אז אני מלמד בבאר-שבע.
כדי להגיע לשיעור שמתחיל ב-12:15 אני צריך לקחת את הרכבת שיוצאת מפרדס-חנה ב-09:20 ומגיעה לתחנת תל-אביב מרכז ב-10:00 ואז לעבור לרכבת שנוסעת לבאר שבע ב-10:08 ונוחתת שם ב-11:26. עד כאן התיאוריה. בפועל הרכבת של 09:20 לא הגיעה ב-09:20 אלא ב-09:30. כבר ראיתי איך אני כל הדרך עצבני כי לא אדע אם אצליח לתפוס את הרכבת לבאר-שבע בזמן.
בפועל מה שקרה זה שהרכבת החלה לנסוע הגיעה לתחנת נתניה ב-09:47, נעצרה ונעמדה. ועמדה ועמדה ועמדה. ב-09:55 הודיעו לכל הנוסעים לעבור רכבת. למה? כי אמא של הרכבת בגבס, אנא עארף למה. ככה. עוברים רציף נכנסים לרכבת השניה ומחכים. ומחכים ומחכים ומחכים. רגע לפני שאני יורה במישהו הרכבת יוצאת. השעה 10:10. אני בנתניה והרכבת של באר-שבע בדיוק יוצאת עכשיו מתל-אביב.
רק רכבת. ברור.
אחרי שכבר ביררתי מה המספר טלפון של מנכ"ל הרכבת (בבית שלו, כן?) נשמעה הודעה במערכת הכריזה שמי שרוצה להגיע לבאר שבע צריך להחליף רכבת בתחנת לוד ולא בתחנת תל-אביב מרכז. הרכבת לבאר-שבע תמתין שם, אמרה הכורזת. בסדר.
מגיעים ללוד וברציף השני אכן מחכה רכבת. אז אני רץ רץ רץ מתחת למנהרה, ואיתי עוד איזה חמישים איש שרצים (בהם כמה זקנים בני 90), עולה במדרגות, תופס את הרכבת כמה שניות לפני שהיא סוגרת את הדלתות ודוהרת לבאר-שבע. מה הלחץ? גם הנוסעים ברכבת הזו עצבניים בגלל שהם התעכבו בלוד חצי שעה כדי לחכות לכמה נוסעים מהצפון. עכשיו כולם מאחרים, כולם עצבניים וכולם בלוד.
בגלל כל הריצות האלו, לא הספקתי להיכנס לשירותים ומה לעשות זו נסיעה ארוכה. אז אחרי עשרים דקות של טילטולים, התחלתי לחפש שירותים. בתא הראשון היה פתק "השירותים מקולקלים. בברכה, מוסך רכבת לוד". בתא השני כבר לא היה פתק – הוא פשוט היה סגור. גם התא השלישי, גם הרביעי. רכבת עם 15 קרונות מלאה באנשים עם שלפוחיות מלאות ועצבניות ואין תא שירותים אחד עובד.
חשבתי לפתוח את הדלת של נהג הרכבת ולהשתין לו בתוך הפה.
אבל לא עשיתי את זה כי אני מנומס.
עשיתי את זה לכרטיסן.
וכל זה היה רק בדרך לבאר-שבע.
אל תשאלו מה היה בדרך חזרה.
והכי גרוע זה שבסוף מגיעים לבאר שבע. באנגליה זה לא היה קורה.
נהג הרכבת דווקא חיכה לך בקוצר רוח. תמיד הכרטיסן הבן כלבה הזה מקבל את כל האינטילגנטים בסוף. סססאמוערס.
מצחיק מאוד!
(האמת שלא קראתי עד הסוף, לא הצלחתי להמשיך אחרי "אני מלמד בבאר שבע").
רגע, רגע…
אז מה היה בדרך חזרה?
א' – אמרתי "אל תשאל", לא? פפפףףף, אין כבוד, אני אומר לכם.
כמה רצת?
ספר קצת על המסוף החדש, ועל האוניברסיטה.
ועל הנוף לפני ואחרי קריית גת.
אני קצת מתגעגע.
כל זה בגלל שהכריחו אותך לרוץ?
אני גר ברחובות ועובד בת"א. תמיד ששואלים אותי על הפקקים ולמה אני לא לוקח את הרכבת, ואני מתחיל להסביר זה נשמע כמו תירוץ. לכן, אני חושב שאדפיס את הפוסט הזה, אמסגר אותו על הקיר ואתן לקרוא לכל מי שישאלו אותי את השאלה (המזורגגת) הזו שוב.
אחד העם 18 – שמחתי לעזור.
קרעת לי את הלבלב.
כן, אני יודעת שזה רציני ושאתה עצבני.
זה מצחיק בכל זאת.
אני נסעתי ברכבת כל הקיץ והיה בסדר, כאילו, אחרי שהתחלתי לקחת אוטובוס לת"א ומשם לקחת רכבת- כי עוד לא קרה שרכבת יצאה מהוד השרון בזמן, פשוט לא קרה (גם הרכבת לבאר יעקב אף פעם לא יצאה בזמן, אבל אין לי רכבת להחליף אז זה לא כזה נורא)
לא הבנתי… :-\
למה המנכ"ל של הגלוב, היו"ר של הקונצרן והסמנכ"ל של אלוהים… צריך להכנס בכלל לתוך רכבת??? ועוד נוסעת?!
כRובי – הנהג האחרון של היו"ר מצא את מותו באופן מסתורי בתוך יציקת בטון. לא ברור איך זה קרה.
ROTFL
מזכיר לי את הקטע של תיקי דיין (אני חושב שזו היא), לא יודע איך קוראים לו, אבל היא מספרת על נסיעה באוטובוס ומדי פעם מעירה: "וחם."
קראתי שוב. זה כל כך לול עד שאין לי אוויר.
תמר – למרות הגיוון, ג'וני עדיין צוחק על התגובות שלך.
מוסיף לוקח את הפוסט של ג'וני ממש קשה. כנראה שג'וני מודע לזה, ולכן הוא מנסה להעביר תגובות מבעד ליציקת הבטון שמקיפה אותו כרגע, בדיוק ליד הנהג הקודם של היו"ר.
בדרך חזרה התיישבתי מול חייל שכאשר אני התיישבתי מולו ישן. שזה טוב. גם אני ניסיתי לישון. אחרי רבע שעה הטלפון שלו צלצל.
"היי כפרה, חיים שלי, נשמה שלי, חיים שלי. מה? את רצינית?! טוב תתקשרי אליי עוד מעט".
חולפות 8 דקות.
"היי כפרה, חיים שלי, נשמה שלי. מה? אחראית על מלאי בפיקוד?! זה מדהים! איזה כיף! ומתי תעשי טירונות? ב-13? זה אחלה חיים שלי. ומה עד אז? בפיקוד?! איזה יופי".
מנתק.
"שומעת אחותי, היא קיבלה להיות אחראית על המלאי באפסנאות בפיקוד. נכון מדהים! איזה יופי. כן אמרתי לה כפרה שלי, חיים שלי, זה ממש טוב. והטירונות שלה ב-13.11. זה נובמבר. כן".
מנתק.
"שומעת אמא, היא קיבלה להיות אחראית על המלאי באפסנאות בפיקוד. נכון מדהים! איזה יופי. כן אמרתי לה כפרה שלי, חיים שלי, זה ממש טוב".
מנתק.
פונה לחייל שיושב במושב שלידו – שלא מכיר אותו ואין לו מושג מיהו.
"היא ישבה בכלא שמונה יום וקיבלה להיות אחראית על המלאי בפיקוד"
"באמת? לנו לא היו נותנים כזה ג'וב"
"כן, אמרתי לה. תיכנסי לכלא ויהיה בסדר".
"ומה אתה עושה?"
"אני? אני פז"מניק. 9-5. אחראי משמרת במטבח. פעם הייתי עושה שבוע שבוע אבל עכשיו אני פז"מניק אז 9-5. איך אתה מסתדר בצבא?"
"אני? ליגה!"
טלפון.
"היי כפרה, חיים שלי, נשמה שלי, חיים שלי, מה נשמע? את נוסעת הביתה? מצוין אני אביא לך את הג'ינס" (מדבר בצעקות עוד 10 דקות).
מנתק.
טלפון.
"היי אחי מה המצב? שומע, היא קיבלה להיות אחראית על המלאי בפיקוד. ראית אתמול צ'לסי ברצלונה? וואלק איזה משחק אבל שניהם גם צ'לסי וגם ברצלונה לא יגיעו לגמר. אחי אומר לך לא יגיעו לגמר" (צורח ומתווכח עוד 10 דקות).
מנתק.
"תגיד" פונה לחייל שלידו "איפה אנחנו? כבר קרובים ללוד?"
"לא יודע"
"נראה לי אנחנו בארץ-לעולם-לא איפה שפיטר-פן וקפטן הוק".
וואלה, חייל משכיל. היה שווה לשבת בכלא
לול. (על הזין שלי ג'וני).
מוסיף – כל הכבוד! לך עם האמת הפרטית שלך!
אחד הפוסטים המצחיקים. לשמור לסיכום השנה
ROTFL כפול ומכופל
לולZ
אין מצב !
אין מצב שהחייל אמר "מצוין אני אביא לך את הג‘ינס“.
אתה סתם מוציא את דיבתו רעה.
הוא ב-ו-ו-ד-א-ו-ת אמר : "מצוין אני יביא לך את הג‘ינס“.
תזנסה להזכר שוב – ותראה שאני צודק.
אבל הודו שבחרת לנסוע ברכבת ישראל בסוף, זה העיקר. למה להתלונן?
הרי אם הייתה רכבת שוויצרית שמתחרה בהם, עדיין הייתי נוסע עם "רכבת ישראל". כי הם מצוינים!
שי – עלית עליי. ניסתי (צירה על ה-ס').
יובל – ידעתי שתיצא גבר !
השנה רק התחילה, בסוף השנה יהיה לנו אוסף של חוויות יובל ברכבת ישראל
אתה עוד תתגעגע למכללה למנהל
אבל אחרי שהגעת לב"ש וראית את הסטודנטיות החביבות, אמרת לעצמך שהסבל שווה את זה. נכון?
אין לי שום דבר נגד באר שבע (גילוי נאות: מחבר התגובה נולד בבירת הנגב) אבל אני חושש שהסבל האמיתי מ-ת-ח-י-ל כשהוא רואה את הסטודנטיות באוני' בן-גוריון.
אני זוכר בנסיעה ברכבת ישירה מתל אביב לחיפה, הרכבת עוצרת לפתע בתחנה בנתניה (וזו רכבת ישירה – היא לא אמורה לעצור באף תחנה עד חיפה), והכרטיסן מודיע בכריזה "תחנת נתניה, הנוסעים מתבקשים לא לפתוח את הדלתות. הגברת שביקשה לרדת בנתניה – זה כאן".
ליכטש – גם אני זוכר תיקי דיין. מערכון מצויין.
("אמא, מה כל כך מצחיק?"
– "משהו באינטרנט")
פולני אלמוני- לול. זה בטח הסיטואציה מהמופע סטאנד אפ של מישהו, שבה הוא מספר מה קורה באוטבוס בדרך לאילת, 4 לפנות בוקר, כולם ישנים, פתאום בטעות אתה מתוך חלום לוחץ על הזמזם, אמצע הפאקין מדבר.
רק אני דואג לשלומה של האמא של הרכבת? בכל זאת, גבס…
הרכבת היתה יכולה להיות פתרון נהדר אם היא היתה מקיימת את ההבטחה: נסיעה נוחה ומהירה ללא עיכובים. בפועל, בתור מי שעשה את הקו ב"ש-ת"א על בסיס יומי (לא כולל שבתות וחגים) במשך כמעט שלוש שנים, אפשר רק להגיד שהנסיעה נוחה. הקטרים ישנים ונתקעים לעיתים קרובות. אין עמידה בלוח זמנים והמחיר לנסיעה הלוך ושוב הוא יותר מפי שניים מנסיעה באוטובוס, שהיא מהירה יותר (שעה ורבע לעומת שעה וחצי, אם לא יוצאים בשעות הפקקים). על שירותים באמת אין מה לדבר ואם רוצים לקנות קפה במזנון הנייד, המחיר שערורייתי.
בהתייחס לדו שיח בתגובות 25-30, כבוד היו"ר המלך: ואני פקצה???
38 – כנראה שכן
יובל – לול על הדרך לשם ולוליים על הדרך חזרה! תמשיך ככה ותוכל לעבור לחוג לאנתרופולוגיה.
רונית – בדיוק כל כך… למסגר ולתלות.
לול , נו מה .
טיפ ליובל : באתר למהנט אוהבים להיכנס חזק ברכבת ובאימה המגובסת, על בסיס של פה-ושם .
נצל-נא את קשריך הטובים בעולם העיתונות ושלח להם את הקטע (של ההלוך, כן?) .
בזמן האחרון רצים ברכבת מנשרים המוחים על מדיניות האיחורים, המחירים המופקעים, הצפיפות, החוצפה ועל שאר התחלואים של הרכבת. על כולם חתומה תנועת "על הרציף" שהסלוגן שלה הוא "מחזירים את הרכבת לפסים". המנשרים הללו גם מפנים לאתר התנועה שכרגע (ובחודשיים האחרונים) מכריז שהוא עדיין בבניה.
אישית, אני רק "מאושר" מזה שאני גר בחיפה ולכן אני יכול לבחור בין שלוש רכבות: ישירה, "מהירה" ומאספת.
הישירה אומנם לא עוצרת באף תחנת ביניים – אבל עולה עוד שלושה שקלים.
המהירה – רק בנסיעה לת"א. כשחוזרים מת"א בד"כ הרכבת לבינימינה שיוצאת לפניה מתעכבת הווה אומרת שהרכבת המהירה נשרכת אחריה. אתמול למשל, היו שלוש עצירות מוחלטות בדרך בנוסף לנסיעה האיטית.
המאספת – לא רוצה להתחיל בכלל.
א. הפיטנגו הזה נקרא מייד כשנכנסתי הביתה לאחר נסיעת רכבת טראומתית במיוחד, אז הוא עוה פלאשבקים, לא לול, אבל אני בטוחה שבקרוב זה יגיע.
ב. חכה לרכבות של ראשון וחמישי, חכה.
יובליקו, שתי הערות –
א. הטעות שלך נמצאת כבר בשורה הראשונה. (אם אתה רוצה יותר הכוונה, זה איפה שהמילים באר שבע נמצאות).
ב. זה מה שקורה שהופכית את הרכבת לטרגט למינויים פוליטיים של מרכז הליכוד. ככה זה נראה.