מעולמו המופלא של קפקא

היום נרשמתי לאוניברסיטה. לא אומר איזו אוניברסיטה, רק אציין שמדובר באוניברסיטה שנמצאת באזור תל-אביב והיא לא אוניברסיטת תל-אביב. הרישום באוניברסיטה הזה הוא הדבר הכי אנולוגי שיש בעולם. באוניברסיטה עוד לא גילו את האינטרנט. זו כנראה המצאה חדשה, של הצעירים המשוגעים האלו.
אז איך מתנהל הרישום?
ראשית, באים לבניין המנהלה ושם באשנב מיוחד, מקבלים מה שנקרא “תלש-קל” (או משהו בסגנון). זה מין טופס טיולים (שכנראה נורא קל לתלוש אותו) שמדבקה עם הפרטיים האישיים צריכה להיות מודבקת עליו. חיכיתי בתור וכשהגעתי לראשו גיליתי שאני בתור הלא נכון. שלחו אותי למקום אחר. חיכיתי בתור. כשהגעתי לראשו הסתבר שאין מדבקה. חזרתי לתור הראשון. “אהה, ברור שלא תהיה לך מדבקה. הגעת שלא ביום הרישום שכתוב על טופס התשלום שלך”. “כן”, עניתי, “אבל היום זה יום הרישום של המחלקה שלי”. “נו טוב”, ענו לי, “מיד נפיק לך ‘מדבקה ידנית'”. שמו את המדבקה על התלש-קל (שכנראה נורא קל לתלוש אותו).
הלכתי לבניין של המחלקה (בצד השני של הקמפוס). שם חיכיתי בתור. למה? מזכירת התוכנית היא אישה מקצועית ויקרה – נכס של ממש – אבל בדיוק מסיבה זו היא אישה מאוד עסוקה. אז מחכים. בסוף היא התפנתה. אמרתי לה אילו קורסים אני צריך. היא פתחה דפי מחשב ורשמה (עם עט) על התלש-קל (עם המדבקה) את הקודים בני 7 ספרות (כמדומני) במקומות המיועדים. זו כמובן פעולה שרק איש סגל בכיר יכול לבצע. סטודנט מן המניין לא יכול להתמודד עם פעולה סבוכה זו ולכן טוב שחיכיתי בתור.
כעת הייתי צריך ללכת לפקולטה אחרת באוניברסיטה כיוון שאני לוקח מהפקולטה הזו קורס אחד ויחיד. ירדתי במעלית והתחלתי בצעדה לצד השני של הקמפוס. נכנסתי לבניין. חיכיתי בתור. הגעתי לראשו. אמרתי איזה קורס אני רוצה. רשמו לי את הקוד (כי זה משהו שרק איש סגל בכיר יכול לעשות ולכן טוב שחיכיתי בתור) על התלש-קל (עם המדבקה).
עכשיו צריך להזין את הטופס. הולכים ל”חדר מחשב”. צועדים. לאן? לצד השני של הקמפוס (לקמפוס צדדים רבים).
הגעתי. ירדתי שתי קומות רק כדי לגלות שהייתי צריך לרדת רק קומה אחת. עליתי קומה אחת. היה שם שלט. הכניסה מסביב ומחוץ לבניין. יצאתי מחוץ לבניין ונכנסתי מסביב.
בחדר, שהוא בעצם סוג של מסדרון, ניצבים 8 מחשבים אותם מאיישות 8 בנות. בכניסה עומד מישהו שתפקידו לשאול: “חתמת על התלש-קל? תחתום”. “חתמת? תחתמי”. “הלו, אתה – חתמת? הנה עט, תחתום”.
לאחר מכן מחכים שאחת הבנות תתפנה. חיכיתי בתור. אחת התפנתה.
“אתה יובל דרור?” – היא שאלה.
“כן, אני יובל דרור” – עניתי.
“אתה יובל דרור” – היא שאלה שוב.
“כן, אני יובל דרור” – עניתי שוב.
“טוב, נזין את הקורסים שלך” – היא אמרה.
היא פתחה משהו שנראה כמו ממשק DOS והקלידה את הקודים (עם 7 הספרות) שקודם לכן כתבו לי (עם עט) על התלש-קל (זה עם המדבקה). כמובן שרק נשות מחשב מיומנות, יכולות לבצע פעולה זו. הסטודנט הפשוט מחוסר כישורים מתאימים ומוטב שיתעסק בדברים בהם הוא מבין.
“לך לחדר השני, יש שם מדפסת, תוציא את הפלט” – היא אמרה לי כשסיימה את התהליך הממושך שארך 9 שניות. הלכתי.
בחדר השני יושבת עובדת נוספת. היא שולפת את הפלטים מהמדפסת.
“שרון?” – היא שואלת. שרון ניגשת ולוקחת את הפלט.
“לכי לחדר הבא” – היא אומרת.
“ירון?” – היא שואלת. ירון ניגש ולוקח את הפלט.
“לך לחדר הבא” – היא אומרת.
(כמובן שסטודנטים מהשורה לא יכולים לקחת דף שיוצא מהמדפסת. זה יכול לסכן את חייהם).
“יובל?” – היא שואלת.
“כן?” – עניתי בסקרנות אין קץ.
“לך לחדר הבא” – היא אמרה.
בחדר הבא ניצב שולחן ומאחוריו יושבות שלוש בנות נוספות. צריך לחכות בתור. חיכיתי.
הבנות לוקחות את התלש-קל (זה עם המדבקה) ואת פלט המחשב ובודקות שהקודים בשני הטפסים תואמים. הן עוברות שורה שורה, מסמנות V ליד כל שורה.
“הכל בסדר” – אומרת לי הבודקת שמן הסתם עברה הכשרה מקצועית וגיבוש מפרך עד שהגיעה לראש הפירמידה.
אחרי שעה וחצי של התרוצצויות ברחבי הקמפוס, המתנה באיזה 7-8 תורים, ותחושה כאילו אתה חי בעולמו המופלא של קפקא, הסתיים הרישום.
עד השנה הבאה. אז נתחיל הכל מההתחלה.

נכתבו 16 תגובות לפוסט “מעולמו המופלא של קפקא”

  1. תומר:

    רגע!
    והתלש קל, איך הוא בנושא תלישה? מאוד מסקרן אותי.
    ואגב, לא ציינת באיזה צבע דיו השתמשו נושאות התפקידים, והאם המדפסת היתה של HP (שמכניסים אליה את הדפים ככה ולא ככה).

  2. יובל דרור:

    לצערי אני יכול לענות רק על שאלה וחצי מבין שלושת השאלות ששאלת מהסיבות הבאות:
    1. לא תלשתי את התלש-קל, קיבלתי אותו תלוש. משום כך אינני יודע עד כמה זה קל לתלוש את התלש-קל.
    2. צבע הדיו היה שחור.
    3. לא בדקתי את הדגם אבל זו היתה מדפסת לייזר בלתי משולבת ולכן היה לה רק פתח יציאה אחד (מן הסתם אם היו שם יותר פתחים, היה צורך בעובד נוסף שתפקידו היה להכניס את הדפים למדפסת לאחר שאלו נגמרים זאת כיוון שרק עובד מוסמך יותר לאיזה מבין הפתחים צריך להכניס את הדפים).

  3. gyuval:

    עזוב אוניברסטיה זה לא בשבילי תראה כמה סיבוכים וזה רק בהרשמה .. אני את התואר שלי אקנה כבר!

  4. תומר:

    מזל גדול שלא מדובר במדפסת משולבת (מזן המדפסת-סורק-משאיתחול), מדובר פה בחיסכון של לפחות שלושה אנשי צוות (אחד שמכניס דפים, אחד שמוציא ואחר שמפקח), שלא לדבר על תוספת הסיכון (HP, כאמור) ועל עוגמת הנפש (כנ”ל).
    בהחלט טוב לראות אוניברסיטה שאינה קופאת על שמריה, אלא מתפיחה אותם בטמפרטורת החדר, מוסיפה קצת מלח ולשה בצק לחלות של שבת עליהם מברכת כל אם ובת שגם מדליקה נרות שבת על הדרך.
    תבוא הברכה על התלש קל ונאמר אמן.

  5. מוסיף:

    דוקטורט? אם כן, אז נראה שצריך דוקטורט בשביל להרשם לדוקטורט….

  6. יובל דרור:

    צריך בעיקר מכנסיים קצרים ונעלי התעמלות

  7. מוסיף:

    🙂

  8. yaniv:

    אוי איך זה מזכיר את תלאותי באוניברסיטה בב”ש. כשהתחלתי את לימודי התואר הראשון זו היתה השיטה עד לשנה הרביעית. עכשיו, מי שקבע את סדר הכניסה למקלידות (וכמובן למחתימות לפני) היה בחור מהביטחון של האוניברסיטה (צריך גברבר להתמודד עם המוני סטודנטים הרעבים לקורס מסוים). אחרי סמסטר התחלתי לעבוד בבטחון מה שהקל עד מאוד על הרישום באוניברסיטה עד סוף התואר. מי אמר שמושחתים יש רק בליכוד.

    בשנה רביעית כבר השתכללו והרישום עבר לרשת.
    תתפלא אבל יש סטודנטים שעדיין מתקשים לעקוב אחר ההוראות. וכן, הם מהדור שלא ידע את תלאותיך.

  9. יובל דרור:

    לא אמרתי שאין. אבל האם להישאר בעידן האבן – זה הפתרון הכי מוצלח?

  10. ליאור:

    יכול להיות שמדובר באוניברסיטת בר-אילן הידועה בידודתה למשתמש?

    אל תגלה רק תדע שבציבור מזדהים עם כאבך…

  11. שקשוקה מאסטר:

    לא בכוונתי להעליב, אבל אתה בטוח שזה מה שקורה בישראל של שנות האלפיים?
    DOS?
    למען השם!
    אפילו בחינוך התורני לא עובדים על פחות מ-95 😉

  12. יובל דרור:

    אמרתי שזה “נראה כמו ממשק DOS”. בוא נאמר ככה: קשה לי לראות שמשגרים טילים באמצעות הממשק הזה.

  13. איציק אדרי:

    תתפלא לדעת באיזה מערכות משגרים טילים
    🙂

  14. יובל דרור:

    LOL
    good point

  15. אחד לשעבר:

    לליאור (אני אענה בשמו): התשובה היא כן.
    והאינטרנט חטטט טפוו התועבה הזאת לא תיכנס את מקומותינן

  16. רואה שחורות:

    כמי שהיה עד לאחרונה סטודנט במוסד הנאלח הנ”ל (התלש-קל הסגיר אותך. תלש-קל יש רק שם), אני מזדהה עם כאבך אותו חויתי בעצמי פעמים מספר. מספר קטן של הערות לסדר:
    1. ממשק הדוס שראית איננו דוס כלל, למרות הפיתוי לחשוב כך בגלל נטייתו הדתית של המוסד. זהו מחשב המיינפריים המצוין של האוניברסיטה, פאר תוצרת חברת יבמ אי שם בשנות השבעים.
    2. לצערי, תלאותיך רק התחילו. נסה להירשם למועד ב’, או חס וחלילה טפו טפו טפו געוואלד לערער על ציון.
    3. אסיים בציטוט אותו אמר לי, קבל עם וכיתה, אחד המרצים הבכירים שם, שאת שמו לא אסגיר: “בר-אילן היא אוניברסיטה ברמת גן.” ודי לחכימא וגו’.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: