חילונים, התעוררו!

ביום ראשון הקרוב, ה-14.2 יתקיים “יום המשפחה” (לשעבר “יום האם”). עו”ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ”לית ארגון משפחה חדשה, שלחה אל הגלוב טקסט, שבעוד שהוא אידיאולוגי ונכתב מהפוזיציה, כדאי לעצור לרגע, ולקרוא אותו. הנה הוא לפניכם.

***

התיאור המדויק ביותר של החברה הישראלית הוא מה שקורה לנו כאן בימים אלו ממש; מי שנתקל בסיפור גניבת הגופה על ידי המון חרדי, בניסיונות להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, הפגנות השבת מול מפעל אינטל בירושלים והתרפסות המדינה מול קווי ההפרדה באוטובוסים בין נשים לגברים באזורים חרדיים, מי שראה את כל אלה ולא חיבר בין האירועים, צריך לפקוח את עיניו לרווחה.

אל תטעו, מדובר בקמפיין חרדי מתוזמן ומתוזמר היטב, קמפיין שמטרתו לפגוע בחופש הבחירה של כולנו. קמפיין שנועד למוסס את הדמוקרטיה ואת שלטון החוק בדרך למדינה חשוכה ונחשלת. הקשר בין כל אלה לבין יהדות מקרי בהחלט. אין טיפת צדק יהודי או מוסר יהודי באפליית נשים בתחבורה הציבורית, אין שום אלמנט של אתיקה יהודית בגניבת גופה על מנת למנוע מאנשי החוק לבצע את עבודתם בכדי להגיע לאמת. אך ורק הפגנת שרירים צינית ומתריסה.

אבל הקמפיין הזה לא פועל בריק, הוא מנצל את החשש הקמאי וחסר הביסוס שטמון אצל יהודים רבים, שמא יש משהו בדת הזו, חשש מהכישוף והסוד הזה, מהלא נודע. אבל אין שם דבר מלבד פוליטיקה במובן הכי פרימיטיבי וציני שיש. פוליטיקה ותו לא. פוליטיקה שכל ייעודה לפגוע בחופש של כולנו בדרך לשלטון של אנשי דת. יהדות היא מוסר, תרבות , דרך חיים, כל אלה לא קשורים למה שמתחולל באותו קמפיין חרדי מתוזמן. במקום לעסוק בבניית יסודות חברתיים איתנים של חברה מגובשת מוסרית אנחנו מכלים את עצמנו מבפנים, עלי ידי פילוג, שוביניזם ודעות קדומות וחשוכות. לא מדובר כאן בויכוח פילוסופי על יהדות ומוסר אלא בויכוח על שליטה פוליטית גרידא.

דווקא כאשר זה קורה, חשוב שנזכור שיש לנו את האפשרות למנוע מהאלמנטים הפוליטיים החשוכים האלה, להשתלט על חיינו. המהפכה הזו, השינוי הזה לא דורשים מאיתנו אלא לבחור, פשוט לבחור. המהפכה הזו מתחילה בבית שלנו, במשפחה. היא אומנם לא דורשת מאיתנו לצאת לכיכרות אבל היא מהפכנית ומטלטלת יותר מכל מאבק חברתי אחר.

אין כמו יום המשפחה להעלות על נס את המהפכה החשובה של דורנו, המהפכה המשפחתית, שצועדת במלוא עוצמתה וכל מי שמחליט לבחור הוא חלק ממנה. באורח פרדוקסאלי הפכה הדרך החרדית, גם לחילונים גמורים, לברירת המחדל בכל הנוגע לענייני הזוגיות והנישואין. התפקיד שלנו הוא לשנות את ברירת המחדל הזו למען הדורות הבאים. אף אחד לא מבקש לבטל את הדת, פשוט לשחרר אותנו מכבליה. לאפשר אופציה אחרת, אלטרנטיבה למי שלא מוכן לאזוק את עצמו בכבלי הרבנות.

בשנים האחרונות נוצרה ההזדמנות הזו, האלטרנטיבה המהפכנית אך הטריוויאלית כל כך, לתת לכל אדם לבחור את הדרך שלו לזוגיות, להורות, למשפחה. דווקא ביום המשפחה אנחנו צריכים לציין את החופש למשפחה, את הזכות שיש לכל אדם להקים תא משפחתי על פי תפיסתו. יום המשפחה הוא יום של חירות אנושית בסיסית. לאף אחד אין את הזכות להפקיע את החירות הזו, בטח שלא לקחת עליה מונופול בשום צורה ובשום אופן.

נכתבו 38 תגובות לפוסט “חילונים, התעוררו!”

  1. b:

    בעוד אני מזדהה לחלוטין עם הכתוב, אני עדיין מנסה להבין מה אני אמור לעשות עם זה. אני מבין שישנה קריאה – אבל לא מבין אותה. איך בדיוק אני אמור “דווקא ביום המשפחה אנחנו צריכים לציין את החופש למשפחה, את הזכות שיש לכל אדם להקים תא משפחתי על פי תפיסתו.”?

    מה אם אני אדם ממוצע, שרוצה לחיות עם אישה אחת ולגדל את ילדי? איך אני אמור למחות?

  2. איתן גנור:

    החילונים בתרדמת מאז שנטשו את שינוי/חץ
    שינוי צברה את כוחה כאשר החילונים הרגישו שהם בלחץ הכפייה הדתית.
    קצת הצלחות היו לה, ותחושת הלחץ פחתה, ועם זאת פחתה הרגשת הצורך במפלגה שעיקרה ליברליות/דמוקרטיה.
    הזמן עושה את שלו, ותחושת הכל-יכול אצל החרדים מתפתחת ואיתה שלל הדרישות, שכרגיל המפלגות המובילות (ליכוד/קדימה, ובעבר העבודה) נכנעות להן למען הרכבת קואליציה, נוכחית או עתידית.

    השאלה היא כמה זמן יעבור, ומה עוד יקרה, עד (ואם) שיצטבר מספיק לחץ שיגרום להקמת מפלגה ליברלית לוחמנית.

    (גילוי נאות – הכותב היה חבר מועצת שינוי)

  3. רוני רוזמן:

    הכל נכון ויפה. ואולם הבעיה היא, לדעתי, אינה הכפייה. כי מרבית החילונים הנישאים בטקס אורתודוקסי בוחרים בכך ומעדיפים זאת, בדעה צלולה ומתוך בחירה מלאה (עד כמה שהדבר הזה קיים). הבעיה היא בשילוב של מיתוסים, דעות קדומות, שמרנות, חינוך פטריארכלי ובורות שגורמים לאנשים – ולנשים בפרט – לחוש שאם לא יקבלו את החותמת של הרבנות הם פגומים, נישואיהם לא שלמים, ועל ילדיהם תצל עננה נצחית. דווקא החילונים, באורח פרדוקסלי, רואים בנישואים הדתיים מעין תעודת הכשר לה ייחלו כל חייהם. נשים לא מוצאות בטקסים האלטרנטיביים את הביטחון הפרטי והאישור החברתי שהן זקוקות להם וגברים חשים שגבריותם נפגעת אם אינם מממשים את זכויות היתר שחתונה יהודית מעניקה להם. זוהי האמת העצובה. ולכן, כמו בכל דבר, גם פה יש להתחיל מלמטה – בחינוך, בשינוי הלך רוח – ומשם להמשיך לחקיקה.

  4. יובל:

    איתן (2): אם אתה חושב ששינוי נכשלה והתאיידה בגלל “קצת ההצלחות שלה” הרי שאתה מבצע שכתוב מפואר של ההיסטוריה. שינוי נעלמה לא בגלל ההצלחות שלה אלא בגלל סיבות אחרות לגמרי.

  5. ליז בצ'ינס:

    רוני, האם יש סקרים או סטטיסטיקות שתומכות בקישקוש שלך?
    נשים לא מרגישות ביטחון בלי החותמת של הרבנות? גברים חשים שגבריותם נפגעת אם אינם מממשים את זכויות היתר שחתונה יהודית מעניקה להם? סליחה?! אני פשוט מנסה להבין על סמך מה לעזאזל אתה מבסס את טענותיך?
    הסיבה שבגללה רוב האנשים מתחתנים ברבנות היא הרבה יותר פשוטה. זהו המוסד היחיד בארץ שדרכו אפשר להתחתן ולקבל הכרה בכך שבני הזוג נשואים. האופציה האלטרנטיבית היחידה לחתונה רבנית היא חתונה אזרחית שבשבילה צריך לטוס לחו”ל, ומה לעשות שלא כל זוג יכול להרשות לעצמו לעשות זאת.
    בבית שלי גדלנו עם חינוך מסורתי רפורמי. אחותי התחתנה עם רב רפורמי והנישואים שלה לא מוכרים ברבנות. מתישהו היא ובעלה יצטרכו לקיים חתונה אזרחית או רבנית על מנת שהמדינה תכיר בנישואיהם, אבל הסיבות היחידות שבשבילן הם בכלל צריכים שהמדינה תכיר בהם הינן בירוקרטיות גרידא. מבחינתם ומבחינת החברה הם נשואים מכל בחינה אפשרית. ולא, הגבריות של בעלה לא נפגעה והביטחון שלה בסדר גמור, תודה.
    סורי, אבל מרבית הזוגות שאני מכירה שהתחתנו בטקס אורתודוקסי אמנם עשו זאת בדעה צלולה, אך ממש לא בלב שלם ולא מתוך בחירה מלאה, גם לא בגלל דעות קדומות, מיתוסים, שמרנות או בורות, אלא רק כהכרח שנוצר מכך שהדת שולטת במוסד הנישואים.

  6. משפחה חדשה:

    היי b, המחאה שלך צריכה לבוא לידי ביטוי על ידי תמיכה, הצטרפות ואולי תרומה לארגונים המציעים אלטרנטיבה לרבנות. ישראל רחוקה מאוד מלאפשר את הזכות לתא משפחתי לכל אדם. ארגון משפחה חדשה הוא ארגון החורט על דגלו את הזכות הזו. המחאה שלך כאמור יכולה לבוא לידי ביטוי בהשמעת קול, תמיכה והצטרפות למי שרוצים לשנות את המצב הקיים בישראל.

  7. דני ליבליך:

    b שלום!

    גם אני אדם ממוצע שחי עם אישה אחת ומתכוון לגדל איתה את ילדיי. ועדיין, זה לא דחף אותי מעולם לזרועות הרבנות. אני ובת-זוגי רואים עצמנו כנשואים מתוקף חוזה זוגיות שעליו חתמנו ב”משפחה חדשה” – לא צריך את הרבנות בשביל זה. כשאבי נפטר, הוא נקבר בטקס אזרחי, ללא רב שיישא תפילות – לא צריך בשביל זה את ה”חברה קדישא”.

    עד היום לא נתקלתי בשום “סיבות ביורוקרטיות” שבגללן אני זקוק להכרה של המדינה בנישואיי – אבל גם אם אתקל, כידועים בציבור יש לי ולבת זוגי פחות או יותר את כל הזכויות שיש לזוג נשוי.

    הפתרון לנסיון הדתי להכפיף אותנו לנורמות שלהם בנושאי נישואין צריך להיות פשוט הצבעה ברגליים: אם אף אחד מאיתנו לא יתחתן ברבנות, לגוף הזה לא תהיה השפעה על דמות הנישואין בארץ, והם יהיו שוויוניים – בדיוק כמו שכולנו רוצים. אז גם אם יש איזה קרוב משפחה מסורתי שיעקם קצת את האף – תישארו נאמנים לעקרונות החילוניים שלכם, ואל תתחתנו ברבנות.

    ולגבי הקמת מפלגה ליברלית לוחמנית, איתן – מהפה שלך לאוזן של אלוהים…

  8. רוני רוזמן:

    תשובה לליז בצ’ינס: ראשית, תודה על תגובתך, אף שלא טרחת לשמור על תרבות דיון. אני אעשה זאת עבור שנינו. הדברים שכתבת מאשרים בדיוק את מה שכתבתי. את מציינת שאחותך תצטרך לקיים חתונה כדי שהמדינה תכיר בנישואיה. מדוע? בשביל מה היא צריכה את האישור של המדינה? אני נישאתי בטקס אזרחי של משפחה חדשה, המדינה לא מכירה בנישואיי ואין לי כל בעיה עם זה. אין לי כל כוונה בשום שלב של חיי להירשם ברבנות (לא משנה איך, גם מי שנישא בחו”ל נרשם כנשוי ברבנות) ואני לא צריכה חותמת של משרד הפנים. מדוע אחותך זקוקה לה? איזו סיבה יכולה להיות לה לעבור הליך שאינה מאמינה בו ואינה רוצה בו? אנא הסבירי לי, אשמח להרחיב את אופקיי. אם הם מרגישים בטוחים ושלמים עם עצמם – בשביל מה הם צריכים את האישור הבירוקרטי? הדברים שכתבת הם פשוט דוגמה מצוינת למה שכתבתי בעצמי.
    המיתוסים, השמרנות והדעות הקדומות שציינתי הם אלה שגורמים לאנשים להינשא ברבנות – כי הם חושבים משום מה שאם לא יעשו זאת יבולע להם בדרך כלשהי. וזה גם מה שיגרום לאחותך להינשא בסופו של דבר בצורה שאינה מאמינה בה. כל שעליה לעשות הוא להתעלם ממרשם התושבים ולחיות בשלום ובשלווה עם זה שהפקידים במשרד הפנים לא מכירים בנישואיה. לא ברור לי מה הבעיה עם זה.

  9. רוני רוזמן:

    כמובן – שתינו (כתבתי זאת לפני ששמתי לב שאת אשה).

  10. ליז בצ'ינס:

    רוני, כנראה שלא הבהרתי את עצמי היטב. אני לא אמרתי שאחותי הולכת להרשם ברבנות, אלא רק ציינתי שזוהי האופציה היחידה שלהם להיות מוכרים ע”י המדינה. ככל הידוע לי אין להם כרגע כוונות לעשות זאת. מבחינתי (ומבחינתם) הם נשואים לכל דבר. היה טקס, היו עדים ששמעו וראו אותם מצהירים על אהבתם ונאמונתם זה לזו. לדעתי זה די והותר.

    יתכן והיתה בינינו אי הבנה. את כתבת שגברים מרגישים שגבריותם נפגעת ונשים מרגישות חוסר ביטחון מחוסר ההכרה של המוסד הרבני בנישואים ועל זה אני לא מסכימה. אני לא רואה איך זה קשור.

    בסופו של דבר שתינו אכן מסכימות על דבר אחד וזה שהשליטה של הרבנות על מוסד הנישואים היא מגוחכת, מפלה ואף משפילה. לצערי ולצער כולנו, בינתיים הדרך היחידה לקבל הכרה בנישואים (וזאת מבלי להתייחס לשאלה *אם* צריך את ההכרה הזאת. זה דיון אחר לגמרי), היא דרך אותו מוסד פרימיטיבי.

    * קבלי את התנצלותי על ההתלהמות בתגובתי הקודמת.

  11. רוני רוזמן:

    אני יכולה להבין איך הנושא הטעון והמתסכל הזה גורר התלהמות. אני גם מבינה למה דבריי הצטיירו כהכללה ואף התנשאות. כתבתי מהניסיון האישי שלי. התגובות שקיבלתי מאנשים (בגילאים שונים, משכילים וחילונים) הדהימו אותי. אמרו לי שאם לא אירשם כנשואה לא אוכל לקבל משכנתא (?!!!), שילדיי יהיו ממזרים (!) ושלא אוכל לרשום אותם לגן (!!!!!). זה רק מבחר מהפנינים המלומדות שנתקלתי בהן. באשר ליסוד הנפשי – נצטרך להסכים שלא להסכים על כך.

  12. AP:

    “יום המשפחה הוא יום של חירות אנושית בסיסית”

    ברור שמי שכתב את זה מעולם לא היה נשוי. זינג! סנאפ!

    “לאף אחד אין את הזכות להפקיע את החירות הזו, בטח שלא לקחת עליה מונופול בשום צורה ובשום אופן”

    ובטח שאף פעם לא פגש את אשתי. ווא צ’ה!

    סתם, סתם. אתם עושים עבודה מצויינת. יישר כח.

  13. דורון:

    לרוני וליז, אני מנסה להבין משהו שלא בדיוק נראה לי. זוגתי ואני נישאנו בקפריסין (כי לא רצינו לעבור דרך המוסד המסואב עם הטקס המשפיל הזה) ולא נרשמנו ברבנות. משחזרנו נרשמנו במשרד הפנים עם רשיון הנישואים וזהו זה. אף אחד במשרד הפנים לא התנגד ולא שאל שאלות. בתעודות הזהות שלנו מופיע שאנו נשואים (זו לזה) ושום רב לא יכול לשנות את זה. בסופו של דבר, נישואים בקפריסין עולים טיפל’ה יותר ממה שהיינו צריכים לשלם ברבנות, לשחד את הבלניות ולשמן את הכיס של הרב. אמנם זה היה לפני מספר לא קטן של שנים, אבל לא נראה לי שחוקי המדינה השתנו מאז.

    בכל מקרה, אני די מסכים עם תחילת נימוקיה של רוני לגבי הסיבות לנישואים דרך הרבנות. כשהודענו למשפחתי שאנחנו נתחתן בטקס אזרחי בחו”ל ובחופה קונסרבטיבית בארץ, סבתי כמעט והשתבצה. אולי במדינת תל-אביב זה אחרת (וכן, אני מודע למה שכתבתי), אבל בשאר מדינת ישראל לציבור יש תפיסה שונה של היהדות, ולא משנה דרך איזה תהליך סוציאליזציה התפיסה הזו התקבעה. בהתאם לכך, אפילו ה-“חילונים” הגדולים ביותר מלים את בניהם, בגלל “לחצים חברתיים”. אמנם אין שום הכרח לטקס דתי, אולם כמעט כולם מאוחדים בנושא זה.

    כחילוני גמור, איני מקבל את הכפייה הדתית במדינה. ה-“מחאה” שלי היא אי שיתוף פעולה עם מוסדות הדת: נישואים אזרחיים, מילה על ידי רופאים, טקסי בר מצווה אלטרנטיביים וכו’. עם זאת, מדינת ישראל היא מדינה יהודית ולא מדינה אזרחית. המדינה קיימת מתוקף היותה בית לעם היהודי (עד כמה שזה נשמע מופלץ). צריך למצוא את הדרך באמצע. הבעיה שלי עם ארגון משפחה חדשה היא שהם מייצגים (לטעמי) את הקיצוניות השנייה. אותם “חילונים” שצריכים להתעורר הם מיעוט יחסי באוכלוסיית המדינה. אין כזו קבוצה. מחאה של קבוצה שכזו בטלה בששים. יום המשפחה אינו הפלטפורמה להביא מחאה “חילונית”. המקום להביע בו את המחאה הזו הוא הקלפי, ועד שלא נפתור את שאר בעיות הקיום הסבוכות שלנו, סביר להניח שלא נתפנה לבעיה זו.

  14. האלכוהוליסטית:

    לדורון – אתה יכול להסביר לי איך “מילה על ידי רופאים” ו- “טקסי בר מצווה אלטרנטיביים” הם חוסר שיתוף פעולה עם מוסדות הדת?
    אתה בסך הכל משמן את הכיסים של אנשי דת אלטרנטיבית.
    בסופו של דבר, גם אתה יהודי טוב כמו כולם.

  15. דורון:

    אלכוהוליסטית (14), פעם אחרונה שבדקתי, “מוסדות דת”, כשמם כן הם: מוסדות פיזיים קיימים ושרירים (דוגמת הרבנות הראשית). עשיתי עוד בדיקה מהירה בגוגל (לא באזז) והתחוור לי, שרופאים, בדרך כלל, אינם אנשי דת אלטרנטיביים, למרות שאנשים רבים מתייחסים למוצא פיהם כאל דברי אלוהים חיים.

    פספסת לחלוטין את הנקודה. זה ממש לא עניין של כסף (כי אם לא שמת לב, האלטרנטיבה תמיד יקרה יותר). זה עניין של כפייה דתית מול רצון חופשי ואין שום קשר עד כמה אני “יהודי טוב” או “יהודי רע”. המחאה שלי נגד כפייה דתית היא שימוש באותם גופים שאינם ממוסדות הכפייה. אין לי שום בעיה עם גופים אלטרנטיביים דתיים או אזרחיים. זו התגובה שכתבתי לעיל ובכך דנתי. נהפוך הוא. אם אותם גופים אלטרנטיביים רק יתגברו, הם יוכלו להפוך למוסדות רשמיים בלחץ ציבורי.

    בנוסף, אני סבור שאפילו ארגונים כמו משפחה חדשה אינם באים לקעקע את היהדות או את הדת כבסיס אמוני לחייו החופשיים של אדם. דת יכולה להפוך למסורת חברתית ואין שום פסול בכך בעיני. בסופו של דבר, כפי שציינתי ועד כמה שלא פופולרי זה יהיה, הלגיטימיות של המדינה הזו נשענת רק, ואך ורק, על בסיס קיומו של עם יהודי, תהא מידת דתיותו אשר תהא. ביום שנאבד את יהדותנו, כסממן לאומי ולא כסממן דתי, תסתיים הלגיטימיות של המדינה הזו. טוב או לא טוב, זה כבר נושא לדיון אחר.

  16. דורון:

    בהמשך לתגובתי הקודמת ל-14, אני מודה שלהגדיר מושג על ידי עצמו הוא דבר בעייתי, בהתייחסות למושג “מוסד”. אולם אם אין באמת הבנה של דברי, אז הנה הערך לגבי מוסדות, עד כמה שאינו טוב. פועל יוצא מכך, שכל הארגונים האלטרנטיביים אינם מהווים מוסדות.

  17. ידידיה:

    אם הייתי קם בוקר אחד ומחליט לצאת למלחמת חורמה נגד הכפיה הדתית, הייתי מעדיף ככלי-נשק קליפת בננה ורוגטקה על פני יום המשפחה. איזה מן מאבק זה, תגידו לי?

  18. AP:

    לדורון:
    לאלץ אותך לסוע לח”ול בשביל להתחתן נשמע לי כמו כפייה דתית. די רצינית, אפילו. אדם חילוני לא צריך לקבל את המצב הזה.

  19. Amit:

    לכל הרעש במקרים שצויינו בפוסט: גניבת הגופה, ההפגנות באינטל, וההפרדה באוטובוסים, אחראית קבוצה קיצונית בציבור החרדי שלא רוצה כל קשר עם “המדינה הציונית”.
    הטענה שחטיפת הגופה נועדה “להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים”, היא מגוחכת למי שמכיר את הציבור החרדי ולו במעט.

    עם זאת אני מסכים ש”הקשר בין כל אלה לבין יהדות מקרי בהחלט. אין טיפת צדק יהודי או מוסר יהודי באפליית נשים בתחבורה הציבורית, אין שום אלמנט של אתיקה יהודית בגניבת גופה על מנת למנוע מאנשי החוק לבצע את עבודתם בכדי להגיע לאמת. אך ורק הפגנת שרירים צינית ומתריסה”.

    מספיק עם הפרנויה המיותרת. אין כאן שום “קמפיין חרדי מתוזמן ומתוזמר היטב”, סתם חבורה של משועממים.

    כן, אני חרדי ולרוב אני גם גאה בזה.

  20. דורון:

    AP, מעולם לא טענתי ההפך.

  21. רוני רוזמן:

    לדורון: למרבה הצער, ברגע שזוגתך ואתה נרשמתם במשרד הפנים כנשואים, אתם במידה רבה בידיהם של הרבנים. בדרך כלל האשה נפגעת מכך, כי במקרה של גירושים הגבר יכול לפנות לרבנות ובכך לכפות עליה לבצע את הליך הגירושין שם. מבחינת האשה, הדבר כרוך כמעט בכל המקרים בקיפוח זכויותיה. אשה הרשומה כנשואה במשרד הפנים גם עלולה למצוא עצמה עגונה לשארית חייה במקרה של בעל (זה מה שאתה, לפי מדינת ישראל, גם אם לא נישאת בטקס יהודי) סרבן גט. הפתרון היחיד הוא לא להיות רשום כנשוי, כשם שההתמודדות עם האכזריות והטירוף שבברית המילה צריכה להיות הימנעות מוחלטת מביצועה (הייתי חייבת להכניס את זה).

    באשר לכפייה – חשוב לזכור כי הכפייה היא לא של הדתיים, החרדים או של מוסדותיהם. הכפייה היא של המדינה. השלטון החילוני בישראל קיבל החלטה מודעת בתחילת דרכו להעניק למוסדות הדת היהודיים מונופול בתחום האישות מסיבה אחת ויחידה: למנוע נישואים מעורבים ואובדן היתרון הדמוגרפי של היהודים. זו המטרה היחידה העומדת לנגד עיניו ולצורך כך המרורים שאנו אוכלים ממוסדות הדת ונציגיהם בטלים בשישים, לשיטתם. משום כך המאבק המבורך של משפחה חדשה הוא חסר סיכוי, למרבה הצער. זה לא יקרה. נישואים אזרחיים לא יהיו פה, כי משמעם יהודים ולא יהודים (אפילו ערבים, רחמנא לצלן) שנישאים ומקימים משפחות – ואז אבדה לנו המדינה היהודית שהרגנו כל כך הרבה אנשים כדי לבנות.

  22. דורון:

    רוני, אני שמח שאת רואה את חצי הכוס המלאה בנישואים, כמו למשל גירושים.

    אני אמנם נגד מילה (ועם הבן האחרון היה לי ויכוח מר עם זאת-שתחיה-כנראה-אחרי, שבו שוב הפסדתי), אבל בואי לא נגזים לגבי “אכזריות וטירוף”. אנשים מסתובבים עם חורים באוזן, בשפה, בגבה ובשאר המקומות בגוף ואנחנו לא כולאים אותם בסניטריום הקרוב למקום מגוריהם ולא אוסרים בנחושתיים את מנקבי החורים והמקעקעים למינם. נכון, הילד לא בדיוק הביע את רצונו שיחתכו לו את הג’ונסון ויש גם מצבים של פגיעה (בתור אישה, לעולם לא תביני כמה כואב לי עכשיו רק מלחשוב על זה), אבל אלו מקרים שבשוליים.

    לגבי הסייפא שלך, לא בדיוק הבנתי מה את רוצה לטעון. אמנם רוב הכפייה היא “בחסות” המדינה, אולם ללא כניעה של הממשלה למפלגות החרדיות, לא היה חוק החמץ וחוק החזיר וכו’ בשנים האחרונות. כתבתי “רוב הכפייה”, משום שיש כפייה אזרחית לחלוטין: כשרויות נוספות מעבר לרבנות, כגון בד”ץ, בית יוסף וכו’, אשר עולות לצרכן הישראלי החילוני כסף רב, מחאות (דוגמת אינטל ירושלים או חרם צרכני על רשתות הפתוחות בשבת) ועד שריפת תחנות אוטובוס. מצד שני, גם החילוניים לא בדיוק החזיקו את הסטטוס קוו כמו שצריך (אבל זה באמת דיון אחר). למרות כל זאת, אני בטוח שאפשר למצוא את הדרך לשמור על רוב יהודי במדינה (ואני יודע שזה נשמע ממש לא טוב) גם אם קצת ירפו את הכפייה הדתית, כמו למשל הכרה בטקסים קונסרבטיבים ורפורמים.

  23. AP:

    דורון:
    אם כך, על מה הדיון? יש לפתור את המצב הזה ע”י כך שמקימים בישראל מוסד נישואים אזרחיים. ויפה שעה אחת קודם.

  24. צחי:

    בדר”כ אני נוטה שלא להאמין לטענות קונספירטיביות מכל סוג, עד שהוכח אחרת. על כן הטענה ש”מדובר בקמפיין חרדי מתוזמן ומתוזמר היטב”, מבלי שהובא בדל הוכחה לה, נראית לי מופרכת מיסודה. סביר יותר שזה אוסף של אירועים לא קשורים, שבחלקם אפילו אי אפשר לומר שהצטברו ביחד. בכך אני מסכים עם Amit.

    חוץ מזה, דיון מאוד מעניין.

  25. החגב עומד יציב:

    ואז אבדה לנו המדינה היהודית שהרגנו כל כך הרבה אנשים כדי לבנות.

    מה זה? כינוס של “מצפן”?

  26. רוני רוזמן:

    לדורון: הסייפא היא שהשנאה הישירה (לא שלך, באופן כללי) כלפי החרדים אינה מוצדקת ומחטיאה את המטרה. הם לא אשמים, הם משתפים פעולה עם מערכת שמזינה אותם, ובצדק. השלטון, כדרכו נהנה לשסות את נתיניו זה בזה כדי להרחיק את האש מעצמו.

    לגבי מילה – פירסינג בכל מקום אחר בגוף אינו שולל מתינוק חסר ישע את מרבית אזורי החישה שבאבר מינו. יתרה מזאת – פירסינג מחלים. מילה היא בלתי הפיכה. אבל לא חשוב, זו בחירה אישית ואין טעם להתווכח עליה.

    לחגב היציב: אני שמחה שבחרת להעיר הערה עוקצנית ולא לערער על העובדות. זה מחזק את ידיי.

  27. שלמה:

    האם הבחירה היא בין חרדים קיצוניים לבין משפחה חדשה?

    האם דרך האמצע של חילוניים (אולי מסורתיים למחצה, לשליש ולרביע) ודתיים לאומיים מודרניים כבר לא באה בחשבון?

    כמי שבא (כמובן) מהצד הדתי, אני מיצר על ההקצנה הדתית, ולועג להפגנות החרדיות המטופשות, אבל אני לא מבין למה זה נימוק לקפוץ ולהרוס את כל היהדות. ההתמכות של משפחה חדשה באיום החרדי היא דמגוגית

  28. אחד:

    אני מצטרף לצחי, ואף מוסיף.

    אני חושב שאם יש כאן קמפיין, הוא בכלל פנים חרדי, ולא קשור לחילוניות בכלל, אם כי כמובן משפיע עלינו.
    הממשלה לא נלחמת בחרדים, כי הממשלה מעולם, מאז 48, לא נלחמה בהם.
    הבעיה היא לא של החילוניים, ומי שמאויים היום הם הרבנים עצמם, כי החברה שהם בנו מאז 48 הולכת ומתמוטטת, ולכן הרבנים מנסים לגרום לחברה שלהם להפוך להיות אולטרה אורתודוכסית, על ידי הפרדת גברים נשים, סגירת האינטרנט, וכו’.
    האם הם יצליחו? יש לי תחושה שלא, אבל הזמן יאמר.

  29. גיל:

    “מדובר בקמפיין חרדי מתוזמן ומתוזמר היטב”?
    במקרה הטוב זו הערכת יתר לציבור החרדי, לאירגון ולדרכי הפעולה שלו.
    במקרה הפחות טוב זאת אנטישמיות.
    אני חילוני, נגד כפייה דתית, מסכים עם רוב מה שנאמר מעליי,
    אבל המאמר הזה מריח שנאה.

  30. דורון:

    רוני, לבוא ולהגיד “השלטון אחראי” זו מכבסת מלים. ה-“שלטון” הוא לא גוף חי ולא תראי אותו יושב בקפיטריה ושותה אורנג’דה. “שלטון” מורכב מאנשים, שמה לעשות, לא חיים לנצח והתחלפו כבר כמה פעמים מסיבות טבעיות (וגם לא טבעיות). “שלטון”, פעם אחרונה שבדקתי, נבחר על ידי הציבור. 20% מה-“שלטון” החביב שלך מורכבים מאנשי ציבור חרדים שפועלים במרץ רב לקידום המטרות שלהם בתוך הציבור שבחר אותם ומחוצה לו. אין מועצת צללים נסתרת מעבר לממשלה ולכנסת שיושבת בחדרים אפלים ומנהלת את המדינה אחרת. אה… עוד דבר קטן, אותם 20% מה-“שלטון” לא חושב לבד אלא עושה מה שרבנים אומרים לו לעשות. הופס… הנה כפייה דתית ונגמרה לי ההקצאה לגרשיים.

    אז השנאה הישירה (לא שלי באופן כללי) לחרדים בהחלט מובנת, אם כי לא מקובלת. היא אותה השנאה של ימנים לשמאלנים, סוציאליסטים לקפיטליסטים חזירים וכו’. כפי שטענתי קודם, הדרך היחידה (כלומר, הלגיטימית היחידה) להאבק היא בקלפי, מאחר ואני לא חושב שהדברות ישירה עם חצרות הרבנים תביא לתוצאה כלשהי, היות וגם הם מסוכסכים בינם לבין עצמם

  31. א.:

    חילונים יקרים כדאי שתתעוררו ותפנימו את מה שמתרחש בישראל. כל מה שמתואר במאמר נכון לחלוטין. יש כאן מהלך מתוזמר ומאורגן היטב שמטרתו הקמת מדינת הלכה-טאליבן חרדית.

    לצערי הרב מאוד הם יצליחו. החרדים הולכים ומתרבים בקצב מהיר מאוד ומהומות החרדים רק ילכו ויתגברו. הם ישתלטו על עוד ועוד ערים (רחובות, אשדוד, פתח תקווה, בית שמש, ערד וערים רבות נוספות כבר בדרך לשם).

    אז מה אפשר לעשות? ההיסטוריה מוכיחה כי במצבים כאלה יש מספר קטן של תרחישים אפשריים בלבד:

    1. מהפכה חילונית חברתית שתוביל לדחיקת החרדים מהציבור הישראלי. קשה לראות גוף כלשהו שיהיה מסוגל להתנגד לחרדים כבר כיום והסיכוי למהפכה שכזו רק ילך ויפחת עם הזמן בזמן שכוחם של החרדים יתעצם. גם אם תהיה בסופו של דבר מהלך מגננה חילוני שיצליח לזמן מה, הרי שמהלך שכזה לא ישרוד זמן רב שכן בעוד כמה עשרות שנים בודדות החרדים יהיו רוב ולא ניתן יהיה לקיים שלטון דמוקרטי חילוני.

    2. הפרדת כוחות – הקמת מדינת תל אביב עם ריכוז חילוני והשארת שאר חלקי ישראל לחרדים. שתי 2 מדינות לשתי עמים. גם מהלך שכזה אינו סביר מהרבה מאוד סיבות. זה פשוט לא פרקטי. החרדים לא יוותרו בקלות על המליארדים שהחילונים שופכים לכיסיהם וחשוב מכך הם לא ישרדו במזרח התיכון ללא ההגנה החילונית. לכן בזמן שהם דוחקים את החילונים לפינה הם לא יאפשרו לחילונים להימלט מהם לחלוטין.

    3. התרחיש הסביר ביותר – התמסמסות מדינת ישראל החילונית שתוביל בהדרגה למדינת הלכה חרדית קיצונית. זה קרה באופן כזה או אחר באפגניסטן, איראן, פקיסטן, מלזיה, אינדונזיה ומדינות אחרות וזה בהחלט יכול להתרחש גם בישראל בעתיד הקרוב (לא יותר מעשרים שנה). זה התרחיש הסביר ביותר משום שיש הרבה ארגונים חרדים חזקים שפועלים יום וליל כדי להגשים את חזון מדינת ההלכה ומליארדי שקלים מופנים למטרה זו בלבד.

    חילונים יקרים – הקרב הזה אבוד. אין סיכוי לשרוד בישראל עם דרך חיים חילונית בטווח הארוך. זה פשוט לא יקרה. אז נכון שתיאורטית אתם יכולים לצאת ולהילחם, אבל זה לא יעזור. אתם תילחמו לבד או אולי עם עוד כמה בודדים ואין לכם קמצוץ מיכולת הארגון, הכוח הפוליטי והמשאבים שיש לחרדים. לצערי הפתרון היחיד הוא לקחת את עצמכם ומשפחתכם ולמצוא לעצמכם מקום אחר מעבר לים.

    בעצמי עברתי לח”ל לפני כשנתיים יחד עם אישתי ושני ילדי. אני לא מוכן לראות את הילדים שלי גדלים במדינת טאליבן. לצערי זה הפתרון הריאלי היחידי בטווח הארוך – או שאקדיש את חיי למלחמת קיום או שאצור לעצמי ולמשפחתי קיום נוח במקום אחר.

    אם אתם רוצים להציל את עצמכם ואת משפחותיכם כדאי שתמהרו – יותר ויותר מדינות סוגרות את דלתותיהן בפני ישראלים ואם לא תהגרו עכשיו מתוך בחירה בנוחות יחסית, תאלצו לברוח כפליטים חסרי כל בעוד כמה שנים.

  32. גברת ג'ונס:

    על מה המהומה? מה רע בלהיות יהודי דתי? אם יש לזה רוב כנראה שרוב העם רוצה בכך. לא מתאים לך? תעבור דירה לגרמניה, אוסטריה. תזכר באנטישמיות ובצורך שלנו למדינה. ניסינו להיות חילוניים ולהתמזג בעולם “הנאור” ומה קרה? כיצד הגיב הצד הטולרנטי, “המתקדם” החילוני? בשואה. המתקדמים החילוניים רצחו 6 מיליון יהודים, שלא עשו להם דבר. הזהר בדבריך, אדון נכבד,
    אין לך מקום אחרת והאוייבים שלך הם לא החרדים היהודים המאמינים ולא הכיפות הסרוגות. האוייב שלך הרבה יותר אכזרי בשביל שתלחם ביהודים. תסתכל קצת קדימה, מעבר לאפך הקצר, ותראה איום איראני, איום דמוגרפי, איום האוזן, התחממות העולם, רעידות אדמה. היהודים החרדים מטרידים אותך?? לא מטרידה אותך העובדה שהעם הזה הפך לעם חסר עמוד שידרה? ממשלה דרעק, מנהיגים דבילים. לא מטרידה אותך העובדה שמעוורים את עינך באח הגדול? מושב ליצים. אתה מייצג בעיני את הטמטום הגלובלי.
    את גוגל באז. את העדריות.

  33. א.:

    גברת ג’ונס – מדוע זה מפריע למישהו אם שוטפים את המוח לילדים כי יצור כל יכול ובלתי נראה מפקח על כל צעד שהם עושים וישלח אותם ליסורי תופת לעד בגיהנום אם חלילה ישתו שוקו שעה אחרי שאכלו שניצל?
    מדוע זה מפריע אם נשים נאלצות לסבול קללות ונאצות, לשבת בצד האחורי של האוטובוס ובצד השני של הרחוב ולזכות ליחס של כלב מצורע?
    מדוע זה שאוכלוסיה עצומה שואבת משאבים עצומים ומגדלת דור אחרי דור של טפילים שאין להם שום ידע מינימלי על העולם ושום יכול להיות יצרנית בשום קנה מידה ושאפילו לא תורמים את המינימום כדי להגן על בטחון המדינה?

    אם התשובה לא ברורה תחשבי על מצב בו היה מדובר על מוסלמים דתיים – האם היית מוכנה שארגוני דת מוסלמים יארבו לילדים שלך ליד בית הספר וינסו לשכנע אותם להצטרף לטאליבן?
    האם היית מוכנה שארגוני דת מוסלמים יכריחו נשים ללבוש בורקה, יאסרו עליהם להסתובב לבד ללא בעל מלווה ויובילו לאלימות מילולית ופיסית כלפי נשים?

    מה רע בלהיות מוסלמי דתי? עובדה שיש מליארד כאלה בעולם, הרבה הרבה יותר מקמצוץ היהודים הדתיים. אז אולי זה בסדר? עוד כמה שנים יהיה פה אחוז מאוד גבוה של ערבים. ים לך? תעברי למקום אחר.

    ומה קשורות הבעיות האחרות שיש למדינת ישראל? זו הרי דמגוגיה בגרוש! זה שאיראן היא בעייה לא סותר את העובדה שאם נפתור את בעיית איראן בדרך כזו או אחרת, עדיין ישראל עצמה תהפוך לאיראן חרדית בעוד עשר – שלושים שנה. צריך לפתור את בעיות המדינה וההשתלטות החרדית היא אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לישראל. ממשל תקין לא פותר בעיה אחת בלבד בכל פעם ולכן צריך לטפל באיום החרדי ובאותו הזמן גם באיום האיראני ובאיום של רעידות האדמה.

    וגם כל מה שרשמת על השואה כמובן הוא דמגוגיה מוחלטת (משום מה דתיים יהודים וגם מוסלמים נורא אוהבים להשתמש בשואה כתירוץ לכל מעשי הנבלה שלהם) – העולם שלנו מלא במאות מליוני אנשים שהם ממשפחות יהודיות בעבר. הם השתלבו יפה מאוד בחברות בהם הם חיו. תראי איזה יופי הם מסתדרים בארה”ב למשל וגם באירופה, אוסטרליה ומקומות אחרים. לטעון שבכל מקרה שבו יהודים ניסו להיות חילונים ולהשתלב בעולם הנאור נידון ל”שואה” זה שקר גס ועלוב ועיוות מוחלט של המציאות. זה פשוט לא נכון.

  34. גורו יאיא:

    מי שכותבים כאן כי לזוגות שמיסדו את הקשר באמצעות הסכמים (בין אם דרך משפחה חדשה ובין אם מחוצה לה), שוכחים כי הזכויות הללו מתקבלות רק מתוקף החלטות בית המשפט, וטרם התקבלה החלטה של המחוקק. משמעות הדבר, היא שעל כל זכות צריך להיות מי שיילחם, או שאני עצמי אלחם עליה.
    אני, למשל, לא נישאתי נישואין רישמיים, אלא חתמתי על הסכם (גם אני במשפחה חדשה). אישתי מוכרת כנכה, והיא עצמה אינה עובדת. רוב הזכויות שמורות לי בנושא זה, אבל הנחה על מס רכוש בקניית דירה, לא ניתנה לחלק שלי, אלא לחלק שלה בלבד. כיוון שבהקשר שלי מדובר היה בסכום פעוט, הטירטור לא היה שווה את המאמץ. אבל זו דוגמא לעוד מכשול שיש למי שאינו מוכר כזוג נשוי בישראל. ישראל מלאה במכשולים מינוריים שכאלה, שייפתרו רק כאשר יכירו בנישואין אזרחיים שנעשים בארץ.

  35. צחי:

    א. (31): נבואות הן דבר קשה מאוד לביצוע, בעיקר לגבי העתיד. התחזית שלך היא אולי אפשרית, אך בהחלט לא דטרמיניסטית. בהחלט יכול להיות שאם החרדים יהפכו לעול כבד מדי על החברה החילונית, הם יאולצו לעבוד, פשוט כי לא יהיה מאיפה לשלם להם. ואז אין לדעת מה יקרה.

    עובדה ידועה היא ששיעור הילודה אצל חרדים בארה”ב נמוך בהרבה מאשר בישראל, כי שם הם לא מקבלים קיצבאות כמו פה, וצריכים לפרנס את עצמם. כאשר זה יהיה המצב בישראל, ייתכן שגם המירוץ הדמוגרפי יתאזן.

    בקיצור, תמצא לך תירוץ אחר לירידה שלך.

  36. הירנוט:

    http://vimeo.com/5857610

  37. על השבת והמחשב « צוגצוונג:

    […] השבת והמחשב Posted on 17/02/2010 by אהוד קלדור יובל דרור פרסם לפני כמה ימים את המכתב הבא, מאת עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית […]

  38. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    לארגון “משפחה חדשה” צריך לקרוא “מחפשה חדשה”. כי הילדים של הארגון הזה בדרך כלל עסוקים כל החיים בלחפש מי בעל הזרע שהביא אותם לעולם.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: