יום בירדן

הייתי בירדן לצרכי עבודה. הכתבה בקרוב.
הייתי בירדן ל-24 שעות והייתי את כל השעות האלו בבית מלון על הגדה המזרחית (זו שלנו וזו לא) של ים-המלח. אי לכך התובנות יהיו קצרות ולא מי יודע מה מעמיקות. והרי הן לפניכם:

1. ל-9 מבין 10 ירדנים יש שפם (גברים! הכוונה לגברים, כן?)

2. 10 מבין 10 ירדנים מעשנים. הם מעשנים בכל מקום, בכל פינה. הם לא שמעו על העניין הזה של מקום ציבורי וכל הבולשיט הזה. גם לא על סרטן. מעשנים כאילו אין מחר.

3. הפרסומות בטלוויזיה הירדניות דומות דימיון מבהיל לפרסומות אצלנו. המורה עם החיוך שמוכרת משחת שיניים, הנשים שמנענענות בשיערן כדי למכור שמפו, הילדים שפותחים פחית שתיה ומקבלים אנרגיה – הפרסום המבחיל הזה לגמרי השתלט על הממלכה ההאשמית. מצד שני, בהרבה מאוד פרסומות יש גמלים.

4. מי שמגיע עם טלפון סלולארי (סלקום ואוראנג') לירדן יגלה, שככל הנראה, אין הסכמי נדידה בין החברות הישראליות לירדניות. כתוצאה מכך לא ניתן "להירשם" לחברה ירדנית בשיטת היהודי-הנודד-עם-שבב-ה-GSM. הדרך היחידה להתקשר באמצעות טלפון סלולארי, היא לעמוד על רגל אחת, להרים יד שמחזיקה באטב לאויר, לכוון לאיזה הר ולקוות שאיזה הד של תא סלולארי יגיע מישראל ויאפשר לך להתקשר מירדן לישראל על חשבון סלקום. זה עובד אבל ממש לזמן קצר. מעולם לא ייחלתי לאנטנה בתוך דוד שמש כמו ב-24 השעות האלו.

2 מחשבות על “יום בירדן

  1. מעניין אותי לראות את הדיבוב לוורטרס אורגינל בירדנית שוטפת.
    ואל תשכח שיש את חוק שימור הסרטן: אם לא למות מקרינה, אז לפחות מפחמת הראות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *