איכשהו יש לי משהו לדיוויד ברוזה. באופן כללי אחותי אשמה בזה – היא נורא אהבה אותו ובבית התנגנו כל הזמן שירים שלו, השירים הישנים שלו.
לפני שלוש שנים התקיימה מסיבת עיתונאים שלדיוויד ברוזה היה בה עניין מיוחד ולכן הוא הופיע בה וניגן כמה שירים. כתבתי עליה בזמנו – הנה כאן. אבל אז לא כתבתי את כל מה שקרה באותו האירוע וכעת, בעקבות שיר שלו שהתנגן ברקע, החלטתי שהגיע הזמן לכתוב. בסוף מסיבת העיתונאים הוא הסתובב וקשקש עם כמה אנשים. עשיתי משהו שרק לעתים רחוקות אני עושה, וניגשתי אליו. הצגתי את עצמי ואז סיפרתי לו סיפור.
סיפרתי לו שביוני 1993 לקחה אותי מי שהיתה אז חברה שלי להופעה שלו. לא זכרתי לומר לו איפה היתה ההופעה (הוא שאל) אבל כן זכרתי שזו היתה אחת ההופעות הראשונות שראיתי. כנער אף פעם לא הייתי חובב גדול של מוזיקה או של הופעות חיות.
זו היתה הופעה מהממת. זמן קצר קודם לכן הוא הוציא תקליט חדש, "נשיקה גנובה", והוא שר מתוכו לא מעט שירים. זו היתה חוויה מוזיקלית, רוחנית כמעט לראות אותו שם על הבמה מלהטט עם גיטרה בדרך שמעולם לא הכרתי. ההופעה הזו השאירה עליי כזה רושם עז שעשיתי משהו שמעולם לא עשיתי – שמרתי את הכרטיסים בתוך הדיסק שאותו קניתי מיד לאחר ההופעה. הכרטיסים עדיין בתוך הדיסק. הנה הם.
אחרי ההופעה אמרתי לעצמי שמי שלוקחת אותי לכזו הופעה, מי שדואגת להעביר אותי כזו חוויה, היא מישהי שארצה לבלות איתה הרבה מאוד שנים. כעבור כמה שנים התחתנתי איתה ויש לנו ביחד שלוש בנות מקסימות (ומחר היא חוגגת יום הולדת).
דיוויד ברוזה הסתכל עליי וחייך. "אתה רואה מה זה. איך לפעמים דברים משפיעים עלינו", הוא אמר. "תודה שסיפרת לי את זה".
ב"נשיקה גנובה" יש את "מתחת לשמיים" השחוק, שכמו שירים נוספים של ברוזה נשחקו במהלך השנים עד דק. יש לי הרגשה שגם לו נמאס מהם. דווקא השירים הפחות מוכרים בתקליט הזה הם בעיניי השירים הכי מקסימים שלו. הנה השניים האהובים עליי. את שניהם כתב יהונתן גפן, את שניהם הלחין ברוזה. בחלק האחרון של "איזדורה" שומעים את הנגינה המוטרפת של ברוזה, זו שהיממה אותי אז.
מגניב. לחתולה שלי קוראים איזדורה [על שם הרקדנית], לא ידעתי שיש שיר. שמתי פליי והיא ישבה והסתכלה עליי במשך חמש דקות.
היא רצתה שתשלח לה סיגליות בעשירי בכל נובמבר
תודה.
אחת ההופעות המדהימות ביותר שראיתי בחיי היתה מתישהו בתחילת שנות השמונים, במחנה אדוריים שליד חברון – רק דייויד ברוזה והגיטרה. גיטריסט ומבצע שלא היו הרבה כמוהו בארץ. אחרי שקראתי את הסיפור של יובל, אני מתחיל לתהות: האם יכול להיות קשר בין ההופעה הזו שצה"ל סידר לי, לבין העובדה שהמשכתי לעשות מילואים עוד כמעט 20 שנה אחרי זה, למרות כל המרורים שמדינתנו הקטנטונת האכילה אותי? מממ… "דייויד ברוזה – כלי שרת בידי כוחות הריאקציה!"
מזל טוב ענקי (טיפה באיחור) וד"ש לאישתך!
וזה רבותי מה שנקרא לצאת מהארון!
או מהארונית, (של הדיסקים)
תודה על גילוי הלב, אתה בטח חש הקלה עכשיו…
מזל טוב!
Yuval:
Back in 1982, your sister played us the new record she just got – Simon and Garfunkel's The Concert in Central Park. Since then I've been hooked on Paul Simon's music.
You can therefore argue your sister's love of music caused multiple casualties. I won't forget the favor.
Thanks for sharing the story, and sorry for the English
יובל – צר לי לאכזב אותך, אבל סולו הגיטרה ב"איזדורה" הוא של אל דימיולה (Al Di Meola), ולא של ברוזה.
זה האולם האזורי בעין השופט. יש לו נטייה לעשות דברים כאלה. לאולם הזה. אני מכיר אותו.
נחוווומי! (5): תודה אחי, אמסור!
משה (7): איך אתה מכיר את אחותי? 🙂
יובל (8): וואלה. ובכן, אני יכול להעיד שהוא מסוגל לכאלו דברים, ואף ליותר. פשוט וירטואוז.
מיו (9): יש מצב.
הזכרת לי את זה —
http://on.ted.com/Dudley