קשה לתאר עד כמה הופעתה של גוגל בסוף שנות ה־90 היתה משב רוח מרענן. באותה תקופה מיקרוסופט רמסה את חברות הטכנולוגיה ושאבה את כל החמצן מהתעשייה. המאבק שלה מול נטסקייפ, תביעת ההגבלים העסקיים שניהלה, המייסד האגרסיבי והשליטה המוחלטת שלה בשוק המחשבים האישיים, הפכו אותה לגוף דומיננטי בצורה בלתי רגילה.
אבל אז גוגל הגיעה. חברה קטנה וממזרית שנוסדה על ידי שני דוקטורנטים מסטנפורד, ובדומה לג'ורג' באחד מפרקי "סיינפלד", החליטה לעשות הכל הפוך. מנוע חיפוש אחר, שירותי ווב מייל בנפח ענק וחינם (ג'ימייל), רכישה מהירה של חברת סטארטאפ שעסקה בווידאו (יוטיוב) ובמחיר עצום (1.65 מיליארד דולר במזומן), מודל עסקי שונה (פרסום), תרבות ארגונית חדשנית ("השקיעו 20% מזמנכם בפרויקט צדדי"). גוגל היתה כל מה שמיקרוסופט לא היתה, ואי אפשר היה שלא להתאהב בה.
חלפו יותר מ־20 שנה מהרגע שבו העולם שמע, הכיר ואז נכבש על ידי גוגל, ונדמה שכיום היא מנסה לברוח מבשורה, זו שקובעת שהיא עצמה נהפכה למיקרוסופט של שנות ה־90 ואולי אפילו, טפו־טפו, ליבמ של שנות ה־70. שהיא נהפכה לגוף ביורוקרטי, מנופח, שבע ובריוני, כזה שבטוח שכולם עובדים אצלו (גם עיתונאים), כזה שכל כך עסוק בהגנה על מחיר המניה שלו ועל מכונת המזומנים שלו, שהוא נרדם בעמידה וכעת, באיחור ניכר, הוא מגלה שהוא בבעיה.
בשבועות האחרונים התפרסמו אינסוף כתבות שניסו להסביר כיצד OpenAI, מיקרוסופט ואפילו חברות קטנות יותר, הצליחו להפתיע את גוגל עם השקת מוצרים מבוססי בינה מלאכותית שתוקפים אותה מכיוונים שונים: מהכיוון הטכנולוגי, העסקי, הפיננסי והמוצרי.
בכתבות נחשף כיצד מהנדסים של גוגל, שעבדו על פיתוחים דומים לזה של ChatGPT, ביקשו ממנהלי החברה לדחוף ואז להשיק את הפיתוחים שלהם גם אם באופן מוגבל וניסיוני. פעם אחר פעם הם נתקלו בחומת התנגדות, וחלקם עזבו את גוגל כדי להקים חברות סטארטאפ שכעת מזנבות בה.
בכתבות אחרות נטען שהתרבות הארגונית של גוגל, שבעבר היתה זריזה וגמישה והתנפלה בתיאבון רב על אתגרים גדולים, נהפכה עם השנים לתרבות מעיקה ומסורבלת שבה המסר הארגוני השולט הוא "אל תעשו רעש, אל תנענעו את הספינה".
אם לא די בכך, בתקופת הקורונה והבועה, גוגל גייסה אלפי עובדים חדשים, חלקם – כך לפי חלק מהטענות שנשמעות מצד מנהלים בכירים – לא עושים שום דבר משמעותי ובמקום זאת עסוקים בלייצר רעש ארגוני לבן שאותו ניתן לסכם במילה אחת: "פגישות".
כמובן שיש כאן פרדוקס. מנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי, היה זה שהכריז עוד ב־2016 שגוגל היא AI First Company, חברה שבראש ובראשונה ולפני הכל מתמקדת בעולם הבינה המלאכותית. אף שגוגל רכשה חברות פורצות דרך בתחום דוגמת Deep Mind, אף שהיא פיתחה מודלים לשוניים בעצמה דוגמת LaMDA, רשמה פטנטים ופרסמה מאמרים חשובים, מעטים יצביעו עליה כמי שמובילה את התחום.
מי שממהר לקבור את גוגל טועה. זוהי חברה גדולה, עתירת מזומנים וכישרון שמצוידת במשאבים אנושיים וטכנולוגיים אדירים. סיפור הבינה המלאכותית לא נגמר – הוא רק החל – ולגוגל יש את הכלים להשיב מלחמה ואז לכבוש בחזרה את מקומה בפסגה. ועדיין, הכישלון המהדהד שלה מקפל בתוכו לפחות שלושה לקחים.
ראשית הוא מצביע, פעם נוספת, על חשיבותה של התרבות הארגונית, שהיא מערכת ההפעלה האמיתית של ארגונים גדולים. תרבות ארגונית מסואבת ואיטית, כזו שמעדיפה שקט תעשייתי על פני פריצות דרך, שמעודדת התנשאות ויוהרה ומדכאת פתיחות והקשבה, היא תרבות ארגונית שבטווח הארוך תרסק גם את המוצלחים ביותר מבין התאגידים.
שנית, היא מלמדת שבעולם הטכנולוגיה לא באמת אפשר לנוח על זרי הדפנה. מי שלא מנסה לבנות את השיבוש מבפנים, עלול להתעורר בוקר אחד ולגלות שהוא קודאק או נוקיה.
לבסוף, סיפורה של גוגל מלמד שהטענה לפיה יש חברות שאותן לא ניתן לנצח היא מיתוס מטופש. האימפריה הרומית שלטה בעולם המערבי כ־500 שנה אבל אפילו היא נפלה, אז גוגל לא תיפול? מיקרוסופט לא תיפול? פייסבוק לא תיפול?
החברות האלו לא חסינות מתחרות מפתיעה, ובעיקר – הן לא חסינות מהשילוב הקטלני של תסביך אלוהים ובינוניות. כלל לא בטוח שהחברות שמתחרות בגוגל יהיו מוצלחות ממנה אבל הן לפחות ידחפו אותה לנער ואז לשפר את הצעת הערך שלה שהידרדרה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. בגוגל אמנם לא יודו בזה, אבל התחרות החדשה בתחום הבינה המלאכותית עשתה לה טובה עצומה.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-3.4.2023)
כתיבת תגובה