פרדריק טיילור סופרסטאר

אחד הספרים שהשפיעו עליי במיוחד במהלך לימודי התואר הראשון שלי היה “אידיאולוגיות הניהול בעידן הרציונאליות” של פרופ’ יהודה שנהב (שמאוחר יותר היה אחד ממנחי התזה שלי). סוציולוגיה ארגונית מעולם לא עניינה אותי במיוחד ובכל זאת, הספר הזה, ובייחוד הפרק על פרדריק טיילור, הימם אותי.

טיילור, שנולד בשנת 1856, הוא אבי שיטת “הניהול המדעי” וכפי שכתב שנהב, הדוקטרינה שלו היא אחת הדוגמאות הבוטות לשימוש אידיאולוגי בשמו של המדע, והמדע שהוא מביא איתו הוא הנדסה שבמרכזה, איך לא, ערך היעילות. העובד אינו נתפס כאדם בעל צרכים רגשיים או חברתיים אלא כמרכיב בתוך המכונה שצריך להביא אותו לדרגת האופטימיזציה המלאה שלו. לשם כך טיילור משתמש בשיטות מדעיות, כמובן שמדעיות, כדי למדוד כל דבר, לפרק ולהרכיב מחדש משימות, לתזמן ולתכנן מחדש את סביבת העבודה ואופן ביצועה.

פרדריק וינסלאו טיילור (1856-1915)

שנהב מספר:

“בעדות לפני ועדת הקונגרס הוא מדגים את אחד מניסויו המפורסמים, אשר בוצעו בעובד בשם שמידט, גרמני מפנסילבניה, אשר עבד במפעל הפלדה בית לחם. טיילור בוחר את שמידט, איש גדול-גוף, אשר נראה רענן גם בתום יום העבודה, ומציע לו העלאה בשכרו מ-1.15$ ל-1.85$ ליום (תוספת של 60%). בתמורה הוא קובע לשמידט הגדלת התפוקה מהעמסת 12.5 טונות פלדה ליום ל-48 טונות (כ-400%). שמידט מצליח לעמוד בכך וטיילור חוגג את ניצחון שיטתו” (עמ’ 57).

בחלוף הזמן הפכה שיטת הניהול המדעי לסדין אדום במדעי החברה, דוגמה מזוויעה לאופן שבו משתמשים בהיפר-רציונאליות ובמדע מדויק כדי להפוך אנשים למספרים, לאובייקט, לנתון בתוך תא בתוך גליון אקסל שאין לו שם ואם יש לו, הוא לא מעניין אף אחד.

נזכרתי בטיילור כאשר קראתי את כתבת התחקיר שפורסמה אתמול ב”ניו-יורק טיימס” ושעוסקת בתנאי העבודה באמזון. הכתבה המהממת הזו מציגה את האופן שבו ג’ף בזוס, מייסד ומנכ”ל אמזון, יצר מערכת מורכבת ומשוכללת שכל תפקידה לדחוק את העובדים אל קצה גבול היכולת שלהם תוך רמיסת האישיות שלהם, חיי המשפחה שלהם ורווחתם האישית.

הכתבה מתארת כיצד עובדי החברה נדרשים, כחלק מהתרבות הארגונית הנהוגה בה, להתלונן על חבריהם, ללא ידיעתם, בפני המנהלים שלהם (הם מסבירים לעובדים איך בדיוק לעשות את זה), לעבוד בשעות מטורפות, להכיר כל נתון ומספר הקשור בתחום התמחותם בעל-פה, ובעיקר להילחם בכל דרך בהרמוניה שיוצרת לטענת בזוס, ארגונים פחות טובים.

 ג’ף בזוס

לצד תנאי עבודה מלחיצים על גבול הבלתי אפשריים (בכתבה מתוארת עובדת ששכרה על חשבונה, וללא ידיעת החברה, עובד בהודו כדי שיעזור לה להזין נתונים לאחר שלא ישנה ארבעה לילות), אמזון מודדת את העובדים בדרכים שונות ומגוונות. במחסנים שלה היא עוקבת באופן אלקטרוני ומדויק אחר כל תנועה (תרתי משמע) של המחסנאים כדי לוודא שהם עומדים במכסה היומית שלהם ומבצעים את עבודתם בצורה אופטימלית. במטה עוקבת אמזון אחר כל דיווח וכל פעולה של כל עובד. הכל נמדד ונשלח אוטומטית לתיק העובד שנבדק בזמן ההערכה התקופתית זאת כדי שהחברה תוכל לבצע פיטורים שיטתיים בקרב העובדים המדורגים במקומות הנמוכים ביותר. שיטה זו, המכונה stack ranking, זכתה לביקורת כה גורפת בחברות אחרות, דוגמת מיקרוסופט, שהפסיקו להשתמש בה. בין השאר היא גורמת לכך שעובדים יוצרים ביניהם בריתות כדי “לקבור” עובד אחר בהערכות שליליות ולשבח האחד את השני. אם זה נשמע כמו “הישרדות”, זה לא מקרה.

כך מתואר בכתבה התהליך הניהולי:

Preparing is like getting ready for a court case, many supervisors say: To avoid losing good members of their teams — which could spell doom — they must come armed with paper trails to defend the wrongfully accused and incriminate members of competing groups. Or they adopt a strategy of choosing sacrificial lambs to protect more essential players. “You learn how to diplomatically throw people under the bus,” said a marketer who spent six years in the retail division

“אתה לומד איך לזרוק בדיפלומטיות אנשים מתחת לאוטובוס”. מדהים.

בכתבה ישנן עדויות רבות לאופן שבו אמזון נפטרת מעובדים שעוברים תקופה קשה בחייהם (הפלה, מחלת סרטן וכדומה) כיוון שהם אינם יכולים להקדיש את כל כולם לחברה. בצוות הניהול הבכיר של החברה אין נשים ובכלל נראה שלהיות אישה, ובוודאי אמא, זה לא גליק גדול כיוון שהן נאלצות, מדי פעם, להיות בבית. בכתבה מצוטטים אנשי חברות כוח אדם שאומרים שהם נזהרים מלגייס עובדי אמזון לשעבר כיוון שהם חונכו להיות כל כך קרביים וחסרי חמלה כלפי עובדים אחרים.

למעשה, באמזון ייצרו מערכת המעודדת דרוויניזם חברתי שמבוססת על מדידה בלתי פוסקת של כל דבר בכל ברגע, לצד הפעלת לחץ פסיכולוגי בלתי פוסק על העובדים לקרוע האחד לשני את הצורה זאת בשם מטרה, כלומר mission, להיות הכי טובים עבור הלקוחות שלהם.

זו לא הכתבה הראשונה שאני קורא על אמזון שמתארת בצורה מהממת את מה שמתרחש בתוך החברה. קשה להכחיש שאמזון היא חברה שטובה עבור הלקוחות שלה (ואנחנו נחשפים רק לקמצוץ מיכולותיה, בארה”ב היא מזמן הקמעונאי הגדול ביותר במדינה), אבל כאשר מבינים את המחיר שהיא גובה מהעובדים שלה כדי שלקוח הקצה שלה ישמח, מתחילים לשאול שאלות באשר לאחריות שלנו כצרכנים. יש מי מאיתנו שמגלים רגישות ביחס למוצרים שמיוצרים בסדנאות יזע כאלו או אחרת במזרח הרחוק. לתחושתי, אמזון היא סדנת יזע שכזו אבל במקום להעסיק ילדים במזרח הרחוק, היא מעסיקה מבוגרים בחוף המערבי של ארה”ב.

אמזון היא דוגמה קיצונית לשימוש בנתונים כדי לנהל עובדים אבל המגמה העקרונית מכה שורש גם במקומות עבודה פחות סטליניסטיים. היכולת הטכנית למדוד כל דבר והטענה ש”מה שלא נמדד לא מנוהל”, מאיימת להמיר את יחסי העבודה, שהם יחסים אנושיים מטבעם, ליחסי הנדסה. באופן אישי אני חושב שמדדים הם עניין חשוב ככלים תומכי החלטה, כאלו המספקים נראות ביחס למתרחש בארגון שעליו אתה מופקד ושמאפשרים לך לגלות היכן אתה נמצא ביחס לאחרים. אבל כאשר המדדים הופכים לחזות הכל ובשמם, ורק בשמם, מתקבלות החלטות, הגורם האנושי מושלך החוצה מתוך המשוואה ובמקומו מומלכת רציונאליות קרה וחסרת נשמה, שרואה בעובד משאב זמני ומתכלה.

לא הייתי רוצה לעבוד בארגון כזה. לא הייתי רוצה לעבוד באמזון. כעת אני כבר לא בטוח שאני רוצה להיות צרכן שלה.

נכתבו 12 תגובות לפוסט “פרדריק טיילור סופרסטאר”

  1. הירנוט:

    בתוכנית ה”פודקאסט” רדיולאב היה פרק על העבודה במרכזים לוגיסטים של חברות כמו אמאזון (הכתבת מאוד נזהרת להגיד שהיא לא תגיד איפה היא עבדה, מסיבות משפטיות, היא לא מוכנה לאמר אם המקום הוא מחסן של אמאזון או לא.. אבל נאמר רק כך… ברור שזה אמאזון). זה די מרתק לשמוע על איך במאה ה21 מתייחסים לבני אדם כמו לעכברים במבוך.

    http://www.radiolab.org/story/brown-box/

  2. הירנוט:

    והסיבה שהמילה פודקאסט כתובה במרכאות היא שרדיולאב איננה פודקאסט במובן המקובל של המילה: דיון משעמם בין גיקים שמוקלט במכה. זו תוכנית רדיו מורכבת שנשמעת יותר כמו שילוב של תסכית ותוכנית תחקיר דוקומנטרי.

  3. יובל נוסף:

    @הירנוט – רדיולאב היא תכנית רדיו ממש, כלומר משודרת ברדיו. התכניות זמינות כפודקאסט, ויש גם עוד מיני-תכניות (shorts) שזמינות רק כפודקאסט.
    סליחה על הניטפוק.

  4. שירלי:

    בהרצאות שלי על אחריות חברתית של עסקים אני נותנת את אמזון כדוגמא להעסקה לא אחראית (ולא אכפתית) בארה”ב. אנשים בד”כ בהלם כשהם מגלים שזה קורה לא רק בבנגלדש, לא רק בתעשיית הטקסטיל.

    והשאלה שהצגת היא שאלת המפתח: האם תמשיך לקנות באמזון אחרי שאתה יודע את מה שאתה יודע אודות החברה?

  5. 6103:

    בתור חברה כל כך טכנולוגית, הם לא יכולים פשוט להחליף את רוב העובדים ברובוטים ומחשבים? הרי רוב המשרות האלה בנויות מפעולות פשוטות וחזרתיות.

  6. שירלי:

    @6103 הרובוטים מחליפים את העובדים במחסנים של אמזון:
    כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598166,00.html
    וגם: http://www.geektime.co.il/amazon-kiva-robots-video/

  7. עכברית ספרים:

    אז אם אני מזמינה לעיתים קרובות מאמאזון ספרים ודיסקים, איזה חלופות אחרות יש שיכולות לספק לי שירות דומה? כי אשמח להפסיק להשתמש בהם לאור (לחושך) האמור לעיל.

  8. D! פה ועכשיו:

    עכברית,
    לא יודע אם החברות שנמצאות שם פועלות באופן שונה. אבל לטעמי בכל מקרה עדיף לעבוד מולן
    http://www.bookfinder.com/

  9. ד:

    הכתבה בNYT אמנם ביקורתית, אבל גם מוצאת צדדים חיוביים באמזון. מעניין שלא הזכרת אותם.

  10. יוס ואחיו:

    סיפור מרתק.

    בכתבה אחת נאמר שבחברות נוספות באמריקה יש יחס דומה לעובדים – נדרשים לגלות נאמנות.

    אגב זוכר שקראתי בזמנו שבמייקרוסופט ישראל, היתה נהוגה שיטה דומה – בסוף כל שנה, כעשירית מהעובדים שזכו לציון הנמוך ביותר, מפוטרים…

    סתם מזכיר לי שיטה של שומרי מחנות מסויימים במלחמת עולם מסויימת, להוציא להורג אסיר אחד מתוך עשרה, כדי לשמור על המשמעת.

  11. » ג’ונגל העבודה של אמזון, הוצאת ספרי המד”ב החדשה של דידי חנוך ואלגוריתם מנוּעי הטיסה // רבע לדיגיטל:

    […] יובל דרור, שכתב פוסט בנושא, הסביר בראיון עם המפיקה ענת קורול כי באמזון יש שלושה […]

  12. קורן:

    כשהעניין הזה הגיע לרדיט, מישהו קישר לסיפור קצר בשם MANNA.
    אני ממליץ בחום – http://marshallbrain.com/manna1.htm

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: