מוסר של פצצות

אתמול עלתה בי מחשבה שעוד לא הצלחתי ליישב.

נניח שיש איזשהו מקום שנורא רוצים לנקנק בו את כל המחבלים שהשתלטו עליו, מין בינת-ג’בל כזה. נניח. למה לא מפילים על המקום הזה פצצה כימית? אז ברור שמיד מזדעזעים מהמחשבה כי הרי למות מחומרים כימים זה דבר מזעזע וכל מי שהיה בצבא ועבר את השיעור של הפצצה הכימית יותר למה אני מתכוון.

אבל אז חשבתי, למות מחצי טון חומר נפץ זה פחות מזעזע? כלומר, מה ההבדל בין למות בייסורים מהרעלה של איזה רעל כימי לבין למות בייסורים כתוצאה מהדף שגמר לך על הכליות ועל הלבלב ואתה בכלל בלי יד או רגל? מה הבסיס להבחנה המוסרית בין ניטרוגליצרין או אבק שריפה לבין חומרים כימיים?

אני יודע שזה קצת מקברי והכל, ובכל זאת אני מתקשה להסביר לעצמי את ההבחנה שיש במשפט הבינלאומי, בדעת הקהל וברמת המקובלות העולמית. כלומר זה בסדר שאנחנו שורפים את לבנון עם אבק שריפה אבל אם נוריד פצצה כימית אחת מיד יקראו לדן חלוץ “דני כימיקלי”. מה יש בכימיה הזו?

26 מחשבות על “מוסר של פצצות

  1. אני מניח שהבעיה בחומרים כימים הם שם נישאים ברוח מה שאומר שהם יפגעו גם בתושבי ישראל והחיילים המשרתים באיזור.

    אני חושב שהמצב נוצר מאינספור שנים של פרופגנדה מצד ארצות הברית ורוסיה בתקופת
    המלחמה הקרה שיצרה את הפחד וההסתייגות הזו מנשק כימי או אטומי

  2. אז מנשק גרעיני אני כמובן מבין למה כולם מבוהלים – גם אני מבוהל (גם מכימי דרך אגב). אבל ההסבר שאתה נתת לא מספק. הרי לא מטילים אותו לא בשל סיבות טקטיות. לא מטילים אותו כי אין גיבוי מוסרי להטיל אותו ואני שוב שואל – למה.

  3. אני מניח שלא מטילים נשק כימי או ביולוגי מאותה סיבה שלא מטילים נשק אטומי ממוקד – כי גם לאויב יש את זה והאויב לא עושה את האבחנה כמו שאנחנו עושים.
    הנשקים האיקונבנציונלים עושים הרבה יותר נזק בהרבה פחות מטען. אני מניח שאם היו רוצים, החיזבאללונים היו יכולים לקחת את הטיל האיראני שלהם שמגיע לתל אביב, לשים עליו איזו קפסולה קטנה ולגמור חיים של מיליון תושבים סתם ככה. למה לפתוח לזה את הדלת?
    חוץ מזה, עם המצב של היום עם השטויות האלה של “פשעים נגד האנושות” והקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים עומדים (או שאומרים שיעמדו לדין) עליהם וכל הלך הרוח שמתלווה לזה שכיום דעת הקהל העולמית חשובה מדי, נשק איקונבנציונלי יוריד לנו את העמדה המוסרית הגבוהה שבעזרתה אנחנו בכלל במלחמה הזאת ולא כורעים תחת לחץ אמריקאי להפסיק.

  4. עומר – אתה משתמש בנקודת המוצא כהסבר שלך וזה כמובן הסבר סיבובי. אני שואל למה זה פשע נגד האנושות להשתמש בחומר כימי וזה לא פשע נגד האנושות להשתמש בפצצה קונבנציונאלית? זה הורג וזה הורג. מה הטעם באבחנה הזו?

    (ושוב עליי להדגיש, אני ממש לא בעד נשק כימי, גרעיני או קונבנציונאלי. זה מעניין אותי ברמה הפילוסופית/מוסרית/סוציולוגית)

  5. יש לי בעצם שני טיעונים:

    1. אני בטוח שאני לא מגלה לך שום דבר חדש, אבל בזמן המלחמה הקרה היה ביטוי בשם Mutual , Assured Destrcution או בקיצור MAD, שאמר שאם מעצמה אחת תתקיף את השניה, השניה תתקיף חזרה וכך הלאה עד השמדה מוחלטת של שתיהן (כל מה שמסביב). אף אחת לא באמת רצתה להתחיל את זה והמשחק של “אני לא אתחיל – אני אגיב” משוחק עד היום הזה, רק בסקאלות קטנות יותר. הפואנטה שלי היא שברגע שאנחנו מתחילים, אנחנו אלה שפתחנו את הדלת. האויב פחות מוסרי מאיתנו.

    2. בקשר לטיעון של פשעים נגד האנושות – הטיעון שלך פשוט לא נכון – זה לא סוג הנשק בו אני משתמש, אלא על מי אני משתמש בו. כל עוד אתה פוגע באזרחים, אתה פושע מלחמה (כמובן בלי שהבדלה בין לוחם גרילה לאזרח תהיה בעלת אמת מידה אובייקטיבית). הבעיה היא שאם באמת תהיה לך עיירה כמו בינת ג’בייל שבה יש רק חיילי אויב, אחר כך יבוא צוות צילום של רשת זרה ויראה את המראות הקשים משם והלבנונים יטענו שהיו שם אזרחים (לפי עדויות של לוחמים, חלק גדול מלוחמי החיזבאללה בלבוש אזרחי) ותראו איזה חיות הישראלים האלה!

    גם אני בעד להפציץ את האם-אמא של העיירות האלה ולהכניס אחר כך כמה עשרות חיילים רק כדי לפתוח בונקרים ולוודא הריגה במי שעוד זוחל שם, אבל החוק הבינלאומי לא אוהב דברים כאלה משום מה. גם מצלמות טלויזיה לא.

  6. נשק כימי לא יעיל.

    כלומר, הרבה מאד אנשים מתו מכלי נשק כימיים, אבל קילו לקילו, חומר נפץ מודרני – כל דבר מאז 1910 – הרבה יותר יעיל מהגז הרעיל ביותר. מלחמת העולם הראשונה היתה מלחמה שבה השתמשו כולם בחדווה בגז, אבל רק פעם אחת היתה לו השפעה אסטרטגית: בקרב איפר השני. הגרמנים השתמשו אז בכלור. ההלם והאימה שיצרו הנפגעים גרמו להתמוטטות החזית הבריטית.

    אחרי זה, כולם למדו לשים מסכות. כן, סדאם חוסיין השמיד 5,000 כורדים בגז חרדל – אבל האנשים שלו הפציצו את העיירה המסכנה ההיא במשך יומיים, ושפכו עליה אלפי טונות של חומר. ורוב האנשים ניצלו. אם הוא היה משתמש בסתם חומר נפץ, הוא היה משיג יותר תוצאות.

    אז למה אוסרים על גז? כי זה מגעיל ברמות מטורפות. מי ששרד התקפה כזו, לא ישכח אותה – וסביר להניח שישאר מצולק לשארית ימיו. בסוף שנות העשרים היו עדיין בבריטניה אלפי אנשים שהלכו עם מסכות לבנות על הפנים – כי אחרת, אף אחד לא היה יכול להסתכל עליהם. זה מוות נורא, מיוסר וארוך. כדור או פגז הורג אותך בשברירי שניה. נאפלם בכמה שניות. גז יכול לקחת שעות, ואלו שעות איומות.

    זה למה החומר הארור אסור. אשר לסיבות שלא להשתמש בו היום – בוא לא נהיה הראשונים שישברו אמנות בינלאומיות של חוקי לחימה. מספיק רע כאן גם ככה.

  7. עומר – אני לא בטוח שאתה צודק. גם אם הייתי משתמש בנשק כימי על צבא סוריה לא היה לזה גיבוי בינלאומי.

    יוסי – אני לרגע לא מעלה על הדעת שנשתמש בחומר הזה, כך שאתה מתפרץ לדלת פתוחה. זה בכלל לא הכיוון. הכיוון שלי הוא ברמה התיאורטית – למה אנחנו לא שוקלים? למה אף מדינה הגיונית לא שוקלת? למה זה נחשב no no. למה? מה עדיף חומר נפץ? זה נראה לי כמו צביעות.

  8. יובל – הכוונה היא שגם לעימות אלים יש כללים מגבילים, גם כשאנחנו הורגים אנחנו מנסים לשמור על מגבלות וכללים שהן בסיסה של תרבות, ובמידה רבה היכולת להדבר כנפסיק להרוג. ההגבלות אגב אינן רק על נשק להשמדה המונית אלא גם על פצצות מצרר, פצצות זרחן ויש גם כללים על שימוש במוקשים (מחייב גידור ושילוט).
    הכוונה הייתה למתוח קו שרירותי וליצור גבול של אכזריות (גם אם הוא מלאכותי) על מנת לשמור על אותם כללי תרבות בעיקר שאנו מתפרקים מרבים מהם.

    במידה רבה ההבדל איננו למי שמת, אלא לאלו ששרדו.

  9. עומר, החיזבאללונים ממש לא יכולים לקחת את הטיל הקטן שלהם ולשים עליו נשק לא קונבנציונלי, כי צריך טיל מאוד ספיציפי שניתן לזווד עליו חומר כימי או ביולוגי, ובכמות כזו שלמרות שרוב החומר ילך בפיצוץ, תהיה לו השפעה כלשהי.
    יוסי, תקן אותי אם אני טועה, אבל כשהגרמנים השתמשו בגז הרוח שינתה כיוון וגרמה אבדות קשות גם לצד הגרמני, לא?

  10. דנדוש – מעולם לא טענתי שאני מומחה בנושא של כמה לשים ואיזה טיל צריך – הטיעון שלי היה תיאורטי בלבד. אפשר גם לטעון שאת הטיל יירו האיראנים, שלהם בטוח יש את היכולת והרצון.

  11. הצבא עוסק בשאלות הללו באופן קבוע גם ברמה התיאורטית בהכשרות השונות וגם ברמה המעשית. אני יכול להעיד מנסיוני ששאלות של רמת תגובה, שימוש בסוגי נשק שונים, מההיבט המוסרי , עלו לדיון בתכנונים שונים ובהתמודדות עם האינתיפאדה.
    אני יודע שמבחוץ קל לראות בצבא גוף מאובן מבחינה מוסרית, אני גאה לדעת שהתדמית הזו לחלוטין לא נכונה.

  12. אני מסכים עם יוסי. לא רק שמוות מגז גורם לסבל רב יותר, מי ששורד פגיעה מגז יסבול יותר ממי שנפצע מחומר נפץ. לכן זה נחשב “פחות הומאני”, אם אפשר לדבר על הומאניות פה.

  13. ישראל *כן* משתמשת בנשק כימי אסור – פצצות זרחן.

    בניגוד לנשק כימי שמרעיל, הנשק הזה גורם לכוויות איומות ונוראות – למי שנשאר בחיים.

    על פי האו”ם, מותר להשתמש בנשק הזה לשם מיסוך, כי הוא יוצר עשן. אבל אסור להשתמש בו כנשק התקפי.

    http://en.wikipedia.org/wiki/White_phosphorus_incendiary

    כל מי שהיה באיזו שהיא יחידה קרבית פגש בפצצות “עשן מתפוצץ” בגירסאות שונות.

    קראתי איפה שהוא שישראל משתמשת בפצצות זרחן גם המלחמה הנוכחית.

  14. בנוסף לאמור לעיל, אולי יש משקל גם לכך שנשק כימי נתפס כיותר חדשני טכנולוגית, כנמצא על מדרגה אחרת מבחינה טכנולוגית – גבוהה יותר מבחינת אי וודאות – ולכן נרתעים ממנו יותר.

  15. יובל – הסיבה שלא משתמשים בזה היא שזה אסור, והתעלמות מהאמנה תהיה חציית קו שאף אחד לא רוצה לעבור. מכאן הדברים יכולים להדרדר לרמה של המלחמה בחזית המזרחית במלחה”ע השניה – הנאצים טענו שמאחר והסובייטים לא חתומים על ז’נבה, היא לא תקפה לגביהם, ורצחו מיליוני שבויים רוסים – לרוב בהרעבה. הרוסים הגיבו בהתאם. אף אחד לא רוצה ללכת לשם.

    שלא במקרה, האמנה האוסרת על שימוש בנשק כימי נחתמה בשנות העשרים, כשלכולם היו דוגמאות קונקרטיות לתוצאות של שימוש בגז.

    דנדוש – הגרמנים הגיעו עד קו פגזי הגז שלהם ונאלצו לעצור. הרוח היא עוד משתנה מציק במיוחד בשימוש בנשק כימי.

  16. ואם כבר גז, אז זה חובה:

    Wilfred Owen, “Dulce et decorum est”

    Bent double, like old beggars under sacks,
    Knock-kneed, coughing like hags, we cursed through sludge,
    Till on the haunting flares we turned out backs,
    And towards our distant rest began to trudge.
    Men marched asleep. Many had lost their boots,
    But limped on, blood-shod. All went lame, all blind;
    Drunk with fatigue; deaf even to the hoots
    Of gas-shells dropping softly behind.

    Gas! GAS! Quick, boys!–An ecstasy of fumbling
    Fitting the clumsy helmets just in time,
    But someone still was yelling out and stumbling
    And flound’ring like a man in fire or lime.–
    Dim through the misty panes and thick green light,
    As under a green sea, I saw him drowning.

    In all my dreams before my helpless sight
    He plunges at me, guttering, choking, drowning.

    If in some smothering dreams, you too could pace
    Behind the wagon that we flung him in,
    And watch the white eyes writhing in his face,
    His hanging face, like a devil’s sick of sin,
    If you could hear, at every jolt, the blood
    Come gargling from the froth-corrupted lungs
    Bitter as the cud
    Of vile, incurable sores on innocent tongues,–
    My friend, you would not tell with such high zest
    To children ardent for some desperate glory,
    The old Lie: Dulce et decorum est
    Pro patria mori.

    דולקה אט דקורום אסט פרו פטריה מורי – טוב למות בעד ארצנו. השיר הזה של אוון הוא מאבות השירה הפציפיסטית.

  17. האיסור על סוגי נשק מסוימים נובע באופן כללי מהיותם נשק בלתי-מבחין. כלומר, השימוש בהם פוגע בהבחנה היסודית מאד במשפט ההומניטרי בין אזרחים ללוחמים. אסור להפוך אזרחים למטרה, ולכן אסור להשתמש בנשק שאיננו מסוגל להבחין ביניהם לבין לוחמים. (כך, לא מספיק לכוון ליעדים צבאיים, צריך גם לעשות זאת בנשק מבחין).
    האמנה הבינ”ל לאיסור על שימוש, הפצה ואגירה של נשק ביולוגי מ-1972 מצהירה במבוא שלה שההתנגדות לנשק ביולוגי היא חלק מההתנגדות לנשק להשמדה המונית בכלל.
    איסור נוסף נובע מהעיקרון החשוב השני במשפט ההומניטרי, של מידתיות. אין להשתמש, גם נגד לוחמים, בנשק שמטבעו יגרום לנזק גדול הרבה יותר מזה הנחוץ על-מנת להוציא לוחמים מחוץ למעגל הלחימה.
    בנוסף, אסור להשתמש בנשק שיגרום לנזק נרחב, ארוך-טווח וחמור לסביבה.
    בהקשר של האיסור להשתמש בנשק שאיננו מבחין מעניין לציין שבפני ביה”מ הבינ”ל בהאג הובאה בקשה לחוות-דעת מייעצת בשאלה האם אסור להשתמש בנשק גרעיני. ביה”מ השתדל מאד להתחמק מהשאלה, וסופו שקבע (בקולו הכפול הקובע של הנשיא, שהכריע את התיקו) שלא ניתן לקבוע כי בכל הנסיבות יהיה אסור להשתמש בו, בין השאר מן הסיבה שיש גם נשק גרעיני שמסוגל להיות ממוקד.

  18. The experience of large-scale chemical warfare was so horrifying that it led to the 1925
    Geneva Protocol, which forbids the use of chemical and bacteriological agents in war.
    Images of victims gasping, frothing and choking to death had a profound impact.
    The text of the protocol reflects the global sense of abhorrence.
    It affirmed that these weapons had been “justly condemned by the general opinion of the
    civilized world.”

    http://www.reachingcriticalwill.org/legal/cw/cwindex.html

    Rogel said it more or less.

  19. לרוגל, נסחפת קצת בעקבות המלחמה. כשהדרג הפוליטי חותר להסלמה והצבא פוגע ביותר ויותר אזרחים אפשר לטעון למוסריות ? את מי אתה חושב משרת המעבר מעימותים צבאיים לתקיפות אזרחים, הן באינתיפאדה והן בלבנון ? בודאי לא את המוסר. נדמה לי שאת הטיעון המוסרי אפשר לקנות רק אם התכוונת שצה”ל אינו מאובן מוסרית אלא גמיש מוסרית.

    אז נכון יש גם גרועים מאיתנו, אבל מוסרית (וגם ריאלית) זה לא מספיק טוב למי שרוצה לחיות כאן.

  20. וואו, יוסי גורביץ מגיב כאן.

    יובל, לפי מה שהבנתי מיוסי, פצצה כימית היא לא מאוד קטלנית. היא פשוט גורמת מוות בייסורים, ועד עכשיו היו שם בערך 400 הרוגים[?], אני חושב ש10 אנשים שנהרגו עם איזה גז חרדל וצילומים שלהם יגרמו לכל הפלצנים האירופאיים לטחורים.

  21. יוסי, כמש”קית אב”כ, אני מאוד מודעת לכל המשתנים המשפיעים על פיזור נשק כימי. אבל תודה על ההבהרה.

  22. אוקי שני דברים:
    1. כחובב פירוטכניקה וכאיש שאוהב עובדות אני מכריז בזאת שכל קשר בין אבק שריפה לצה”ל או לכל צבא של אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא מקרי לחלוטין. בצהל מעולם לא נעשה שימוש באבק שריפה (ולא, מה שיש בכדורים זה לא אבק שריפה, זו תערובת של ניטרוגליצרין, ניטוצלולוזה פחם ומאגד כלשהו, קוראים לזה “אבק שריפה ללא עשן” אבל זה לא אבק שריפה, אבק שריפה היא תערובת של חנקת אשלגן גופרית ופחם), כמו כן אני רוצה למחות על הדימוי של החומר כחומר נפץ (הוא לא עובר דטונציה משום מצב, הכי הרבה שאפשר להוציא ממנו הוא פיצוץ הדף, אבל זה עדיין לא הופך אותו לחומר נפץ) והייתי רוצה להזכיר לכולם שנכון לעכשיו השתמשו בו הרבה יותר למטרות שלום (זיקוקים ופירוטכניטקה לסוגיה- האומנות היפה ביותר) מאשר למלחמות.

    2. אני באמת לא חושב שיש נשק אחד שהוא מוסרי יותר מאחר, אבל פצצה הורגת אנשים ונשק כימי (ויותר מזה ביולוגי) מייסר אנשים- לכן הוא לא נשק הוא אמצעי עינוי.
    צה”ל לא נכנס ללבנון בשביל לייסר את חיזבאללה, אלא בשביל *מטרות רשמיות* להשיב את החיילים החטופים ולהפסיק את האיום של חיזבאללה על ישובי הצפון*\מטרות רשמיות*, או מילים אחרות- להראות לחיזבאללה שלנו יש יותר גדול ושאולמרט הוא לא פראייר שלהם.
    צה”ל רוצה לגרום למוות, לא ליסורים.

  23. שלושה דברים:

    א. (וזה כבר נאמר) כשמדברים על נשק כימי בד”כ עולה הדימוי של גז החרדל מימי מלחמת העולם והכורדים בעירק: מוות נורא בייסורים שלוקחים שעות. יש כל מיני סוגים של נשק כימי, כולל שימוש בLSD, כנשק מסמם(דווקא יכול להיות מעניין לראות חטיבה שלמה בטריפ), אבל הדימוי הוא מה שקובע. חוץ מזה שלנשק כימי יש בעיות סביבתיות קשות: רוח, תואי קרקע וכו’, שמקשות על הדיוק.

    ב. חנן, לגבי שימוש בזרחן, אז נכון שצה”ל משתמש בזה, אבל השימוש(כמה שאני נתקלתי, ונתקלתי לא מעט) איננו למטרות הרג, אלא לסימון ומיסוך, כך שהרכב הזרחן הוא כזה שעושה הרבה עשן וצלצולים אבל פחות נזק לגוף. יש אפילו אגדה על אותו קצין שיירו עליו מדוכות של טנק בטעות, ויצא מזה בלי פגע.

    ג. לי יש רעיון, שעבד מעולה במחנות הקיץ של התנועה: זבובים עם דיזנטריה. מפזרים על בינתג’בייל קצת זבובים עם דיזנטריה. אף אחד לא ימות מזה, אבל נראה מי מסוגל להילחם כשהוא מקיא ומשלשל.

  24. כל הדיבור על “כללי מוסר” במלחמה מעלים בי בחילה.
    לדעתי כל הכללים למיניהם הם צביעות לשמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: