באמצע אפריל 2025 פרסמו רדהא איינגר פלמב, מי שהיתה מנהלת הדיגיטל והבינה המלאכותית במשרד ההגנה האמריקאי, ועמיתה מייקל הורביץ, ששימש עוזר שר ההגנה האמריקאי לפיתוח כוחות ויכולות חדשות, מאמר בכתב העת הנחשב, Foreign Affairs. ניכר שהם כתבו אותו בתחושת בהילות גדולה.
את הטיעון המרכזי הם שוטחים כבר בתחילת המאמר: הלקח שניתן ללמוד מהצלחתו המסחררת של מודל הבינה המלאכותית הסיני, DeepSeek, שטלטל את העולם והפתיע את קהיליית הבינה המלאכותית האמריקאית, הוא שהאומה שתנצח במרוץ הבינה המלאכותית היא לא זו שתפתח את המודלים המתקדמים ביותר, אלא זו שתאמץ אותם במהירות הגדולה ביותר. "אנשי צבא נוהגים לומר: 'חובבנים מדברים על טקטיקה, מקצוענים מדברים על לוגיסטיקה'", כתבו השניים. "בעולם הבינה המלאכותית, חובבנים מדברים על מבחנים השוואתיים, מקצוענים מדברים על אימוץ והטמעה".
מרגע זה ועד לסוף המאמר הארוך הם מסבירים שהממשל האמריקאי צריך לתעדף ולהאיץ את אימוץ הבינה המלאכותית בכל מגזר שאפשר להעלות על הדעת: הוא צריך להשקיע (כסף), להקל (על רגולציה), לחתוך (בביורוקרטיה), להקים (תשתיות אנרגיה חדשות). הוא גם צריך לעודד, לדרבן, לתמוך ולעשות כל מה שצריך כדי לגרום למגזר הפרטי לזוז מהר יותר ואז לגרום לכל שאר המגזרים להטמיע מערכות בינה מלאכותית בהקדם האפשרי. למה? כדי לנצח את הסינים, כמובן. זה עניין של ביטחון לאומי. הסנקציות על מכירת שבבים לא יחזיקו מעמד זמן רב וארצות הברית צריכה להשתמש בזמן המועט שהיא הרוויחה כדי לאמץ עכשיו ולהטמיע מיד כל דבר שנודף ממנו ריח של בינה מלאכותית. זה עניין ביטחוני, זה עניין כלכלי, זה יסייע להפיץ ערכים דמוקרטיים ברחבי העולם.
השניים קובעים שבעזרת בינה מלאכותית הצבא האמריקאי יוכל לזהות איומים במהירות רבה יותר וכך להגיב מהר יותר. הם מצטטים מחקר של חברת הייעוץ מקינזי לפיו אימוץ נרחב של בינה מלאכותית יוביל לשיפור בפריון שיימדד בטריליוני דולרים; הוא יניע חדשנות במדע, ברפואה, בייצור.
קשה לדעת עד כמה המאמר הזה מייצג הלך רוח עמוק, אותנטי ונרחב בקרב מקבלי ההחלטות בארצות הברית (מאמר עם מסרים כמעט זהים פורסם במקביל גם ב"אקונומיסט"). אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שהוא לא נכתב בחלל ריק; הוא מתכתב עם מצב הרוח הלוחמני, הלאומני והפרנואידי שהביאו טראמפ והברונים השודדים החדשים שמקיפים אותו דוגמת פיטר תיל ומארק אנדריסן, וקודם לכן גם אילון מאסק. כולם מצוידים באינטרס אישי שהממשל יזרוק מגבלות ורגולציות ויזרים מיליארדי דולרים לתעשיית הבינה המלאכותית. בשם הביטחון הלאומי, כמובן.
הנה מה שהמאמרים האלו לא מזכירים: אימוץ מהיר של כלי בינה מלאכותית עלול להוביל להתעלמות מסיכונים מוכרים כמו הטיות, פגיעה בפרטיות או אפליה. אמנם הטמעת מערכות בינה מלאכותית עשויה להוביל לשיפור בפריון, אבל היא ככל הנראה היא גם תוביל לאובדן של מיליוני מקומות עבודה.
אימוץ מהיר של מערכות בינה מלאכותית, במיוחד בעולם הצבאי, עלול להוביל לשימוש במערכות שלא נבדקו דיין ולעלייה בשיעור התקלות החמורות, אם כי לזה יש להם פתרון: השניים מציעים שמפתחי מודלים של בינה מלאכותית שיאמצו תקנים לניהול סיכונים שיפותחו על ידי הממשל, ייהנו מ"אחריות מופחתת" לכל נזק שייגרם על ידי המערכות שלהם.
הכותבים לא מציינים שהטמעה מהירה של מערכות בינה מלאכותית עלולה להחריף את הריכוזיות בעולם הטכנולוגיה שכבר כעת נמצאת בשיאה: מי מסוגל לספק שירותי בינה מלאכותית לפנטגון? סטארטאפ שנוסד לפני שנה או המיקרוסופט, הגוגל, ה־OpenAI וה־X של העולם?
מה שמדכא במאמרים האלה הוא שאף שהכותבים מזכירים שיש חששות בציבור האמריקאי בשל אימוץ והטמעה מהירים של מערכות בינה מלאכותית, הם טוענים שהדרך להתמודד איתם היא… ניחשתם נכון, להטמיע ולאמץ במהירות מערכות בינה מלאכותית. במקום לראות בחששות האלה הזמנה לדיון ציבורי רחב על ההשלכות החברתיות, האתיות והכלכליות של הטכנולוגיה הם קובעים שהדיון יתייתר מהרגע שהטכנולוגיה תוטמע בכל פינה.
שלא במפתיע, המסגור העיקרי של כותבי המאמר – סין, סין ושוב סין – מצדיק כל פעולה, מסוכנת וחסרת אחריות ככל שתהיה, וממעיט בחשיבות שיתוף הפעולה הבינלאומי שנדרש בעת הזו. גם הסנטימנט הזה מתכתב עם האופן שבו ממשל טראמפ רואה את העולם: האירופים הם עלוקות, מחקר ומדע הם עיכוב מיותר שמייצרים שמאלנים ופייק חסר תועלת, והצבעה על סיכונים היא לחלשים.
אפשר היה לפטור את כל זה במשיכת כתף, אבל ארצות הברית של אמריקה היא לא עוד מדינה – עיני העולם (עדיין) נשואות אליה וכמעט כל החברות המובילות בתחום הן אמריקאיות. הלך הרוח הזה, שאותו אפשר לתמצת במשפט "נטמיע עכשיו, נדאג אחר כך", הוא לא פחות מסכנת נפשות והראשונים שיודו בכך הם האנשים שמפתחים את הטכנולוגיה הזו בעצמם.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-23.6.2025)
כתיבת תגובה