follow that mail!

הגלוב של בוסטון (התרחבנו) מדווח על פיתוח מלהיב של חברת התוכנה קסובני אנליטיקס, שמאפשר למעסיקים לשלוט, לפקח ולייעל את עבודת המשרד. מדובר בתוכנה שנקראית – נורא מפתיע – קסובני, שעוקבת אחר תיבת הדואר של העובד – כמה זמן הוא עונה למכתב בממוצע, באילו שעות, מתי הוא עונה בזריזות ומתי מחפף, ומציגה הכל בגרף פאוארפוינטי, לנוחות השימוש של המעסיק. המתנגדים לה יטענו שמדובר בתוכנה שפוגעת בפרטיות של העובד, נכנסת לו לנשמה וגורמת לו להרהר בהתפטרות. התומכים העיקריים בה הם, ככל הנראה, מייסדי חברת קסובני עצמם, שמשוכנעים שמדובר במתת אל מינימום:

"אנו יכולים לומר באיזו מהירות אתה משיב ללקוחות שלך, וכמה תשומת לב אתה מקדיש להם, במונחים של זמן. אנחנו יכולים לחשב עלויות של אימייל אחד, במונחים של שעות עבודה".

מבריק! אבל יוצרי התוכנה מבטיחים לא רק יעילות, אלא גם שינוי התנהגותי.

אם עובד מעוניין לשלוח מייל למספר מכותבים, לפני שהוא לוחץ על כפתור ה'שלח', נפתח פופעפ שמדווח על מספר השעות שהמייל הזה ייעלה לחברה, ותוהה האם העובד עדיין מעוניין לשלוח אותו.

לא עוד מצגות של חתולים בתפוצת all-hevre-from-gan-till-today? האם מדובר ביישום נפלא למרות הכל? חכו, יש עוד. על הדרך תעקוב התוכנה (שהיא למעשה אד-אין קטן לאאוטלוק) אחר המייל היוצאים והנכנסים, תערוך רשימה של מכותבים שזוכים ליחס מועדף (מייל לחבר'ה?) וכאלה שנדחקים לסוף רשימת ה-todo, ובכלל – תדאג לשמור את העובדים בתחושה נוחה של מעקב וחקירה. בקסובני מציינים כי היחודיות שלהם נעוצה בפילטרים החביבים שהתקינו, שמאפשרים למעסיקים ליצור לעובדים רשימת דיוור פרטית שלא תיבדק על-ידי התוכנה, אם מתחשק להם כמובן. אחרת אפשר פשוט להמשיך עם הבדיקות הקפדניות, כי "אין שום דבר רע בלבדוק את המייל של העובדים כדי לראות האם הם מנצלים את הזמן ביעילות", ויעילות היא מילת המפתח. גם מעקב. וכסף, כסף זה חשוב.

הטקסט מסתיים בתהיה בנוגע לעתיד החברה, שעד עתה לא הצליחה לגייס מספיק כדי להזמין פיצה, אבל "שני בחורים בגראז' יכולים לעשות דברים נפלאים. אפל, גוגל, אתם מכירים את הרשימה". ברור, אם יש גראז' ושני בחורים – יש פוטנציאל ענק, גם אם מדובר ברעיון ישן, מעייף ודבילי. חבל שבקונצרן יש שלושה, יכולנו לעשות מיליונים.

28 מחשבות על “follow that mail!

  1. זה לא חדש. כבר היום ישנן מערכות רבות שמותקנות ברחבי הארץ כבר מספר שנים שעוקבות אחרי תקשורת של כל עובד. כל תקשורת שהיא.
    המערכת יושבת על ה"מרכז" של התקשורת – על המרכזיה הטלפונית הארגונית ועל שרת ה-firewall ורושמת כל תנועה שביצע כל עובד (מיילים, גלישה באינטרנט, שיחות טלפון, פקסים וכד'). המערכת גם מקבלת את קובץ רישום השיחות מחברות הסלולר (כל עוד יש לך פלאפון חברה) ומייבאת אותו לתוכה.
    התוצאה – מערכת אחת שנותנת תפוקה של כל עובד וכל מחלקה לה הוא משוייך בצורה של דוחות מפורטים בחתכים שונים וגרפים שונים.
    איך זה חוקי? המערכת לא עוקבת אחרי תוכן התקשורת. אין הקלטה של שיחות (זו אופציה שניתן להוסיף, אך המערכת הבסיסית לא כוללת הקלטה). נרשם רק למי התקשרת, מתי וכמה זמן דיברתם (כנ"ל עם שיחות נכנסות). נרשם למי שלחת או ממי קיבלת מייל, איך נקראו הקבצים המצורפים, הסוג של הקבצים (pps, word, mpeg וכד') והמשקל של כל קובץ וכד'. תוכן הקבצים לא נשמר. נשמר לאן גלשת באינטרנט (ברמה של דף) וכמה זמן שהית בכל דף. אין רישום של תוכן הדף עצמו.
    המערכת יודעת להציג דוחות חריגים (כמה זמן שהית באתרי סקס, אתרי חדשות או אתרי קניות וכד'). המערכת גם עוקבת אחרי תנועות שמתבצעות בבית (במידה ואתה מחובר דרך העבודה כספק שירות האינטרנט) – גם כאן יש מעקב אחרי מיילים ואינטרנט, ככה יוצא שאנשי מכירות – שמבלים הרבה מחוץ למשרד – גולשים בעיקר לאתרי ילדים כמו "אלפי" וכד'.
    המערכות האלה מותקנות בהרבה מאד ארגונים בארץ ומשמשות בעיקר למעקב אחרי תפוקה מחלקתית ולאו דווקא מעקב אחרי עובדים מסויימים.

  2. דנדוש, בקרוב תיפתח קבוצת תמיכה.
    אייל, לא טענתי שמדובר בעניין חדש, אלא בעניין מטריד. אולי התוכנות האלה מספקות "לאו דווקא מעקב אחרי עובדים מסוימים", אבל גם. ואין מעקב אחרי תכנים, אבל הבוס שלך יודע שאתה קודם עונה לחברה ורק אחר כך ללקוח מטוקיו, הוא לא יגיד לך משהו ואולי אפילו יצמצם אותך בגל הפיטורים הבא? ומה בדבר להתקין מצלמות בחדר האוכל, כדי שיבדקו האם אתה לועס לאט מדי ומבזבז את זמנך היקר? או אפילו בדרך לשירותים, כי יש גבול כמה פעמים אפשר להשתין ביום. אפשר להמשיך עוד ועוד. השורה התחתונה היא שעובד ממורמר, שמרגיש שעוקבים אחריו ורודים בו, הוא עובד לא יעיל ולא מרוצה, לא נאמן לחברה ולא מתאמץ להוכיח את עצמו.

  3. שמישהו ידבר עם יובל שיתחיל להעלות קצת פוסטים.
    נהיה פה משעמם מאז שהוא הודיע שיורדים מפוסט אחד ליום.

  4. התיאור שלך עם המצלמה נחשב מעקב אחרי תוכן (חוקי רק אחרי שיידעו אותך על מעקב מסוג כזה). אין כאן בדיקה אם אני מבזבז זמן יקר (למעשה, בזמן שחלק מן החברות מנסות לצמצם את עליוית שיחות הטלפון, חברןת אחרות עשויות להעיר לאנשי מכירות שהם לא מבצעים מספיק שיחות – ושוב, כמחלקת אנשי מכירות ולא כאיש מכירות בודד).
    הבוס שלי גם ככה יודע מה אני עושה, ככה שאין לי מה להסתיר. המערכות האלה חוסכות כסף לחברה, מה שבסופו של דבר מתבטא בבונוסים גדולים יותר, בתלושים לארוחות במסעדות או בפופי שבוע. עובד שמקבל כאלה צ'ופרים לא ממורמר.
    ע"י שימוש במערכות כאלה לפעמים מתגלים גניבות של שיחות מחברה (לא על ידי עובד) או בזבוז של משאבים כמו קווי טלפון או סרברים. יש אפשרות לראות עומסים על מערכות שונות ולתקן תקלות עוד לפני שהן אפילו מתרחשות. ככה את גם יכולה גם לדעת לאיזו חברה סלולרית מתקשרים יותר ולקנות קו שלה (או יותר מקו אחד), את מזהה לאיזו מדינה בחו"ל מתקשרים יותר, ומתקשרת עם הספק הזול יותר למיקום הזה.
    יש מקומות שמחייבים עפ"י מערכות כאלה: מלונות, בתי חולים , משרדי עו"ד וכד'. אני מכיר את החשש הזה ממה שנקרא "האח הגדול", אבל זה לא כמו שזה נדמה. את לא באמת חושבת שמעניין את בזק לאן את מתקשרת, נכון? את לא חושבת ש ספק האינטרנט שלך עוקב אחרי המיילים שלך או בודק באילו אתרים את גולשת, נכון? ספקי הטלפון והאינטרנט משתמשים במערכות האלה לניטור ולחיוב אבל לא למעקב אחרי הלקוחות שלהם.

  5. גם אם נתעלם מהפגיעה בפרטיות, התוכנה הזאת מעודדת בזבוז זמן.
    אם למשל אני יכולה לשלוח תשובה קצרה ויעילה ללקוח, התוכנה מעודדת אותי ל"עבוד" על מייל מסורבל יותר זמן.
    לכתוב את אותו מייל לכל לקוח מחדש בלי להשתמש בקופי-פייסט או ב-BCC שכן אלו יעידו עלי שאני מחפפת.

  6. קשה להסביר עד כמה אתה תמים, אייל יקירי.
    אתה מתאר את זה באופן רומנטי כמעט – החברה שרוצה רק להועיל, להתפתח, לתת צ'ופרים, לנפק תלושים ולהעניק בונוסים. האח הגדול הוא חבר! מקסים. חבל שהמציאות פועלת בדרך קצת אחרת.
    אני לא פרנואידית, לא נדמה לי שכולם עוקבים אחריי, אחרי שיחות הטלפון שלי, אחר המיילים שלי, או סתם מחכים לי ליד החניון. מצד שני, אני מודעת לאופן בה פרטיות רבים נפגעת כל הזמן, בידי אנשים שלא מתכוונים לעשות רע, אבל לא אכפת להם להציץ לך קצת לחיפוש שערכת בגוגל או לבדוק למי בדיוק שלחת את הקובץ ההוא, שלא קשור במיוחד לעבודה שלך.
    מכיר את הסיפור של הניסיונות להוציא מידע מגוגל וAOL, בין היתר, כדי לראות מה לעזאזל אנשים מחפשים שם באינטרנט? שמעת על הזעקה בנוגע לפגיעה בפרטיות הגולשים? אבל למה, הרי מה אכפת לך שהממשל האמריקאי יידע אילו חיפושים ביצעת, הרי אתה לא טרוריסט, נכון?
    פרטיות היא עניין מהותי, לא דבר שאפשר לנפנף ב"נו, מה זה משנה". חבל שאתה מוכן לוותר, גם בשמי, על הזכות החשובה הזו.

  7. המערכת שאני מדבר עליה לא פוגעת בפרטיות כל עוד לא נעשה בה שימוש שכזה. כמו שכתבתי – המעקב מתבצע מחלקתית ולא אישית. נכון שיש אפשרות לעקוב אישית אחרי כל עובד, אבל גם עם סכין שמיועדת לסלט אפשר להרוג. זה לא גורם לי לפחד מסכינים ואני לא חושב שצריך למנוע שימוש בסכין.
    אני מכיר את האנשים האלה שאת מדברת עליהם. כאלה שברגע ששמעו שם מסויים הם חייבים לדעת מי הוא ואת כל תולדותיו ויעשו הכל כדי להשיג את זה. אני לא כזה ואני נוטה להאמין שהרוב הם לא כאלה.
    לא שמעתי את הסיפור של הניסיונות להוציא מידע מגוגל וAOL, אבל אני לא רואה בעיה עם זה. מה רע בלדעת מה אנשים מחפשים באינטרנט, כל עוד לא נחשף מי חיפש מה? גם אם המידע מוצג עפ"י חתכים מסויימים כמו מיקום, מין או גיל.
    אני לא חושב שהממשל האמריקאי עוקב אחרי ספציפית כדי לבדוק מה חיפשתי. זה שהממשל בודק מה מחפשים באינטרנט יכול להגן עליי. זה שהוא יכול לעקוב אחריי ספציפית לא גורם לי לפחד מחיפושים באינטרנט. אני לא מוותר על פרטיות שלי או של אחרים ובטח לא מנפנף ב“נו, מה זה משנה“. פרטיות היא דבר שחשוב לשמור עליו והמערכות שציינתי שומרות על הפרטיות של מי שהן עוקבות אחריו. לא כל אחד יכול לראות את הנתונים של האחרים. זה שהבוס שלי יודע בדיוק מה אני עושה נשמע לי מובן, היות וגם לי חשוב לדעת מה עושים העובדים שלי בזמן העבודה (ושוב – אני בודק מה עושים העובדים ולא עובד מסויים. אם אני אראה, לדוגמא, שהעובדים מסתובבים יותר מדי באתרי מכרזים באינטרנט, אני אבקש מהם להמנע מזה אבל לא אחפש מי בדיוק עושה את זה).
    אגב, בזה שאני תמים אני מודה. את לא הראשונה שטוענת ככה. אני גם נחתך לפעמים כשאני מכין סלט, אבל אני ממשיך להכין סלט.
    מיצינו, לא?

  8. אייל, שמעתי שהירח עשוי מגבינה. שמעתי שגם לאיש עם היד במכנסיים יש שם סוכריה.

    אם אתה מודה שאתה תמים לפחות תנסה להכניס את הדעות שלך לפרופורציות מתאימות. גם אני יכול לגלגל את העיניים לשמיים ולהגיד – מה, בסך הכל כולם רוצים בטובתי (ולהוסיף שאני תמים) אבל זה רק הופך את הטיעון שלי לכזה שלא ניתן להתווכח איתו – שהרי אני תמים נו, ככה אני.

    בסדר. אז אתה תמים. אתה גם טועה אבל אתה תמים אז מותר לך.

  9. יובל, אתה יושב לך במגדל השן שלך, עם קו הטלפון והמצפון שלך (לא צריך את השני), ומדבר על זכויות עובדים.
    ואני אומר: גלח את השפם!

    ואם אתה טוען שאתה עובד, אנא פתח את הספר "הפוליטיקה של הטכנולוגיה" בעמוד 112.
    שורה לפני אחרונה, כתוב "עיתונות היא לא מקצוע", היישר מפי הסוס!

    ברגע שיתנו לו להיות שר בטחון הוא ישר יצא למלחמות במקום לדאוג לעניים
    ריד מי ליפס!

  10. יובל. יש לך מערכת סטטיסטיקות באתר. אתה יכול לדעת כמה פוסטים היו לך, כמה תגובות היו לכל פוסט (כל פוסט בנפרד או ממוצע לכל הפוסטים). אתה יכול לחתוך נתונים עפ"י תאריכים, שעות ביממה, תאגים ועוד. המערכת הזו עוזרת לך. היא עוקבת אחרי הגולשים שנכנסים לאתר שלך ונותנת לך נתונים עליהם, גם אם הם לא כתבו מילה אחת באתר והגיעו אליו בטעות ע"י חיפוש תמים בגוגל. המערכת הזו של הסטטיסטיקות – לדעתך היא פוגעת בפרטיות של מישהו שגולש אליך לאתר?

  11. השוק מתחלק לשניים, הממסדי (מדינה, בתי חולים, חברות ממשלתיות וכד') ופרטי.
    בחלק הממסדי המערכת טפשה מסואבת ומסורבלת מכדי לבצע ביעילות מעקבים כל שהם (אני מדבר על הגאונים שכן הצליחו להטמיע מערכת ERP כל שהיא, שהם מיעוט, לשאר פשוט אין יכולות כלל), אבל אל חשש, בצעדי ענק הפער נסגר, הנה רק לא מזמן הודיע מנכ"ל רשות השידור (נדמה לי) על הכוונה להכניס לשימוש בכרטיס עובד אלקטרוני. עד היום הם מילאו דוחות נוכחות ידנית (לשביעות רצון העובדים). אין ספק שבתוך כמה שנים יסתיימו השביתות והמשא ומתן בנושא, ולאחר שוחד ראוי יחולקו הכרטיסים (במקביל לטפסים הישנים).
    החלק השני הוא השוק הפרטי, שם הערכות תפוקה מהסוג המדובר יכולות להתבצע רק במקומות בהם אימיילים וטלפונים הם מדד לתפוקה, כלומר במלקות המכירות/תמיכה/יח"צ. מדובר (בלי להעליב) בזן הנחות יותר של עובדי המחשב, פועלי מחשב למעשה. מצד אחד עומדים החברה ממכירות, שיכולים להרוויח סכומים יפים מאוד וממילא מקבלים משכורת ע"פ הביצועים. מן העבר השני עומדים אנשי התמיכה, שאני מניח ללא ביסוס, שכמוני בעבודות דומות (רעיונית) חושבים שהלקוחות זה מה שמפריע להנות מהמקצוע. היות ועובדים כאלו נמצאים בד"כ בביקוש (חרא של עבודה) ושיטת התגמול שלהם לוקה בחסר, אין למעשה שוט יעיל נגדם. אפשר להעריך כמה מיילים שולח אדם ביום, אבל לא עד כמה הם מועילים. אפשר לזהות תקופות טובות יותר ופחות שלו, אבל בהעדר מערכת בונוסים מסודרת מימלא אין לזה חשיבות.
    בקיצור, בסופו של יום מערכת כזו מניחה על שולחנו של המנכ"ל רשימה ארוכה מאוד של פרטים, שאין לו מושג קלוש מה לעשות איתם. הדור הבא הוא ניתוח אנליטי של מידע שהצטבר (BI, אנליזה מעל CRM וכל שמות הייפ המפגרים) שיוכל להוכיח את עצמו (רק בהקשר המדובר) רק במידה ויתקיים פידבק מהלקוחות. אבל רגע, זה לא מה שעושה כל מנהל סביר היום ?

  12. דני. מערכות מסוג כזה יודעות גם לבצע פעולות לטובת הארגון בצורה אוטומטית ולא רק לעקוב אחרי נתונים.
    בוא נניח שאתה עובד בארגון שמחייג הרבה לארה"ב. בדקת ומצאת ספק שירות מסויים לחו"ל (ספק א') וסגרת איתו על הנחה: במידה ותבצע שיחות לארה"ב בסכום של 10,000 ש"ח תקבל הנחה של 10% על השיחות. כמובן שאתה יכול לחייג גם דרך ספקיות אחרות אם תרצה (ספקיות ב' ו-ג').
    עכשיו – בוא נניח שלקראת סוף החודש הגעת ל-9,970 ש"ח וכרגע מישהו מחייג לארה"ב דרך ספקית ב' (היות והוא עובד חכם שרוצה להועיל לחברה ויודע ששיחה לארה"ב דווקא זולה יותר אצל ספק ב'). לא היית רוצה שהמערכת תנתב את השיחה אוטומטית דרך ספק א' כך שתקבל את ההנחה בשווי מאות שקלים במקום לחסוך על שיחה אחת מספר שקלים בודדים?
    זה לא מעקב אחרי שיחות. לא מעניין את המערכת מי אתה, לאן אתה מחייג ואם השיחה שלך הולכת להיות שיחה פרטית עם דודה שלך בארה"ב. המערכת לא מסתכלת עליך ספציפית, אבל המעקב הזה חוסך לחברה כסף בגלל מעקב גלובלי. המון כסף.

  13. אין לי שום דבר נגד BI, אני רק אומר שלא צריך להפוך פרנואידים פתאום, יכולות המעקב המדוברות לא יגרמו לפיטורים של מי שגלש לו לרגע לראות חדשות. מעקב אחרי דוא"ל ושיחות לא נותן אינדיקציה טובה לפוריות העבודה כשהוא עומד בפני עצמו.

  14. לא דנדוש, היה לו ממרח שוקולד, אבל מרוב שיעמום באותה הפסקה התקשרתי גם ליובל והעברתי אותו לאחד הילדים בכיתה, אני חושב שאני אפסיק לקחת את הסלולרי לבצפר 🙂

  15. בדיוק היום שאלתי את מנהל המערכות שלנו, אם מותקנת כזאת תוכנה אצלנו. משהו שהמנכ"ל פלט באיזו ישיבה, הביא לי את החשד.
    אותי הצחיק ניתוח הזמן ושעות העבודה שיקח למכותבים להתעסק עם המייל ששלחתי להם. נקרעתי. מסקרן אותי לדעת איך זה עובד. נניח אני שולחת עכשיו מייל ובו שורה אחת: תמר, תכתבי לי בבקשה מאמר של 2,000 מילה על משמעות המעקב אחרי פעולות העובד… תגידו לי, איך המערכת יכולה לדעת כמה זמן יקח לתמר לענות על המייל הזה?
    (בהנחה שהיא לא תענה לי: מותק, אני לא עובדת אצלך. תפני ליו"ר!)

    אוף, עכשיו אני בטח לא ארדם רק מהמחשבה איך בדיוק זה אמור לעבוד…

  16. מעבר לחוסר היעילות של מערכות כאלה (למה אכפת לי כמה מהר ענית לאמייל? כל מה שאני בודק זה מה נכנס לצינור ומה אני מקבל בקצה כתפוקות) הנה השיטה לעובד הפרנואיד:
    התקן PGP על דואל הג'מייל/יאהו/כל השאר שלך. הפנה את כל הדואר האישי רק דרך האמייל הזה ותן לאדמין לשבור את הראש מה המשמעות של הקבצים המקודדים.

  17. כל עוד הנתונים נאספים לשימוש סטטיסטי לצורך ייעול ניתוח תהליכים וחסכון, דיינו.
    אבל מה קורה כשבחברה גדולה ומכובדת השומרת על הפרטיות של העובדים שלה, קם לו בבוקר עובד קטן וממורמר עם דיסק און קי קטן עוד יותר, ומעביר נתונים עליך לגורם שלישי שמתגמל אותו בעין יפה?
    מה קורה כשכל פקידה זוטרה בשירות לקוחות של סלקום/אורנג'/בזק יכולה להוציא פירוט שיחות שעשית למאהבת שלך?
    מה קורה בארגונים שמאוד מקפידים על אבטחת מידע כאשר אילה שמופקדים עליה מועלים בה, תסריט מופרך? או יום יומי בעולם הבלשים הפרטים?

    אני חושבת שהנקודה של תמר היא שברגע שהמידע נאסף עליך אתה חשוף לשימוש לרעה בנתונים האלה.

  18. מערכות כאלה טובות רק ככיסוי תחת למנהלים (התייעלנו, בטח התייעלנו) ולשורת הרווח של החברות שמייצרות אותן (בערך כמו שיטות למיון עובדים).
    הסיבה היא פשוטה, העובד הוא יצור מסתגל ולומד ומתאים את התנהלותו לשיטת המדידה. אם המידה זמן תגובה, התגובות יהיו מהירות יותר עד מיידיות, לא בהכרח טובות יותר או נכונות לארגון (מי שחושב שזה טוב שיפתח עיתון, כל עיתון). אם המדידיה תהייה כמות אימיילים או כמות מילים האימייל, התנהלות תהיה בהתאם.
    שיטות המדידה האפשריות לא תמיד תואמות את המטרה הרצויה.

    **נזכרתי שיואל כתב את זה הרבה יותר טוב
    http://www.joelonsoftware.com/items/2006/08/09.html

  19. הכל מתמצת למשפט "כל עוד לא נעשה בה שימוש שכזה". כמה מכם סומכים על הבוסים שלכם שלא יעשו בה שימוש כזה?

  20. אני מעריך שמערכת כזאת רק תיצור יותר עבודה, במידה ואכן יהיה בה שימוש. מה שאומר שעצם התקנת מערכת כזאת בעצם יגרום לבזבוז זמן עבודה בגלל כל הצפיה בדוחות והמעקב אחרי עובדים.

    מערכות כאלה, כמו שכתב דני, מקדמות כנראה את יוצרי המערכת בעיקר. אני מעריך שכשארגון מסויים מתקין מערכת כזו אז הוא עובד איתה שבוע-שבועיים או חודש-חודשיים, תקופה שבה גם רוב העובדים אכן משקיעים בעבודה ולא ב"בזמוז זמן" על קריאת חדשות ברשת היות והם מודעים לקיומה של מערכת כזו. לאחר תקופה מסויימת מי שאמור לעקוב אחרי מה שהמערכת מפיקה כבר מתעסק בדברים אחרים ואין לו זמן לזה. ההתלהבות שלו מהמערכת נגמרת וגם לעובדים כבר לא ממש משנה אם עוקבים אחריהם או לא והם חוזרים לסורם ומה שנשאר זו עוד מערכת מיותרת שנקנתה בארגון ואף אחד לא משתמש בה ואם במקרה יש צורך בנתון מסוים באיזשהו שלב אז פונים למערכת ומגלים שכבר כמה חודשים היא הפסיקה לעבוד ואף אחד לא ידע מזה או שזה שעבד איתה כבר לא עובד בחברה ואף אחד לא יודע איך לעבוד עם המערכת יותר.

    מאזינה – הבוס שלי סומך עלי כשאני מכין לו קפה (קורה לפעמים, לא יומיומי). לא שאני חושב להרעיל אותו או משהו כזה – סתם לשים מלח במקום סוכר, ככה ב"טעות". בכולופן הוא סומך עליי ואני סומך עליו שישמור על הפרטיות שלי – בלי קשר למערכת כזו או אחרת. הרי הוא יודע עליי דברים שאני לא מעוניין שאחרים יהיו שותפים להם. אגב, אני לא סומך עליו כי אני "סומך עליו". פשוט אין לי ברירה.
    אני מקווה שלפחות אם הוא יחליט להתקין מערכת כזו הוא גם יספר לנו שיש בארגון מערכת כזו.

  21. לצערי חלק מהאנשים חושבים שהמייל שייך לעובד, ולא כך הוא. המייל שייך ל*מעסיק*. כל אותם מכתבי שרשרת מטומטמים או FW FW FW FW FW FW:מגניב הם מעמסה על המעסיק.
    בשם החופש אי אפשר לעשות הכל.

    (ולכל מאן דבעי: אני המעסיק של עצמי ושל עוד כמה, כך ש"ביטול הזמן" שלי בקריאת הגלוב שייך לי…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *