זהירות! מתאבדים בפייסבוק!

תוך שעה הטלפון צלצל שלוש פעמים: אמצעי התקשורת ההמוניים (רדיו, טלוויזיה, עיתונות) מתנפלים על סיפור ההתאבדות הנורא של נער שתלה את עצמו במהלך שיחה עם חבריו בפייסבוק ומבקשים שאבוא לאולפן, להיבהל יחד איתם. כמו אינסטינקט שאף אחד לא מסוגל להתנגד לו (ולכן חוזרים עליו פעם אחר פעם), הסיפור ממוסגר בדרך אחת ובדרך אחת בלבד: האינטרנט הזה, הפייסבוק הזה – בגללו ילדים מתאבדים!!

אני לא סובל את המסגור הזה, לא סובל את הרטוריקה הזו. היא רדודה, היא פשטנית, היא שטחית ובעיקר היא מטופשת.

בפייסבוק ישנם יותר מ-500 מיליון אנשים. בישראל לבדה מחוברים לפייסבוק יותר מ-2 מיליון אנשים. 400 אנשים מתאבדים מדי שנה בישראל. חישוב פשוט, שכל אחד יכול לעשות, יחשוף את העובדה המדהימה, שסטטיסטית יהיו מדי שנה כמה אנשים שיתאבדו ושיהיה אפשר לקשר את ההתאבדות שלהם, בדרך זו או אחרת, לפייסבוק.

אבל עזבו סטטיסטיקה. ראו את האייטם ב-Ynet, שבשנתיים האחרונות מציב תחרות אמיתית לוואלה על התואר "האתר הצהוב של המדינה". הכותרת אומרת: "נער התאבד בזמן צ'ט בפייסבוק: 'הקניטו אותו'". אין בכותרת שום דבר שאומר "בגלל פייסבוק הוא התאבד!" אבל היא בנויה כך שהקורא חייב להקיש זאת בעצמו. מתי הוא התאבד? כאשר היה בצ'אט בפייסבוק. למה הוא התאבד? בגלל שהקניטו אותו. תזכירו לי, איפה הקניטו אותו? בפייסבוק. אחד ועוד אחד נותן: ילדים מתאבדים בפייסבוק, בגלל פייסבוק.

מדמנת שוורים.

העובדה שלרוב הילדים יש היום חשבון בפייסבוק, שחלק מהתקשורת בין הילדים נעשית באמצעות פייסבוק – לא מעניינת אף אחד. מה שמעניין הוא פייסבוק. הנה מה שאומרת אורנה, יו"ר צוות החירום של הישוב:

"היה שם כנראה איזשהו טריגר. אנחנו לא יודעים מה היה בשיחה שגרם לו לעשות את זה. הדברים נמחקו מהפייסבוק". לדבריה, "הנער תלה את עצמו, גם בגלל שהקניטו אותו בפייסבוק". היא הוסיפה, כי "אני לא מכירה באופן אישי לגמרי את הנער… מכיוון שאנו לא יודעים מה היה כתוב בפייסבוק, אני לא יודעת להגיד באופן מוחלט אם גרמו לו לעשות את זה".

אולי זה בגלל פייסבוק אולי לא. הכל נמחק. איזה מסתורין. פאניקה מוסרית קלאסית.

מה שמרתיח בדרך שבה מספרים את הסיפורים האלו הוא שלוקחים נער, שהיה ככל הנראה במצוקה אדירה ואז משטחים ומרדדים אותו, את אישיותו, את מניעיו, את מחשבותיו, את תסכוליו, את מעשהו הנורא לתוך צ'אט בפייסבוק. כאילו האתר הוא שגרם לו להתאבד ולא ההתעללות שספג לאורך השנים. כאילו אם היה מדבר בצ'אט של תפוז – כל זה לא היה קורה. אם רק היו מקניטים אותו בחצר, אם זה רק היה קורה בחצר – כל זה לא היה קורה. זה קרה בגלל פייסבוק.

אני רחוק מלהתפעל מפעילותם של ילדים בפייסבוק. אני רחוק מלהתפעל מהורים שלא מדברים עם ילדיהם על פעילותם ברשת, שלא משגיחים, שמתעלמים. מי שטוען שאין בפייסבוק סכנות משקר. גם מי שאומר שאין בחצר בית הספר, חצר בית הכנסת, ברחוב דיזינגוף, בגג רעפים, בבשר בקר, במשחקי וידאו, מזגנים, חתולים, מסמרים, עצים גבוהים וקפה שחור סכנות, גם הוא משקר. הניסיון להפוך טרגדיה מזעזעת לסיפור על פייסבוק הוא ניסיון נואל, הנגוע בבורות וטכנופוביה. אין לי כוונה לשתף עם זה פעולה.

32 מחשבות על “זהירות! מתאבדים בפייסבוק!

  1. בכל זאת יש הבדל בין שיחה ברשת לבין שיחה בחצר: בחצר, אחד הילדים עוד יכול להתעשת ולמנוע את המעשה. בטלפון אולי הצד השני היה מבחין שכוונותיו של המתאבד רציניות ומשכנע אותו להפסיק. הניתוק שגלום בשיחה דרך הרשת (לאו דווקא בפייסבוק, כמובן), כשם שהוא מאפשר טרולים, מאפשר לאנשים גם להיות מנותקים רגשית מהארועים שמתרחשים, או לכל הפחות לא לייחס להם את הרצינות הראויה להם, פשוט משום שהם לא רואים את הצד הנפגע.
    אז כן, זו שטות לייחס את זה לפייסבוק, אבל אני לא בטוח אם בחצר הדברים היו מתפתחים באותו האופן. כמו שאמרת – יש סכנות מיוחדות לרשת. הבעיה העיקרית היא שהפאניקה שמעוררים כלי התקשורת מונעת מהורים לזהות את הסכנות האמיתיות ולהתמודד איתן באופן שקול, כפי שהם יודעים לזהות ולהתמודד עם הסכנות שבחצר בלי להפוך את החצר עצמה לדבר מסוכן ואסור.

  2. אני מנחש שאלה שמזמינים אותך לאולפן רוצים בעזרתך להשמיע בדיוק את העמדה שניסחת לעיל כה טוב. 

  3. ובקריאה חוזרת, הסיפור הזה פשוט מדהים. הם לא יודעים כלום. עד כמה שהם יודעים, יכול להיות שהוא התאבד כי הוא ראה שהילדה שהוא מאוהב בה שינתה את הסטטוס שלה ל"במערכת יחסים". מאיפה הגיעו להחלטה שהוא התאבד כי הקניטו אותו?

  4. (סליחה על ההצפה בתגובות)

    @דובי, אתה מפספס משהו – ילדים ונערים בגיל הזה לא מתקשרים בפייסבוק כמו מבוגרים. הם אימצו את המדיום הזה באופן שונה לחלוטין, הם מדברים ומתנהגים בו אחרת, וגם חיים בו אחרת. למעשה, מעניין לראות שהרבה פעמים הם מדברים בדיוק אותו הדבר ב"מציאות" כשם שהם משוחחים בפייסבוק או בצ'אטים אחרים – אותה שפה, אותן מניירות, אותה צורת התבטאות. הניכור שאתה מדבר עליו לא תמיד בא לידי ביטוי, כי בשבילם זו צורת תקשורת רגילה ולא חריגה.

    ולגבי החצר – אפשר לקחת את זה לכיוון אחר, גם כן: דווקא המנטליות של ה"יאללה בלאגן" שעלולה להתקיים בקבוצת נערים משועממים שמשוטטים בשכונה, יכולה להביא לצרות איומות. בשביל הריגוש, הם גם היו מסוגלים לדחוף אותו להזיק לעצמו, להגיד לו "נראה אותך" וכו'. בחוץ יכול להיות מסוכן לא פחות מאשר ברשת.

  5. אני חושב שאתה צריך להציג בדיוק את העמדה הזו בכל אמצעי התקשורת שציינת. אני מניח שמבקשים ממך לציין מראש לאן עמדתך נוטה, אז בהנחה שיקבלו את עמדתך (התקשורת הצהובה הארורה!), כדאי שעוד אנשים פרט למרוססי הגלוב ישמעו\יקראו אותה

  6. גיא (3): הלוואי. ברוב המקרים בדיוק ההפך. מבקשים ממני טיפים וטריקים "כך תמנעו את התאבדות ילדיכם בפייסבוק". אבל אני לא מתעלם מכך שיש כאלו שמבקשים לשמוע את הדעה הנגדית. הבעיה היא שהדיון תמיד ממוסגר באופן אחד (זהירות! אינטרנט!) ואז מביאים מישהו מוזר כזה, מהאינטרנט. כמובן שאני מדבר מיד אחרי הפסיכולוג שרועם בקולו, האמא המזועזעת, המנחה עם פניו המבוהלות. קשה לי לומר שבא לי לשחק את המשחק הזה. אני אנסח אחרת: לא בא לי להשתתף במשחק הזה – כי הוא משחק מטופש, מכור מראש, נגוע בפאניקה ובבורות.

  7. לפעמים הדיפולט של פרסום כתבות בוואינט הוא לא כל כך טוב: הכתבה בוואינט מנסה לקשר בין ההתאבדות של הנער לפייסבוק, ובמקביל, באמצע הכתבה, מזמינה אותנו להצטרף לפרופיל של וואינט בפייסבוק. אני קצת מבולבלת. אם פייסבוק זה רע, אז למה שארצה להצטרף לפייסבוק של וואינט?

  8. "חצר בית הכנסת, ברחוב דיזינגוף, בגג רעפים, בבשר בקר, במשחקי וידאו, מזגנים, חתולים, מסמרים, עצים גבוהים וקפה שחור סכנות, גם הוא משקר".

    החתול מוחה, אין בו שום סכנה. גם כשמדברים איתו בצ'ט.

  9. יש בעיה מאוד רצינית של התפיסה של פייסבוק ככלי חברתי. לך תסביר שאותם הקנטות היו קורות גם בIM או סמסים. כל עוד אמצעי תקשורת מיישמים את המשוואה של פחד=רייטינג עם טכנופוביה ודאגה מזויפת לילדים יהיה קשה לשכנע אחרת.

    מה שכן אפשר לעשות זה לעלות את המודעות לתקשורת שקיימת בין ילדים ושימוש בטכנולוגיה, דבר שהיום יכולים לגרום להתקפי חרדה להורים.

  10. יובל: אנא שקול לעלות לשידור ולזעום על כך שאין פיקוח מצד המדינה ומצד ההורים, ושהתעשייה פרוצה לגמרי. תעשיית החבלים, זאת אומרת.

  11. יפה אמרת!

    הנטיה המטופשת והשטחית היא להאשים את הפייסבוק (והאינטרנט בכלל) בכל זוועה, בעיה, אסון, או קושי — ללא הבנה בסיסית של מהות האינטרנט והקשר לעובדות… אכן, קורים דברים בתקשורת מקוונת. כמו גם בתקשורת בינאישית בכלל… מישהו האשים אי-פעם את הטלפון?

    אין ספק שבסביבה המקוונת יש גורמים פסיכולוגיים ייחודיים שמשפיעים על אנשים. יש בהחלט השפעות של קבוצה ויש גם טריגרים. אבל מפה ועד להאשמות גורפות — זה לא יותר מחיפוש סנסציות בעזרת כותרות פומפוזיות והיסטריות, עוד משהו בתרומה לרייטינג… מישהו מחפש את הפרוטה היכן שבאמת אבדה? לא הפעם וכמעט לא באף פעם…

  12. היו"ר,
    גם אם זה לא בדיוק מה שהם רוצים לשמוע, הם צריכים לשמוע את זה.
    בכלל, בארץ יש נטייה לייצר מעגלי פידבק של אימה. כמו מקרי המוות משפעת בזמן האחרון. כן, מתו שלושה אנשים וזה מאד מאד עצוב. אבל בכל שנה מתים בישראל *מאות* אנשים (או אלפים, אני לא זוכר את הסטטיסטיקה המדויקת), רובם – דווקא, להכעיס – בחורף. אז סטטיסטית יהיו מקרי מוות כל יום בערך. חכה שבוע יהיו מספר מקרי מוות משפעת. למה דווקא עכשיו אנשים בפאניקה? אלהים יודעת.
    אפשר להגיד אותו דבר על התאונה הקטלנית והמטופשת של הכדורגלן אבי כהן ז"ל. אני לא יודע מי אשם או לא, אבל העובדה העצובה היא שהוא רק אחד מתוך כמה מאות בשנה שמתים בישראל (עד לפני כמה שנים בערך 500 מתו בשנה, אח"כ זה ירד לכ- 400 ואז כ-300-350). עם כל הצער על מותו של כדורגלן עבר מחונן כזה, ובאמת הוא היה שחקן מוכשר וכנראה איש חיובי ביותר באופן כללי, אני לא מבין למה נדבקו למקרה המוות שלו כאילו זה המקרה היחיד. הדבר הטוב היחיד שיכול לצאת מהדיון על המוות שלו הוא שיאסרו את השימוש בקסדות שלא מכסות את כל הראש, מה שנקרא "קסדות-חצי". אלה קסדות שכבר הוכח הקשר בינן לבין מקרי מוות או נכות מלאה, בדיוק כיוון שאינן מכסות את בסיס הגולגולת והחיבור לעמוד השדרה.

    אז מה הנקודה במה שאני מנסה להגיד? אני מנסה לשכנע אותך ש:
    1. כן, התקשורת בארץ נבובה וצהובה עד גועל.
    2. צריכים קולות של אנשים כמוך (וחבריך בלונדון וקירשנבאום) כדי להעלות את הדיון על פסים נורמליים וחיוביים. אולי קצת יותר קולות כאלה גם יפתחו את הראש לאנשים שאוטמים להם אותו כל היום עם יציקות הבטון של כל שאר נותני הטון.

  13. הבעיה העיקרית היא שאין לאנשים ובמיוחד לתקשורת יכולת הבחנה בין סיבה לתוצאה ולכן הם קופצים למסקנה הכי אינסטינקטיבית (שזו גם חוסר יכולת להבחין בין סיבה לתוצאה) וחוזר חלילה.
    הנער היה מוכה, על פי התיאור מצבו הלך והתדרדר, והוא התאבד. פייסבוק הוא מקום חברתי שבו סביר להניח שההתנהגות של ה'חברים' המשיכה גם אונליין. סוף סיפור, לא מעניין תקשורתית.
    אז אפשר להוסיף פייסבוק.
    בעוד שנה אפשר להניח שהכתבה תהיה "עשה גאוטאגינג בפורסקוור מהטלפון הסלולרי לפני שהתאבד ואף אחד לא מנע את זה".

  14. עורך מ"ישראל היום" פנה אליי וביקש שאכתוב טקסט ברוח דומה עבור העיתון של מחר. הבהרתי לו שאין לי שום רצון להיות ממוסגר בדעה של "בעד" ו"נגד". הוא הבטיח לי שאין כזה מסגור ובסך הכל הם מחפשים דעה שתהווה משקל נגד לרוח שנשבה מהידיעות שהתפרסמו במהלך היום בנוגע לסיפור.

    החלטתי לקבל כמה מהעצות שנכתבו כאן בתגובות, לנסות ולפרוץ את גבולות הגלוב ולכתוב לקהל גדול יותר (לא בהרבה, בכל זאת, הגלוב). נראה מחר איך תראה התוצאה.

  15. תודה. וטוב שהחלטת להשמיע את הקול הזה גם מחוץ לגלוב, זה נחוץ.

    באייטם אחר כבר מתייחסים לאסון ישירות בתור המקרה של הנער "שהתאבד בעקבות גלישה בפייסבוק".

  16. דבר ראשון ולפני הכול –

    תכניס בתנאי-השימוש המעולים של האתר פה, שורת waver, המשחררת אותך מכל נזק פיזי אפשרי לגולש … מי יודע, עוד יתבע אותך גולש שבזמן הקלדת תגובה שבר ציפורן!

  17. יובל, אני חושב שבפוסט פספספת נקודה מאוד חשובה, שקצת עלתה כאן בתגובות אבל לא קיבלה את מלוא המשקל שלה. מבלי להכנס לשאלה העיתונאית של המסגור או בכלל לשאלה האם אנשים מתאבדים או מבצעים מעשים נוראיים בגלל הפייסבוק – הבעיה האמיתית היא שכמו שאמרת, הפייסבוק הוא עוד חצר משחקים חדשה לילדים של היום, אבל המורים, המחנכים ובעיקר ההורים – לא מספיק יודעים מה כללי ההתנהגות בחצר המשחקים הזו. מה מותר לעשות, מה אסור, אולי אם ימנעו מהילדים שלהם גישה הם ישנאו אותם ואם ינסו להיות חברים שלהם בפייסבוק אז אולי אפילו יותר. זו הבעיה האמיתית. חצרות משחקים יש בכל מקום, כאמור, אבל צריך לזכור שילדים עדיין צריכים שיהיה מבוגר שישים להם גבולות. בסופו של יום, לא היית נותן לילדה שלך לרוץ לבד אל הכביש – נכון?

  18. זה חלק ממחלה תקשורתית שתסמיניה מכוערים ומטופשים במיוחד, ליצור קשר סיבתי, או לפחות נסיבתי, בין אירועים. קרובי משפחה:

    רצח את אשתו בגלל שהמרק לא היה מספיק חם
    דקר את חברו בגלל ריב על נערה
    ירה בשכן בגלל ריב על חניה

    וכו' וכו'. יש גם קרובים רחוקים כמו "נער נפטר מהתקף אסתמה בדיוק 43 שנה אחרי שסבתו נספתה מטיפוס בברגן בלזן".

    שום דבר כבר לא מספיק חשוב, מרגש, מסעיר או מעניין כשלעצמו; תמיד חייבת להתלוות אליו עטיפה צבעונית ומרשרשת, אחרת הקוראים ישתעממו.

  19. אחרי כמה ימי צילום עם בני נוער. באחד המקרים, בין קבוצת נערים שמתנדבת במוסד לחוסים במצוקה התפתחה קטטה ששיגרה אחד לבית חולים ושלושה למעצר. צריך להפסיק את התנדבות בני הנוער! היא מעודדת אלימות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *