12 ספרים למתעניינים בטכנולוגיה

לפני כמה ימים נתקלתי ברשימה הזו בה מוצגים 25 ספרי הטכנולוגיה של כל הזמנים. אני מודה שהתאכזבתי. התאכזבתי לא מכיוון שהרשימה לא ראויה אלא בעיקר מכיוון שיש בה הרבה יותר מדי ביוגרפיות והרבה פחות מדי ספרים שעוסקים במהותה של הטכנולוגיה – לטוב ולרע.

אי לכך, פניתי אל אוסף הספרים האישי שלי ומתוכו בחרתי 12 ספרים (כולם ספרים באנגלית אך ארבעה מהם תורגמו לעברית ולכן אציג את המהדורה בעברית) שכל מי שמתעניין בטכנולוגיה ירצה לקרוא (חלק מהספרים מופיעים גם ברשימה שקישרתי אליה למעלה). אני לא מתיימר לטעון שאלו הספרים החשובים ביותר או הטובים ביותר, אבל אלו ספרים שאני אוהב במיוחד, אליהם אני חוזר פעם אחר פעם, ושאותם  מצאתי כמעשירים ומעוררי מחשבה. זו אינה רשימה סופית ומוחלטת ואם הייתי במצברוח  שונה, יתכן שספרים אחרים היו נכנסים אליה, נוספים אליה או מודחים ממנה. ובכל זאת, זה מה שיצא. הספרים אינם מסודרים לפי סדר חשיבות ואין ברשימה ספר חשוב יותר או חשוב פחות: חלקם עוסקים בצדדים הנפלאים של הטכנולוגיה, אחרים בצדדים האפלים, חלקם עוסקים בסוציולוגיה של טכנולוגיה, אחרים בהיסטוריה של טכנולוגיה ואחרים בפילוסופיה של טכנולוגיה.

יכולתי לכתוב על כל אחד מהספרים מגילה אבל העדפתי לכתוב רק משפט אחד או שניים. למרות זאת, הפוסט אינו קצר ולכן אחרוג ממנהגי ואשבור אותו לשני חלקים כך שהוא לא יעמיס על העמוד הראשי של הגלוב.

 

1. The Technological Society, Jacques Ellul, 1967

יצא לי לכתוב על אלול פעם או פעמיים בעבר. אלול הוא פילוסוף צרפתי שנולד בבורדו ומת בבורדו וחלק ניכר מהקריירה שלו בילה באוניברסיטת בורדו. אולי משום כך הוא לא מוכר מספיק בישראל (הוא לא מספיק קוסמופוליטי) אבל בכל הקשור לטכנולוגיה, אלול הוא אחד מ"שלושת נסיכי האופל" החביבים עליי (השניים האחרים הם מרטין היידגר והרברט מרקוזה).
אלול הסביר שאם קרל מרקס היה חי במאה העשרים הוא היה מבין שהוא טעה: לא ההון הוא התופעה החשובה בעולם המודרני אלא הטכנולוגיה. ואולם מי שחושב שאלול חוגג את הטכנולוגיה, לא יודע מהו פסימיזם צרפתי במיטבו. מבטו של אלול קודר, חשוך ועגום.
מבקריו הרבים של אלול פטרו אותו כמי שסובל מטכנופוביה ותו לא ואולם אפיון שכזה הוא חוסר הבנה מוחלט של אלול שרואה כיצד "התופעה הטכנולוגית", מה שהוא מכנה בשם "הטכניק", אוכלת כל חלקה טובה באנושיות של כולנו והופכת אותנו כפופים להיגיון הטכנולוגי. כאשר אלול מסביר את זה, זה נשמע אפל ומבהיל במיוחד.

 

2. The Future of Ideas, Lawrence Lessig, 2001

את הטרילוגיה של מלחמת הכוכבים ראיתי לפי הסדר הבא: "האימפריה מכה שנית", "מלחמת הכוכבים" ואז את "שובו של הג'די". את ספריו של לסיג קראתי לפי סדר דומה והספר הראשון שנתקלתי בו היה דווקא ספרו השני. הוא השאיר עליי רושם עצום ולאחריו דאגתי לקרוא גם את ספרו הראשון (Code), השלישי (Free Culture) והרביעי (Remix).
לסיג מציג בספרו השני את האופן שבו האינטרנט משנה את הדרך שבה רעיונות באים לעולם ומתפשטים בעולם, את הדרך שבה בעלי זכויות היוצרים ממהרים לכלוא את החדש, החתרני, מחשש (מוצדק) שזה יפגע בהם. בספר מציג לסיג את סיפורה של נאפסטר, של אריק אלדרד, של הקוד הפתוח, של יוניקס, של המאבק האבוד של חברות התקליטים והסרטים בגולשים וברעיונות חדשים ועוד. כאשר הוא כתב על הדברים האלו הם היו דיווח מהשטח וכיום הם בגדר היסטוריה ועדיין מי שרוצה לעשות לעצמו סדר בראש, צריך לקרוא את הספר הזה.
בשנים האחרונות, כך אני מתרשם, לסיג חוזר על עצמו אך אי אפשר לקחת ממנו את היותו אחד הדוברים החשובים  והרהוטים ביותר של התרבות החופשית ברשת.

 

3. Here Comes Everybody, Clay Shirky, 2008

את לסיג ראיתי מדבר בפעם הראשונה בכנס בסן-פרנסיסקו. זה היה כנס ה-P2P הראשון ולצידו דיבר אדם נוסף. זה היה קליי שירקי. שירקי הוא כיום מה שלסיג היה בסוף שנות התשעים: הדובר הרהוט ביותר של התחום שעליו הוא מדבר – המדיה החברתית. הוא משמש כמרצה באוניברסיטת NYU ובעיני הוא אחד האנשים המקוריים  והמעניינים ביותר שפועלים  בתחום.
בספר שלו מציג שירקי את האופן שבו המדיה החברתית מחברת אנשים בצורה חדשה, מניעה אותם לפעולה, מאפשרת להם לתאם ביניהם פעולות, דעות ורעיונות ובמקביל מאיימת על הדרך הקודמת, המסורתית לעשות עסקים, לעשות תקשורת, פוליטיקה ואפילו מערכות יחסים.
יש משהו מאוד אופטימי בשירקי אבל לא אופטימי ריקני ומטופש. אם יש לכם כמה דקות, נסו למצוא את ההרצאות של שירקי כפי שהן מתועדות בווידאו, חלקן הגדול נמצא ביוטיוב. הוא מרצה נפלא.

 

 

4. The Cult of Amateur, Andrew Keen, 2007

קין הוא האנטי-תזה של שירקי. סנוב בריטי קלאסי שרואה את מהפכת הווב 2.0 ומתפלץ. בספרו מציג קין את כל מה שרע, דפוק ושבור במהפכת האינטרנט.
במרכז התזה של קין הטענה כי חוכמת ההמונים (על כך בהמשך) שכולם כל כך מתפעלים ממנה, מחסלת את המתווך האמין, המקצועי וההגון: העיתונאי, הסופר, עורך האנציקלופדיה, הבימאי. כל מי שהיה צריך ללמוד עשרות שנים כדי להתמקצע נתקל בילד עם מצלמת וידאו או בלוג, או ערך בוויקיפדיה, שיש לו את החוצפה לטעון שהוא יודע יותר טוב. זו בדיוק הדרך שבה תרבות הולכת לעזאזל, טוען קין.
כאשר הספר של קין יצא הוא עמד במרכזה של מתקפת לעג מתוזמרת, לעתים בצדק; חלק מהטענות שלו מופרכות (לפחות בעיניי). ואולם ככל שחולף הזמן, לתחושתי, יותר ויותר אנשים מבינים שגם אם לא צריך להתרשם יתר על המידה מהזלזול הגורף שקין מפגין כלפי כל מי שאין לו תעודה רשמית על הקיר, הוא מציג כמה טענות  מעוררות מחשבה.

 

5. The Whale and the Reactor, Langdon Winner, 1986

היתה תקופה מסוימת שכמעט כל מאמר אקדמי שעסק בטכנולוגיה הפנה אל מאמר שנמצא באחד מפרקי הספר הזה, מאמר משנת 1980 אשר שאל שאלה פשוטה: "האם לארטיפקטים יש פוליטיקה?".
וינר, שביקר בישראל לפני כשנה והיה לי העונג להיות נוכח בהרצאה שלו, עורר סערה בשל הטענה הפרובוקטיבית שלו לפיה לטכנולוגיה יכולה להיות, ואדרבא יש לה, פוליטיקה (השפעתו של וינר עליי ברורה; לספרי השני קראתי "הפוליטיקה של הטכנולוגיה") במובן הזה שהיא מהווה אתר שבו באים לידי ביטוי יחסים חברתיים, אידיאולוגיות, אינטרסים ועוד.
מכאן, שלטענת וינר, טכנולוגיה היא לא דבר ניטראלי, היא לא דבר אינסטרומנטלי, היא לא משהו שאתה מרים, משתמש ואז מניח. יש לה השפעות רחבות יותר, עמוקות יותר, לעתים בלתי צפויות ולעתים מתוכננות, על העולם שלנו והגיע הזמן שניקח עליהם אחריות.
בהערת אגב אומר שוינר היה זה שהציג בפניי בספריו את ז'אק אלול ולו רק בגלל זה מגיעות לו כמה נקודות זכות.

 

6. Technics and Civilization, Lewis Mumford, 1934

לואיס ממפורד הוא אחד מהוגי הטכנולוגיה החשובים של המאה ה-20. במהלך חייו הוא כתב 28 ספרים ויותר מאלף מאמרים, סקירות, פרקים לספרים ועוד וזאת למרות שהוא אפילו לא סיים את הלימודים שלו בקולג'. הוא מעולם לא קיבל עמדה אקדמית קבועה אך זכה לשמש כפרופסור אורח בהארוורד, MIT, קולומביה, סטנפורד ומקומות נוספים.
בשנת 1934 הוא פרסם את ספרו  שהיה ניסיון ראשון מסוגו לבחון כרוניקה של כמעט אלף שנה של המצאות ופיתוחים ואז לנתח כיצד הם שואבים את מקורותיהם מהתרבות של המפתחים, כיצד הם מושפעים מהפוליטיקה של הזמן. ממפורד ניסה להבין את ההיגיון שלהם, את ההשפעות שלהם ואת החשיבות שלהם.
פרסומו של הספר סיפק את התשתית לתחום חדש: היסטוריה של הטכנולוגיה. זהו ספר רחב יריעה בצורה יוצאת דופן של איש רחב אופקים בצורה יוצאת דופן, ולמרות שהוא אחד הספרים הוותיקים ברשימה, הוא צולח, לדעתי, את מבחן הזמן.

 

 

7. The Social Shaping of Technology (Second Edition), Donald MacKenzie and Judy Wajcman, 1999 

זהו הספר היחיד שעליו אני ממליץ שהוא ספר ערוך. חשיבותו של הספר  נעוצה בפרקים השונים שנכתבו על ידי כותבים שונים, כולם נטלו על עצמם את המשימה לנתח טכנולוגיה באמצעות מתודה חדשה, "הבנייה חברתית של טכנולוגיה" (Social Construction of Technology או בקיצור SCOT).
המתודה הזו גורסת שטכנולוגיה היא לא הסיבה לכל דבר (דטרמיניזם טכנולוגי) ומצד שני, שאנחנו בעלי הבית היחידים בעולם הזה (דטרמיניזם חברתי). תחת זאת, היא מבקשת לראות בטכנולוגיה ובבני אדם כשני צדדים שיש ביניהם מגע, אינטראקציה והשפעות הדדיות.
המתודה הזו היתה התשתית לעבודת הדוקטורט שלי והספר הזה הוא אחד מספרי היסוד שמציג אותה באמצעות שורה של מקרי בוחן אשר מנותחים באמצעותה. מאמר מומלץ במיוחד הוא זה של רות קוואן-שוורץ.

 

 

8. History of the Hour, Gerhard Dohrn-Van Rossum, 1996

הספר הזה חושף את אחת מההעדפות האישיות שלי בכל הקשור לעיסוק בטכנולוגיה. הכוונה היא לעיסוק בזמן.
אני מוצא שהקשר בין זמן וטכנולוגיה הוא אחד הקשרים היותר מרתקים שמתקיימים בימינו והקשר הזה הפך למוצק מהרגע שהומצא השעון המכאני.
היה זה לואיס ממפורד שטען שההמצאה החשובה ביותר שהמציא האדם היתה השעון כיוון שהשעון לא רק אומר לנו מה השעה הוא גם, ובעיקר, מאפשר לנו לסנכרן את הפעילות שלנו ("ניפגש בכיכר בשעה שלוש"). הסינכרון הזה יעמוד במרכזה של אחת המהפכות הגדולות ביותר שידע העולם, המהפכה הקפיטליסטית.
בספר הזה מציג ואן רוסם את האופן שבו לאורך ההיסטוריה תרבויות שונות מתייחסות לזמן ואת הדרך שבה הטכנולוגיה משחקת תפקיד בשינויים האלו ובין השאר הוא הציג בפניי את הסיבה שבגללה שירות הדואר נקרא באנגלית בשם "postal service".

 

9. הזנב הארוך, כריס אנדרסון (תרגום: דרורה בלישה), 2010

"הזנב הארוך" הוא שם חיבה לתופעה סטטיסטית במסגרתה הגרף מגיע לשיאו מהר מאוד ואז נופל ונמתח למרחק ארוך ורב. זהו הזנב הארוך של הגרף ואנדרסון מוצא שלזנב הארוך הזה יש תפקיד חשוב בעידן הווב 2.0.
באמצעותו  אנדרסון מסביר מדוע לנישה יש תפקיד חשוב בעידן האינטרנט וכיצד גופים עסקיים שמתמקדים בנישה, שמאפשרים את הנישה, שפועלים בנישה ומקדמים את הנישה, יכולים לפרוח אפילו יותר מאלו שפונים אל המיינסטרים.
כיום קשה למצוא אנשים הפועלים ברשת שאינם זורקים באקראי את צמד המילים האלו. הם עושים זאת מכיוון שהם יודעים בוודאות שהצד השני מבין בדיוק למה הם מתכוונים: הזנב הארוך הפך במובנים רבים להצדקה הכלכלית-אידיאולוגית של גופים מקוונים רבים.

 

 

 

10. חוכמת ההמונים, ג'יימס סורוביצקי (תרגום: ג'וד שבא), 2006

מן הסתם יש חלק מן הקוראים שבטוחים שליאור צורף המציא את המושג "חוכמת ההמונים" אבל לצערו הוא לא עשה את זה. היה זה ג'יימס סורוביצקי, בעל טור כלכלי בניו-יורקר אשר הפך את המושג הזה לפופולארי.
אין כמעט מחלוקת שחוכמת ההמונים היא תופעה אמיתית שיש לה יתרונות אמיתיים אבל לעתים שוכחים שלצד היתרונות יש גם חסרונות. יש דברים שההמון ממש רע בהם, יש דברים שאפילו שני אנשים ממש רעים בהם. לא רק זה, ההנחה לפיה ההמון תמיד חכם היא בעיניי הנחה פופוליסטית, שטחית ולא מדויקת. בספרות המחקרית מתועדים מקרים רבים בהם ההמון יכול להוביל לתוצאות הרות אסון ("חשיבה קבוצתית" היא רק דוגמה אחת לכך).
כל זה לא משנה את העובדה שהספר הזה הוא ספר חשוב בהבנת הדרך שבה המונים יכולים, באמצעות מנגנון מתאים, להגיע להחלטות חכמות יותר מאשר האדם החכם ביותר שנמצא בתוכנו.

 

 

11. טכנופולין, ניל פוסטמן (תרגום: אמיר צוקרמן), 2003

כאשר סיימתי לקרוא את טכנופולין (אז, במקור, באנגלית), הרגשתי צורך עז למצוא את האימייל של ניל פוסטמן ולכתוב לו שאני לא יודע אם הוא יודע, אבל הוא כתב ספר מדהים. רק אז גיליתי שאיחרתי את המועד – פוסטמן נפטר שנה קודם לכן, בשנת 2003.
פוסטמן הוא אחד הכותבים השנונים ביותר שכתבו על השפעותיה של הטכנולוגיה בעידן המודרני. ב"טכנופולין" הוא מציג את הדרך שבה כל צורות החיים התרבותיות מכפיפות את עצמן למרותן של הטכניקה והטכנולוגיה.
אם אלול מסביר את זה באופן קודר ועגום, פוסטמן ממחיש זאת עם קריצה ובחן שקשה להישאר אדיש אליו.
גם ספריו האחרים (שתורגמו לעברית), "בידור עד מוות" ו"אובדן הילדות" עוסקים בטכנולוגיה ובאופן שבו היא מטמטמת אותנו (בעיקר הטלוויזיה) ואת ילדינו וגם הם קריאה נפלאה.

 

 

 

12. סטיב ג'ובס, וולטר אייזקסון (תרגום: אלה בשן ונעמי כרמל), 2012

התחלתי בהשמצת ביוגרפיות ואני מסיים עם ביוגרפיה. קראתי לא מעט ביוגרפיות: של סטיב ג'ובס, לארי אליסון, סטיב באלמר ואחרים. קראתי על סיפור עלייתה, נפילתה ושוב עלייתה של יבמ ובשנים האחרונות יצא לי לקרוא מספר רב של ספרים שנכתבו על גוגל וגם על פייסבוק. ובכל זאת, אי אפשר להישאר אדיש לביוגרפיה שכתב אייזקסון על סטיב ג'ובס אולי מכיוון שאי אפשר היה להישאר אדיש לג'ובס עצמו.
הביוגרפיה של ג'ובס אינה קצרה ובכל זאת היא מצליחה להחזיק את הקורא במתח כמעט לכל אורכה. ג'ובס מתגלה בביוגרפיה כאיש שרובנו ידענו שנמצא: גאון אמיתי ואדם בלתי נסבל עם קבלות. ההצלחה של "אפל" להשתלט על עולם הטכנולוגיה בתוך כעשור הופכת את הביוגרפיה של ג'ובס לקריאת חובה לכל המתעניינים בהיסטוריה של הטכנולוגיה, הרחוקה והקרובה כאחד.
ביקורת מקיפה וארוכה כתבתי למוסף "ספרים" של עיתון "הארץ" וניתן לקרוא אותה כאן.

***

לא מעט ספרים לא נכנסו לרשימה. חלקם בשל העדפה אישית שלי וחלקם מכיוון שלא רציתי להעמיס. כמובן שזה המקום לציין שאשמח אם תכתבו אתם על אילו ספרי אינטרנט וטכנולוגיה אתם ממליצים.

22 מחשבות על “12 ספרים למתעניינים בטכנולוגיה

  1. אני מדלג על הפוסט הזה שסתם יגרום לי להתמרמר על זה שאין לי זמן לקרוא כרגע, אך אשמור אותו במועדפים ליום שבו יהיה (אי שם בקיץ הקרוב, אני מקווה).

  2. פוסט. מעולה. תודה!
    משעשע לראות שעם כל הקדמה הטכנולוגית، אנחנו עדיין קוראים ספרים ומתפתחים מהם، בפורמט לא טכנולוגי ולא מבוסס על הרשת או חוכמת ההמון.

  3. רשימה נפלאה.

    מסכים עם כל מילה שכתבת לגבי חכמת ההמונים. למעט המילה "לצערו".
    לא המצאתי את המונח ובכל מקום אני משתדל לספר איך התחום נולד לפני מעל 100 שנה.
    ובכל מקרה, לשמחתי אני חוקר את התחום ומנסה להביא זוית חדשה שקשורה לשימוש ברשתות חברתיות ככלי למיצוי חכמת ההמונים, באותם מקרים שבהם היא מתאפשרת. וכמו שכתבת, יש מקרים רבים בהם היא לא מתאפשרת.

  4. בוודאי שהייתי שמח 🙂
    בכל מקרה, סחתיין עליך שיש לך כל כך הרבה זמן לקרוא (ולנהל משרה מלאה במכללה, לגדל ילדים וכו'). זה רעיון לפוסט ואולי אפילו לספר 🙂

  5. לא ספר תיאוריה, אבל מציג סטאדי קייס מצוין, וגם מצחיק נורא: BurnRate של מייקל וולף, סיפור אמיתי של יזם אינטרנט לשעבר, שמציג את תחילת הסחרור סביב התחום, בתחילת-אמצע שנות התשעים בארה"ב. ימים שבהם כל הכסף היה טיפש ומשקיעים ברמה של אליזבת מקסוול לא ידעו אם הם משקיעים באינדקס אתרים או במדריך ערוצי הטלוויזיה, העיקר לשים את הכסף איפה שהוא. למרות שהימים הללו נראים מאוד רחוקים (עברו פחות מעשרים שנה), החוקים עדיין תקפים, רק שסוחרי הסוסים נעים בכל פעם למקום חדש לפי הוויץ הטכנולוגי הבא.

    http://www.amazon.com/Burn-Rate-Survived-Years-Internet/dp/0684856212

  6. שאלה:
    האם מעבר לנוסטלגיה שיש לך (וגם לי עם הספרים החביבים עלי) – יש מקום להתייחס לספרים בהקשר לטכנולוגיה הנוכחית? לדעתי אנחנו נמצאים באמצעו של תהליך, באמצעה של מהפיכה ואין לנו ממש אפשרות לראות (עדיין) את המגמות וכל המשמעויות שלה. די בדומה ל'אביב' הערבי, שמחליף פנים ולא מצליח לאפשר לפרשנים השונים קרקע יציבה מספיק להניח עליה את טיעוניהם.
    האם ספר שנכתב לפני חמש או עשר שנים (שלא לדבר על יותר מכך) אמנם מצליח להעביר תובנות לגבי תהליכים והמצאות שמחברו עדיין לא שמע עליהן?
    אם אתה מסייג את הספרים כמכילים רעיונות עקרוניים, פילוסופיים, אז זה דבר אחד. אם אתה מתייחס לספרים כאל ספרי היסטוריה (של הטכנולוגיה או הקשרים שלה עם החברה או כל חיבור אחר) – גם כן בסדר. אבל לא כל כך ברור לי איך אפשר ללכוד את רוח התקופה שלנו, שהשינוי הוא בין העקרונות שלה, איך אפשר ללכוד כזו רוח בספר, ו/או להתיימר (כי זו המילה, לדעתי) להבין את התהליכים הקורים כאן מסביבנו.

    וזאת למרות שהצלחת לעורר בי עניין לקרוא לפחות חלק מהם (אבל מבחינתי זה עניין יותר הסטורי / פילוסופי).

  7. לגבי הספר על ג'ובס, לדעתי דווקא הוא לא מתאים לרשימה הזו. הספר טוב מאוד כביאוגרפיה אישי. הוא מאוד צבעוני, כמו שהנושא שלו היה.

    אבל הוא מקבל מספיק בקושי מבחינת הבנת הטכנולוגיה, התהליכים הטכנולוגים, וההחלטות הטכנולוגיות שהם הבסיס מאוחרי ההצלחות והכשלונות של ג'ובס במהלך חייו. יש בספר לא מעט טעויות, שחלקם די קריטיות.

  8. מאוד ממליץ על הביוגרפיה של סטיב ג'ובס. אני נמצא באמצעיתה כרגע, והיא אכן קריאת חובה.

  9. רשימה מצוינת. מצטרף בעיקר להמלצות על פוסטמן, לסיג ושירקי.
    לא יודע אם הספר של הזנב מצדיק את עצמו. תמיד הרגשתי שהרעיון מוצה פחות או יותר במאמר המקורי בוויירד.
    בהחלט סימנתי לעצמי כמה שלא הכרתי/הגעתי אליהם וההמלצה שלך מדרבנת אותי להוסיף אותם לרשימת הקריאה.
    הייתי מוסיף את Convergence Culture: Where Old and New Media Collide
    by Henry Jenkins
    שהוא הספר הכי טוב שיצא לי לקרוא על תופעת הטרנסמדיה, אפילו שהוא כבר בן כמה שנים קשה לי לחשוב על תופעות חדשות שהניתוח שלו לא מכסה.

    ואין לי ספק שכשהוא ייצא, הספר של דיינה בויד, The Social Lives of Networked Teens. New Haven: Yale University Press.
    יהיה פנינה. בינתיים נסתפק במאמרים ובבלוג.

  10. ניסיון קודם להעלות את ההודעה כשל, אז אני מנסה שנית…

    לטעמי, כמי שמדיה ויזואלית תמיד תופסת מקום ראשון לגביו, Reinventing Comics של סקוט מקלאוד משנת 2000 הוא לא רק תחזית מדהימה לגבי איך הקומיקס יעבור את מהפכת המדיה, אלא גם אחד המקומות הראשונים להציע הסברים למה התרבות שלנו הופכת יותר ויותר ויזואלית ופחות טקסטואלית.
    http://scottmccloud.com/2-print/2-rc/index.html
    אגב, מלבד הספר הזה כשלעצמו, שווה מאוד להציץ בכל דוגמאות הקומיקס המקוון שמקלאוד יצר בעצמו והעלה לאתר שלו, ובשאר הטקסטים שלו לגבי הנושא הדיגיטלי.
    http://scottmccloud.com/1-webcomics/index.html
    שווה במיוחד ההצצה ב- I can't stop thinking ו-Prophyria's Lover.

  11. יו"ר יקר, למה התגובות שלי לא עוברות פרסום כמו שצריך?
    טוב, אני אנסה שנית עם דוא"ל אחר…
    לטעמי, כמי שתקשורת חזותית מעניינת אותו בעיקר, ספרו השני של סקוט מקלאוד REINVENTING COMICS משנת 1998 בו הוא מציע את כיווני העתיד להתפתחות והשתלבות קומיקס (ושאר מדיה ויזואליים) ברשת הוא טקסט שאין בו רק חזון (והחזון התממש) אלא גם רעיונות מרכזיים לגבי הסיבות
    שבגללן התרבות שלנו הופכת להיות יותר ויותר חזותית ופחות ופחות טקסטואלית.
    הנה האתר שלו – http://scottmccloud.com/2-print/2-rc/index.html
    שווה במיוחד הצצה לקומיקס הדיגיטליים שהוא בעצמו העלה – I CAN'T STOP THINKING ו- Prophyira's Lover (מ-1998, אחד מהקומיקס הראשונים שנוצרו לרשת ולדעתי פשוט לא ניתן להדפיס בשום אופן שהוא).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *