יובל נוב שלח את הטקסט הבא לקטגוריית כתב/ת אורח/ת בו הוא מסביר למה אתר "הארץ" מעצבן אותו. חלק מהטרוניות, להערכתי, נובעות מכך שנוב לא מבין שמזה תקופה ארוכה "הארץ", כמדיניות, לא מעלה את כל הטקסטים שהתפרסמו בדפוס לאתר האינטרנט שלו ואם הוא עושה את זה, הוא עושה את זה באיחור ניכר. הפרקטיקה הזו אמורה לגרום לי לעשות מנוי על העיתון, או משהו כזה. בכל אופן, לפניכם הטקסט של נוב.

**

אני קורא ותיק קבוע של "הארץ". בשבע השנים שחייתי בארצות-הברית, הקריאה היומית בעיתון דרך האינטרנט היתה ערוץ הקשר המרכזי שלי לארץ, וברוב חמש השנים מאז שחזרתי, אני מנוי על המהדורה המודפסת, אבל ממשיך לבקר באתר בקביעות. למרות הכרסום המדאיג שחל באיכות העיתון (למשל, בעיות ההגהה המחמירות והולכות), "הארץ" הוא עדיין העיתון הישראלי היחידי שכשאני קורא אותו, אני לא מרגיש בכל משפט ומשפט שמישהו זורק עגבניות לעבר האינטליגנציה שלי.  חשוב, לדעתי, לשמור על "הארץ" בחיים, ולכן, למרות שעקרונית הייתי יכול להסתפק במהדורת האינטרנט, אני ממשיך לשלם דמי מנוי ורואה אותם גם כמעין תרומה לשיפור מצב העיתונות בארץ.

אבל אתר האינטרנט של "הארץ" מעצבן אותי. נורא. לפעמים אני תוהה האם מישהו שם ברחוב שוקן משתדל במודע להקשות על הגולשים, או שמא מדובר בסתם שילוב של רשלנות עם בורות טכנולוגית. הנה, אני משחרר קצת קיטור.

הדרישה הבסיסית שלי מהאתר מאוד פשוטה: אני רוצה להיות מסוגל לרפרף על כותרות כל כתבות "הארץ" מהימים האחרונים, ולהחליט על מי מהן להקליק ולקרוא. אלמנטרי, לא? לא באתר "הארץ". חלק מהכתבות של מהדורת הדפוס עולות באיחור ניכר לאתר, שם הן מתפזרות בין האתר הראשי וכמה אתרי משנה (קפטן אינטרנט, TheMarker, עכבר העיר) על פי חוקיות שאת פרטיה המדויקים טרם הצלחתי לפענח. הטריגר לכתיבת הפוסט הזה הוא כתבה שקראתי היום (ו') בבוקר בדפוס במדור "גלריה", וכשרציתי לשלוח לחבר קישור אליה (עכשיו כבר כמעט 11 בבוקר), פשוט לא מצאתי אותה. במדור "גלריה אונליין", תחת כותרת התאריך של היום, מופיעות 14 כתבות, ואילו במהדורת הדפוס ספרתי למעלה מ-30. מתי ואיפה יעלו הכתבות החסרות? לא ברור. את תחושת התסכול מאי-מציאת כתבה (שאני יודע שקיימת!) אני חווה לפחות פעם בשבוע, אחרי שאני מתייאש מהחיפושים בין ה"כתבות בתפזורת" שממלאות את האתר.

תגידו – אבל חדשות זה עניין דינמי! הן משתנות כל הזמן! ועל כך אענה – ברור שחדשות טריות יוצגו בהתחלה בפורמט לא-סופי דרך העמוד הראשי, אבל אין מחילה על כך שכתבות שכבר התפרסמו בדפוס, לא יהיו נגישות מיד דרך האתר, וניתן יהיה לאתר אותן בקלות דרך תאריך או קטגוריה.

וזה לא הכל. מה לעזאזל עושה תשבץ היגיון במדור "כתבות"? למה, למען השם, מופיעה במדור "חדשות" תחזית מזג האוויר לשלשום, ועוד לפני התחזית להיום? (התחזית לאתמול בולטת בהיעדרה). למה הקישור לתחזית מזג האוויר מהעמוד הראשי לא מתעדכן מוקדם בבוקר? למה יש כתבות שזוכות לשתי הפניות מהעמוד הראשי (וזכור לי גם מקרה עם שלוש הפניות), למה חלק מכתבות נפתחות בחלון חדש, וחלק לא? איפה אפשר לראות את כל הכתבות מהמוסף במרוכז? למה ליד תיבת החיפוש אין כפתור "חפש"?

באחת התגובות לפוסט טרוניות קודם על אתר "הארץ" שהתפרסם בגלוב זה, כתב חנן כהן: "אין לי ממש אינטרס לעזור ל'הארץ' להפסיק לכרות את הענף שעליהם הם יושבים. אם הם רוצים להתאבד, שיהיה להם לבריאות." לי דווקא יש אינטרס, כי "הארץ" הוא בבסיסו עיתון טוב. לכן טרחתי וכתבתי את הפוסט הזה.

אולי מישהו שם ברחוב שוקן יקשיב.

עדכון: ליאור קודנר, ראש המחלקה הדיגיטלית של קבוצת "הארץ" אישר לי לצטט את תגובתו כפי שהופיעה בטוויטר: "אנחנו עובדים על שדרוג אתר 'הארץ', אבל בכל מקרה האתר הוא ישות שונה מהעיתון ומי שמעונין לצרוך את תכני העיתון במלואם צריך לקנות אותו".

יואב שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות טקסט קצר לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם בשינויים קלים.

**

בארגון בו אני מוציא את פרנסתי, קיימות תופעות נאלחות רבות ואולם הדבר שמוציא אותי מדעתי במיוחד הוא שכאשר מתקיים דיון / ויכוח ואחד הצדדים חסר כל רעיון מקורי / טיעון / או סתם אינו יודע על מה הוא מדבר, הוא מיד מציע to think out of the box. יש לציין שהתקשורת ברובה היא באנגלית, אולם הבחילה עולה גם בשימוש בביטוי העברי.

למותר לציין שהאפשרות הסבירה ביותר באותו רגע היא ליידות באיש נעל, אולם מכיוון שרוב התקשורת בארגון מתבצעת באמצעות דואר אלקטרוני ישנם קשיים טכניים מסויימים.

לאור האמור לעיל ברצוני להציע הרחבה מיידית לחוק גודווין לפיה: בכל פעם שמישהוא מציע "לחשוב מחוץ לקופסה" המציע מפסיד מידית בוויכוח (אם היה) ומאבד את זכותו להציע הצעות כלשהן למשך שבוע. כמו כן על המציע לחלוץ את נעלו ולחבוט בראשו שלוש פעמים באמצעות הנעל.

הצביעו בהמוניכם!

אתמול פרסמתי טקסט של סיני גז אודות תפקידה של פייסבוק באירועים בעולם הערבי. איציק פישר ביקש להגיב על הטקסט הזה בטקסט אורח משלו שמזכיר את תרומתה של הטכנולוגיה למהפיכות קודמות. הנה הטקסט לפניכם.

***

מאוד קל לזלזל בפייסבוק. להסביר שתופעות גאו-פוליטית עמוקות הן שגרמו להפיכות, ולא תוכנת המחשב שהאחיין שלי משתמש פעיל בה הובילה למהפך, לומר שמי שמאמין שלמנהלי גוגל, פייסבוק או טוויטר היה קשר להפגנות הולך שולל אחרי מסעות יחסי ציבור ממוקדים ובאופן כללי לא מבין שום דבר על המורכבות של העולם. קל גם לצחוק על כותרות העיתונים, שכל סיפור הקשור בקשר עקיף לאתר המדיה החברתית אוטומטית זוכה בכותרת מתאימה ומובלטת.

ראשית, אני מסכים שהאינטרנט הוא לא זה שהביא להפגנות הסוערות. הרודנים, השחיתות והרצון לחופש הם שהניעו את ההמונים לצאת לרחובות, להפגין ואף לתפוס נשק. אסור להתעלם גם משבטים, תנועות דתיות, ארגונים והשפעות של גופים חיצוניים שתרמו ליצירת הרצון לשינוי. אבל אסור להתעלם מהטכנולוגיה.

קודם כל בכלל לא מדובר בפייסבוק. לא בטוויטר ואפילו לא בגוגל. מדובר באינטרנט. "המדיה החברתית" היא לא רעיון חדש כלל – עוד לפני שלטון ה-WWW אחד השימושים העיקריים של האינטרנט היו קבוצות הדיון, שקישרו אנשים על-ידי הרשת ברחבי העולם. מאוחר יותר היו גם שירותי ה-IRC, הפורומים באתרים השונים, ה-ICQ והצ'אטים. כל אחד פרח בתקופתו וענה על הצורך האנושי הבסיסי לתקשר אחד עם השני. כשצוקרברג הגיע עם פייסבוק הוא רק פישט את כל זה. מערכת שיתוף תמונות נוחה, הוספת אפליקציות, אפשרויות פתיחת קבוצות וההכרח להירשם בשם האמיתי (דבר שהיה בבחינת אבסורד באותם ימים, בהם האנונימיות שלטה ברשת והסגרת השם הפרטי והכתובת נחשבה כמו הסגרת פרטי חשבון הבנק) – כל אלו הפכו את פייסבוק למפלצת שהיא כיום.

אם כן, הטכנולוגיה היא האינטרנט. כותרות העיתונים, שאוהבות ליצור פחד מהטכנולוגיה (אבל מתחתיהן יש בקשה להיכנס לעמוד הפייסבוק של אתר החדשות עצמו) עושות מטעמים מכל מה שקשור אליה. זוכרים את רצח הנער אופיר רחום שפותה ע"י נערה פלסטינית ב-ICQ? זוכרים את הכותרות של אותה תקופה? זוכרים את הכתבות שנעשו על פדופילים באתרי הצ'אט? מלבד תעודת עניות נוספת לעיתון, אין שום דבר חדש בכותרת "רצח את אשתו בגלל פייסבוק" אלא פשוט חיפוש של כותרת עסיסית וצהובה משולבת עם הרצון לעורר פחד מטכנולוגיה.

בחזרה לרחובות תוניס, קהיר ובנגאזי. אכן, להאמין שהמשטרים בתוניסיה ובמצרים נפלו בגלל הרשת זה בבחינת עוול טכנולוגי ותרבותי, אבל אי אפשר להתעלם מהשפעת הטכנולוגיה. ההבנה שאתה כמפגין לא לבד אלא שעוד רבים חושבים כמוך ומוכנים לצאת ולבצע שינוי, עזרה בהנעת גלגלי המהפכה. הקלות בה התארגנה מסה כל כך גדולה של אנשים שקבעה יום אחד לתחילת ההפגנות, היא השמן שעזר לסובב את הגלגלים. התמיכה הגדולה של אנשים מהעולם, שגדלה על-ידי היכולת לשדר ולהסביר את התמונה מבפנים, והיכולת להעביר עדויות על המתרחש בשאר חלקי הארץ, נתנו דחיפה משמעותית למהפכה משזו החלה. ברור שלא מנכ"לי גוגל, פייסבוק או טוויטר התחילו את המהלך וברור שגם מיליוני "לייקים" לא יפילו אף אבן באף חומה- אני לא חושב שיש מישהו שבאמת מאמין בזה. אבל טכנולוגיה תורמת רבות לשינויים ומהפכות לקרות – וגם בזה אין שום דבר חדש.

ב-1517 כתב מרטין לותר את 95 התזות שלו נגד האמונה הקתולית המקובלת, כתבים שגרמו להפיכות בכל אירופה והובילו להשפעות מרחיקות לכת על תפיסת העולם, על החברה והתרבות, השפעות שהתחילו את המעבר לעת החדשה ולמודרניזציה. אם היה מרטין לותר חי כיום בוודאי היה מפרסם את התזות בפורום של אתר האינטרנט של כנסיית וויטנברג או אולי פותח קבוצת דיון ייעודית בדף הפייסבוק שלה. מאחר והכלים הללו לא עמדו לרשותו מסמר את המאמר, על פי המיתוס, לדלתה של הכנסייה. המצאת מכבש הדפוס (שהמציא יוהן גוטנברג כ-70 שנה קודם לכן, שנה-שנתיים קודם במונחי חידושים טכנולוגיים של היום), הפכה ספרים מאביזרים יקרי מציאות לכלי לשיתוף ידע בין המוני אנשים והובילה להפצת התזות ברחבי גרמניה ואירופה. בסוף, היא שינתה את ההיסטוריה.

הדפוס לא גרם לרפורמציה הפרוטסטנטית. מה שגרם לכך הוא שינויים כלכלים, פוליטיים ורעיוניים עמוקים שהתרחשו באותה תקופה. אך כמו שלא נוכל להתעלם מתרומתו של הדפוס להפצה של הנצרות הפרוטסטנטית ולתהליכי המודרניזציה אסור לנו להתעלם מהכוח שנותנת הרשת ליחיד (ולמיליונים) ומתרומתה לשינויים והמהפכות שקורות סביבנו.

בואו לא נזלזל כל כך מהר בפייסבוק.

סיני גז שלח טקסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת אשר עוסק בקשר שבין פייסבוק, יחסי ציבור ומהפכות בעולם הערבי. הנה הטקסט המלא לפניכם.

***

מדי פעם אנחנו עדים להפיכתם של אלמנטים טכנולוגים ותקשורתיים לסיבה (ותוצאה) של התרחשויות בעולם. פעם הייתה זו הטלויזיה, אחר כך האינטרנט, הטוקבקים והיום זו רשת פייסבוק. המהומות בעולם הערבי ? מהפכת הפייסבוק. בגידות בתוך המשפחה ? זה ברור, פייסבוק אשמה בכך. שקיפות פוליטית ? רק באמצעות פייסבוק. קשר ישיר עם בעלי שררה? זה קל, פייסבוק.

אך יותר מהעובדה שהקשר בין פייסבוק לשאר הדברים הללו הוא ברוב המקרים, מקרי בהחלט, הטלת האשם או מציאת הסיבה בפייסבוק מעיד יותר מכל על מי זמצביע על הקשר בין פייסבוק לכל השאר. לפרשני העולם הערבי שלא חזו את סערת המהפכה קל יותר לעסוק ברשתות החברתיות (אגב, פייסבוק אוצר בתוכו כמושג את טוויטר ולעיתים גם את גוגל לדידם של אותם פרשנים, בין אם מבורות ובין אם מעצלות מחשבתית) מאשר בתופעות חברתיות, כלכלית וגיאופוליטיות בעולם הערבי. זה קל, שטחי וסקסי יותר. העובדה שפייסבוק לא הצליחה לעורר קול מחאה בעולם המערבי בו הפופולריות שלו רבה יותר לא מטרידה את אותם מהללי הלייק. ההתעלמות המוחלטת שלהם מחטיבות יחסי הציבור של פייסבוק, טוויטר וכמובן גוגל היא בעייתית במקרה הטוב ורשלנית במקרה הרע. מיסגורן של הרשתות החברתיות כאבירי המהפכה אינה עניין של מה בכך, יש יד מכוונת ששמחה מאוד לראות את פייסבוק בראש כותרות המהפכה. נראה כי למנהלי מערכת היח"צ של פייסבוק/טוויטר/גוגל ברור כי כל פרסום הוא פרסום טוב גם אם מדובר בניצול ציני של מהפכות לחם וחופש בעולם השלישי. בהחלט לייק.

לתלות את הפלת השלטון במצרים ובתוניס בכוחה של הרשת החברתית הפופולרית הוא בבחינת עוול טכנולוגי ותרבותי. פייסבוק משמשת תירוץ ועלה תאנה למי שאינם מעוניינים לגעת בתופעות עומק בעולם הערבי בפרט ובעולם בכלל. מי שאין לו מזון ויצליח לעורר את חבריו לצרה ייצא להפגנות עם פייסבוק או בלעדיה. פייסבוק, חשוב לציין, לא הצליחה למנוע את הטבח בלוב ושלל עוולות בכל העולם. כמות הלייקים לא עצרה אף אקדח, רובה או סכין. ולא, גם אם תגייסו מיליון לייקים כנראה שזה לא מה שיחזיר את החייל גלעד שליט הביתה. לפייסבוק יש משמעות ומשקל אך הם הרבה יותר קטנים מהכוח והמשמעות שמייחסים לה. הרשת היא רשת והגולשים הם גולשים. מדי פעם אני חש צורך להזכיר שוב ושוב שהאינטרנט היא בסך הכל כלי, לא כוח שלטוני רב עוצמה שעשוי להפיל שלטונות. יתרה מכך, לפייסבוק בדומה לרשת אין מנהיג או שליט. היא בבחינת זירת שיח. כפי שלא ניתן לייחס את המהפכה הצרפתית לכרכרות ולסוסים שסייעו להניע את המפגינים מנקודה לנקודה כך קשה לראות בפייסבוק כלי מכונן במהפכות המתרגשות על העולם הערבי.

גם אם מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו יגייס את כל גולשיו הוא לא יצליח להפיל את השלטון או להפסיק את הרעב. הוא יכול לנסות, אך הניסיון שלו טוב כמו כל ניסיון של גוף תקשורת כזה או אחר לבצע שינויים שלטוניים ופוליטיים. חשוב לציין גם בהקשר זה שפייסבוק כחברה לא נקטה עמדה ברורה בקשר לשינויים פוליטיים כאלו ואחרים. היא שימשה כפלטפורמה ומנסה לצייר את עצמה כנייטרלית. יחד עם זאת היא נייטרלית פחות בכל הנוגע לפרטיות הגולשים והאופן בו היא מוכרת את המידע והנתונים עליהם כחלק מהמודל העסקי שלה.

לעיתים נדמה שנוח מאוד לפייסבוק ולשאר חברות האינטרנט הללו לצייר עצמן כלוחמות צדק ושיוויון כאשר בפועל הן נוטלות את החירות הבסיסית של כל אחד מהגולשים שלהן: הזכות לפרטיות. ניכוס כותרות המהפכה בעולם הערבי הן עלי תאנה שמטרתן, כך נראה, לכסות על ערוותן של החברות שהדבר האחרון שמעניין אותן הוא צדק, שיוויון וחירות. תשאלו את גוגל שנכנסה ללא היסוס לאחת המדינות הדיקטטוריות בעולם, סין, ואף טרחה לצנזר את תוצאות החיפוש שם על פי בקשת המשטר.

מצד אחד, פייסבוק, טוויטר וגוגל מהוות תירוץ למי שאינם מצליחים לפרש את המציאות כמות שהיא ובוחרים בפיתרון השטחי, הזמין והנוח ומצד שני החברות הללו משתמשות במציאות על מנת לתרץ את נחיצותן לא רק כחברות אינטרנט מצליחות אלא כמשנות תרבות וחברה. המרחק בין משאלות הלב הללו וניתוח המפה הפוליטית על פי מפת הלייקים לבין המציאות הוא רחוק מאוד.

סיני גז ביקש לפרסם בגלוב טקסט בקטגוריית "כתב/ת אורח/ת". למרות שבאופן עקרוני אני לא מתלהב מהשיח הפרסומי-שיווקי, אני חושב שסיני מציג כאן נקודה שהיא מעבר לטקטיקת פרסום מקומית.
הנה הטקסט לפניכם:

***

בטח יצא לכם להיתקל בו. הוא נמצא בכל מקום, מצליח לחדור לכל פינה, לכל פיסת תודעה, אינץ', ספוט, קליק ומה שלא תרצו. אבל אף אחד לא קורא לו בשמו, למעשה רוב המפרסמים מאמצים אותו בהתלהבות יתר. אבל אני חושב שהוא טפילי ומזיק, הרשו לי לקרוא לילד בשמו: המותג הטפילי.

מהו המותג הטפילי? מותג שמתלבש על גביי מותג אחר, כזה שמפרסם את מרכולתו ומשקיע כסף, זמן או משאבים על מנת לקדם את ענייניו בעוד המותג הטפילי נהנה ממאמץ זה בלי להניד עפעף. בדומה לסוגי טפילים בטבע, המותג המרכזי, ממנו ניזון הטפיל, אינו מקבל בתמורה דבר מהמותג הטפילי.

איפה נתקלים במותג טפילי ? ובכן, כמעט בכל מקום. בשנה האחרונה יצא לי לראות פרסומות רבות המקדמות מותג טפילי ברור, פייסבוק למשל. פייסבוק אומנם מספק למותג שטח אחסון אך מדובר בעלות אפסית כמעט בלתי מורגשת עבורו, כמובן שבמבחן העלות-תועלת הטראפיק שמספק המותג המרכזי לפייסבוק מכסה את העלות הזאת במהירות. יתרה מכך, כאשר הפרסומת מקדמת הן את המותג המרכזי והן את פייסבוק הרי ששטח האחסון אינו רלוונטי. פייסבוק נהנה מפרסום חינמי, טפילי, מבלי לתת דבר למותג מלבד אותו שטח איחסון חינמי.

אפשר להתייחס ליחסים אלו, אם נחזור לעולם הביולוגי, כיחסי סימביוזה. שני המותגים נהנים האחד מהשני. אך זו השערה שגויה כיוון שהיחסים בין המותגים אינם שיווניים. תבדקו בקרב מותגים או אנשים שאיבדו את הפרופיל שלהם במחי מקלדת על ידי מנהלי פייסבוק אחרי שהם השקיעו משאבים, זמן וכסף על מנת לקדם את העמוד שנמחק. בניגוד למקובל, אני חושב, יותר נכון חושש, שפרסום עמוד הפייסבוק כחלק מקמפיין פרסומי מהווה שגיאה טקטית ואסטרטגית בטווח הקצר והארוך. עם זאת אסייג ואומר שיש מקום לפעילויות פייסבוק אך הן חייבות להיות מחוברות לנוכחות מקוונת יציבה, אמינה, ומאופיינת בצורה טובה יותר לגביי המותג שלכם. אל תניחו את כל הכסף רק על עמוד הפייסבוק שלכם, זה מסוכן, מטופש וחסר אחריות כלפיי המותג שלכם. בנוסף, אומר גם שהטמעת כפתור לייק או עמוד הפייסבוק שלכם בתוך אתר הבית נראה כמעשה חכם יותר, כנראה שגם בפייסבוק מבינים שהם לא יכולים להיות טפיליים לעד וחייבים לעבוד בסימביוזה עם אתרי האינטרנט והמותגים המקוונים.

נחזור להגדרת המושג מותג טפילי ולהרחבתו: מותג טפילי עשוי לגרום לקניבליזציה של המותג המרכזי וממש כמו בטבע לגרום למותו. פרסומת אשר מקדישה אינץ' או זמן פרסום יקר על מנת לקדם מותג אחר (פייסבוק) היא שגיאה שיווקית שמפתיעה אותי כל פעם מחדש. מדוע לא להפנות את הצופים לאתר האינטרנט שלכם ודרכו תוכלו להפנות אותם לעמוד הפייסבוק והטוויטר ושאר נוכחות הרשת שלכם? מה עומד בבסיס ההחלטה לקדם בפרסומת אחת, שני מותגים למעשה, שאין ביניהם כל קשר מסחרי או פרסומי וברור לכל שהמותג הטפילי שבה נהנה לחלוטין מפרסום ומזמן שידור יקר מבלי מחוייבות למותג המפרסם? ומה לגביי מי שאין לו חשבון פייסבוק, האם הוא לא יוכל ליהנות מהמותג שלכם?

מנהלי שיווק חייבים לשאול את עצמם אם הם לא יורים ברגלי המותג שלהם כאשר הם חותמים את הפרסומת בשם של מותג אחר, שחי על חשבון המותג שלהם. קדחת הפייסבוק שפשתה בקרב מנהלי שיווק רבים גרמה להם לוותר על ערכי שיווק בסיסיים. המותג שלכם חייב להיות במרכז. בעולם של עודף מסרים עליכם למקד את הצופה במסר המרכזי ולא להבריח אותו לחלל הפייסבוק הכאוטי.

פייסבוק נהנים מהמהלכים השיווקים המטופשים הללו שבאורח פלא תפסו נפח חסר פרופורציות בעולם הפרסום הישראלי בתקופה האחרונה. חיזרו אל אתרי האינטרנט שלכם, ערכו בהם את ההתאמות הדרושות והטמיעו את היישומים החדשים שצצים מדי פעם (פייסבוק, יוטוב וטוויטר נכנסים להגדרה הזו, למי ששאל את עצמו). אל תמכרו את המותג הותיק והאמין שלכם תמורת נזיד לייקים עבש.

חוסר אחריות מותגית, שיווקית וקצרת רואי שכזו הופכת את עולם הפרסום הישראלי בטח בזירה המקוונת לכזה אשר מוכר חשבונות פייסבוק בקילו, מייצר חשבונות מזוייפים ומתגאה בלייקים שנרכשו על המשקל. מותג שכזה נהנה מנתונים שגויים, ומחיבה מדומה. שטחי הפרסום שלכם יקרים מכדי לבזבז אותם על מותגים טפיליים.