שנתיים אחרי ה-7 באוקטובר 2023 מצבה של התקשורת מעולם לא היה דומה יותר למצבה של התקשורת ברוסיה עם נגיעות צפון קוריאניות.
קשה לחלק באופן מתמטי ומדויק את כלי התקשורת ואת העיתונאים שעובדים בתוכם לקבוצות השונות, אבל באופן כללי הנוף התקשורתי בישראל נראה כך:
עיתונאים אמיתיים: מדווחים על המציאות כמו שהיא, לא דופקים חשבון לאף אחד, מבינים שהם עובדים עבור הציבור וששליחותם המקצועית היא לחשוף את כל מה שהאנשים החזקים והגופים החזקים במזק בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, הצבא ותחומים נוספים, מנסים להסתיר. גודל הקבוצה: קטנטנה.
צינורות חלולים: אנשים שסבורים שהתפקיד שלהם הוא להעביר מידע, כל מידע שהם מקבלים. נכון, לא נכון – זה לא חשוב. העברת מידע כמו צינור חלול היא דרך טובה לא לחטוף על הראש מאף אחד. "סיפרתי לציבור את מה שסיפרו לי. התפקיד שלי הוא לא לבדוק את מה שאמרו לי". גודל הקבוצה: בינונית.
שופרות: אנשים שהיו מתקבלים לעבוד ב"פרבדה" ללא בעיה. השליחות שלהם היא לקדם את המסרים של השלטון ושל מי שעומד בראשו. הם יסבירו כל אירוע כך שיקדם את האינטרסים של השלטון והעומד בראשו, גם אם זה אומר לשקר, לסלף ולמסור מידע שגוי. גודל הקבוצה: בינונית.
עבדים נרצעים: חשופיות, אנשים חסרי עמוד שדרה או כישורים שנאספו כמעט באופן אקראי על מנת לפאר ולהלל את "המנהיג העליון ואהוב" שבז להם מעמקי נשמתו כפי שאדם ששונא בעלי חיים בז לכלב רחוב שמוכן לעשות עבורו כל תרגיל כדי לקבל פירור של משהו. גודל הקבוצה: קטנה.
כמובן שמדובר בספקטרום וכמובן שיש אנשים שנעים בין כמה קבוצות ויש כאלו שתיאור הקבוצות האלו לא מספק תיאור מוצלח של פועלם, אבל בגדול ובמשיכת מכחול גסה, זו לדעתי התמונה.
מעבר לעובדה שהתקשורת הישראלית עברה תהליך של בינוניזציה ותהליך של פרבדיזציה, היא עברה תהליך מואץ של "משפיעניות רשת" במסגרתו היא מנסה לשכנע את כולם שהיא עצמה הסיפור, היא מנסה להפוך את עצמה בכוח לסיפור. במקום להפנות את המצלמה החוצה, היא מפנה את המצלמה פנימה. אנחנו הגיבור.
מה שמעניין את הציבור זה "מה דנה וייס הרגישה ב-7 באוקטובר", מה שמעניין את הציבור זה "אילו הודעות העבירו הכתבים לדסק החדשות ביום הדרמטי ההוא", מה שמעניין את הציבור זה "מיהו הגיבור הישראלי האמיתי בעיני עמית סגל".
העיתונאים הם לא עיתונאים – הם סלבריטאים, גיבורי תרבות, הוגים ואנשים שכולנו נורא מתעניינים במחשבות הבנאליות שלהם. המערכות העיתונאיות הם לא גופים טכניים שמשרתים את העיתונאים שמשרתים את הציבור, אלא זירת התרחשות דרמטית, גיבור מרכזי בעלילה שראוי לספר עליו סיפורים, עלילות ומורשות קרב.
התוצאה היא היפוך מוחלט: אנחנו כאן לא כדי לספר לכם על אנשים אחרים, אנחנו כאן לא כדי לצאת החוצה על מנת לתאר ולחשוף עבורכם את מה מתרחש בעולם. אנחנו כאן כדי לתאר את מה שמתרחש אצלנו במערכת, אנחנו כאן כדי לספר לכם עלינו כי אנחנו הדבר הכי מעניין שאפשר להעלות על הדעת. אנחנו הסיפור או לכל הפחות אנחנו דרך ממש מוצלחת להבין את הסיפור ולכן נספר לכם עלינו: כמה קשה היה לנו, מה אנחנו חשבנו, מה אנחנו הרגשנו, מה אנחנו רוצים שיהיה בהמשך.
אנחנו הסיפור.
כתיבת תגובה