מה עדיף: מטומטם או גס רוח?

מנהלים מגיעים בכל הצבעים, הצורות והגדלים ומנהלים בעולם ההייטק אינם שונים. סטיב ג’ובס לדוגמה, נחשב (ובצדק) לגאון אבל לפחות בתקופה הראשונה בה ניהל את אפל, היו לו יחסי אנוש מזעזעים עד כדי שאנשים טענו שמדובר בטיפוס גס רוח. דיברתי על העניין הזה עם מומי והחתול שפצח בדיון פילוסופי מעמיק סביב השאלה הבאה: אם היתה לך אפשרות לבחור בין מנהל מטומטם אך אנושי למנהל גס רוח אך חכם, באיזו אפשרות היית בוחר?

“גס הרוח” הוא הצועק והצורח, מקבל את הציון אפס ביחסי אנוש אבל שאף אחד לא יכול לומר עליו שהוא אידיוט (מכיוון שהוא חד וחכם) בעוד ש”המטומטם” הוא בנאדם, אפשר לדבר איתו, להסתחבק איתו אבל, איך לומר בעדינות, הוא מטומטם, אפס מאופס ברמה המקצועית ושלמרות עובדה זו הוא זה שנותן את ההוראות הקובעות (ההגדרות קיצוניות וזאת כדי לשרת את הדיון התיאורטי. אנחנו לא מתעלמים מהעובדה שישנם מנהלים שאינם נמצאים בצד הקיצוני של הסקלה).

אז עם מי אתם הייתם עדיפים לעבוד, או אם לנסח את השאלה מעט אחרת, מי הרע במיעוטו?

נכתבו 46 תגובות לפוסט “מה עדיף: מטומטם או גס רוח?”

  1. מומי והחתול:

    בחירה קשה, יונית. אבל אני עדיין הייתי מעדיף את המטומטם והאנושי. כי בסופו של יום, אנחנו קודם כל בני אדם.
    למרות שחובבי ה $$ בוודאי יעדיפו פה את הבוס החכם שלא ידרדר את העסק, אך יגרום לכולם להוציא את משכורות העתק שלהם על טיפולים פסיכולוגיים.

  2. JaneLame:

    אני מעדיפה את גס הרוח והחכם. היה לי אחד כזה פעם, עידן תירוש (“תירושי”, אם אתה מגגל את עצמך, מה המצב?) ולמדתי ממנו המון, למרות שהוא היה ציניקן כרוני.

    לעומת זאת היו לי הרבה מאוד מנהלים מטומטמים ונחמדים (אתם יודעים מי אתם), נטולי כשרון, שטיפסו בסולם הדרגות רק באמצעות ליקוק חורי-תחת והסתחבקות. זה מאוד מקומם לראות את זה, וזה גם מרפה את ידיו של העובד – זה מעביר מסר לפיו לא חשוב כמה תשקיע, זה שחבר של כולם יצליח יותר.

    ובכלל, יש משהו שמגעיל אותי באנשים חביבים שמסתדרים עם כולם. זה מעיד על אישיות מיינסטרימית ופשרנית, או על צביעות מתמת.

  3. רב סרן תגובתי:

    אם אני הייתי צריך למנות מנהל לארגון שלי, הייתי מחפש את החכם והאנושי. הוא יהיה יכול להוציא מהארגון שלי ומהעובדים שלו את המקסימום. גס הרוח יבריח מהארגון שלי אל המתחרים את כל העובדים הטובים.

  4. יובל:

    רב סרן – כיצד יוציא מהעובדים שלו את המקסימום אם הוא מטומטם?

  5. עידו:

    הוא לא משחק לפי הכללים. הוא אמר “חכם ואנושי”.

  6. יובל:

    (ניסיתי לרמוז לו בעדינות שהוא שינה את הגדרות השאלה).

  7. omeran:

    בארגונים מספיק מוצלחים, מטומטמים אנושיים הופכים עם הזמן לסדרנים,
    מוכשרים גסי רוח הופכים לבעלי תפקיד גבוה, אבל ללא צוות.

  8. יובל:

    omeran – לא ענית על השאלה – את מי אתה מעדיף (ואגב, אני לא בטוח מה מידת התקפות של האקסיומות שלך).

  9. הבלונדינית הסודית:

    אכן בחירה קשב ולמרות שהאינסטינקט הראשוני נוטה (מה נוטה? צורח) לכוונה של ג’ין, אחרי מחשבה קצרה אני נוטה להסכים עם מומי וחתולו, שבסופו של דבר אני מעדיפה מנהל דביל, שצריך להסביר לו את העבודה, אבל יתייחס בכבוד, יקשיב ואולי גם יאמץ מאשר מנהל שיוציא לי את החשק לחיות. אם יורשה גם לי לחרוג לרגע מגבולות המשחק הייתי מבקשת להפוך את המנהל הטיפש אך אנושי למנהל טיפש ועצלן אך אנושי, מה שיאפשר לי להשתלט גם על העבודה שלו ולחסוך את הטיפשות שבדרך.

  10. תמר:

    אני בוחרת במניאק הגאון.

  11. יובל:

    בלונדינית – גם את מניחה הנחות סמויות לגבי המטומטם שיתכן שמטות את תשובתך הסופית. המטומטם הוא כזה שלא בהכרח לומד את מה שאת מלמדת אותו ולכן לא בטוח שיתייחס בכבוד לדברייך. אחרי הכל הוא המנהל הוא קובע והוא מטומטם (אבל נחמד).

  12. הבלונדינית הסודית:

    נחמד אומר שלום בבוקר גבר-גבר רכילות במעלית או נחמד איש בעל יחסים בינאישיים מצויינים?

  13. יובל:

    כדי להיות בעל יחסים בינאישיים מצויינים צריך להיות דרגה אחת יותר ממטומטם. ובדיון התיאורטי שלנו – הוא ממש מטומטם. הכוונה היא שאין המדובר באיש צורח, צווח ומשפיל. מדובר באיש נורמטיבי מין המניין, אפשר לשבת איתו לארוחת צהריים, הוא לא נקרא “בן-זונה” מאחורי גבו אבל מה לעשות בלונדינית מה לעשות – הוא מטומטם. לא ברור איך הגיע למעמדו ולקבל ממנו הוראות עושה לך צרבת.

    אני מקווה שעכשיו הטיפוס התיאורטי הזה ברור יותר.

  14. מיכל:

    אני מעדיפה את החכם וגס הרוח. מה אכפת לי שהוא גס רוח. הוא יכול לומר מה שהוא רוצה. לא התחתנתי איתו, באתי לעבוד, ללמוד, להתפתח במקום העבודה שלי, ליהנות מהפריה מנטלית. מה ייצא לי מהמטומטם? מה ייצא לארגון? איש חביב זה נחמד ליום-יומיים, אח”כ זה מתחיל לשעמם. אין אתגר – לא לי ולא לשאר העובדם. אין לאן לשאוף. וחוצמזה, עם מנהל כזה ימיה של החברה ספורים…

  15. הבלונדינית הסודית:

    אם ככה אז גם אני בעד החכם הבהמי, לפחות לו יש תכונה אחת חיובית. אם כי אני כותבת את זה בלב כבד מאוד וסביר להניח שימי במקום העבודה הזה יהיו קצרים ורעים. אמנם אני לא מצפה מהבוס שיהיה חבר שלי (אפילו מעדיפה שלא) אבל אני גם לא באה לעבודה כדי שינגבו איתי רצפות*.

    *אם היה לי כח הייתי מקשרת לסיפור החדש של ארומה, אבל אין לי.

  16. זה משנה:

    זכיתי לעבוד תחת אדם שלפחות חלק מהזמן היה גס רוח, ותמיד היה נחשב כגאון. למרות התאקלים, למרות הזמן שעבר עד שהתרגלנו אחד לשני, מדובר באחד האנשים הכי מוכשרים שהכרתי, שאני מעריך כל מילה שהוא אומר, גם היום.

    באופן כללי, הבחירה במטומטם החביב היא בחירה משעממת. אני רוצה שמי שבסביבתי יהיה אדם מאתגר, לא משמים.

  17. עומר:

    עבדתי עם בערך כל סוגי המנהלים – גס רוח וגאון, גס רוח וטיפש, נחמד וטיפש וגם אחד או שניים שהיו נחמדים וגאונים.

    אחרי שהיה לי מנהל ממש טיפש (אבל נחמד) לפני כמה שנים, הבנתי שאני לא באמת רוצה אחד כזה יותר, כי זה ממש חוסר אונים לנסות לעבוד תחתיו. אם הוא גס רוח וגאון, לפחות הוא יודע מה הוא עושה. אם הוא מוכן לקבל את זה, אני גם אתכסח איתו על בסיס יומיומי (כי זה כיף, בסופו של דבר). בנוסף, תמיד יש את התקווה שאולי יום אחד הוא גם ישתנה ויקבל אותי.
    תמיד אפשר לקום ולעזוב אם הגיעו מים עד נפש, אבל תמיד צריך לזכור שמנהלים גאונים אין כל כך הרבה.

    אבל הכי הכי נורא זה אחד שהוא גס רוח וטיפש. לזה יש לי סיפורים מפה עד להודעה חדשה…

  18. One of the Crowd:

    נראה לי שנוצרה מומנטום לכיוון גס הרוח, אז אני אצטרף לצד המנצח.
    כמו שמיכל כתבה, אני כאן כדי לעבוד ולהתפתח, את חברי אבחר בעצמי.
    חוץ מזה, אני בעצמי גס רוח מספיק כדי להתמודד עם אנשים כאלה.

  19. עמית:

    אני הולכת על גס הרוח, בתקווה שהוא ירגע במהלך הזמן, לפחות יש לו תקנה
    חוצמזה, אפשר לפצל? בד”כ יש יותר מבוס אחד..

  20. אור:

    אלה יצורים שאינם קיימים. טמטום וגסות רוח הולכים יד ביד – אי אפשר להפריד

  21. הבלונדינית הסודית:

    אור, נראה לי שהכוונה כאן היא להבנה מקצועית.

  22. zosha:

    מטומטם.

    בניגוד ל- One of the Crowd אני לא גסת רוח בעצמי כדי להתמודד עם אנשים כאלה, ואפילו נבהלת מהם בקלות יחסית.
    כשיש מנהל מטומטם, לעומת זאת, אפשר לעבוד באופן עצמאי ואת זה אני עושה טוב למדי. וחוץ מזה, כמו שעמית אמר/ה בדר”כ יש יותר מבוס אחד.

  23. Bercko21:

    חד וחלק את המטומטם.
    זה שהוא מטומטם זאת בעיה של הבוסים שלו לא שלי,
    גס רוח לעומתו זה הרבה יותר בעיה שלי.

    עד לא מזמן היה לי בוס גם מטומטם וגם גס רוח…. לא מאחל לאף אחד 🙂

  24. אייל באך:

    גס רוח ללא ספק, למרות שיש גבולות לגסות רוח (מישהו אמר הטרדה מינית?) אני מעדיף את המנהל שלי גאון, שיגרום לי לחשוב עשרים פעם לפני שאני אומר משהו (כי אחרת הוא יצרח עלי שאני טיפש) זאת כמובן בהנחה שאם אני חושב על משהו עשרים פעם, מה שיצא לי מהפה לא יהיה טיפשי…

  25. שי:

    אני עובד מזה שנה וחצי תחת בהמה גסת רוח, אבל מה – מבריקה.
    מחזיקה את כל המחלקה על כתפיה (העקומות. היא גם כוניפה סופ הדרכ).
    כל העובדים בוכים – אבל לבוס לא אכפת, כי העבודה מתקתקת (היא גם רווקה חסרת חיים, עובדת בששי , עובדת בשבת, וכו’ וגו’ וכיוצא באלה).

    לא כיפ לעבוד תחת אחת כזו, ועל כן הבחירה, בהיעדר שיקולי פרנסה, היתה בנחמד האדיוט, גם ככה זה לא הארגון של האבא שלי, אז לפחות לא לקום בבוקר בתחושה של “שוב זותי, קוס אימה”.

  26. ילדה:

    גס רוח מטומטם. זה הבוס שלי. גס רוח, דביל מושלם, וגם לא מריח טוב מדי בבוקר. מדי פעם הוא הולך לשירותים ולוקח לגימה מהפלאסק שבכיס המכנסיים שלו. כמו נינט גם הוא מקיא כל מה שהוא בולע. לאישתו הוא קורא “דובשנייה שלי”. הבן שלו שולח לו מכתבי נאצה ובו בזמן מתחנן שלא ימחק אותו מהצוואה. גס רוח מטומטם. החברה מרוויחה הון תועפות – אנחנו גם. אבל אם הפרדיגמה שאתה מציג היתה מתקיימת במציאות הייתי מעדיפה את הדביל המנומס. בתנאי ש”מנומס” כולל בתוכו גם מקפיד להתקלח, להשתמש בדיאודורנט ולצחצח שיניים אחרי הפיתה עם הכבש שהוא תוקע אצל “רחמו הגדול” (ההימלר של הכבשים…).

  27. חרדון:

    אחד מהבוסים שלי היה מטומטם ונחמד (יחסית). מכיוון שזו היתה עבודה לטווח קצר, לא היה לי ממש אכפת. בסופו של דבר, מה שקרה הוא שלמעשה ניהלתי את העניינים בעצמי, אלא שלצערי לא קיבלתי את המשכורת שלו עבור זה. הבעיה היתה שמנהלי החברה הבינו באיזשהו שלב עם מי יש להם עסק, והוא נעלם במפתיע, בדיוק כשהייתי אמור לעבור למשרה חלקית. והבוס החדש שלא הכיר את יוסף לא רצה משרות חלקיות.

    אז אמנם לטווח הקצר זה היה נחמד ורגוע (הרי מטומטם לא כל כך יודע כמה זמן באמת דורשת כל משימה), אבל נראה לי שלטווח ארוך עדיף את החכם.
    מניאק אפשר לנסות לאלף, מטומטם ישאר מטומטם.

  28. ירדן:

    זה דיי תלוי כמה מטומטם וכמה גס רוח. אני מניח שברמות הנמוכות של הגס רוח לעומת מטומטם עדיף את הגס רוח כי זה עוד בגדר “נסבל”. מצד שני ברגע שעוברים את נקודת הסבילה עדיף לדעתי, כמובן רק אם ממש חייבים לבחור, מנהל ממש ממש מטומטם על מנהל ממש ממש גס רוח.
    לעבוד עם אנשים שהם גסי רוח בטירוף זה מכה וממרמר. זה יכול לתסכל אם מי שמעליך מאוד טיפש אבל עם זה אפשר לחיות יותר לדעתי.
    מכיוון שבמקרה הנ”ל יובל גם אמר שהמטומטם הוא מאוד מטומטם אני אגיד שזה תלוי באלטרנטיבה. זאת אומרת שאם הגס רוח הוא גס באותה מידה גבוהה שבה המטומטם מטומטם אז עדיף את המטומטם.

  29. ילדה:

    במחשבה שנייה – הייתי מחזיקה לאיינשטיין את הנר גם אם הוא היה בהמה חסרת נימוס ומדיפת צחנה. גם אם חנה בבלי הייתה מגרשת אותו מהכיתה לצמיתות. אפילו אם היה קורא לי מיידלע…וצובט אותי בישבן…המממ…

  30. Gadi Shimshon:

    לעבוד תחת בוס גס רוח מעצבן פחד, אבל לעבוד תחת בוס מטומטם יגרום לכם לרצות להתאבד. כלומר, גס הרוח עדיף כי אין דבר יותר שוחק מהתסכול שבוס מטומטם יכול לתת לך.

  31. MrM:

    זה אני או שיובל מחפש עבודה?
    ואני בין שתי הבחירות בוחר את לשכת האבטלה, ומחפש עבודה עם בוס נחמד ולא מטומטם (לא צריך להיות חכם, פשוט שלא יהיה מטומטם)

  32. נעה:

    תלוי באיזו עבודה. אם היא חשובה לי ואני רוצה לבצע אותה על הצד הטוב ביותר, כמובן שעדיף בוס חכם שיאפשר את זה. אם זאת סתם עבודה זמנית מעפנה אז כדאי לו מאוד להיות נחמד – או שהיא תהיה זמנית עוד יותר.

  33. הבלונדינית הסודית:

    אולי אני בכל זאת בעד המטומטם.
    לא היה לי אף פעם בוס ממש גס רוח, אולי זה קשור לעובדה שהרוב המוחלט של המנהלים שלי היו מנהלות ואולי לתחום בו אני עובדת. היו לי כמה אחראים די סתומים. אמנם הסתומים גרמו לי מדי פעם לצאת מדעתי, אבל התאורים שלכם על טרור בעבודה נשמעים גרועים יותר.

    כרגע, תודה לאל אני נהנית ממקומות עבודה בהם אני עצמאית כמעט לחלוטין, עם מנחות מקצועיות/מנהלות שיודעות את העבודה ומצטיינות ביחסי אנוש.

  34. עומר:

    בלונדינית” rel=”nofollow”>אהבתי 🙂

  35. עמית:

    ברור שגס הרוח עדיף. הכי גרוע זה לרחם על הבוס שלך, עדיף לשנוא אותו.

  36. דני:

    עם פסיכופטים גאונים אני מסתדר לא רע, זה פשוט דורש עור של פיל או תיחכום ביחסים איתם. מטומטם עקשן מצד שני הוא אתגר שלא תמיד כיף להענות לו.

  37. דנדוש:

    חכם ומרושע. ללא שום ספק.
    בלונדינית, איזה סיפור חדש על ארומה? (בבקשה שזה לא יהיה גרוע מספיק כדי לאלץ אותי להתפטר…)

  38. הבלונדינית הסודית:

    דנדוש, לשיקולך.

  39. עוזי הבת:

    מהדילמות היותר קשות. חבל רק שזאת דילמה תיאורטית – לרוב אתה בוחר עבודה בזכות כל החבילה, ולא בגלל הבוס, אבל האמת היא שכבר היו מקרים בהם נטשתי ראיונות עבודה בעיצומם רק כי לא יכולתי לשאת עוד את גוש הטפשות המוחלטת שמולי, או מקומות עבודה מאותה סיבה בדיוק.
    בכל מקרה, התשובה שלי היא כזאת: בעולם אידילי, במבחני אישיות או בשאלון בגלוב – אבחר כמובן בבוס גס הרוח אך החכם, שכן בשורה התחתונה בוודאי אוכל להפיק תועלת אמיתית מהשהייה במחיצתו. אלא שהלכה למעשה, כשהבוקר הקשה מפציע, השעון מעורר, ועוד יום עבודה מתחיל, אני חוששת שהתשובה היא כנראה – סטטוס קוו עם הדביל.

  40. אקס:

    קודם כל, אם הוא באמת חכם אז הוא לא גס רוח.
    דבר שני, מה בדבר מנהלת?
    ולסיום, כמובן שעדיף בוס נחמד. וגם מודע חברתית פוליטית שאוהב מוסיקה טובה והילדים שלנו באותו גיל.

    תמר, גם אני פעם העדפתי מניאקים וגאונים. אבל ליהקתי אותם לתפקיד אחר.

  41. דנדוש:

    אוי, נחמד לגלות שיש מנהלי סניפים יותר גרועים מזה שלי… שלי רק לא כ”כ טוב בעבודה שלו, לפחות הוא לא מרושע. מעניין אם בגלל זה יהיו לנו פחות לקוחות (הו גוד, האו איי הופ סו!).

  42. נו באמת:

    כמובן שהמטומטם האנושי עדיף על גס רוח מבריק.
    אנחנו חיים כבר 5 שנים עם בוס מטומטם, אבל אחלה בן אדם.
    זה בסדר. אנחנו מביאים איתנו את ה-איי.קיו מהבית.
    זה גם הפך אותו למאוד תלותי בנו, כי בפועל אנחנו מעין
    הנהלת צללים והוא לא זז בלעדנו ולא חותך שום החלטה בלי
    להתייעץ איתנו. בחיים לא שמענו אותו מרים קול או משתולל.

    הבוס הקודם שהיה גס רוח בעוצמות וגם אדם מבריק, גרם
    לנו אולקוס עם ההתפרצויות והתקפי הזעם הבלתי נשלטים שלו.
    חוכמתו לא העשירה אותי. להיפך, נוכחותו היתה מלחיצה ובלתי
    נעימה.

  43. שזיף:

    הייתי מעדיף לעבוד עם הגס רוח מאשר עם המטומטם

  44. יובל קרופיק:

    בכל מקרה, עדיף הרצל.

  45. sharper:

    אם להקיש מההוא שמאייש את משרת הבוס של המדינה, בניגוד למרבית התשובות שמעליי העם נוטה חזק לגס הרוח המטומטם.

  46. אפרסק:

    אני מעדיפה את גס הרוח החכם.
    בוס מטומטם יגרום לך לעשות את אותה עבודה פעמיים או שלוש ולהסביר לו אותה עוד עשר פעמים, בסוף לא ישאר זמן ותמצא את עצמך טוחן שעות נוספות (במשכורת גלובלית)

    עם בוס מטומטם אף פעם לא תוכל להרגיש טוב לגבי המוצר שאתה מוציא – תמיד תדע כמה החלטות מטומטמות נעשו לגבי העיצוב שלו.

    בוס מטומטם יהיה נורא נחמד אליך באופן אישי, אבל עדיין ינסה לבצע את בדיקות האיכות לפני הפיתוח, ואת האפיון בסוף.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: