לפני כמה שנים פרסמתי מחקר שבו ניתחתי את מכתבי המייסדים של גוגל, פייסבוק, זינגה וגרופון למשקיעים פוטנציאליים. מכתבים אלה צורפו למסמכי S1, שאותם חברות מגישות לרשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) כחלק מתהליך הנפקת המניות. מצאתי שבכל המכתבים, המייסדים הסבירו למשקיעים שהם לא הקימו את החברות שלהם בשביל הכסף. כסף? מה פתאום, הם הקימו חברות כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. מייסדי גוגל הקדישו פרק שלם לטענה הזו; מארק צוקרברג הסביר שהמשימה של פייסבוק היא להפוך את העולם למקום "פתוח יותר ומחובר". אנחנו יודעים איך זה נגמר.
ההצהרות המנופחות מחשיבות עצמית של המייסדים – חלקם הסתבכו, חלקם פוטרו, חלקם עזבו בבושת פנים – מזכירות את כתבות הפרופיל שנכתבו על מייסד בורסת הקריפטו FTX, סם בנקמן־פריד. בנובמבר הוא הצליח להשמיד בתוך יממה כ־94% מההון האישי שלו, ואז מחק את האחוזים הנותרים בימים שלאחר מכן כשהוא מותיר אחריו מאות אלפי משקיעים המומים, שהפסידו את כל כספם בשל מעשי הנוכלות שלו.
אותו בנקמן־פריד, שתואר לא פעם כ"גאון פיננסי", התפרסם כמי שאימץ את אידיאולוגיית ה"אלטרואיזם האפקטיבי", שדוגלת בניסיון להרוויח כמה שיותר כסף כדי להשתמש בו במטרה לפתור את הבעיות הגדולות של העולם. בשורה של ראיונות דיבר בנקמן־פריד, אז עוד לא בן 30, על הבעיות שמאיימות על כדור הארץ – התחממות גלובלית, רעב, מחלות, באמת שלא חסר – ועל כך שהוא מאמין שביכולתו לפתור אותן.
גם אליזבת הולמס, המייסדת של חברת תראנוס, הסבירה באינסוף הרצאות, ראיונות ושיחות עם משקיעים, שהיא עזבה את הלימודים בגיל 20 והקימה את החברה שלה כדי לפתור את אחת הבעיות הגדולות בעולם: אבחון בעיות רפואיות באמצעות בדיקת דם. השיטה הנוכחית, היא הסבירה, יקרה, סבוכה, איטית ומחייבת נטילת דם רב מהמטופל. אני יכולה לפתור את זה, טענה בלהט, ובכך להציל את חייהם של חולים רבים. לדבריה ההשראה להקמת החברה נעוצה במותו של הדוד האהוב שלה מסרטן, מוות מיותר שאותו ניתן היה למנוע אילו היה מאובחן בזמן (במציאות, הדוד שלה מת שנים אחרי שהיא הקימה את החברה, והיא מעולם לא היתה קרובה אליו).
_(cropped).jpg)
בכל הסיפורים האלה, וברבים נוספים, מככבים שלושה גיבורים. הגיבורים הראשיים הם היזמים והיזמות, כולם אנשים צעירים. אנחנו מצפים מאנשים צעירים להיות חדורי אידיאלים ומטרה, אנחנו מצפים מהם להסתער על העולם עם סכין בין השיניים ולסמן מטרות גדולות. לכן זה נשמע לנו הגיוני, מתבקש ואפילו, איך לומר, חמוד, שהם מכריזים הכרזות פומפוזיות.
גיבורה נוספת שנוכחת בכל הסיפורים היא הטכנולוגיה. הטכנולוגיה היא הקסם השחור של תקופתנו, התבלין הסודי, האקס פקטור, הלחש המסתורי שבאמצעותו, אברה־קדברה, פותרים כל בעיה. ומאחר שטכנולוגיה נחשבת לפותרת הבעיות האולטימטיבית, היזמים והיזמות יכולים להבטיח הבטחות חסרות בסיס עובדתי, כלכלי או מדעי, ולהתפאר בכתרים חלולים כמו "פורצי הדרך" או "מנהיגי העתיד". אין מישהו שלא יתרגש מטכנולוגיה שמסוגלת לבצע 200 בדיקות מעבדה שונות על טיפת דם אחת. נכון, זה בלתי אפשרי, לא עכשיו וכנראה שגם לא בעתיד, אבל איזה יופי של חזון?
מה שמוביל אותנו לגיבורה השלישית: המדיה. בכל המקרים, ללא יוצא מהכלל, הצהרות בנוסח "אנחנו כאן כדי להציל את העולם", כדי "להפוך את העולם למקום טוב יותר", כדי "לפתור את הבעיה הגדולה של העולם", הוגברו, הועצמו ושודרגו על ידי המגפון העצום של המדיה, חלקה מסורתית שבה פורסמו בהרחבה כתבות או ראיונות, וחלקה חדשה – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכן הלאה. פעם אחר פעם, המדיה, ישנה וחדשה כאחת, עשתה מעט, אם בכלל, כדי לברר מהו הבסיס שעליו ניצבות אותן הבטחות פרועות לטכנולוגיה מהפכנית שתאפשר להציל את העולם. לא חבל להרוס סיפור טוב, תמונה טובה, ציטוט מעולה?
אפשר לפטור את כל זה כמשובת נעורים מתובלת בהגזמות טכנולוגיות מתלהבות ומדיה עצלה, אבל נדמה שמאחורי הסיפורים האלה מסתתרת מסקנה משותפת: במקרה שאתם תוהים אם כדאי להשקיע בסטארט־אפ חדש ומבטיח, בדקו אם היזמים מצהירים שהפתרון שלהם "יציל את העולם". אם הם השמיעו הצהרה מהז'אנר הזה, ברחו כל עוד נשמתכם באפכם וכספכם ברשותכם.
(מגזין Themarker, פורסם ב-10.1.2023)
כתיבת תגובה