לפני קצת יותר משנה פרסמתי פוסט שהתייחס לכמה מרעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי ז'אק אלול. אתמול קיבלתי קישור לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות לכתבת התחקיר הכי טובה שקראתי מזה זמן רב, כתבתו של שי פוגלמן בעיתון "הארץ".
פוגלמן מתאר כיצד המשטרה, בייחוד המשטרה באזור חברון (אבל לא רק), החלה להתמקד בעבירות מסוג מסוים. פוגלמן טוען שהסיבה להתמקדות בעבירות האלו אינה קשורה ל"אידיאולוגיה" או להחלטה של המחוז או הפיקוד של המשטרה להילחם בסוג מסוים של עבירות. תחת זאת, הסיבה האמיתית למאבק במשליכי האבנים ובמחזיקי הסכינים קשורה לרצון של השוטרים לשפר את "הניקוד שלהם" במערכת מחשב חדשה המכונה מנה"ל.
המערכת נותנת ניקוד לכל תחנת משטרה בהתאם לביצועיה וזאת על פי פרמטרים שנקבעו מראש. הניקוד אינו חסר משמעות והוא משפיע באופן ישיר על קידום השוטרים. בניסיון לקבל את הניקוד המקסימלי, החלו השוטרים להתמקד בעבירות מסוימות. כותב פוגלמן:
לאחר בדיקת המערכת ושקלול הציון שהיא נותנת לתחנות השונות, מתברר כי שני פקטורים הופכים את מעצרם של צעירים פלסטינים בחשד שיידו אבנים לאטרקטיבי ביותר, לפעמים הרבה יותר מטיפול בעבירות פליליות אחרות. לכידתם של זורקי אבנים מוגדרת על פי רוב "עבירת חשיפה", כלומר עבירה שלא הוגשה עליה תלונה במשטרה, ומעצר החשודים והודאתם הם תוצאה של עבודה יזומה מצד שוטרי התחנה.
וכך, כל טיפול בעבירת חשיפה מעניק לתחנה 4.2 אחוזים נוספים לציון. גם גילם הצעיר של הנחקרים שהודו באשמה מעניק לשוטרי תחנת חברון תוספת ציון, שיכולה להגיע בנסיבות מסוימות עד שבעה אחוזים. תוספת ציון, שיכולה להגיע עד 20 אחוז, תקבל התחנה אם יוגדרו המעצר והודאת החשוד כעמידה ביעד של המחוז – כפי שקורה בכמה מן האישומים הנדונים.
בעוד שפוגלמן מתאר בצורה פלסטית ומבהילה את הטענות של הפלסטינאים אודות עינויים הכוללים מכות איומות שהם סופגים במהלך החקירות, תיאור המצדיק דיון בפני עצמו, הטקסט שלו מתכתב, מבלי לדעת, עם אלול (בהערת אגב אומר, שהעובדה שאין ערך בויקיפדיה בעברית לז'אק אלול היא לא פחות מתעודת עניות לויקיפדיה הישראלית. הייתי כותב את הערך בעצמי אם לא הייתי סולד כל כך מהמערכת הטכנית של ויקיפדיה ומהסנוביזם הבלתי נסבל של אלו שמנהלים אותה).
אלול טען שמרקס טעה: לא הקפיטל היא התופעה החשובה ביותר בעולם המודרני אלא הטכנולוגיה. כאשר אלול מדבר על טכנולוגיה הוא מדבר על "טכניק" (Technique) ומדגיש שהיא לא זהה ל"טכנולוגיה". על פי אלול המושג "טכניק" לא מתייחס למכונות או טכנולוגיה אלא ל"מכלול השיטות הרציונאליות שמטרתן יעילות מוחלטת בכל תחום בפעילות האדם". לטענתו, לטכניק יש כמה מאפיינים משותפים, אחת מהן היא הרציונאליות.
לדבריו, התופעה הטכנית היא המהלך במסגרתו כל פעולה טכנית ספונטנית (מקטיפת פירות ועד בניית בית) הופכת לפעולה החותרת להשתמש ב"אמצעי הטוב ביותר" ולהגשים עצמה בצורה היעילה ביותר. עם הזמן היא הופכת לסוג של תודעה כאשר "הדרך הטובה ביותר" משתלטת על כל תחומי החיים. "המשימה היא למצוא את האמצעי הטוב ביותר במונחים מוחלטים, על בסיס חישוב מתמטי", הוא כותב בספרו "The Technological Society".
הרציונאליות הטכנית הזו עושה רדוקציה לכל דבר בו היא נוגעת למימד השיטה והלוגיקה שלה. הכול מרודד לרמה של "עובדות, כוחות, תופעות, אמצעים וכלים". מכיוון שאין ספונטניות, מכיוון שאין יצירתיות, הכול מלאכותי והכול נתפש כמו בעיה אותה ניתן לפתור באמצעות הלוגיקה של הטכניק: "יער הופך לפארק לאומי; משחק בייסבול מקרי בין ילדים בפינת רחוב הוא ארגון של ליגת ילדים המחכה להיוולד", כותב דיוויד לבקין (Lovekin) במאמרו על אלול.
על פי אלול, הטכניק כבר לא מתעניינת במטרה, באובייקט שלשמה היא באה לעולם; תחת זאת היא מתעניינת בפעולה עצמה, בטכניקה או בטכנולוגיה.
פוגלמן מספר שבמסמכי המשטרה מתוארת מטרתה של מנה"ל בדרך הבאה:
"יצירת כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית" – על פי הסיסמה "מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור".
כאשר אני מלמד את אלול אני לא תמיד מצליח למצוא דוגמאות הממחישות את גודל הזוועה שאלול כל כך מטיב לתאר, זוועה אותה הסטודנטים מתקשים לפעמים לתפוס בגלל שכולנו חיים בתוך העולם הטכניקי הזה.
כעת, כך נראה לי, הבעיה הזו נפתרה.
