המקק הביא את ההארה

בוקר אחד התעוררה קייטי על רצפת חדרה והתבוננה במקק שטיפס על כף רגלה החשופה. באותו רגע, היא איבדה כל מושג ביחס למי שהיא, למה שהיא, למקום בו היא נמצאת. מאוחר יותר היא סיפרה שהתעוררה למצב הבסיסי, הקורן והמאוחד של ההוויה. כמו מאסטרים רוחניים גדולים ממסורות רבות, חשה קייטי בבהירות שהגיעה לקץ הבלבול והסבל.

 (שי טובלי מספר על רגע ההארה של המורה הרוחנית ביירון קייטי)

פפפףףף, אם כל פעם שמקק היה מטפס לי על הרגל היתה לי הארה, הייתי יכול להאיר את כל פתח-תקווה.

17 מחשבות על “המקק הביא את ההארה

  1. שבהתחשב בעובדה שמדובר בעיר לא קיימת שכל תכליתה לכסות על מפעל גרעיני זו לא נראית לי כזו אטרקציה. לא, יור"י האהוב, זה היה ניסיון יפה, אבל אתה אינך מואר.

  2. במחשבה שניה אני יכולה לדמיין איך העצבים שלך, אם נחבר אותך לשקע ביום טוב במיוחד, יצליחו להאיר את כל איזור המרכז רבתי.

  3. אני הייתי מגיעה לקץ הבלבול והסבל פשוט ע"י מעבר דירה. כמה אידיוטי מצידי.

    אגב, שמעתם על מישהי שראתה מקק על הרגל ולא התחילה לצרוח כמו מטורפת?

  4. מעניין מה היא (לא את, תמר) שתתה בלילה הקודם וכמה.
    אמא שלי סחבה את אבא שלי ליום סדנא של ביירון קייטי הזאת בסוף השבוע האחרון.
    כצפוי, היא התלהבה, הוא נרדם.

  5. אגב, בבסיס ה"תורה" שלה (עפ"י התרשמות שלי, כמובן) הרעיון שלא יזיק לאנשים לחשוב קצת.
    מה שנשמע הגיוני (וכמובן סותר אחרים), אבל על גבי זה מולבש רובד עבה מאוד של ניו-אייג' בגרוש.
    קצת עצוב בעיניי שכדי שאנשים יחשבו בהיגיון צריך לעטוף להם את זה בעטיפה צבעונית (ומוארת) כדי שיהיה להם קל לעכל את זה.
    הקטע הוא שכמו בחבילה עוברת, כשמורידים את כל העטיפות מגלים מחק. שימושי – אבל לא מאוד.

  6. אולי בזמן שהמקק טייל לקייטי על הרגל, רסס בעלה בהיסטריה את החדר ב-K600. כמות גדולה מדי של חמר הדברה עשוייה לגרום לדברים מוזרים…

  7. כשאני מתעורר על הרצפה של החדר שלי זה לרוב זה קורה אחרי לילה של ה-מ-ו-ן אלכוהול.
    אחרי לילה כזה גם אני בדרך כלל מאבד כל מושג ביחס למי אני, מה אני ואיפה אני נמצא.

  8. חשוב לי שתדעו שמכל הסיפור הזה, בלילה חלמתי שמטפסים עלי מקקים (גדולים ומעופפים) אבל לא נהייתי מואר, רק שיכור.

    שזה יכול להיחשב כסוג של הארה בתרבויות מסוימות.

  9. עמית – למה להפריע למטאפורה מוצלחת?
    חוץ מזה, זה לא היה בימי הולדת שלי, אלא כאלה שהשתתפתי בהם.

    משחק דבילי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *