האויב מת, יחי האויב

המלחמה נגד העישון תמה בארצות הברית. המעשנים הוגלו למרפסות ולמדרגות החירום, לעמוד בחוץ בגשם ובשלג ולהפריח טבעות. רוצים להתקבל לאונקולוגית? אחלה, אבל לא על חשבונינו, אמרו הלא מעשנים. אם בא לכם לטנף את הראות – אין בעיה, אבל לא בטיסות קצרות, לא בבתי מלון מסוימים, לא במקומות ציבוריים ובכלל, לא בא לנו לעשן פאסיבית.

ונניח שהמעשן האקטיבי לגמרי מחליט להפסיק לעשן? כל מי שהדביק אי פעם ניקורט, יעיד על כך שרק מחשבות על גמילה מעישון, גרמו לו להשמין מיד. מכיוון שחיסלנו את האויב הקודם, AKA עישון, אפשר להסתער על האויב החדש, השומן. בכירים בממשל מזהירים כי השמנה עומדת להיות הגורם הראשי למוות הניתן למניעה, מכיוון שהאמריקאים שמנים, עצלנים, לא מתאמנים ומתים כמו ברחשים מהתקפי לב ושומנים בעורקים, צריך לחנך אותם ביד חזקה ובזרוע עם מרור, שהם צריכים להזיז את התחת שלהם לג’ים, לאכול רק פריכיות אורז ולחבק עצים על הדרך. העובדה שעישון פוגע גם בלא מעשנים, אבל אין אכלנים פסיביים, לא ממש משנה. האמריקאים שמנים כמו מקרר, והאמריקאים צריכים לרזות.

במאמר מצוין ב-slate, מוסבר למה הממשלה מוזמנת לצאת לנו מהצלחת. למה זה מדאיג אותי? כי כמו כל דבר, הטרנד מגיע לישראל 5 שנים לאחר שהוא פורץ בארה”ב. במקומכם הייתי אוגרת שוקולד ועוגיות.

נכתבו 22 תגובות לפוסט “האויב מת, יחי האויב”

  1. יובל:

    אכן מאמר מרתק.

    יש שם נקודה מעניינת על כך שלהמוני בתי ספר בארה”ב יש חוזים עם חברות למשקאות קלים שהם כמובן עושים אותך ההפך מקל. מצד אחד זה באמת מרגיז שמחנכים את הילדים כבר מגיל צעיר לאכול את כל הג’אנק הזה אבל מצד שני – דחיל רבאק, כולה קולה, כן?

    ועדיין אני חושב שרוח המאמר די פוגעת. האמריקאים מחפשים את האויב הבא והשמנה היא האויב הזה. וגם פה יש מצד אחד ומצד שני. מצד אחד, כל מי שהיה אי פעם בארה”ב מכיר את הדובים, הרי האדם האמריקאים שמסתובבים ברחובות (אני חולה באנורקסיה לידם). מצד שני, דחיל רבאק, אם בנאדם רוצה להרוג את עצמו עם מק’דונלדס, לא זכותו?

  2. תמר:

    אתה אנורקטי לחלוטין.

    מה שקפץ לי לעין זה המעגל הזה. אנשים מחליפים התמכרות אחת באחרת – הרי מכורים לכל דבר: לסמים, לעישון, לאכילה, להרזייה, לקניות, לניקיון, לשירים של הראל מויאל, לאינטרנט – והממשלה הגדולה עומדת מלמעלה ואומרת – זה טוב, זה כבר לא טוב, זה רע מאוד, זה אולי, זה נחליט אח”כ, זה לא בשבילך, זה מסוכן, זה גורם המוות הראשי. דיייי, תנו לחיות בשקט.

  3. דנדוש:

    כן, העניין הוא שממשלה בניגד אלינו מחשבת עלויות- מה יותר יקר, לטפל בחולה סרטן, או לצאת בקמפיין מקיף נגד עישון והגליית המעשנים לאפריקה שיחטפו גם סרטן עור?

  4. יובל:

    אז אולי נבטל גם את הגבלת המהירות בכבישים?

    רוצה לומר, לפעמים למדינה יש מה לומר באשר לדרך שבה את חיה אם היא סבורה שהדרך הזו עשויה לפגוע בחייך ובחיי אחרים. במקרה של השמנת היתר אני חושב שזה פוגע בעיקר בכלכלת ארה”ב שמשקיעה יותר ויותר ויותר מכספי המיסים כדי לטפל באנשים האלו שמפסידים ימי עבודה וכן הלאה.

  5. תמר:

    במדינות שונות יש הגבלת מהירות שונה. המדינה אומרת את שלה, אבל מישהו צריך לומר למדינה, שלא בכל דבר יש לה זכות להתערב. הציבור לא מעריך את העובדה שמישהו נכנס לו לתחתונים, גם אם זה “לטובתו”.

  6. יובל:

    אכן יש הגבלת מהירות שונה אבל יש הגבלת מהירות. הסיבה היא שלכל מדינה יש את שיקול הדעת שלה. כאן בדיוק נכנסת הסוגיה שעל הפרק והעובדה שבאופן אינסטנקטיבי אנחנו (ולא רק אנחנו) לא סומכים על שיקול הדעת של הממשל האמריקאי.

    זה לא מפתיע כאשר נזכרים מי עומד בראשו.

  7. מישהו:

    טובת המדינה מעל הכל!

  8. דנדוש:

    תמר- אבל ניתן להרחיק לקיצוניות השנייה, דוגמת הולנד שהפכה למעצמת סרטי סנאף עקב ההקפדה הכ”כ נוקשה על שמירת חירות הפרט, גם עם האזרח מאוד מעריך את השמריה על פרטיותו, מה שקורה שם הוא על גבול האנרכיה.

  9. עמיר:

    השיקול ה”מדינתי” הוא כלכלי בלבד, את המדינה לא מעניין באמת עישון, השמנה או כל רעה אחרת כל עוד שהיא לא נפגעת כלכלית. אם השמנה הייתה הורגת אותך ביום שתצא לפנסיה אז המדינה הייתה בעד, כי החל מיום זה אתה לא “כלכלי”, מאדם שתרם כלכלית אתה הופך למעמסה כבדה מאד. הטיעון לגבי עישון הוא זהה, רק שבמקרה הזה בגלל שעישון פוגע גם באחרים (בניגוד להשמנה, למעט מקרים מסויימים…: ) ארגונים, רופאים ואזרחים הצליחו להשפיע ולשנות.

    המדינה מחפשת תמיד את המלחמה הבאה, בד”כ כדי לסמא את עיני הציבור מנושאים אחרים, ובכדי שהציבור לא יפריע לה בניהול סדר היום העקום והפוגע שלה.

  10. תמר:

    דנדוש: את הולנד אני מאוד מחבבת באופן אישי. יש שם זונות וסמים ברחובות (כמו בישראל, אבל חוקי), אבל יש שם גם המתות חסד, ליברליזם, נישואים חד מיניים, אופניים ואוויר צלול (לא כמו בישראל).
    אני לא טוענת שהמדינה צריכה להתעלם מטובת אזרחיה, אבל אני חושבת שלקחת מהם חרות שניתנה להם בצדק, תחת איצטלת ה”אנחנו יודעים יותר טוב מכם”, זה לא רק מתנשא, אלא גם שגוי מעיקרו.

  11. תמר:

    עמיר: היר היר.

  12. עמיר:

    ודרך אגב, אני מעדיף שיבזבזו אנרגיה על מלחמה בהשמנה וכו’ מאשר על מלחמות אמיתיות, כידוע לכם המוות הוא סופי, השומן לא.

  13. halemo:

    המלחמה בהשמנת הייתר צריכה להתחיל מחינוך, ואת זה יעשו רק בעוד הרבה שנים, כשהמדינה תבין שחינוך תזונתי הוא חשוב. להרבה אנשים יש פשוט פיגור בהשכלה כשמדובר במזון.

    חלקה של השמנת היתר נובע בעיקר מאופי המזון המודרני המעובד. מרוב עיבוד וטחינה עד דק (של הקמח הלבן למשל), אין כבר סיבים במזון (למשל בלחם/לחמניות/פיתות), מה שמעלה את רמת האינסולין בדם (שתפקידו לפרק סוכרים שמקורם בפחמימות), ומה שגורם לא לרדת במשקל, וגרוע מזה – לעלות במשקל.

    מחקר שנעשה בשנות ה 80 על חולי סוכרת (ועל חולדות שדימו חולי סוכרת) גילה את סוד ההשמנה: הפרשת אינסולין בגוף (פירוק הגלוקוז בדם) גורמת להשמנה. זאת גם הסיבה שאחד הסימפטומים לגילוי סוכרת אצל אדם שלא יודע שיש לו את זה, זה הרזיה והורדה במשקל ללא קשר למזון שאותו אדם אוכל. הסוכר פשוט מופרש בשתן 0לא מתפרק), והשתן הופך למתוק.

    מי שרוצה להרזות מהר, רצוי שיוריד מזונות המבוססים על פחמימות, בעיקר סוכרים (מיצים למשל) או מזונות שעשויים מקמח שנטחן עד דק (בלי להשאיר סיבים כמו בלחם מלא). הבעיה העיקרית בדיאטה כזו שאחרי שבוע, אין כבר מצב רוח, כי פחמימות פשוט גורמות לאושר, ואם אין פחמימות, האדם הופך למדוכא…

    ועוד לא אמרנו כלום על אותם האנשים שצריכים להתחיל את הדיאטה שלהם מהראש ולא מהפה… הלחץ, העבודה, הילדים… איך אפשר לא לטרוף?

  14. רוגל:

    תמר תזהרי, את תיכף תתחילי להטיף לשוק חופשי ומשם אין כבר דרך חזרה:)
    לשאלתו של יובל התשובה שלי היא כמובן שהמדינה לא צריכה לחוקק חוק שמגביל את המהירות. יש חוק אחד שאסור לך לפגוע בנהגים אחרים ואם תעבור עליו תענש(ולפני שאתם קופצים תקראו את הפסקא עד הסוף). בעולם טוב יותר בו הכבישים היו פרטיים , לבעל הכביש הייתה הזכות להגביל את המהירות וגם האחריות במקרה של תאונה. מאחר שהכבישים אינם פרטיים המדינה קובעת את הסדרי התנועה על הכבישים ששייכים לה.
    דוגמת הגבלת המהירות איננה מתאימה למקרה ההשמנה. התערבות המדינה בנושא העישון ובנושא ההשמנה נובעת מהגישה הגורסת כי אזרחי המדינה אינם רציונלים מספיק לשאת בתוצאות מעשייהם. ומאחר והחברה צריכה לשאת בנטל טעויותיהם של יחידים (סל בריאות, גב’ וקנין וכי”וב) יש לה הזכות לנקוט בצעדים מונעים על מנת לחסוך בעלויות.
    אני שמח שהגענו לרמת אבסורד שאפילו יובל מתחיל להתרעם, אולי נזכה לראות התמתנות לרמה נורמלית יותר בעתיד.

  15. פיגו:

    תמר: לא הבנתי למה רק טיסות קצרות. באיזו טיסות כן מותר לעשן?
    רוגל: את התגובה שלך בכלל לא הבנתי. מצד אחד “אזרחי המדינה אינם רציונלים מספיק” לקבל אחריות בענין השמנה ועישון, אבל בענייני מהירות נהיגה, שבה תוצאות משגים היא מיידית ונראית והקשר בין סיבה לתוצאה אינו ניתן כמעט לערעור – הם כן אחראיים? מה ז’תומרת המדינה לא צריכה לחוקק חוק להגבלת המהירות? באמת רעיון עיוועים, ולא האמנתי שאי פעם אכתוב את המילה המוזרה הזאת.

    עקרונית בענין העישון ככל שהחוק יחמיר עם המעשנים כך ייטב. העישון הוא פעילות מתחום הפרט שפוגעת בזכות הזולת לנשום אויר נקי מסרחון הסיגריות והרעלנים שלהן, והחוק נועד להגן על אותו “זולת”, בדיוק כמו חוקים אחרים שפועלים על אותו עקרון. בישראל המצב גרוע מארה”ב אבל טוב ממדינות מסוימות באירופה (גרמניה ואנגליה בעיקר). אני לדוגמה ממש מדיר את רגליי מהקניונים בארץ בגלל המעשנים. טוב, גם בגלל שאני שונא קניונים.

  16. עמיר:

    פיגו-שאפו, בעיקר לחלק השני

    רוגל-גיבוב כזה של שטויות מזמן לא שמעתי, אולי זו השעה המאוחרת/מוקדמת השפיעה עליך.
    אומר רק שחוקי התנועה נקבעו ע”י התנהגות הציבור עוד לפני בכלל שהוקמה מדינה. אנשים עוצרים באדום, לא בגלל שזה החוק אלא בגלל שזו הסכמה חברתית שנקבעה הרבה לפני שחשבו שצריך חוק (וגם שאם לא הם יפגעו פיזית וכלכלית), חוק המהירות נקבע לפני שנים כאשר הדרכים והמכוניות לא יכלו למהירות גדולה מ-90. מספיק שתסע היום בכל כביש בארץ ותראה שמהירות התנועה היא מעל המהירות החוקית. בכלל אנשים לא חיים לפי חוקי המדינה, אלא לפי מה שנראה להם נכון. בד”כ יש התאמה בין מה שנראה להם כדרך חיים נכונה לחוקי המדינה הבסיסיים, כשלא, אז יוצאים להפגנות בפריז.

  17. רוגל:

    פיגו ועמיר כנראה צריכים הדרכה בנושא הבנת הנקרא.
    טענתי הייתה שהתפיסה השלטת כיום היא שאנשים אינם רציונלים, לא שזו התפיסה שלי. כמצטטים ראוי לצטט את כל המשפט! פיגו תחזור לקרוא את התגובה המלאה שלי ותחזור עם תגובה עניינית.
    עמיר אתה תוקף את מה שכתבתי ולא מעלה טענה סותרת בכלל. אולי ראוי שתקדיש 10 דקות מחשבה על המשמעות של מה שכתבת ותשווה למה שאני כתבתי? אם כללי ההתנהגות בכביש נקבעו לפני היווצרות המדינות, או שמגבלת המהירות היא תוצר של חוק ארכאי שאיננו תקף עוד, ויתרה מזו אם “בכלל אנשים לא חיים לפי חוקי המדינה, אלא לפי מה שנראה להם נכון.” אז למה צריך את החוקים הללו?

  18. עמיר:

    רוגל, אם תחשוב על זה קצת, תראה שחייך מושפעים בעיקר ממוסכמות חברתיות, שלבסוף מוצאות את עצמן לתוך חוקי המדינה, דוגמאות לא חסר.

    למה צריך חוקים:
    1. למקרים בהן אין עדיין מוסכמות חברתיות.
    2. שיהיה רישום של המוסכמות, במקרה ששכחת או אתה לא בטוח מה עושים במקרה מסויים.
    3. שאפשר יהיה לשלוט בך ולתמרן אותך בקלות.
    4. לדאוג לג’ובים למקורבים.
    5. לעשוק.

    יש לא מעט חברות שמתקיימות ללא חוקים רשמיים, וחייהם לא יותר גרועים מחיינו, כנראה שהרבה יותר טובים.

    אתה רוצה סתירה אז קבל: אתה טוען “בעולם טוב יותר בו הכבישים היו פרטיים”, האם הבעלים הפרטיים ידאגו לבטיחות הכביש? לאכיפה? לשמירה על אינטרסים של הכלל? בעצם השאלה אם בעלים פרטיים ידאגו לאינטרסים שלנו יותר מהממשלה? והגענו שוב לדיון הרגיל של הפרטה כן או לא (לא!).

    בנוסף אתה טוען “כי אזרחי המדינה אינם רציונלים מספיק לשאת בתוצאות מעשייהם”, אני מציע לסגור את כולם בכלובים, שלא יסתובבו בחוץ ויגרמו בטעות נזק. אני חושב שצריך לשנות את “אזרחי” ל”קברניטי” ואז אולי יהיה צדק בדבריך.

    ועוד: “מאחר והחברה צריכה לשאת בנטל טעויותיהם של יחידים”, זו בין היתר תפקידה של חברה, לדאוג ליחיד גם עם הוא עשה טעות.

    “יש לה הזכות לנקוט בצעדים מונעים על מנת לחסוך בעלויות”, כן לקצץ מהזקנים והחלשים, אולי ניפטר מהם יותר מהר יותר…

  19. רוגל:

    ראשית אתה מצטט אותי לא נכון אחרי שכבר הבהרתי שהציטוט לא מדוייק. למה שלא תקרא מה שכתבתי? אני טענתי שהגישה שהשלטת כיום בנויה על ההשקפה כי אזרחי המדינה אינם רציונלים מספיק לשאת בתוצאות מעשייהם. אם תקרא את מה שכתבתי (רעיון טוב באופן כללי לפני שמגיבים ד”א) תבין שזו גישה שאני מתנגד לה. הרי אני טוען שמעורבות המדינה צריכה להיות מינימלית בהסתמך על כך שאנו יצורים תבוניים.
    ושנית אתה סותר את עצמך: אם חוקים נועדו (ע”פ שיטתך, לא שיטתי) לעשוק ולדכא איך זה שאתה מקבל אותם כדבר מוסרי? תמהני.

  20. עמיר:

    רוגלצ’יק, ראשית, איך אני יכול לצטט אותך לא נכון, אם אני עושה copy, paste? ושנית, מאיפה הבאת את הטיעון המוסרי? מה אתה דוחף אותו? מי דיבר עליו בכלל?, נראה לי ששכחת לקחת את הכדורים ו/או לא חזרת מהמימד האחר בו אתה בד”כ חי. בקיצור, אם לא הבנת, לך תחפש….

  21. רוגל:

    אני מדבר על ההיבט המוסרי כל הזמן, אבל כמובן לדרוש ממך להבין, כשגם פעולה פשוטה כמו copy, paste אתה לא עושה כראוי, זה כנראה גדול עליך. במקום להתקיף אותי אישית למה שלא תשקיע מעט מאמץ אינטלקטואלי להתמודד עם הנושא? אתה עלול לגלות שמה שאני אומר לא כל כך מופרך, זו יכולה להיות חוויה מרעננת.

  22. יאיר:

    הבעיה היא אחריותה של הממשלה.
    ברגע שהממשלה אחראית לשלם לנפגעי ההשמנה/עישון וכו’, יש לה את הזכות להסתכל לנו בצלחת.

    אם כל אדם היה אחראי לעצמו – “אני אוכל/מעשן מה שבא לי ושאף אחד לא יבוא אליי בטענות”, היו נותנים לו למות בשקט בלי לשלם לו אחוזי נכות אח”כ מכספי משלם המיסים…

    מי שמתלונן על התערבות הולכת וגוברת של הממשלה בחיים הפרטיים, צריך להסתכל על עצמו ולראות האם הוא דורש רשת בטחון מהמדינה…

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: