הצעת חברות

יש הרבה דברים לומר על פייסבוק ואת חלקם אני אומר בשיעורים שאני מעביר ובהרצאות שאני נותן, ועדיין התופעה הזו גורמת לי לא פעם למבוכה, מבוכה במובן זה שאני לא בטוח שאני מבין מה הקטע. כמו למשל עניין החברות.

זה שיש בעיה עם המילה “חבר” בפייסבוק, אשר מרוקנת מתוכן את המשמעות העמוקה יותר של המילה “חבר”, משמעות שהיתה שם הרבה לפני פייסבוק, זה די ברור. אבל נראה לי שאני לא מצליח להתגבר עליה.

אחת לכמה ימים אני מקבל הצעה לצרף לרשימת החברים שלי אנשים שאין לי מושג מי הם, מה הם רוצים ממני, למה הם בחרו דווקא בי ולמה אני אמור לצרף אותם לרשימת החברים שלי. לא רק זה, הפרופיל שלהם חסום (מטעמי פרטיות) כך שכאשר אני נכנס לדף שלהם בניסיון להבין מי הם, אין לי עליהם שום אינפורמציה: אני לא יודע מה הם עושים, איפה הם עובדים, מה מעניין אותם. שום דבר. שם ותמונה. במקרה הטוב. לפעמים יש שם תמונה של כלב.

אני מניח שיש אנשים שמתייחסים לרשימת החברים בפייסבוק בצורה נונשלנטית לגמרי. מי שרוצה להיכנס – ברוך הבא. זו דרך סבירה לחלוטין להתייחס לעניין. כנראה שהבעיה שלי היא שאני לא מצליח לקבל על עצמי את המעמד החדש של המושג “חבר” כפי שהוא בא לידי ביטוי בפייסבוק ומקובל על רוב דיירי הרשת החברתית, כלומר, סתם מישו. בעוד שבהתחלה מדיניות סינון ה”חברים” שלי היתה די מתירנית, כבר הרבה מאוד זמן אני מקפיד שברשימת החברים שלי יהיו אנשים שאני מכיר אותם, שהכרתי אותם או שאני רוצה להכיר אותם.

אז אם בחודשים האחרונים ביקשתם להצטרף לרשימת החברים שלי בפייסבוק והתעלמתי מכם, אל תקחו את זה באופן אישי. זה לא אתם, זה אני.

טוב נו, זה גם אתם.

23 מחשבות על “הצעת חברות

  1. בלינקדין זו המדיניות שלי – אנשים שאני לא מכיר לא נכנסים לרשימת הקשרים שלי שמשמשת אותי תכופות בנושאים מקצועיים.
    בפייסבוק אני הרבה יותר ליברלי. לא מעט פעמים יוצרים איתי קשר אנשים שאני לא מכיר ובבירור מאוחר מתברר שהיה בינינו קשר לפני שנות דור ואז הפגישה והחיבור המחודש מאד נעימה. או שמדובר באנשים שהיו באתר שלי או בהרצאה שהעברתי ורצו לדעת עוד כמה פרטים/להרחיב את היריעה.

    השאלה היא מה זו היכרות? מפגש של פנים מול פנים? התכתבות סוערת בטוויטר? הכרות מרשימת התגובות מבלוג ששנינו קוראים בו?

  2. אני על סף סינון דומה לשלך, רק יותר מחמיר – אנשים שאמנם אני מכיר באופן אישי (רף הכניסה לרשימת החברים שלי) אבל לא בקשר איתם יותר עומדים לעוף לי מהרשימה בקרוב. אני רק מנסה לאזור את הכוח הנפשי לעבור על כולם ולחשוב מי צריך להישאר ומי לא 🙂

  3. דווקא כשמישהו מבקש ממך חברות בפייסבוק אתה כן יכול לצפות בכרטיס המלא שלו, גם אם הוא חסום. זאת עד שאתה דוחה את הבקשה.

  4. אני זונת פייסבוק
    מאשר 99%, ומוחק רק אם שולחים לי ספאם

    אגב יובל, בשיעור הראשון של “אילוף הסוררת” בבן גוריון, אמרת שאתה מאשר את כולם

  5. אגב, הנה מקרה מעניין של מישהי שהיא כנראה לא מי שהיא טוענת שהיא, ורק מוסיפה חברים (כולם מגן-יבנה או האיזור) ולמרות שאף אחד לא מכיר אותה, כולם אומרים “טוב, יש לנו 20 חברים משותפים, אז כנראה שאנחנו כן מכירים”

  6. הנטיקט של המדיה החדשה עדין מעט זרה לי, כך שאשמח לעצה.
    מכרה לא קרובה (אני חי בקהילה קטנה למדי) ביקשה חברות בפייסבוק (אתר ? שבו אני נמצא לעיתים רחוקות ביותר).
    מחד אין לי ענין לשתף אותה בתכנים שאולי ארצה לשתף רק את “חברי”,
    מאידך אין לי כל ענין לפגוע בה ע”י חסימה.
    כך שכרגע בחרתי להתעלם.
    ?

  7. כל פעם שאני שומע או קורא את הטרוניות השונות על פייסבוק וה”חברות”, אני נמלא גאווה על זה שאין וגם לא יהיה שם פרופיל אישי.
    מעולם לא הבנתי את הרעיון מאחורי הרשת הזו.
    עם החברים האמיתיים שלי, אני בקשר מצויין.
    עם חברים מהעבר, או סתם אנשים שלא בא להיות איתם בקשר – אין טעם שאני “אאשר” אותם בכל מקרה, כי אין לי מה לומר להם.
    הרי מי שבאמת מתעניין בי, מרים טלפון, שולח מייל או פשוט נפגשים. חברים “על אמת” כאלה..

    בפייסבוק לטעמי יש הרבה צביעות, שאני לא מבין אותה. זה כלי שיווקי נהדר, ויראלי בצורה מטמטמת, אבל זהו. זו גם הסיבה שאני לא משתמש בבאזז של גוגל וגם מעולם לא נרשמתי לחבר’ה ולאתרים אחרים מהסוג הזה.

    הרשת החברתית היחידה שאני חבר בה, היא לינקד אין, וגם זה – לצרכים מקצועיים בלבד. אני לא משנה בה סטטוסים על ימין ועל שמאל, אני נכנס אליה פעם ב.., וזהו בערך. לפעמים יש כמה מאמרים שמעניינים שם.

    אנשים משתנים, ויש קשרים שנועדו להיעלם עם השנים. זה אך טבעי שדברים כאלו יקרו, מסיבות רבות ושונות. אז בשביל מה לבצע “החיאה מלאכותית” לקשרים שלא אמורים להתקיים גם ככה..?

  8. אל תדאג גיא, מה שהיה מת לפני פייסבוק ישאר מת גם אחרי פייסבוק
    תכלס, כמו כמעט כל דבר באינטרנט, פייסבוק נועד ללהתחיל עם בנות, וכל השאר זה רק סיבוכים של זה

  9. אני אדם צייתן ומציית לחוק דורבן, פחות או יותר.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3839372,00.html

    וברצינות, אני מחמיר כמוף אם לא יותר. אני גם לא עוקב בטוויטר אחרי כל מי שעוקב אחרי. מישהו אמר לי שזה כלל נימוס בסיסי בטוויטר – ואני חושב שהמנומס הוא להיות חבר של מי שאתה רוצה להיות חבר שלו ולא להעמיד פנים.

    המשמעות הטכנית של חברים בפייסבוק היא אנשים שאני רוצה שיראו את הפיד שלי ותמונות שאני מעלה ומה לא, ומצד שני אנשים שמעניין אותי לראות את הפיד שלהם. אם הם עונים על שני הכללים הללו, וגם מדובר באנשים שהייתי שמח להפיגש איתם לקפה או לארח בביתי – הם מאושרים. אם לא – אז צר לי, אבל איגנור. אם למישהו חשוב להיות איתי בקשר – אפשר לשלוח הודעה פרטית או מייל.

    גישה אחרת היא מתירנית, מכיוון שאנשים רוצים שהפיד שלהם יחשף בפני כמה שיותר אנשים, ובא להם להיות חשופים לכל פייסבוקאי באשר הוא פייסבוקאי. זה עניין של מה הפונקציונליות שאתה רוצה מהאתר. אין פה צודק ולא צודק.

  10. ועוד שאלה דומה (שבעיקר שואלים אנשים שהסינון שלהם לא גבוה) – כשאני מקבל הזמנה לאירוע מסויים שהוא אינו מסיבה לכלל הציבור. האם המזמין חשב עלי אישית כשהזמין אותי או פשוט הזמין את כל הרשימה שלו? התשובה לא תמיד ברורה.

  11. לדעתי, היתרון הגדול של פייסבוק הוא בקשרים שאפשר ליצור עם קבוצות, תאים, מפלגות, מועדונים וכו’. זוהי דרך מצוינת לקבל אינפורמציה שוטפת על מפגשים, הרצאות, הופעות, הפגנות וכנסים שלעולם לא הייתי יודעת עליהם לולא כן. החלק של החברים – ומכיוון שיש לי רק כמה עשרות אני אכן מכירה את רובם הגדול – הוא הזניח והפחות מעניין בסיפור.

  12. אני כל כל מסכימה איתך בנוגע לטימטום המושג “חברות” בפייסבוק.
    לא הצלחתי שלא לפתוח בפייסבוק “חשבון” אבל אני מעריכה מאוד את אלו שעושים זאת במודע – כמו גיא (ולא מתוך חוסר זיקה מחשבית). יש משהו כל כך דוחה במערכת שלהם, כל כך המוני, כמו קניון ענק של זבל אנושי וכולנו (כמעט) כמו עדר נרשמים תחת האח הגדול.
    יכול להיות שאם אתחיל לסנן ולמיין כמוך את חברי זה יהיה אחרת – מצד שני לא יותר נעים ועדיף להרים טלפון בלי האזנתו של “האח”?

  13. ים איתך ובעיקר עם גיא … אין לי ולא יהיה לי חשבון אישי בפייסבוק … אולי בגלל שבעברי כבר הייתי מחובר ישירות למאות ואלפי אנשים בעולם האמיתי וזה לימד אותי לסנן מראש ולייצר מעגלי קירבה מוגבלים, מציאותיים ושאינם מבוססים על מפגש מקרי כזה או אחר.

    אני גם חושב שביכולת הזו לתקשר, להיות מחובר ובפרט להיות מוגדר ׳חבר׳ של כל-כך הרבה אנשים כנראה מנצלת חסך רגשי של מי שחוו חוסר דומה ומודחק (ולא ממש מוצדק) שהיה מבוסס כנראה על לחץ חברתי כזה או אחר … 

  14. יו”ר – אתה צודק, מי שלא טורח לשתף בפרטים בסיסיים כשהוא מבקש חברות – בעיה שלו.

    גיא (12) – אנשים שמתגאים בכך שאין להם חשבון פייסבוק, מזכירים לי את האנשים שהתגאו לפני 5 שנים שאין להם טלפון נייד. אני שמח בשבילך שאתה חי בשקט, אבל אתה מחמיץ כלי תקשורת בסיסי. אצלי רוב ניהול התקשורת החברתית נעשית בפייסבוק.

    ענבר (11) – יש בפייסבוק הגדרות פרטיות – את יכולה להחליט מי רואה מה. מומלץ לקרוא את ההסבר של גל מור

    באופן כללי – “פיטור” חברים הוא אמצעי קיצוני ולרוב מיותר. אצלי יש רשימה שלמה של אנשים שנמצאים ב”הייד”, ושאני לא קורא את העדכונים המייגעים שלהם בפיד – ושעדיין חשוב לי שישארו ברשימת אנשי הקשר שלי. כמו שכתבתי לענבר – אפשר בהחלט לבנות מספר מעגלי קרבה של מי רואה מה – באמצעות הגדרות פרטיות וסידור קבוצות.

    אני חושב שהבעיה היא שהשינויים במערכת הם כל כך תכופים – כך שרוב האנשים לא מתאמצים להתעמק בהגדרות/לא באמת סומכים עליהן – ולדעתי מרבית המשתמשים כבר ויתרו, במודע או שלא במודע, על הפרטיות שלהם, עד הפאדיחה הבאה (אמא, מה את מסתכלת לי על התמונות?).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: