אנחנו אוהבים מספרים עגולים. כשחושבים על זה מבינים שזה בסך הכל די טיפשי וגם לא ממש הוגן (אין לי ספק שהמספרים הלא עגולים מתרעמים, נראה לי שבצדק), ובכל זאת, אנחנו נמשכים אליהם.
מערכת היחסים שיש לי עם הגלוב שלי היא אחת ממערכות היחסים הארוכות ביותר בחיי, כך שאני מניח שהעובדה שאני מתחזק את הגלוב, במידה כזו או אחרת של מחויבות והתמדה, לאורך תקופה כה ארוכה, מלמדת משהו על מידת החיבה שאני רוחש לו כמו גם על המקום שלו בחיי. דווקא מכיוון שהרבה פלטפורמות ביטוי פתוחות בפניי, אני אנסה יום אחד להסביר, בעיקר לעצמי, מתי אני בוחר לכתוב פה, אני אני בוחר לשלוח טור ל"הארץ" או ל"העין השביעית", מתי אני בוחר להעלות סטטוס לפייסבוק ומתי ציוץ לטוויטר. האבחנה בין הפלטפורמות השונות היא לא תמיד טריוויאלית וגם אני לא תמיד מצליח להסביר לעצמי למה עכשיו כאן ולא שם, למה קצר ולא ארוך, למה עכשיו ולא אחר כך.
כצפוי, השנה האחרונה היתה שנה דלילה יחסית בכתיבה פשוט מכיוון שאני מתקשה למצוא את הזמן. זו גם היתה שנה הרבה יותר דלילה בכתיבה עבור "העין השביעית", בהופעות ב"לונדון וקירשנבאום", בהרצאות החיצוניות שאני נותן וכן הלאה. אני מודה שאפילו אני לא שיערתי בנפשי עד כמה תפקיד הדיקאן של בית הספר לתקשורת הוא תפקיד ששואב ממך כל טיפת זמן פנוי. למרות זאת, עברה עליי שנה מרתקת – ללא ספק המרתקת ביותר מבחינה מקצועית – מאתגרת ומלאה בחוויות שלא תיארתי לעצמי שאחווה. רובן ככולן תרמו לי באופן אישי כמעט מכל בחינה אפשרית. אני רק יכול לקוות שגם אני תרמתי לאחרים.
אני מודה לכל אלו שעדיין שומרים אמונים לגלוב, ומדי פעם, כאשר אני מואיל בטובי לכתוב משהו, הם קופצים לפה כדי לקרוא, להגיב, להעיר ולהציע.
להתראות במהלך השנה הבאה כל הדרך אל המספר הלא עגול הבא.
כתיבה דלילה עשויה להיות המזוקקת ביותר. אני נהנית מכל פוסט שלך – בכל תדירות ורמת דחיסות שהיא.
וכל הכבוד לך שאתה מצליח להתמיד בכתיבה – למרות התפקיד הכל כך אינטנסיבי שלך כדיקאן. לא טריויאלי בכלל.
מזל טוב לבלוג ועד 120!
מז"ט וד"ש מקוראיך במהלך כל העשור האחרון.
קולולולולולוווו!
ברכות מקורא נאמן (נדמה לי שיותר מעשר שנים).
מזל טוב
יאללה יאללה (סתם. מזל טוב)
צרור קרפיונים שמנמנים!
מזל טוב , יקר.
תמשיך לשמר את המורשת!
עשר שנים זה כמו מאה שנה בחיים של בלוג. מלא זמן של בלוג פעיל ואפילו עם קוראים. שרדת לא מעט אפליקציות לדחיפת בלוגים שקמו ונפלו ופלטפורמות שונות ומתחרות של הגיגים. יום הולדת שמח
מזל טוב וברכות!
כשיש פוסט חדש בגלוב, אני תמיד עוזב הכל ורץ לקרוא. יש לך את היכולת הנדירה להביא זווית חדשה, מרתקת ולא טריוויאלית על כל נושא שאתה בוחר לכתוב עליו. יישר כח.
מזל טוב 🙂
מצטרף למברכים 🙂 מזל טוב
מזל טוב! דווקא מיעוט הכתיבה יוצר יותר כתיבה שאני רוצה לקרוא, כי אם כתבת אני יודע שזה מספיק חשוב ומעניין לקרוא
מזל טוב! תענוג צרוף
מדהים! קשה להאמין שאני עוקב אחרי כל שטות שנכתבת כאן כבר בערך עשור.
אוהבים אותך יובל. מזל טוב, ולחיי העשור הבא
אבא שלי סיפר לי פעם טריק נחמד שלו בקשר ע בחורות (סוג אחר של מערכת יחסים): תמיד להשאיר טעם של עוד.
אני כמובן התעלמתי מהעצה באופן מובהק (הדייט הראשון שלי עם אשתי נמשך כמה שעות טובות) אבל אולי הטריק הזה מתאים למערכת יחסים כמו שלך והגלוב. באופן אישי, אני יודע שבשנתיים + האחרונות הנעמת מאוד את זמני (אפילו "השקעתי" וצמצמתי פערים ע"י מספר לא מועט של הקלקות על "פוסט אקראי – זה כדאי").
את הפגישה הראשונה שלי = עם הגלוב התחלתי עם הפוסט הזה (אמנם אין לי פייסבוק אבל דיכאון יש גם יש) ומאז אנחנו ביחסים פתוחים (אני לא יודע מה איתו אבל אני נפגש עם בלוגים אחרים) אבל מובן בהחלט למה בלוג כזה מחזיק 10 שנים ויותר…
שכחתי להגיד את הפואנטה:)
הרבה מזל טוב
מי יתן והבלוג יגיע לסינגולריות
הזמן טס כשנהנים וכל זה. מזל טוב.
וואו, עשר שנים?
כשהתחלתי לקרוא אותך, נאבקת באבי ומוצצת העיתונות, סיפרת סיפורים על יפנים לא נורמאליים, שיתפת כותבים אחרים ואני צרכתי את התוכן דרך netvibes.com.
היום אתה כותב אחרת, רגוע ולבד. אני מגיע אל התוכן דרך פייסבוק כחלק מקפיד אינסופי שאינו מפולטר כיאות.
האינטרנט השתנה, הגלוב השתנה, אבל אתה עדיין פה.
נתראה בעוד 10 שנים.