מדד גאידמק

פעמים רבות העיתונאים כועסים על המעמד לו זוכה גאידמק בציבוריות הישראלית, לאופן שבו הוא כובש באלימות את השיח הציבורי באמצעות הכסף שלו. הם זועפים ומצביעים על הדרך שבה הוא קונה אהדה בכסף. העיתונאים בזים לשיטה הכל כך לא מתוחכמת, והכל כך אגרסיבית שבה הוא רוכש את דרכו לכותרות העיתונים.

העיתונאים מתלוננים ומתלוננים בצדק, אבל בפעם הבאה שבטוש יתלוננו, כדאי להדביק להם בתגובה את הקישור הזה ולהזכיר להם שמי שמרים מדד על שמו של האיש, שלא יתבכיין אחר כך על שהוא מצליח להשתלט על הציבוריות הישראלית. מה שפותח לו את הדלת אלו הם בדיוק רעיונות נפסדים מהסוג הזה שמרוממים אותו לרמה של אייקון שיש לייסד מדד על שמו.

חוסר היכולת או חוסר הרצון של אמצעי התקשורת להבין את המשמעות האידיאולוגית הרחבה של הדברים שהם עושים, מפליאה אותי בכל פעם מחדש.

16 מחשבות על “מדד גאידמק

  1. עשויה להיות למדד הזה חשיבות ציבורית מסוימת. אם נראה שהמדד יורד בעקביות, זה יכול להוכיח שמסע הקניות שלו אינו לצרכים עסקיים, כפי שהוא טוען, אלא אחרים.

  2. הבלים.
    אפשר לעקוב אחר המניות של החברות שלו גם מבלי לייסד מדד על שמו. ואם יש עדיין מישהו שחושב שגאידמק קונה עסקים לצרכים עסקיים אז הוא באמת האיש הכי תמים בעולם. שהרי ברור שאת בית”ר ירושלים לדוגמה, הוא קנה בגלל השילוב המדהים שקיים באישיותו של גאידמק: אהבה סוערת לספורט ולרווחים כתוצאה מההכנסות המדהימות של מי שמחזיק בקבוצת כדורגל. גם ההצהרה שלו להפוך את טיב-טעם לכשרה היא הצהרה עסקית קרה ולא חס וחלילה איזשהי קריצה לאיזשהו ציבור. לאאאא מה פתאום.
    מה שאתה אומר הוא שכדי לחשוף את הבלוף הכל-כך מתוחכם והסמוי מהעין יש צורך במדד על שמו של האיש.
    בתגובה, הרשה לי לצטט איש אחד שכתב פעם בראשית התגובה שלו: “הבלים”.

  3. הם לא מתבכיינים שהוא משתלט על הציבוריות הישראלית, הם מתבכיינים שהוא לא רוצה לקנות אותם.

  4. מה כבר אפשר לצפות מהכתבים של דהמרקר, שיצאו שטופי מוח מבתי הספר לכלכלה שבת”א ובירושלים? כשאתה לומד כל היום רק נוסחאות, וחושב שהעיסוק הכלכלי מנותק משאר ההקשרים החברתיים-פוליטיים – אתה בונה את מדד גאידמק, ובכך מכתיר לשלטון אדם בעל בצע כסף שאין לו דבר עם המפעל הציוני.

  5. טל, אל תעשה לעצמך חיים קלים. אף אחד בדהמרקר הוא לא שטוף מוח ורוב האנשים שעובדים שם הם אנשים אינטיליגנטיים וחושבים. התשובה נמצאת במקום אחר.

  6. זה אחד הדברים היותר מגוחכים שעשו בדה מרקר. אפשר לחשוב שאם המניות יורדות או עולות זה קשור איכשהו להגיון העסקי ברכישת החברות או משקף את אמון הציבור שבדרך כלל לא משקיע ישירות במניות.

    הדבר המגוחך הקודם שעשו שם זה שער הדולר של דה-מרקר, שבא בצירוף EULA פוטרת מאחריות שמכניסה בכיס הקטן את הEULA של מיקרוסופט.

  7. יובל,
    ההיגיון של המעשים שלו, כפי שמשתקפים מהעיתונות, ממחישים את החיבה אליו ואל אנשים שכמותו בניגוד למנהיגים הפוליטיים שלנו. הרושם שלי הוא שאנשי הכלכלה בזים באופן שיטתי למה שמריח פוליטי, ומהללים כל דבר שמריח פרטי-עסקי. מכאן החיבה אליו, לדעתי.
    וחוץ מזה אף אחד לא אמר שמי שמהלל את כלכלת השוק הוא לא אינטיליגנט. אבל יש לזה מחיר, ומדד גאידמק הוא דוגמה לכך.
    איפה התשובה נמצאת לדעתך ?

  8. יובל, דווקא אתה בתור איש תקשורת, הייתי מצפה שתבין שלא כל אנשי התקשורת אותו הדבר. מי שייסד מדד על שם גאידמק, איננו בהכרח באותו הצד כמו העיתונאי שמתלונן על כך שגאידמק קונה את המדינה.
    אבל מה שיותר חשוב, זו השאלה האם אלה שמלינים על גאידמק, לא עושים את זה כדי לבסס את מעמדו דווקא, כמי שהתקשורת עושה לו עוול? כמי ש”התנתקו מהצרכים האמיתיים של העם, בניגוד אליו?”

  9. יש ימים כאלה, שכל מה שאני מסוגלת לעשות בהם זה לתהות אם עוד מעט אני אתעורר.

  10. גם יפה שאיכשהו בכל הדיווחים (אלו שאני ראיתי לפחות) על הכשרת רשת העוף הרקוב לא הוזכר אף ברמז היותו של האיש חוגג סילבסטרים נלהב – פחות מחצי שנה אחרי שאותה תשקורת השתפכה בהתעלפות על ראוותנות המסיבה ההיא.

  11. בדה מרקר, יותר מבכל כלי אחר, מדברים בהערצה על מיליונרים. הם יכולים לפקפק במניעיו של גאידמק, אבל ייסדו מדד על שמו. טל צודק, האנשים שם משליכים הרבה פעמים את הדעות שלהם על הידיעות שהם מפרסמים וככה יוצא טקסט שאפילו לא קרוב למציאות.

    מצד שני, מה אפשר לצפות ממדיום שמקבל ההחלטות הראשי בו והאיש שמטיף מוסר לכולם נכנס מרצון ובעיניים פקוחות לניגוד עניינים שבו מצד אחד הוא העורך הכלכלי של הארץ דה מרקר ומצד שני הוא סגן המו”ל. יופי של מודל לחיקוי, אה?

  12. אף אחד לא חושב לשנייה שאולי מדובר כאן בסך הכל בסתם עוד גימיק מבית היוצר של חבורת דה-מרקר? עוד תעלול שיווקי? עוד טריק ללכידת כמה כדורי עיניים? משהו בסגנון הפוך על הפוך?

    חוץ מזה, האיש הזה הפך לאליל בקרב חלק לא מבוטל מאזרחי המדינה – לפיכך דווקא ראוי לעקוב אחרי היכולת הכלכלית שלו, כמדד לביצועים שלו. כמו שאומר אבא של השותף שלי (בתרגום חופשי מאנגלית): האם הוא שם את הכסף במקום שבו נמצא הפה שלו.

    וזה נכון לשני הכיוונים: אם יצליח בעסקיו בזירה המקומית – סימן שנקלט היטב בארצנו וניתן לו כבוד. לא יצליח בעסקים – יהא זה תמרור אזהרה לכל מעריציו.

  13. בומבאלו – אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי. כמובן שמדובר בגימיק ובתעלול שיווקי, אבל עצם העובדה שלאף אחד במרקר לא אכפת או שזה סתם לא מעניין אותם שלטריקים שיווקיים מהסוג הזה יש השפעה על דעת קהל, שהם *מייצרים* דעת קהל, היא המטרידה.
    כמובן שעיתונות ועיתונאים לא צריכים ולא יכולים כל הזמן לחשוב מה תהיה השפעתם על קהל יעד מדומיין אבל במקרה הזה מדובר בפבריקציה של מציאות שיוצרת אותה.

  14. יובל – המביא דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.
    חוצמזה, אני נשבע ביקר לי שיש הרבה אנשים במדינה שבטוחים שגאידמק עשוי כולו רוך, אהבה, ציונות וגורי כלבים. ובכלל לא צריך לבחור אותו להיות ראש הממשלה, כי דמוקרטיה זה חולשה ואנחנו צריכים מנהיג חזק.

  15. האמת שכבר שמעתי את המשפט ‘עד עכשיו דווקא אהבתי אותו, אבל אחרי שהוא לקח לנו את החזיר…’
    (כן, גם בקיבוצים יש אנשים עם מודעות פוליטית ששואפת לאפס מלמטה.

להגיב על דרומי לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: