לפני כשבועיים סיפרתי שהצטרפתי לאיגוד האינטרנט ואתמול התקיימה האסיפה השנתית של האיגוד. האסיפה החלה בשלוש רק כדי לדחות אותה לשעה ארבע (על פי התקנון כמובן) מכיוון שלא הגיע מניין האנשים הנדרש לקיום אסיפה שנתית. אני מעריך שכ-70-80 איש הגיעו לאסיפה השנתית במה שהוגדר כאסיפה השנתית הגדולה בתולדות איגוד האינטרנט הישראלי.

החלק הראשון של אסיפת האיגוד התנהל בדמותו של הארגון: בחוסר תכליתיות מוחלט. הוא והמחיש מדוע במשך כל כך הרבה שנים אף אחד לא התעניין בו. שני הדוברים המרכזיים, רימון לוי (נשיא האיגוד), ודורון שקמוני (מי שהיה נשיא האיגוד), הבהירו כי הרצאתם תהיה ארוכה ומפורטת מהרגיל בשל הופעתם של חברים חדשים שהצטרפו לאיגוד. לאחר כן פצחו בהרצאה טרחנית וחסרת כל פשר. רימון לוי הקריא סעיפים מהתקנון שכל אחד יכול לקרוא, ודורון שקמוני נשא הרצאה משמימה וחסרת כל פשר על דומיינים. כך, במשך קרוב לשעתיים וחצי, הצליחו השניים להתיש את 30 המצטרפים החדשים שטרחו להגיע לאסיפה. באופן לא מפתיע, כמחציתם התפוגג עד השעה שבע בערב.

כאשר מישהו הציע שבשנה הבאה, במקום לקרוא את התקנון ולהרצות על תקן HTML5 החדש, יעלו את הטקסט לאתר האינטרנט של האיגוד ומי שירצה יוכל לעיין בו, התקבלה ההצעה בהתלהבות והוחלט על המקום שהחברים יבחנו את יישומה. בשנה הבאה. עוד עלתה השאלה מדוע האיגוד באספתו השנתית מתמקד בהצגת סיכום פעילותו בשנה שעברה (2008) אך לא מזכיר במילה מהו תקציבו בשנת 2009 (שלא לדבר על 2010). גם הערה זו נרשמה וכנראה ידונו בה במהלך החודשים הקרובים.

בשבע ועשרה, אחרי הפסקה קצרה, הסתבר שנותרו פחות מ-50 משתתפים באסיפה השנתית הגדולה בתולדות האיגוד ואז החלו לדון על שינויי התקנון. בשלב הזה, אפילו אני כבר הייתי צריך לחזור הביתה (אסיפת הורים) ולכן עזבתי את המקום יחד עם עורך "הארץ", דב אלפון שהעיר ביובש "כבר ראיתי נסיונות פוטש מוצלחים יותר".

אז מה למדתי?

למדתי שבסך הכל יש באיגוד אנשים שאינם מעוניינים לגרום נזק לאינטרנט בישראל. הם משקיעים מזמנם וממרצם ועושים זאת בהתנדבות. במילים אחרות, לא למדתי שום דבר חדש. עוד למדתי שבאיגוד מתקשים להצביע על משהו תכליתי אחד שהאיגוד עשה בשנים האחרונות. האיגוד מתמחה ב"לבדוק", "לשקול", "לבחון" ובעיקר "לקדם". המילים האלו ממחישות שהאיגוד מתמחה באפיון פעולתו במונחים של חוסר תכליתיות פשוט מכיוון שזה ארגון לא תכליתי. כאשר משהו כבר קורה הוא קורה אחרי שנים של "בחינה". מהעבר השני, לא חסרות בדיחות: הטענה של איגוד האינטרנט שהוא "מקדם את התרבות הדיגיטלית בישראל", היא בהחלט שעשוע הגון לשעת בין ערביים.

זה לא שאפשר לבוא בטענות, אחרי הכל כולם נותנים מזמנם ואף אחד שם לא מובטל בחיים שמחוץ לאיגוד האינטרנט. אולי אם כך, שווה לשקול לתת למישהו כסף כדי שיקדיש את מלוא מרצו וזמנו לטובת העניין.

בנוסף, למדתי שהנהלת האיגוד החליטה על דעת עצמה שהיא לא מוכנה לספר, גם לא לחברי האיגוד, מדוע האיגוד גובה את הסכום שהוא גובה על דומיינים ("אנחנו נעשה בדיקה") ובשום אופן לא מוכן למסור כמה כסף הוא גובה מרשמיי הדומיינים ("אם נספר, כל השיטה תקרוס").

לא הייתי כאן בשנות ה-50' וה-60' אבל אני מוכן לשים את ראשי, שהאסיפה השנתית של איגוד האינטרנט הישראלי דומה שתי טיפות מים לאסיפה השנתית של סניף מפא"י ביבניאל: אנשים טובים, שנותנים מזמנם לטובת מטרה ראויה, מעדיפים הרצאה טרחנית, משעממת ומרדימה על פני דיון מהיר, תכליתי וממוקד בשאלות שעל הפרק, תוך הצבת מטרות ברורות ובהירות. אחרי הכל, יש פה הרבה חדשים ואולי הם לא יודעים מה עשה הסניף מאז שהוקם על ידי מייסדי יבניאל באוקטובר 1901.