דיסלייק? בעצם לא

לפני שלושה שבועות פרסמתי בפייסבוק את הסטטוס הזה:

“אז הבוקר כבר קיבלתי טלפון שלישי מכלי תקשורת כלשהו שמבקש ממני להתראיין על כפתור הדיסלייק של פייסבוק שאולי יהיה ואולי לא ועל ההשלכות של קיומו או אי קיומו שאולי יהיו ואולי לא יהיו.
לאחר מחשבה רבה החלטתי, לפחות בשלב זה, שלא לדבר על הכפתור שאולי יהיה ואולי לא ועל ההשלכות שאולי יהיו ואולי לא אבל אני לא מוציא מכלל אפשרות שאולי טעיתי ואולי לא.
תודה. כלומר לא.”

עכשיו אני קורא שפייסבוק בכלל לא מתכוונים להשיק כפתור “דיסלייק”. תחת זאת הם בוחנים את האפשרות להשיק שורה של פרצופונים מטופשים שידווחו על מצב הרוח של הקורא.

מעבר לשאלה המתבקשת והמעניינת (אם העולם הזה מעניין אתכם), מדוע פייסבוק פונה לכיוון הזה, השאלה שמעניינת אותי היא האם העובדה ש”סיפור הדיסלייק” הוא ברווז קלאסי, תגרום לאמצעי התקשורת להפסיק ולזנק על כל שטות בלירה של פייסבוק/אפל? התשובה, למרבה הצער, היא לא.

אמצעי התקשורת מגיבים לסיפורים הקשורים בפייסבוק (“האתר נפל לחמש דקות!”) ואפל (“כל המכשירים נמכרו!”) כמו שהם מגיבים לסיפור העוסק באירוע טרור: באמצעות נוהל. ראשית הסיפור מופיע בחו”ל, לאחר מכן הוא מתורגם מילה במילה (לפעמים עם טעויות, אבל למי אכפת) לאתרי תוכן שיווקי דוגמת Ynet ומשם הוא מוקפץ לתכניות הרדיו, חמש עם, שש עם, צינור לילה, תכניות הבוקר וחוזר חלילה.

מגיש התכנית יסכם את הסיפור בקצרה (כפי שהוא קרא אותו ב-Ynet, כולל הטעויות, אבל למי אכפת) ואז יביא מרואיין אחד בעד, אחד נגד, מכור אחד (לפייסבוק, למוצרי אפל, זה לא משנה, העיקר שיהיה מכור), יעביר חמש-שש דקות וימשיך הלאה.

למרבה הצער, בימים אלו מתרחשים פיגועי טרור אמיתיים ומשום כך אמצעי התקשורת מתפנים לנוהל הטרור המקורי (חדשות מתפרצות, תמונות קופצניות, דיווח טלפוני, משטרה, מד”א, כתב בשטח, עד ראייה בהלם מספר שהכל קרה נורא מהר, פוליטיקאי מתלהם, קריאות מוות לערבים וחזרה לשגרה) ולכן סיפור הפרצופונים המטופשים של פייסבוק לא יכבוש את הכותרות. חבל, דווקא רציתי לשמוע מה יש לתלמידת התיכון שמכורה לפייסבוק לומר בעניין.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: