עבודת האלילים החדשה: “חברתיות”

“יש לכם אפס פרטיות”, אמר כבר בשנת 1999 מי שהיה מנכ”ל סאן מיקרוסיסטמס, סקוט מק’נילי והוסיף “get over it”. ואכן, הקונספט של “פרטיות” עבר שינויים דרמטיים בעשור האחרון. מה שבעבר היו אירועים פרטיים הם היום תיוג של תמונה בפייסבוק; מה שנחשב מידע אישי הוא בסך הכל עוד טוויט בטוויטר.

ובכל זאת, נראה שאין גבול ליצירתיות האנושית בכל הקשור לביטול מוחלט של הפרטיות לטובת הסגידה המזויפת והמטופשת לאל החדש: “החברתיות”.

שירות חדש מדגים באופן מבריק, מגוחך וקיצוני לאן הגענו. המדובר הוא בשירות Blippy, עליו קראתי, בין השאר, כאן, שמציע לכל אחד ואחד מאיתנו, להפוך את המידע שמופיע בכרטיס האשראי שלו לציבורי. לא, אין המדובר במספר כרטיס האשראי (זה מין הסתם יגיע בגרסה הבאה) אלא במידע שעוסק בשאלה: מה קנית עכשיו?

כך זה עובד:

אתם הופכים את כרטיס האשראי שלכם לציבורי ונותנים ל-Blippy גישה אליו. לאחר מכן אתם מוסיפים חברים שאתם משוכנעים שירצו לדעת מתי קניתם שניצל, איפה קניתם שניצל, ובכמה כסף קניתם שניצל. באופן זה, בכל פעם שאתם מבצעים קניה באמצעות כרטיס האשראי שלכם, החברים שלכם מקבלים על כך הודעה: “רוחמה קנתה נייר טואלט ב-19.90 שקל”. הרציונאליזציה לשירות האולטרה-מופרך הזה היא שבכך אתה יכול לעזור לחברים שלך להגיע למבצעים טובים יותר (“היי, בדיוק גם אני רציתי לקנות נייר טואלט אבל אני עומד לשלם עליו 21.90! אני חייב ליצור קשר עם רוחמה ולברר איך היא השיגה את המבצע המטורף הזה!”) שלא לדבר על כך שזה כיף, זה כיף לספר לחברים שלך מה בדיוק קנית!

ובכל זאת, בכל הכיף הזה, יש בעיה קטנה. הבעיה היא שאתה לא יכול לומר ל-Blippy את הרכישה הזו, כלומר את ה”ויברטור ‘השטן השחור’ בעל חמש מהירויות ועמיד במים” – את זה אל תשתף עם החברים שלי. אז מה עושים? אין בעיה. עושים עוד כרטיס אשראי כך שיהיו לכם שניים: האחד פרטי והשני ציבורי. אתם קונים את המוצרים שאתם רוצים לשתף באמצעות כרטיס האשראי הציבורי ואת הקניות הפרטיות באמצעות הכרטיס הפרטי.

אידאל ה”חברתיות” שנפגש עם אידיאל ה”שיתוף” הופכים במהירות רבה לעבודת אלילים של ממש. אני לא יודע מה אתכם אבל אני רואה את זה בכל פינה. Blippy, למרבה הצער, הוא רק דוגמה.

נכתבו 28 תגובות לפוסט “עבודת האלילים החדשה: “חברתיות””

  1. תמר:

    “השטן השחור” לא שווה את הכסף. חבל שלא שאלת בפייסבוק לפני שקנית.

  2. תומר:

    הצעד הזה נובע באופן טבעי מכך שממילא אני מה שאני קונה. איך עוד אגדיר את עצמי, אם לא על פי אוסף תוויות הלוגו של מוצריי מחד, ותכיפות הרכישות שלי אותם מאידך? זה אני! הבעיה היא שאם אני קונה משהו ואף אחד לא שם לב, התפספס המימד הציבוריי בבניית הזהות שלי, שהוא כמובן חשוב מאוד. על זאת בא הפיתוח הגאוני הזה לתת מענה.

  3. עמיר:

    כן, זה מופרך. ואידיוטי.
    אבל בדיוק באותה המידה בה אנשים מדווחים בטוויטר שלהם מה הם אוכלים ומתי, אם בא להם שוקולד או סיגריה או שהם סתם סרוחים באיזה בית קפה.
    אז בליפי זה עוד מאותו הדבר, בטכניקה קצת שונה.

  4. עומר:

    הדבר המטריד בטרנד הזה הוא האמת הנושבת בעורפנו שאנשים יודעים שמישהו פוגע להם בפרטיות רק כשאומרים להם את זה ולא לפני כן. אנשים ישתמשו ב-Blippy, למרות השם המפגר, כי הם לא מבינים שהם חושפים את עצמם לפגיעה.

    פינת הניטפיק: צ”ל “אני חייב ליצור קשר עם רוחמה”.

  5. כפור:

    כל מילה מלמיליאן.
    ראוי להזכיר גם את אותם אנשים שמצדיקים את השירותים מסוג זה בטענה: “אם אתה לא פושע ואין לך מה להסתיר, מה איכפת לך?”. צריך לרשום אותם אוטומטית לכל אפליקציה שכזו, ולראות תוך כמה זמן הם משנים את דעתם.

  6. עידן:

    אה… אני שאלה בקשר לשטן השחור. בדקת את ענין העמידות למים? לא, אני פשוט בודק בשביל, אה, חבר שלי, כן? הוא, אה, ניסה לשחות אתו, ומאז עושה לו בעיות.

    תודה.

  7. מרמיט:

    “אני קונה משמע אני קיים משמע אני עושה את הדבר הנכון”
    (שם, שם)
    http://www.youtube.com/watch?v=9IRQxEpUOMU

    החברתיות היא רק אליל אחד, הר דוקטור. השירות מעורר הפלצות הזה סוגד הרי גם לאליל השופינג האימתני, הידוע כמזור לכל צרה וקושי, שבכוחו להפוך אדם לאזרח השוק הגלובלי, להעניק לו מעמד וכבוד ויקר. להגדיר את זהותו.
    השירות החדש יאפשר סופסוף הפרדה נוחה בין האלפא והאפסילון, בין יחידי הסגולה שקונים נייר טואלט מבושם, רב-שכבתי ומלטף עם כלכלבים קטנים, לבין הפלבאים שקונים נייר זכוכית בחצי חינם.

    עכשיו תוכל לדעת אצל מי עדיף לבקר!

    אכן, הבלופי הזה הוא רק דוגמה, אבל דוגמה כל כך קולעת בחרת… אינספור רבדים של גועל אפשר למצוא בדבר הזה.

  8. אורית:

    הו! סוף סוף סטארט-אפ שלא צריך להתאמץ על מודל רווח: כרטיס האשראי של המשתמש בידיו.

  9. עמית:

    יש לי הרגשה חזקה, או אולי תקווה סמויה, שמדובר בבדיחה צינית…

  10. החגב עומד יציב:

    הצעד האחרון כמובן הוא לחבר את המוח שלי ישירות לאינטרנט, ככה שגם המחשבות של יהפכו לחברתיות. כן גם התהיות שלי על האם גופי הוא כלב או משהו אחר.

  11. רועי:

    אני חושב כבר הרבה זמן לפתוח חשבון טוויטר שבו אני אעדכן כל יום על יציאה (פעולת מעיים WISE), ועכשיו התוכנית בוטלה, כי מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

  12. דנדוש:

    מה עם לפתוח שירות שמתחבר לי לכרטיס צילום?
    ככה אנשים יראו גם כמה אני אינטלגנטית וגם כמה זכויות יוצרים מופרות באקדמיה על בסיס יומי….

  13. טל:

    תודו שאתם מחכים בקוצר רוח לסיפור על אותו זוג שהתגרש מכיוון שהאישה ראתה בפלופלי שהבעל קנה את השטן השחור אבל לא את השטן השחור עצמו.
    כמו כל דבר ברשת ובכלל, אנשים לא באמת מעונינים לפרסם את הכל על עצמם אלא רק מה שהם חושבים שיפעל לטובתם. גם אותם אלו שמפרסמים כל פיפס שהם עשו בטוויטר לא באמת חושבים על טובת הכלל והמידע החופשי אלא פשוט חושבים (בטעות כמובן) שזה עושה אותם יותר קולים.
    אני יכול לדמיין אנשים שיחזיקו כרטיס לרכישות יצוגיות וכרטיס לקניות בחצי חינם. לא נורא שידעו על השטן השחור אבל שלא יחשבו שהם, רחמנא ליצלן, חסכנים או משהו כזה. מסכנים.
    וגם, מה שכפור אמר.

  14. נעמה:

    זה באמת קיצוני ומופרך. אולי בכלל יוזמה של חברות האשראי, שכל אחד ינפיק עוד אחד. אני הייתי יותר מודאגת מהמאמר הזה ומהתבטאויות של אנשים יותר רציניים (בקטע האחרון, “מי צריך פרטיות”) לא רק לגבי המגמה של צמצום ואף ביטול הפרטיות שמביאות אתן הרשתות החברתיות, אלא לזה שזה בכלל חיובי ונפלא.

  15. אורן:

    הסטארט אפ הזה אמנם לוקח צעד אחד קדימה את החשיפה שלנו בפומבי, אבל לחברות האשראי עצמן יש כבר את הנתונים האלו, וכמובן שהן עושות בהם שימוש לפרסומות ממוקדות. מי שקורא את העלונים שהוא מקבל הביתה / נרשם בטעות לשירות דואר זבל של כרטיס האשראי שלו, כבר יכול לראות את זה בהצעות שהוא מקבל לקנייה (מה שקרוי בטעות “מבצעים”). ואני גם שמעתי סיפורים על שימושים יותר אקזוטיים בנתונים האלו כדי למצוא טרנדים, או מובילים חברתיים (אנשים שקונים דברים לפני שהם הופכים פופולריים, למשל).

  16. יובל:

    נעמה (14): תודה על הקישור. לא ראיתי אותו כאשר הוא פורסם. אני מבין ממה את מודאגת. מצד שני, את יודעת, את מודרניסטית וכולנו צריכים שאשר עידן יראה לנו את הדרך.

  17. אריאל:

    בעצם השימוש בכרטיס אשראי ויתרתה/ת על פרטיות

  18. יובל:

    אריאל (17): טיעון מבריק. טוב שלא טענת שבזה שנולדתי ויתרתי על פרטיות.

  19. רונית:

    תומר – כמה מדכא מה שכתבת בתגובתך… ונכון.

  20. נדב:

    אכן טירוף כל מה שקורה עם ה”שיתוף”.
    דרך אגב, יובל – במיוחד בשבילך – שמעתי על שירות חדש שיורה לך בלפטופ כדי לקדם לך את הבלוג.

  21. רססן:

    אידיאל ה”חברתיות” + אידיאל ה”שיתוף” = קיבוץ?

  22. השטן השחור:

    תפסיקו ללכלך עליי, אני בכלל יותר טוב עם גברים

  23. החגב עומד יציב:

    “פרטיות היא תופעה מודרניסטית”

    גם אנושיות זו תופעה מודרניסטית. מודרניסטים טיפשים שכמותכם, רציתם להישאר עם הכבוד העצמי שלכם? גם כבוד עצמי זו תופעה שפוקו וניטשה לא חוו אותה, אז אל תחוו אותה בעצמכם.
    נדמה לי שזה היה רבי נחמן מברסלב שאמר שבדור שלנו, מי שילבש פחות יהיה מכובד יותר(אל תתפסו אותי במילה לא זוכר את הציטוט המדויק), מדהים כמה זה מתחבר לחשיפה העצמית האובססיווית הזאת, וכמה זה מתגשם כל יום במציאות שלנו(מודרניסטית או לא).
    אני חושב שגם עליתי על השטנץ של אשר עידן, הוא ברוטליסט- כלומר הוא מוכן להצדיק כל דבר מכוער בעולם, כל עוד הוא יכול להנגיד אותו לאיזה רעיון שהוא קורא לו “מודרניסטי”, ולדבר בשם היידיגר או מקלוהן או פוקו.

  24. דניאל:

    מישהו חיבר מכשיר למדידת לחץ מתחת למיטה של חבריו שזה עתה התחתנו, שמדווח בטוויטר על כל פעם בה הם מקיימים את מצוות פרו ורבו, משך המעשה וציון.

    הקטע שעד 2:00
    http://www.youtube.com/watch?v=H2X3OsA7X0s&feature=sub

    זה כבר מעבר לאבסורד
    http://twitter.com/newlywedsontjob

  25. nir.exe:

    רשת חברתית זה כמו הקריקטורה בכמה מסגרות על בחור שעומד במסדרון (בית מלון או משהו כזה) ומציץ דרך חור מנעול לבחורה חצי עירומה. פתאום הבחורה פותחת את הדלת מושכת אותו פנימה ומול עיניו הנדהמות מתפשטת לגמרי, הבחור בתגובה מסתובב חזרה לדלת וממשיך להציץ החוצה..

  26. FWD » ארכיון » אזהרה: לא ללחוץ או לענות על מיילים מ-Infoaxe או FeedShare:

    […] זה של רשת חברתית אחרת, שיובל דרור הצביע עליה.במקרה של הרשת מן הגלוב, מדובר במשהו שנראה כמו מתיחה של ה-Onion – רשת שתדווח […]

  27. האימפרטיב הקטגורי החדש: שתף! | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] חצי שנה מאז פרסמתי את הפוסט הזה אשר עסק בשירות Blippy, המאפשר לגולשים לשתף גולשים אחרים […]

  28. הפתעה: Blippy נסגר | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] לפני שנה וחצי כתבתי על אתר אינטרנט חדש, Blippy, שמזמין אנשים להעביר את מספר כרטיס האשראי שלהם לרשות האתר, לא כדי שזה יגבה מהם כסף (חלילה), אלא כדי לאפשר לחבריהם לעקוב בזמן אמת אחר הרכישות של בעל הכרטיס: בכל פעם שבעל הכרטיס מבצע רכישה איפשהו, רשימת העוקבים אחריו תקבל הודעה שתדווח על הרכישה. הייתי משוכנע שהשירות הזה ייעלם ואולם בחלוף חצי שנה הוא עדיין היה איתנו. […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: