחנו רוצים שכך תיראה כיכר העיר אחרת יהיה לנו משעמם. החיים שלנו מורכבים מחיי חברה ומחיי מסחר, מלדבר עם חברים ומשופינג.
מכיוון שכולנו רוצים "חוויית קנייה" מוצלחת ולא מבאסת, הרי שזה אינטרס שלנו שפייסבוק, כמי שמארגנת ומתפעלת את כיכר העיר, תדע עלינו יותר. זה אינטרס שלנו שהיא תכיר אותנו כדי שהוא תוכל להציף על הקיר שלנו את הדיווחים הכי רלוונטיים לנו, את הדיונים הכי מעניינים, את קטעי הווידאו והתמונות הכי מוצלחים. אנחנו נותנים לפייסבוק, טוענת סופר תאני (מבלי לומר את זה במילים האלו, כמובן), להיכנס לעצמות שלנו כיוון שזה משתלם לנו. בין אם מסכימים עם הטענה או לא, היא בהחלט מעוררת מחשבה; אני, למשל, תמיד חשבתי שאני נותן לפייסבוק להיכנס לי לעצמות כי אין לי ברירה.
במהלך המפגש עם סופר תאני עלו עניינים נוספים כמו מהן המיומנויות הנדרשות כיום מאנשים שרוצים להיכנס ולעבוד ב"תקשורת החדשה", שרוצים להתמודד עם המדיה הדיגיטלית: מה הם צריכים ללמוד, מה הם צריכים לדעת, אילו אנשים הם צריכים להיות. כבונוס, היא סיפרה לסטודנטים איך היא הצליחה להשיג את העבודה בפייסבוק: סיפור שיש בו מזל, שקר לבן ומטוס אחד שהיא לא היתה אמורה להיות עליו.
העונה הראשונה של "הפינצטה" היתה מרגשת ומרתקת. בימים האחרונים כבר התחלנו לעבוד על העונה השניה. האורחת הראשונה כבר נתנה את הסכמתה.
