תחרות השכן המעצבן

אסור לעשן במסעדות, אסור לעשן במקומות ציבוריים, ועכשיו מסתבר שגם באוויר הפתוח אסור לעשן.

אשה שוודית שעישנה להנאתה בחצר ביתה, נתבעת בידי שכנה. האחרונה טענה כי היא לא מסוגלת לצאת מהבית בלי להריח את עשן הסיגריות העולה מכיוון החצר של המציתה הסדרתית. השוודית עם הסיגריה נאלצה להדליק הרחק מהבית, כיוון שכל הצתה בסמוך לבית עלולה לעלות לה ב-280$.

כמובן שזו סיבה מצוינת לפתוח בתחרות השכן המעצבן – זה שמשקה את העציצים על הכביסה שלכם, זו ששומעת מוזיקה מזרחית בשש בבוקר, זה שגונב לכם את “הארץ” בלי בושה וזה שמעיר אתכם בשבת בבוקר בשביל לבקש מדליק פחמים למנגל אליו לא תוזמנו בצהריים. הקיטור המכמיר ביותר יזכה בשכן שוודי.

נכתבו 70 תגובות לפוסט “תחרות השכן המעצבן”

  1. צפריר:

    זה שמתקין בסלון סאב וופר בגודל של מטר וחצי קוב.

    זה שמבקש שתבוא לעזור לו לתקן את החיבור בין הוידאו לטלויזיה, ובשביל לבדוק שזה עובד שם פליי על סרט הפורנו שבפנים.

    זה שמטגן דגים ברוטב בלתי מזוהה (ייתכן כימי) על אדן החלון מתחת לסלון שלך.

    (סיפורים אמיתיים).

  2. פאסיבי אגרסיבי:

    שכן מעצבן? אתה מתכוון לשכנה שמתעקשת לעשן בחוץ ולא בתוך הבית שלה? זאת שחושפת עוברים ושבים לעשן הרעיל שלה ופוגעת בבריאותם בשרירותיות? נראה לי שהיא המנצחת. היא מאוד מעצבנת.

  3. ירדן:

    זה חרטא וכל זה אבל מצד שני עושה חשק לעבור לשוודיה…

  4. רואה שחורות:

    היו לי שכנים שנהגו לזרוק מגוון פריטי זבל מהחלון היישר לגינת הבית המשותף. טישו משומש, מקל של ארטיק, אריזות ממתקים, דיסקט (היו ימים), צעצוע שבור. וזה לא רק הילדים שזרקו.
    ואם ניסו לדבר איתם על זה, הם תמיד אמרו שזה לא הם.

  5. הספנתעיר:

    יש לי שכן אשר בעקבות קשיים כלכליים החליט לשכן בביתו משפחה נוספת. מילא על הצפיפות, הלכלוך והרעש שנגרמו ליתר השכנים – אותו שכן הגדיל לעשות וחייב את שוכרי המשנה שלו בדמי ועד בית, אשר מעולם לא הגיעו ליעדם הסופי.

  6. ספוטניק:

    היום גנבו לי את “הארץ” בבוקר.. מנוולים.

    רק בתל אביב יכולים לגנוב לך הארץ. איזה מין דבר זה? בפתח תקווה לא היו יותר מדי גנבים משכילים. מקסימום היו מפנצ’רים לך את האופניים ומפוצצים אותך במכות.

    כמו שצריך.

  7. דובי:

    השכנה שלנו מלמעלה גוררת רהיטים. כל היום וכל הליל, גוררת רהיטים. זה היה יכול להיות סיפור ילדים, מה שהיה מאוד עוזר לנו כי יש לה חיבה מיוחדת לגרירת רהיטים בדיוק כשהילד נרדם. אלוהים יודע מה היא עושה שם.

  8. זה משנה:

    גרירת רהיטים זה אחד הדברים הכי מציקים שישנם.

  9. גלעד:

    השכן עם בריכת השחייה וארבעת בנותיו הצעירות, כל אחת מארחת בתורה את בנות ובני כיתתה שלא חוסכים בצווחות אושר מהדהדות בתדר גבוה.

    לקינוח, הוא מארח במסיבות סופשבוע (שבוע כן שבוע לא) ברחבת הבריכה, רק המשטרה המוזמנת לאירוע ע”י השכנים מפסיקה אותן לאחר ששעת הגג 11 בלילה כבר עברה.

    וכן, למרות שהוא עורך דין עשיר, הוא מתעקש לשפץ את רחבת הבריכה בעצמו, בדרך כלל בשבת בבוקר החל משעה 7 בדיוק (צריך הרי לשמור על התקנות העירוניות) , עם מגוון כלים כגון פטיש אוויר ופטיש רצפים. גם את הדשא צריך לגזום בשעות האלו, עם הטרקטורון-מכסחת 12 כ”ס החדש כמובן.

  10. אביעד ק:

    הרי ברור שהזוכה הוא השכן שמתעקש לקדוח מדי שישי ב-15:00 ובשבת ב-23:00.

  11. דובי ג.:

    אצלנו השכנים מעשנים אמנם בתוך הבית שלהם, אבל הם יושבים במרפסת הפתוחה. העשן עולה היישר לקומה שלנו ומסריח לנו את הסלון. אז אפילו להתלונן אנחנו לא יכולים.

  12. רועי:

    השכן שמחליט ביום שבת ב7 בבוקר לחתוך חתיכת דיקט לשתיים בעזרת פצירה. פצירה!!!

  13. רוני יניב נקודה נט » ארכיון » איך אני יודע שהשעה היא 23:00?:

    […] עדכון לתאריך 11/3/2007: עכשיו הפוסט הזה יכול גם להשתתף בתחרות של הגלוב. […]

  14. ג'וני דו:

    לי, לי השכן גונב את “הארץ”!

    (אה, בעצם, במחשבה שניה, אולי הדוגמה בפוסט נגזרה מראש מהמקרה המזעזע שלי, אז אפשר להוריד את סימן הקריאה)

  15. דני:

    היום ברוך השם יש לי שכנים מעולים (אין כמו שכן שיוצא עם מחבט בייסבול לגרש גנב שמחליט לגנוב את האוטו שלי באמצע הלילה, מיותר לציין שחוץ ממנו אף אחד לא התעורר), אבל פעם מזמן היה לי שכן שכנראה חשב שגם אני גורר רהיטים, כי הוא היה בא להתלונן על הרעש, גם אם הרעש היחיד שעשו בשעות האחרונות היה לבחוש כוס תה.
    אני כמעט בטוח שיצא לו להגיע כמה פעמים להתלונן על הרעש ולגלות שאין אף אחד בבית.

  16. עגבנייה:

    גלעד, אתה המעצבן בסיפור (לא אישי) – כולם מספרים על החיים בבית המשותף ואילו אתה, כך עולה, גר לך בוילת פאר (בפירוש משתמע בין השורות) אי שם בשכונת סביוני משהו.

    אבל עזוב, זה מקנאה, והיא הרי לא יפה לעור הפנים אז אני אפסיק כאן.

  17. אורי צציק:

    השכן שמתעקש שאנחנו חוסמים אותו בחניה למרות שאנחנו בכלל לא, וכשאנחנו יורדים להזיז את האוטו (כ 2 דק’ אחרי שהוא התלונן בפנינו) הוא חוסם אותנו עם הרכב שלו בכוונה כי הוא כבר הזמין משטרה והוא רוצה שהיא תראה מה קורה.

    המשטרה, למי שתוהה, לא הגיעה בסוף.

  18. אורי צציק:

    השכנה של שמעון, ההוא שנפטר לפני שלושה ימי כבר יותר מחודש. כמה פעמים אפשר לשמוע אותה ברדיו?

  19. בלעם:

    מענין בשביל איזה שכן אני הוא השכן המעצבן? (תרגילים בפסנתר, לפעמים גם ברטוק)

  20. חתול אדיש:

    השכן המעצבן שלי מנוי להארץ, ולכן אני נאלץ לגנוב לו את העיתון הסמולני הזה.

  21. אור:

    השכן שהוא בעצם גן ילדים – קיר משותף וחצר המקיפה את כל הדירה שלנו. הגנן והגננת נוהגים גם לזמר במלוא כוחם.

    השכן השוודי כבר אצלי בכיס

  22. ירון:

    ולשים שעון מעורר על אדן החלון שמכוון ל6 בבוקר?!

  23. ירון גם:

    אצלי השכן מכוון ל4 בלילה!

  24. זו ש:

    יש לי שכן שגונב משטח הדירה. בכל פעם כשאני חוזרת הביתה, אני מגלה שהוא שוב הזיז את הקיר המשותף עוד כמה סנטימטרים פנימה, והדירה נהייתה עוד יותר קטנה וצפופה. וזה עוד כלום לעומת השכן מלמטה, שבכל פעם מגביה בכמה מילימטרים את הרצפה-תקרה המשותפת , והדירה נעשית גם נמוכה יותר. אני שומעת אותם עושים את זה בלילה ואני צורחת עליהם שיפסיקו מיד!

    בסוף הם עוד מזמינים לי פסיכיאטר מחוזי ואמבולנס. חוצפנים כאלה.

    (לא להתרגש. פשוט נורא בא לי על איזה שוודי קריר עכשיו)

  25. תמר:

    כשגרתי בעיר אחת שלא באמת קיימת, היתה לי שכנה מופלאה, נקרא לה גברת קוזלובסקי. מכיוון שהיא היתה ועד הבית, היה נדמה לה שהבניין כולו שייך לה, כולל החניה, המעלית והשטיחונים של הדיירים האחרים. אסור היה לרדת עם זבל במעלית (כי זה מסריח) אבל בטח שלא במדרגות. חיות זה דבר מיותר, לכן בכל פעם שגילתה שכן עם רצועה מאוכלסת, טרחה לספר לו עד כמה מסוכן לגדל אותן. את בחורה? קבלי קורס מהיר בנוגע לניקוי נכון של חלונות ביתך, כי “רואים מלמטה שזה בכלל לא נקי”. יש עוד, אבל אני מתחילה לפתח מיגרנה.

  26. ילדה:

    אני גרה בבזל. יש לי שכנה מבוגרת חולת אלצהיימר. יש לה מטפלת מבוגרת לפחות כמוה, סמי-ניידת, מגמגמת ועם עווית משונה שגורמת לה להניע את ראשה למעלה ולמטה במה שנראה כמו התרגשות בכל פעם שהיא פותחת את הפה. בערך פעמיים בשבוע היא מצלצלת לי בדלת בשעה שאני בדרך כלל ישנה, ומבקשת שאבוא להחזיק את חולת האלצהיימר כדי שהיא תוכל להחליף לה טיטול. אני פשוט לא מסוגלת להגיד לה לא. ניסיתי. התאמנתי עשרות פעמים מול המראה. לא עובד. וכך אני מוצאת את עצמי פעמיים בשבוע בממוצע עומדת בדירה שלה שמסריחה מתערובת בלתי אפשרית של תרופות, ליזול, בנגיי ונפטלין ומחזיקה את שתיהן (כי, כמו שאמרתי, גם המטפלת צריכה טיפול) בזמן שהיא מחליפה לה טיטול- תוך כדי נדנוד מאסיבי של הראש וגמגומי: תתתתודה! ממש תתתתודה! את באמת לא חחחחייבת! זזזזה רקקק אם את יכככככולה ולא אכפפפפת לךךךך!. ואז אני עוצמת עניים ומתפללת לכל מען דהוא: אני רוצה למות צעירה ויפה ובריאה וצלולה עם פלטפורמות.
    נ.ב
    שכחתי: ברקע תמיד מתנגנת נעימה חסידית מעצבנת במיוחד ודברי תורה מפי הרב אמנון יצחק רחמנא ליצלן…מה שמוסיף לאווירה המיוחדת ולתקוותי למות בקרוב…

  27. One of the Crowd:

    אני מצביע דובי ג. לשבת בקיץ* עם מרפסת סגורה בגלל העשן(טבק, ג’ינג’ר** מה שיש) מהמרפסת הסמוכה, זה אחד הדברים ששולחים אותי לשתות.

    * יש לנו רוחות מדהימות בקיץ
    **לא באמת ג’ינג’ר

  28. עומר:

    השכנה שהחליטה שהיא מגדת עתידות (או משהו כזה) וכמה פעמים בשבוע – כל האנשים שמגיעים אליה תופסים את כל החניות ברחוב.

  29. עומר:

    ילדה, אני מוריד את הכובע בפניך. את בנאדם טוב.

  30. ולנסיה:

    השיא שלי היה שכן שאיפר על הכביסה הנקייה וגרם לכתמים שעד היום לא ירדו (זה היה לפני שנה וחצי), אם כי גם לי יצא להתקל בשכנים שזורקים אשפה דוחה במיוחד על הדשא של הבניין המשותף ושכן שדפק על עמוד מרכזי בבניין ועשה רעש נוראי רק כדי לשגע את השכנים. הוא גר מתחתנו כשהיינו ילדים ואנחנו היינו נוראיים אליו בחזרה כשקשרנו דינוזאור פלסטיק גדול בחוט והקשנו על חלונו בעזרתו. ילדים… עם איום.

  31. הדנה:

    תמר, נראה לי שהשכנה שלך לשעבר עברה בדיוק לבניין שלי.

    יש לה מנהג מגונה לארוב לשכנים, ולהציק להם בזוטות.
    הכי אני מרחמת על המנקה מדרגות שכבר כמה פעמים ראיתי אותה הולכת אחריו ומראה לו איפה הוא פספס, ואיפה צריך לנקות, ואיפה לגרף ואיפה ואיפה, למרות שכשהוא נמצא אני יכולה לעבור בשקט בלי שהיא תתפוס אותי לשיחה על זה שלא סוגרים את השער.

    לפני שהיא הגיעה היה את השכן שכינויו הוא מר גרב – סיפור ארוך – אבל מאז שהיא הגיעה יש לו פינה חמה אחרי ששמעתי אותו פעם צועק עליה שהיא פוסטמה.

  32. גלעד:

    16 (עגבנייה) – טעות בידך.

    מדובר בשכונה רגילה לגמרי בק”ק סידני, ובריכה בבית היא לא דבר נדיר כלל.
    אגב, הייתי שמח לגור בבית, אבל מדובר היה בדירה שכורה בבית דירות צמוד לבית ההוא
    (אני כבר לא גר שם :-)). באותה תקופה למדתי באוניברסיטה כאן וביליתי יותר זמן בספרייה מאשר בבית בגלל הבריכה ההיא, אבל העו”ד ההוא היה מסדר לי גם לי סופ”שים אצל חברים לאחר שהספריה הייתה נסגרת. הרבה מים זרמו בדארלינג הארבור מאז, ולמדתי לבדוק גורמי רעש פוטנציאלים בסביבה לפני שאני מחליט לעבור לעבור לדירה השכורה הבאה.

    מה שכן אני מודה שלגור בסידני, בדירה זו או אחרת זה טיפה נחמד יותר מלגור בבאר שבע, מקום המגורים הקודם.

  33. מוסיף:

    בחורות שעובדות כדוגמניות ומזמינות כוכבים הוליוודיים לפגוש את ההורים שלהן.

  34. תפוזו:

    יש לי משהו שלוקח בגדול.
    שכנה שיש לה כנראה שואב אבק אימתני, כשהיא פותחת אותו לשאוב לכמה שניות אני משוכנע
    כל פעם מחדש שיש אזעקה כמו במלחמת לבנון השנייה. בפעמים הראשונות זה ממש מבהיל אותי

  35. תפוזו:

    תוספת: והיא שואבת עם עקבים, כנראה באימפולס של להוציא את העצבים מהעבודה.
    ככה שזה שילוב של אזעקת אמת וקליק קלוק אינסופי.

  36. הבלונדינית הסודית:

    ילדים, כולכם ילדים… לי יש שתי שכנות:

    שכנה א’ גרה מעלי, היא, בעלה שיחיה ו3 ילדיהם גרים בדירת שנים וחצי חדרים כך שמשבע בבוקר ועד אחת עשרה בלילה גוררים רהיטים וכשהילדים בבית הם נוהגים לשחק בכדור ובגולות. ברור שהיא עושה את כל עבודות הבית בנעלי עקב… היא ובעלה שיחיה לא ממש סגורים על איך מכבסים, אז הם לא נוהגים לסחוט את הכביסה שלהם לפני שהם תולים אותה מעל הכביסה היבשה שלי (שלושה ילדים, כן? זה לפחות שתי מכונות ביום, לא משנה מתי אני אתלה כביסה, תמיד תהיה לה עוד מכונה תוך 4 שעות גג), הם גם לא מש סגורים על איך תולים ומורידים כביסה, אז איכשהו תמיד יוצא שיש כמה זוגות תחתונים זרים על הכביסה הנקיה שלי. בנוסף היא ובעלה שיחיה לא גרו מעולם בבית משותף כך שהיא לא ידעה שכששופכים 4 דליי ספונג’ה על כל חלון (לא ככה אתם מנקים חלונות?) כדאי לבדוק קודם שהחלונות של השכנה למטה סגורים, היא גם לא מצליחה להבין מה הבעיה בזה שהיא תולה את סמרטוטי הרצפה המטפטפים שלה על… נכון, הכביסה הנקיה שלי. ואלה רק האירועים השוטפים. כשהם עברו דירה הם שיפצו ושפכו את שאריות הסיד ושאר חומרי הבניה מהחלון (שוב על הכביסה, אבל באמת מי סופר) והחודש הם שיפצו שוב ומתי לדעתכם הם ערכו את השיפוצים? נכון, מדי יום שישי מהשעה 14 ועד כניסת השבת… אלוהים ישמור

  37. הבלונדינית הסודית:

    ושאת הייתה רק שכנה א’. שכנה ב’ גרה עם החבר שלה ממש בחלון שלי (אני גרה בבית בצורת ח’ שבנוי בחצאי קומות, כך שחלון מרפסת המטבח שלה נגמר באמצע חלון מרפסת המטבח שלי) גם החבר של שכנתי הנ”ל מעשן בחלון המרפסת שלו (ועל הדרך בחלון המרפסת שלי) אבל זו הקטנה שבבעיותי. מדי יום שישי בחמש (בערך בשעה שהשכנה מלמעלה מסיימת לקדוח, להציף ולגרור) הם מנקים את הבית לצלילי הדיסק המופלא של רובי ווליאמס ותוך כדי רבים בצרחות (בעברית) על רשימת המוזמנים לערב. בערב, כאמור, יש מוזמנים, שכולם מעשנים במרפסת ומרעישים קלות. כל זה תענוג לעומת המצפה לנו בשבת. שכני הנ”ל קמים בשבת בצהרים רבים (הפעם ברוסית, כך שאני לא יודעת על מה, אבל הווליום, משום מה, חזק בהרבה) וכשהם מסיימים לריב הם שוכבים. איך אני יודעת? אה…. מרפסת שמופיעה במערכה הראשונה יורה בשלישית. הם לא סוגרים חלונות! (וכזכור לכולנו הם גם לא זוג שקט במיוחד)

  38. הבלונדינית הסודית:

    בקיצור איפה השוודי?

  39. תמר:

    בלונדה – לול!

  40. הבלונדינית הסודית:

    לול? לול את אומרת לי? בואי אלינו לשבת, נראה כמה תצחקי אחרי

  41. רועי:

    בלונדינית, ניצחת בגדול.

  42. KaBuKiM:

    אין לי סיכוי מול הבלונדינית, אבל יש לנו שכנים עם כלב קטן. פינצ’ר. מהזן הרועש במיוחד. ויש חצר בין כל הבניינים כאן שלא כיסחו אותה כבר שנים והיא כמו ג’ונגל. אז הכלב מוצא מהבית 4 פעמים ביום (שימו לב – 4. זה כלב. ארבע!!). הילדה פותחת דלת – הכלב יוצא, הילדה סוגרת את הכלב בחוץ. ואז הוא מתחיל עם קונצרט הנביחות שמסתיים רק לאחר רבע שעה, כשהילדה יוצאת החוצה ואוספת אותו חזרה לדירה. שלוש שעות אח”כ זה חוזר על עצמו.

    ומי ששמע פינצ’ר נובח, מבין שזה הרעש הכי מעצבן בעולם אחרי מישהו מקיא.

  43. יניב:

    חיים הכט היה השכן שלי בקיבוץ.

  44. תפוזו:

    יניב, ניצחת הנדס דאון

  45. הבלונדינית הסודית:

    אפילו אני נאלצת לוותר על השוודי. יניב, תנומי.

  46. רועי:

    יניב, הרגת אותי.. חחח…

  47. בפסח אוכלים נוצות:

    היו לי שכנים עם פלייסטיישן מחובר לזוג רמקולים אימתניים וסאבוופר שהוא בעצם מכבש קטן. מכירים את הצעקות של משחקי Tekken וסטריט-פייטר למיניהם? גם אני.

  48. עגבנייה:

    גלעד, עכשיו ממש עיצבנת אותי – אתה גר בסידני?! אני מתה על העיר וממש חלמתי לחזור ללמוד שם. אני כבר לא חולמת כי הבנתי שאני לא אגשים את זה לעצמי אז עברתי לחלומות ריאליים יותר.
    אז אני מקווה שאתה מגשים גם את החלום שלי ונהנה מהעיר ומסביבותיה.
    תבלה

  49. גלעד:

    תודה עגבנייה, אני משתדל לבלות ולטייל כמה שיותר. הפידבק שלך לא יוצא דופן – עם השנים אני מגלה שהמון ישראלים שטוב להם בחיים חולמים על אוסטרליה ומתחזקים פנטזיה לחזור כדי לחיות כאן. החיים כאן אכן לא רעים כלל, למרות שהגעגועים למשפחה, לחברים, לחומוס לאוכל בארץ יכולים לתחזק בלוג בקלות.

    מסיבות שונות, כרגע נראה שהשהות בחו”ל הופכת להיות יותר קבועה מאי פעם.

    אני באמת מקווה שתזכי להגשים את כל החלומות שלך.

  50. עגבנייה:

    אז תכתוב בלוג, אני מבטיחה להגיב…

  51. גלעד:

    אני חושב על כך זמן מה, אולי אתחיל בקרוב.

  52. טל:

    השכנים שלי שומעים מוזיקה מזרחית.
    יובל, מתי אני מקבל את הפרס?

  53. קזבובו:

    מילא שהשכנים המאוד מבוגרים שלי רואים טלוויזיה בפול ווליום. מילא שמדובר בערוץ 1. אבל זה שהם לא מצליחים לצלוח ערים את ערב השידורים וכך ניגזר עלי להעביר את שעות הלילה ברעש סטטי של שלג (פססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס) או טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו – זה כבר קצת מרגיז

  54. א (אחד מהם בכל מקרה):

    ל52, טלוויזיה אפשר לכבות גם מרחוק, חכה+שלט טלוויזיה+לכוון מרחוק אל החלון שלהם. אם גם זה לא עוזר, אני ממליץ על פצצת אי.אמ.פי קטנה

  55. דנדוש:

    אצלנו הדוד משותף לנו ולשכנים (נו, קיבוץ..) מה שמוביל לזה שאפשר לשכוח מלהתקלח ביום ששי בין השעות שש לעשר בערב, כי מקבלים מים קפואים. כמו כן הילדים שלהם מנסים ללמוד לנגן על פסנתר וחצוצרה(!!!). לעוד זוג שכנים יש כלב שפוצח בסרדנת נביחות מידי לילה, ומכיוון שהם מבוגרים ולא שומעים אותו, הוא לא מפסיק עד שמישהו מהשכנים האחרים יוצא לצרוח עליו (גילוי נאות: בד”כ אמא שלי), והשכן מהצד השני קבוע מפעיל את הממטרות שלו בשתיים בלילה, ומכוון אותן ישר על הקיר של החדר שלי, שעשוי גבס, ככה שזה נשמע כמו יריות. כשהלכנו להתלונן הוא הסביר שממטרות מקובעות, ואי אפשר להזיז אותן, ומתוכנתות לשעה הזו הוא לא יודע איך משנים את זה. איפה השוודי שלי?

  56. ניצן:

    קזבובו – הפיתרון למצבך הוא פשוט – מורידים לשכן את השאלטר.
    מה שמוביל אותי לסיפורי הזוועות של השכנים שלי לאורך ההסטוריה.

    בית ילדותי, נעורי ועוד כמה שנים:
    החרשת ממול – היא לא שומעת, למרות מכשירי השמיעה שלה אבל זה לא הפריע לה לראות טלוויזיה כל הלילה בפול ווליום. הפיתרון היה אגב להוריד לה את השאלטר כך שתחשוב שיש הפסקת חשמל (לשאלתך קזבובו) זה נוסה בהצלחה במשך שנים עד שהשכן מלמטה הסביר לה מה עושים כשזה קורה. היא כמובן לא טרחה לעשות את זה בעצמה, היא פשוט הייתה מתיצבת ליד הדלת של הבית שלנו ומצלצלת בהיסטריה עד שפתחו לה ואז דרשה שאבי יטפל בזה.

    השכנה השמנה.
    לשכנים הייתה בת שסבלה מבעיות השמנה רציניות ולכן היא הייתה תמיד ב”דיאטה”. זה לא הפריע לה להזמין מגשים של פיצה האט או דומינוס לחסל אותם לבד בחדר שלה ולהעיף לגינה שלנו. זה הפסיק אחרי שטרחנו לרכז את הכל ולהעיף להם את זה בחזרה לחצר שלהם ביום שבת כשהמשפחה שלה והחברים של המשפחה מסובים מסביב למנגל (המסריח גם הוא)

    האמת, שהיום, אני דווקא גר בשכונה שהיא יחסית ממש נפלאה. הרחוב שלי מורכב ברובו מערבים נוצרים שהם אנשים ידידותיים במיוחד, סובלנים, חביבים ובכלל יש שכנות נפלאה (שרק התחזקה אחרי המלחמה, ואני נשבע שאני לא ציני). אבל… ותמיד יש אבל, פעם בכמה זמן לשכן זה או אחר יש אירוע משמח זה או אחר ועד כמה שאני שמח ששמח לו, זה די מעצבן כשבשעה 6 מוצאים לרחוב זוג רמקולים אימתניים ומתחילים להשמיע מוזיקה ערבית בווליום שלא היה מבייש גם את טנק המצוות של חבד.
    מצד שני – לזכותם יאמר שבשעה 10:30 על השעון הם מכבים את המוזיקה ועוברים לחגוג בצורה שקטה יותר

  57. ההיא:

    יחסית לסיפורי האימה האלה, אצלנו זה בקטנה: שכנה שמשליכה את הפדים המשומשים שלה דרך קבע אל חצר הבניין, בד”כ בצד שתולים בו כביסה. פעם פה, פעם שם, לעולם לא תדע איפה תיתקל בהם בצאתך מן הבית.
    אחרי כמה הודעות זועמות של ועד הבית על הלוח של הבניין היא שיפרה את דרכיה, ועכשיו היא מקפידה לקלוע את כל הפדים לאותה נקודה.

  58. דנדוש:

    אויש באמת שכחתי מהמנגל ישר בתוך החלון של החדר שלי, כשהשכן לא מפסיק להרעים בקולו לילדיו בשאלות וטענות.

  59. הבלונדינית הסודית:

    אוי, אפשר סיפור שבו אני השכנה הנוראה? לשכנים בבניין שמול חדר העבודה שלי יש פלזמה בגודל מכובד ביותר ואילו לי בחדר העבודה אין טלויזיה כלל וכלל (שהרי בחדר עבודה אמורים לעבוד). יום אחד, בשעת שעמום קשה במיוחד, השותפה ואני גילינו שהשכנים צופים בטלויזה בחלונות פתוחים לרווחה (מישהו מזהה מוטיב? נכון, אני גרה בשכונה) ושהפלזמה אכן נאה אבל… בעיה: השכנים מחבבים את הערוץ הממלכתי בעוד אנו צמד פורץ גבולות. אצנו רצנו לחדר של השותפה, הבאנו שלט של יס והעברנו לתכנית החביבה עלינו.

    לזכותנו יאמר שעשינו את זה מספר פעמים והשכן מעולם לא החזיר לערוץ בו הוא צפה…

  60. יובל:

    בלונדינית – יש עכשיו יאיר לפיד בטלוויזיה ואני לא מוצא את השלט. את יכולה לבוא?

  61. הבלונדינית הסודית:

    עד פרדס חנה? זה בקצה העולם, אני יכולה ליפול בטעות

  62. sharper:

    ותודה לאל שהמציאה לנו את מייבש הכביסה.

  63. ירון:

    תמר, סחתיין.
    אחד הפוסטים עם הכי הרבה תגובות.

  64. נעה:

    לגור בבית פרטי יותר שווה? נראה לכם.

    השכן שלי ניסה לשרוף את הגדר המשותפת, ואז את הבית שלו. במשך חודש הוא חתך כל יום שישי את חוטי החשמל של כמה שכנים, עד שגילה שזה מביא משטרה – ועבר לחוטי טלפון. באמצע היו איומי רצח (של כל השכנים) והתאבדות, חתיכת צמיגים ותקיפה בסכין של טכנאי הבזק המסכן. עכשיו הוא מאושפז, תודה לאל.

    אז מי מקבל שוודי, מי?

  65. יואב:

    זה שהיה פעם סלבריטי והיום שומע את עצמו בפול ווליום.

  66. ailaG:

    שלי דוקא בסדר, יחסית.

    חוץ מהדרדס מהקומה ממול שברוך השם, גם אחרי 47 מדרגות מלא מרץ ועולה את כל המדרגות – מדרגה מדרגה, לאט לאט, בצווחות שמחה. ההורים עושים ששש. הוא חושב שזה “דיו”.

    והשכנים הצמודים שקנו כזה שעון שעושה דינג דינג כל חצי שעה – גם 3 וחצי בלילה.

    לפחות בפסנתר הפסיקו לנגן לידי, מה שגורם לי קצת להרגיש אשמה על זה שניסיתי להשיג כלי נגינה משלי כקונטרה 😛

  67. ailaG:

    נ.ב. אני בעד השכנה הלא-מעשנת. די, האיכסה הזה לא צריך לחלחל לחיים שלנו.
    הסתייגות: יש לי שכנה שלפעמים מעשנת בחדר המדרגות כשהבת שלה בבית מסיבות בריאותיות של הבת, אז זה בסדר ומובן, אבל סתם ככה? שימצאו דרך שהתחביב שלהם יפריע רק להם.

  68. karbolet:

    ביבי.

    (למען האמת בתור שכן הוא לא כל-כך נורא…)

  69. הדנה:

    תמר, פתחת פה תיבת פנדורה.

  70. איתי:

    איתי מלך באצם

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: