המהפכה החלה עם רוברטס

אני לא יודע כמה מכם שמעתם על אד רוברטס אבל כל כך הרבה דברים החלו איתו, ועם שער בכתב העת Popular Electronics, שראוי שנאמר עליו כמה מילים.

פול אלן, חברו של ביל גייטס לספסל הלימודים באוניברסיטת הארוורד, הלך ברחוב בראשית 1975, כאשר נתקל בתמונת השער של כתב העת Popular Electronics. הוא שילם עבורו ורץ לחדרו של ביל גייטס. “אני חושב שהוא שיחק פוקר בלילה הזה, כמו בהרבה לילות אחרים”, סיפר אלן בראיון לרשת הטלוויזיה PBS. “פול הראה לי את הכתבה ואני אמרתי לעצמי – ‘אוקיי, הנה חברה שתצטרך תוכנה'”, סיפר גייטס באותו הראיון.

על השער הופיעה תמונתו של המחשב האישי הראשון בעולם, Altair 8800. ובכן, לא צריך להיסחף; לומר שמדובר במחשב שמזכיר ולו במקצת את המחשב שיש לנו בבית, יהיה בגדר הגזמה פרועה. האלטייר אוחסן בתוך בקופסה שבחזיתה שולבו מספר רב של מתגים ונוריות. השימוש באלטייר היה מעיק ומעייף. כדי לקבל ממנו תשובה לשאלה המתמטית המורכבת, כמה זה 2+2 היה צריך להרים ולהוריד את המתגים 8 פעמים כדי לקבל את הספרה 2, להרים מתג תשיעי כדי לומר לו לבצע את פעולת החיבור, להרים ולהוריד את המתגים 8 פעמים נוספות ואז להשתמש במתג נוסף כדי לטעון את התוכנית למחשב. במידה והנורית השלישית משמאל נדלקה ידעת שהגעת לתוצאה הנכונה, 4.

למרות ההתעניינות העצומה שחולל האלטייר (שעלה 397 דולר, תודה רבה), היה ברור שלא יהיה ניתן להפיק ממנו תועלת ממשית מבלי שתהיה לו שפת תכנות שתאפשר למשתמשים להשתמש בו מבלי להרים ולהוריד מתגים מאות פעמים. שפה שכזו נקראת BASIC אולם כל המומחים חשבו שאפילו שפת ה- BASIC לא תהיה בסיסית די הצורך בשביל המכשיר הקטן שהיה מצויד בזיכרון מינימלי של 4 קילובייט (תמורת 75 דולר ניתן היה לרכוש 8 קילובייט זיכרון). המומחים טעו.

אלן וגייטס הרימו טלפון לאד רוברטס, מנכ”ל חברת MITS שייצרה את המכשיר והודיעו לו: כתבנו תוכנת BASIC עבור האלטייר. זה היה שקר מוחלט. השניים לא כתבו אף לא שורת קוד אחת כאשר דיברו עם רוברטס, שלא הסתיר את התלהבותו וביקש לראות את התוכנה. השניים נכנסו לפעולה. המיתוס מספר שגייטס הופקד על כתיבת הקוד בעוד אלן הכין סימולטור על המיקרו-מחשב שהיה באוניברסיטה (PDP-10) כדי שזה ידמה את פעולתו של האלטייר. כעבור חודשיים הסתיימה הכתיבה.

אלן נסע ל- MITS שם טען את התוכנה על האלטייר. זו היתה הפעם הראשונה שהוא ראה את המחשב והשתמש בו. כעבור כמה דקות הבהבו הנוריות והציגו את נפח הזיכרון שהיה ברשות המחשב: “זה היה בלתי יאמן. העובדה שזה באמת עבד… זו היתה, זו היתה פריצת דרך”, אמר גייטס.

אחרי הניסוי המוצלח קיבלו השניים עבודה אצל רוברטס וגייטס השתכנע ששוק חדש בא לעולם – שוק מערכות ההפעלה. הוא החליט לעזוב את הארוורד, התמסר כולו לעולם המחשבים והחליט להקים עסק משלו, הוא קרא לו מיקרו-סופט.

אתמול, בגיל 68, נפטר רוברטס. רוברטס מכר את MITS ב-1977. ב-1982 החליט ללמוד רפואה. הוא סיים את לימודיו ב-1986 והפך לרופא של עיירה קטנה בג’ורג’יה, שם מת אתמול.

גייטס ואלן פרסמו הצהרה משותפת לאחר שנודע דבר מותו.

נכתבו 6 תגובות לפוסט “המהפכה החלה עם רוברטס”

  1. עומר:

    יהי זכרו ברוך.

  2. אומנית זעירה:

    היה מעניין לקרוא את השתלשלות הדברים ולראות את המחשב האישי הראשון – ניראה כמו מגבר שהיה לי בתיכון, חתיכת מקרר….
    יש אנשים כמו רוברטס זה ושני הנערים גייטס ואלן, שהשפעה על החיים שלנו היום היא פשוט לא נתפסת מרוב שהיא ענקית.
    מסירה את הכובע.

  3. עמיר:

    מקסים לחלוטין.

    ואגב, השער של המגזין מרתק. שים לב לנושאים הנסקרים בו; אז נכון, היום הכל ממוזער ומהיר, אבל אבני הבניין נותרו כשהיו.

  4. רוני רוזמן:

    אלה דברים שלעולם לא אוכל לתפוש ולהבין, אבל אני בהחלט מסוגלת להעריך. אכן, להסיר את הכובע (רק אם כבר שקעה השמש).

  5. הירנוט:

    בוב קרינג’לי, מי שעשה את התוכנית בPBS שהזכרת, כותב לזכרו של רוברטס בבלוג שלו.

    והערה קטנה – גייטס ואלן הבינו שהעתיד הוא שוק מערכות ההפעלה הרבה אחרי שהם עבדו עבור רובטס.

    הדגש של מיקרו-סופט, בשנים הראשונות, היה פיתוח של שפות מחשב לפלטפורמות חומרה שונות (הם יצרו את מימוש הביסיק עבור אפל , למשל). לשוק מערכות ההפעלה הם נכנסו די במקרה בגלל שIBM רצו מערכת הפעלה עבור המחשב האישי העתידי שלהם.

  6. אהוד קלדור:

    זה משום מה מזכיר לי את הסיפורים על החבר החמישי בביטלס שעזב קצת לפני, וסיפורים דומים. מעניין איך הוא חשב על איך זה להיות ההשראה והדלת לאנשים ולחברה שהיו למנוע, אולי המשמעותי ביותר, לאיך שמחשבים נתפסים היום (לטוב ולרע).

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: