בימים אלו מתנהלת בביתי האקדמי, המסלול האקדמי המכללה למנהל, מלחמת עולם: המנכ"ל והדירקטוריון פועלים על מנת להדיח את הנשיא בטענה שהוא לא מתפקד בעוד שהנשיא טוען שהם עושים זאת כיוון שהוא חשף מעשי שחיתות של המנכ"ל, חלקם אושרו לו על ידי אותו דירקטוריון שכעת מעוניין בלכתו.

העמדה שלי בנוגע למלחמה הזו לא ממש מעניינת (מה עוד שאני מחזיק בעמדה שהופכת אותי לבלתי פופולרי בשני צדי המאבק) וממילא מלחמות מהסוג הזה קיימות בכמעט כל מוסד להשכלה גבוהה בישראל והן לא נדירות גם בארגונים אחרים. נכון, רמת טירוף המערכות שמאפיינת את המכללה למנהל היא יוצאת דופן, בין השאר בשל הדמויות המעורבות והתרבות הארגונית של המקום, ועדיין, אני מציע לשמור על פרופורציה: המכללה למנהל היא מכללה אקדמית שיושבת בראשון לציון; היא לא סטנפורד, קורנל או MIT.

אבל מאחורי המאבקים האישיים היצריים והמטונפים, מסתתרים כמה סיפורים מעניינים. כמה מהם קשורים באופן ספציפי במכללה למנהל ולדגם הניהול הייחודי שהיא מיישמת. הדגם הזה מושך אנשים מסוימים לעמדות הניהול הבכיר במקום שבתורם מייצרים את מה שבארה"ב אוהבים לכנות בשם "סביבת עבודה עוינת", שממנה סובלים כולם – גם אלו שמפעילים את הכוח וגם אלו שהם הנמענים שלו.

חלק אחר מהסיפורים הם מבניים ומערכתיים ונוגעים למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולאופן שבו היא מנוהלת ומפוקחת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, המל"ג. בשנים האחרונות יצא לי להיתקל במל"ג כמה פעמים ובכל הפעמים יצאתי נדהם, שלא לומר מזועזע.

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היא מערכת חשובה. מדי שנה עוברים תחת ידה יותר מ-300 אלף סטודנטים, כ-230 אלף סטודנטים מתוכם לומדים לתואר ראשון. הסטודנטים מבלים במערכת במשך שנים, חלקם מוציאים יותר מ-100 אלף שקלים על התואר שלהם, לא כולל הוצאות עקיפות הקשורות בלימודים. למערכת תפקיד מרכזי בעיצוב האישיות שלהם ולתפיסת העולם שלהם, יש לה תפקיד מרכזי בכלכלה שכן קיים מתאם ברור בין השכלת העובדים לבין יכולת ההשתכרות שלהם (וישראל מדורגת במקום השני בקרב מדינות ה-OECD בשיעור האזרחים בעלי השכלה תיכונית ואקדמית) וממילא למערכת, כל מערכת, שעוסקת בהשכלה – בין אם גבוהה ובין אם לאו – יש תפקיד חשוב.

מהסיבה הזו שלחתי טקסט שיתפרסם בסוף השבוע הזה במוסף "הארץ". הטקסט הזה הוא קדימון, סיפור אחד שמשלב בתוכו את שני צדי הסיפור שמוכרים לי ושאותם חוויתי ואני עדיין חווה על בשרי: המועצה להשכלה גבוהה והמכללה למנהל.

אני כותב "קדימון" כיוון שבכוונתי לפרסם סיפורים נוספים שימחישו כיצד המערכת הכל כך חשובה הזו והאנשים שמופקדים עליה, מועלים גם באמונם של הסגל האקדמי והמנהלי שעובדים בה וגם באמונם של הסטודנטים והסטודנטיות שצורכים את שירותיה ומשלמים לה ממיטב כספם.

ניתן לקרוא את הטקסט המלא כאן.