אין כבוד לטוקבקים. מסכנים.

זו הפעם השניה שאני מתייחס בזמן האחרון לבלוג של חנן כהן, מה שאומר שהוא די מעצבן אותי.
אתמול הוא פרסם פוסט (שפורסם ביולי האחרון ב-Ynet אבל כנראה פספסתי אותו) שעוסק בטוקבקים.

מעבר לעובדה שהנושא הזה הוא כל כך 2002, מעבר לעובדה שהוא נטחן מכל כיוון שרק אפשר (כולל על ידי – אבל לפחות זה היה מזמן), משמיע כהן כמה אמירות מוזרות, שלא לומר מוזרות מאוד.

ראשית הוא מנתח את הסיבות לפופולריות של הטוקבק. הסיבה הראשונה כי זה מתאים ל”ביחד” הישראלי, לכך שאנחנו “מרגישים נוח בקבוצה”. זו כמובן אמרה ריקה שהרי הטוקבק הוא יצירה אישית לחלוטין וגם אם הוא בא בתגובה לטוקבק אחר או מתווסף לרשימת טוקבקים, אין בכך להוסיף ל”קבוצה” אלא להוסיף את דעתי אל מול כותב המאמר או להתייחס לאדם (בודד) אחר.

הסיבה השניה היא הפורומים. לדברי כהן זו “תופעה ייחודית בעוצמתה”. זו כבר בורות בהתגלמותה. עוצמתם של הפורומים בישראל אינה חזקה יותר (או פחות) מאשר עוצמתם במדינות אחרות. העובדה שכהן לא יודע לקרוא גרמנית, צרפתית, יפנית, שוודית (ואולי אפילו אנגלית), לא אומרת שאין פורומים בשפות אחרות או שהם חסרי עוצמה.

אז מה הבעיה? כהן מסביר:

הבעיה שאני רואה במנגנוני התגובות כיום היא שהתוצרים של הביטוי האישי הולכים לאיבוד כשמתפרסם המאמר הבא. המאמר הקודם, יחד עם התגובות אליו, נעלם בנבכי הארכיון.

זה כבר ממש הזוי. כהן מתייחס לכל טוקבק כאל יצירת אומנות “שהולכת לאיבוד” כשמתפרסם המאמר הבא. ככל הידוע לי, כאשר מחפשים מאמר ב-Ynet הוא צץ יחד עם התגובות. כנ”ל ב-NRG. בקיצור, מה אתה רוצה (פעם ראשונה)?

עוד כותב כהן:

התגובות נעלמות ולא מקבלות את המקום הראוי להן. הן רק הזנב של המאמרים והידיעות הרשמיים. גם הודעות בפורומים נשכחות כשהן נדחפות למטה כשמגיעים נושאים חדשים.

שמע, הזלתי דמעה. התגובות נעלמות ולא מקבלות את המקום הראוי להן. מר כהן הנכבד, אם כבר, צא ובדוק היכן יש כלי תקשורת מרכזיים בעולם (אני מדבר על מרכזיים) שמאפשרים להוסיף תגובה, כמעט כל תגובה, לכל כתבה, מאמר או ידיעה שמופיעה באתר שלהם. שתמצא תחזור אליי. חוץ מזה, גם עם הכתבות שלי אורזים דגים למחרת היום, אז מה? שמעת על ארכיון? כאמור התגובות נשלפות יחד עם הכתבות אז מה אתה רוצה (פעם שנייה). אולי כדאי שעיתון “הארץ” יפתח דף ריק, ואז אנשים יכתבו טוקבקים ואז “בזנב” יופיע המאמר. חס וחלילה שחנן לא יעלב שלא נותנים מספיק כבוד לתגובות שלו.

הטוקבקים הם חלק נפלא מהשיח שמתפתח בבלוגים (ואני חושב שהגלוב הזה הוא דוגמה מעולה לזה) ובמקומות נוספים, אבל להפוך את הטוקבקים באתרי החדשות לאיזו יצירת אומנות סינית עתיקה, שלא מקבלת את המקום הראוי לה, ויש לשמור עליה מכל משמר, זה הדבר הכי דבילי ששמעתי באחרונה. טוקבק הוא ברוב המקרים יציאה אימפולסיבית. חלקן מצוינות, חלקן מפגרות וכולן מקבלות את אותו היחס. כך גם לגבי כתבות של עיתונאים, כך גם לגבי כתבות טלוויזיה, כך גם לגבי סרטי קולנוע. או בקיצור, מה לכל הרוחות אתה רוצה (פעם שלישית).

ולבסוף, המשפט הזה של כהן:

ביקורת אחת היא על תופעת התגובות לכתבות (טוקבקים). הביקורת הזאת נכתבת בדרך כלל על ידי עיתונאים שלא אוהבים שהכתיבה של “העם” מתווספת כזנב למאמרים המלומדים שלהם ומופיעה באותו הדף

הוא דוגמה לכתיבה מתנשאת, מנופחת מחשיבות עצמית, ומתחנפת.
יכולה להיות ביקורת על טוקבקים, גם אם זה לא מתאים למר כהן.
אני מקווה שלא אכפת לו שאני אומר את זה על המאמר המלומד שלו.

נכתבו 27 תגובות לפוסט “אין כבוד לטוקבקים. מסכנים.”

  1. אחד לשעבר:

    אוהב אותך רוטר.
    סתם ככה, בגלל שאתה איש טוב.

  2. אביבה:

    סוף סוף קצת דם בין כל המכות היבשות בזמן האחרון. הבה נחזיק אצבעות שחנן לא ייצא פראייר (ושלשניכם יהיה המון זמן בסוף השבוע).

    גלוב נחמד, מוזמן לשלי.

  3. Rogel:

    I was mostly impressed by the second comment in his post. I did not lough as much for long time:)

  4. יובל:

    בועזק’ה: אתה נקניק אתה.

    אביבה: אני כבר מזמן שם 🙂

    רוגל: Indeed.

  5. ג'וני דו:

    יובל, אתה לא מבין, היא רוצה שתירשם שם לקבלת עדכונים במייל. חוץ מזה כלום לא מעניין אותה.

  6. רואה שחורות:

    אני מתנצל, אבל אני לא יכול להתאפק.

    מאמר על טוקבקים, זה כבר לא רלוונטי.
    (drumroll)

  7. פיגו:

    לא מסכים. הנושא אולי נשחק, אבל התופעה עדיין קיימת. זה שהמשתמשים המתקדמים יותר מתעלמים מטוקבקים לא אומר שכל היתר גם עושים אותו הדבר. והרעיון שלו דווקא נחמד וניתן ליישום. ויש הבדל בין תגובות בבלוגים לתגובות באתרי המדיה הראשיים – והבלוג הזה יובל הוא בדיוק “דוגמה מעולה” להבדל הזה, קרי שכאן יש קהילה לא גדולה של קבועים, לעומת הקהילות הענקיות של הארעיים בלמהנט ואנרגיה ושאר הצהובונטים.

  8. halemo:

    היה דוקטור אחד שכתב מאמר אקדמאי על טוקבקים, עם כל הציטוטים הרלוונטיים בפוטנוטס (הערות שוליים).
    http://www.isoc.org.il/magazine/magazine4_3.html

    (המאמר הנ”ל מעלה באוב כמה מאמרים ישנים בנושא טוקבקים)

  9. מוסיף:

    טוב נו, הוא קיבוצניק. ועוד מ”קיבוץ עירוני”. אז שיחשוב שטוקבקים ישנו את העולם. וגם מאמרים על טוקבקים. ועוד מאמרים על טוקבקים. ופורומים. שיהיה. הוא קיבוצניק.

  10. יובל:

    פיגו: “קהילות ענקיות” – מה בדיוק הופך אותם לקהילות? (“קבוצה” במונחיו של חנן). מדובר באוסף של אנשים, חלקו מקרי לחלוטין, חלקו אנונימי לחלוטין (כלומר שאפילו את הכינוי האנונימי שלו הוא מחליף שוב ושוב) שנקלעו לתוך מאמר אחד והגיבו לו. גם אם חלק מהתגובות ראוי ומעניין, הן נעלם לתהום הנשייה כמו המאמר עצמו.

    בעצם חנן אומר – עזבו אתכם מהטקסט. הטקסט טיפשי, חסר וממילא נכתב על ידי עיתונאים מלומדים שלא מבינים כלום. אבל התגובות, הו אילנה, אותן צריך לשמור. צריך להקים להן עמודים מיוחדים, ממוספרים ומקוטלגים שידע כל אדם שאם הוא רוצה לקרוא את תגובה מספר 178 לידיעה “ברקוביץ’: החלטתי להישאר במכבי תל-אביב”, הוא יוכל לעשות זאת!

    אני חוזר ואומר שמזמן, אבל מזמן לא שמעתי על רעיון כה אווילי.

    בקהיליה אינטימית, מצומצמת כמו גלוב יכול להיות מעניין למישהו להוציא ולקרוא את כל התגובות של אדר, של ר”ש, תומר 1.0, או פיגו. אבל להרים מנגנון כזה עבור אלפי המגיבים שהגיבו “דודו!! אתה תותח!!!” לידיעה “טופז: לא שלחתי ידיים”, נו באמת.

    ר”ש: לול. הרסת אותי

  11. מוסיף:

    לדעתי האישית, צריך לבטל את האפשרות לטוקבקים בכל אתרי החדשות. הם מפריעים, מיותרים וגסים. תנו קצת שקט כשקוראים חדשות.

    לאמיתי טוויטו יש סרטון מעולה על זה, לא? מישהו זוכר את הכתובת?

  12. מוסיף:

    יובל-

    א. אתה צודק.

    ב. כאמור, מדובר בקיבוצניק. אם אין על ידו קבוצה, הלך עליו. אפילו באינטרנט.

  13. יובל:

    אני לא בעד לבטל את הטוקבקים בכל אתרי החדשות.
    אני חושב שמודרציה היא MUST בכל הקשור אליהם אחרת זירת הטוקבק הופכת לפח אשפה מסריח. מצד שני, תמיד אפשר להקים עמוד מיוחד לכל נפחן. זה גם רעיון.

  14. מוסיף:

    המודרציה שיש היום מעודדת מאד התלהמות וגסות. זה טוב לאתרים כי זה מעצבן ומגרה אחרים להכנס ולהגיב בלי להתאמץ יותר מדי.

    אני משתדל תמיד שלא לקרוא את הטוקבקים. חבל, סתם מעלה את לחץ הדם.

  15. פיגו:

    יובל – זירת הטוקבק כבר הפכה לפח אשפה מסריח. זו המוטיבציה לדיון הזה.

  16. צחי:

    הבעיה של חנן היא לא “חשיבות התגובות”, אלא שבגלל האנונימיות והארעיות הנוכחיים, אנשים מרשים לעצמם לכתוב שטויות, קללות, ודברים מהסוג “דודו!! אתה תותח!!!”. נראה לי הגיוני שאם תגובה תחייב רישום, וכל התגובות שלך יוכלו להיראות במרוכז, רוב האנשים לא ירצו שבדף שמרכז את כל התגובות שלהם אנשים יראו (והם עצמם יראו) איזה סתומים הם. זה יוביל, ברוב המקרים, לתגובות יותר אינטיליגנטיות. התגובות לא חשובות בפני עצמן, אבל אם הן מקושרות תמיד לכותב שלהן, הוא יחשוב פעמיים מה לכתוב שם. כאשר זה יקרה, נוכל לראות גם בתגובות באתרים הגדולים דיונים קצת יותר פורים מאשר החלפות ההשמצות שיש בהרבה מקרים היום.

    חוץ מזה, כותבים “כשתמצא” ולא “שתמצא”.

  17. אביבה:

    ג’וני, מה יש? לא לכולם יש RSS!

  18. רואה שחורות:

    אני דווקא חובב טוקבקים מזוהמים. זה מחשל. אני גם רואה בזה את המקבילה המודרנית לשיחה עם נהג מונית שתמיד, משום מה, מייצג את “דעת הרחוב”. אחרי שחופרים בסחי מספיק זמן, מזהים טרנדים. דוגמה קלאסית היא האנשים שכותבים “סמולנים” והאנשים שמתקנים אותם. מן הסתם כבר יש כאלה שחושבים שככה באמת כותבים. דוגמה נוספת – אנשים שמחליפים בין “עם” ו-“אם”. אם זה עקבי, אני יכול להבין – סתם מישהו שלא קרא ספר בחיים. אבל יש כאלה שפשוט מחליפים באקראי, לפעמים באותו משפט! זה מעבר לבינתי. ואל תגידו לי דיסלקטים – האחוז פשוט גבוה מדי.
    לקיצור העניין אני אומר רק שהטוקבק חשוב בעיני בעיקר כחלק ממארג. אי אפשר לייחס חשיבות גדולה מדי לתגובה ספציפית (במיוחד אלה שהם רק כותרת ללא תוכן), אבל בכמויות גדולות אפשר להתחיל לקבל מהן תמונה כלשהי. מה שצריך זה לא מנוע חיפוש וארכיון, אלא מערכת בינה מלאכותית שמסיקה מסקנות ממאסות של טקסט. הצעה לדוקטורט, מישהו?

  19. שי פישר:

    הסתכל סביבך, שליש מהאוכלוסיה הצעירה טוענת לדיסלקציה.

  20. מוסיף:

    ר”ש- מה שאתה מציע זו מערכת של כריית מידע עם יכולות של ניתוח טקסטים. אני כבר מתישב על הנוטפד לשרבט איזה קוד. מישהו נרשם לגירסת בטא?

  21. דן גולדנבלט:

    אני גם חסיד גדול של טוקבקים. אני חלק ממפלגה שהחליטה להעלות את הרף ולאפשר טוקבקים לכל אייטם במופיע באתר מפלגתי/פוליטי. אני מקווה שזה, יחד עם האפשרות שאנחנו נותנים לאנשים הרשומים באתר לפתוח בלוגים, יאפשר לנו קשר בלתי אמצעי ורציף עם הציבור ושדיונים שילכו ויתפתחו באתר יהפכו להיות חלק מעמדות/מצע/עשיית המפלגה.

    אגב, לא רק שלכולם אין RSS אלא שמדובר ב 82% לפי מגאזין דהמרקר.

  22. נטע:

    בסדר, אבל מה הוציא ממך כל כך הרבה אמוציות? (כולל “דביל” ושאר פנינים)

  23. 2500 (מעתה-הניק הרשמי שלי):

    נטע, אולי יובל פליט קיבוץ וניצול לינה משותפת?

  24. יובל:

    נטע, אני מקווה שאת יודעת להפריד בין “רעיון דבילי” לבין “דביל”.
    חנן בכלל לא דביל. הרעיון שהוא העלה – דבילי.
    יש מבין?

  25. חנן כהן:

    כבוד הוא לי שאני מצליח להרגיז אותך.

    אבל אתה פשוט טועה. וזאת לא הפעם הראשונה שאתה עושה את זה.

  26. חנן כהן:

    וחוצמזה, הכל עובר עליך וקקה בידיך.

  27. יובל:

    בהחלט. השתכנעתי לגמרי.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: