הפילוסוף הצרפתי, ז'אן בודריאר מת אתמול בפריז בגיל 77.
את כתביו של בודריאר הכרתי כבר בתואר הראשון ומאוד התקשיתי בהם. לעזאזל, ניהלנו דיונים שלמים סביב השאלה איך קוראים לאיש: בודריאר או בודרילארד (מקור הבעיה טמון בצרפתית הארורה [Baudrillard] ובשאלה אילו אותיות מבטאים ואילו לא).
קשה למצוא היום סטודנט במדעי החברה והרוח, שלא שמע על בודריאר ועל התיאוריות שלו. כמה מהן מבריקות ומעוררות השראה ובמרכז חלק מהן טמון המונח "היפר-מציאות". הדוגמה המוצלחת ביותר בה משתמש בודריאר היא "דיסני-וורלד". בודריאר טוען שדיסני-וורלד כל כך משכנעת כאשר היא מציגה בפנינו עולמות דוגמת "המערב הפרוע", שלאחר ביקור בה, המערב הפרוע של דיסני-וורלד תופס את מקומו של המערב הפרוע ההיסטורי. המציאות הוירטואלית, שאינה קיימת חוץ מאשר בדיסני-וורלד, הופכת למציאות האמיתית, להיפר-מציאות. הייצוג הופך לחזות הכל בעוד שהמציאות נמחקת. זו המטא-תיאוריה של הספין התרבותי הגדול וכל מה שיהיה בחייו בלאס-ווגאס יודע שהיא התיאור הכי מוצלח של העיר הזו.
כמובן שבעולם שכזה, לאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי בהבניית המציאות ומכאן חשיבותה הרבה של התיאוריה של בודריאר שנותן בידינו כלי תיאורתי מרתק לבחינת ההשפעה התרבותית של הטלוויזיה והאינטרנט עלינו.
יש רק בעיה אחת עם הצרפתיים המבריקים האלו דוגמת בודריאר, בורדייה או פוקו:
הם צרפתים! והם לא יודעים לכתוב!
מצד שני, לא צריך לכעוס עליהם.
הם צרפתים, והם לא יודעים לכתוב, אבל אחחחח, כמה שהם חכמים.
יחסית לצרפתי הוא דווקא כתב בסדר. יחסית, כן?
יונתן, אכן הכל יחסי.
אני חושב שבורדייה הרבה יותר גרוע.
בורדייה, וליוטאר, ודרידה… פוקו דווקא קריא (באנגלית). מי שהרג אותו הוא המתרגם לעברית אהרון אמיר.
הכל באמת יחסי, ולכן יחסית לכמה מהגרמנים, הכתיבה של הצרפתים האלה נראית כמו כתבה בבלייזר.
חחחחחחח זה נכון.
באמת מכל הצרפתים פוקו הכי קריא. אגב, הספר של אילנה ארבל, "פוקו והומניזם", הוא ספר חובה למי שמתקשה עם פוקו.
והגרמנים, כן. טוב. באמת סיוט.
הו, בהחלט יש אמת בדברייך, עמיתי המלומד. אכן לצרפתים יש אופן כתיבה שניתן לתאר אותו כמתנשא קמעה, ואולי אפילו מתובל בקמצוץ יוהרה. אחחח פוקו פוקו, אחחחח בורדייה, איזה יין טוב הוא מכין במרתפים החשוכים והטחובים שלו, שלא לדבר על דרידה, שמחזיק בכתיבה כה משובחת.
איזה צרפתים אלה, כותבים זוועה אבל אנחנו אוהבים אותם בדיוק ככה.
/שיח אקדמופלצניומרני
הו, תמר, אנחנו מצטערים שהפסקנו לרגע לדבר על נושאי השיחה החביבים עלייך: ויברטורים והתקני USB משעשעים.
זה באמת נורא יומרני לדבר על פילוסופים צרפתיים, איך העזנו?
יונתן, תפסיק עם זה מיד. בוא נדבר על דברים שתמר מבינה בהם.
אז מה אתה אומר על הדילדו הורוד הזה? פיצוץ, הא?
פרנקופילים זה גרוע כמעט כמו זואופילים.
אל תתן לי להפריע להתייחדות שלך עם יהונתן והדילדו שלכם.
אנחנו מתלוננים על הצרפתים ובסוף יוצא שאנחנו פרנקופילים?
פפפףףף, בוגרי התיכון האלו. לא, באמת!
אני מצטטת: "הם צרפתים, והם לא יודעים לכתוב, אבל אחחחח, כמה שהם חכמים".
ה"אחחחח" היא כנראה מילית שלילה חדשה שלא הכרתי. פפפףףףףף
יובל: האמת, זה נראה לי כמו היפר-דילדו. מעניין מה זה אומר על חיי המין של תמר.
תמר: יונתן, לא יהונתן. צריך להוריד ה' אחת והמון שיער.
לא כל הצרפתים!
ג'יזס, לריב עם מומחית לאורגזמות זה מה זה מציק.
יונתן, אל תשאל.
יובל, תתמודד.
ובחזרה לנושא.
אז יונתן, מה אתה אומר על דה-סוסר?
אפשר לצאת פסיכי מכל המסומנים שלו, לא?
הבנתי את הרמז.
רק שאם בבוקר אתה מתעורר ומגלה שמישהו עשה דקונסטרוקציה לאוטו שלך, תדע שזה דרידה ולא אני.
אני, באופן אישי, איש של בורדיה.
תמר, לול!
תמר: אין בעיה. אם תמצאי את עצמך בתוך תעלה ויקיץ הקץ על ההיסטוריה שלך, תדעי שזה פוקיאמה ולא אני.
מוסיף: זה בגלל שאתה נודניק כמוהו (האמת שהוא לא נודניק. אבל מה לא עושים בשביל פאנץ' ליין).
תמר, לא נעים לי להגיד לך, אבל אם תעשי דקונסטרוקציה לאוטו של יובל, האוטו עצמו ישאר שלם. זו רק הפרשנות שלך שתשתנה (נגיד, אם במקום לתפוס את האוטו כמכונה שמסיעה אותך ממקום למקום, תגלי שזה בעצם מתקן דריסה שעושה לך צורה של אספלט).
יוסטון, יש לנו בעיית הומור.
יונתן: לול!
תמר: אין לו שום בעיה של הומור מותק. הכניס לך באבי-אביך הצרפתי.
כשמישהו מנסה להסביר בדיחות, זה לא מצחיק.
אני אניח לכם להמשיך לגנוח בצרפתית.
יובל, אם אני נודניק כמו בורדיה, אתה אומו כמו פוקו.
לול!
מאתר העוקץ:
"היום פורסם שהפילוסוף הצרפתי ז'ן בורדיאר הלך לעולמו, על פי משנתו של הפילוסוף לא ברור אם הוא אכן מת או שמא מותו הפיסי הוא בלתי רלבנטי והעובדה המשמעותית היחידה היא פרסום הידיעה על מותו. בעבר הזכרנו ריאיון שערך איתו המגזין השבועי של ה"ניו יורק טיימס" על המהומות בצרפת. כמו משנתו גם הראיון ההוא היה מלווה בכמה אמירות סתומות כגון, "צרפת היא ארץ, אמריקה היא מושג". בראיון חזר בורדיאר על הקביעה שהדימויים התקשורתיים הם "אמיתיים" יותר מן המציאות. למרות התנגדותה של צרפת למלחמה בעירק, הוא אומר, היא מצדדת בעמדת ארצות הברית. והמראיינת שאלה את הפילוסוף האם הוא לא חושב שחשיבה פשטנית כזו גורמת לאנשים רבים להתעייף מתיאוריות צרפתיות."
🙂 יפה.
האמת היא שהוא דווקא כתב לא רע. וכשהצלחת לנפות את הביטויים הניאו-אקדמיים שלו, היה לו גם מה להגיד. הניתוח שלו מ-1986 – "אמריקה", הוא אחד הדברים הכי יפים שקראתי מפילוסופים בני ימינו (את ניו יורק הוא הגדיר כ"אקסטזת ההצטופפות ההמונית" – ביטוי שעד היום לא יוצא לי מהראש).
הבעיה שלו, כמו של שאר החברים הצרפתים שלו, הייתה שהוא התעקש להיות לא-מובן. זה מה שהאקדמאים מעריכים, גם אצלנו בשכונה. אבל יחסית לצרפתי הוא היה בסדר גמור. הי"ד…
האם הגלוב וכותביו הם מציאותיים, או שמא הדימויים שלהם מזמן אינם משקפים אותם והם הפכו להיפר-מציאות?
האם תמר היא ארץ, ויובל הוא מושג?
חכמים חכמים אבל הקשקשנים המזורגגים האלה, שהיו להם כמה רעיונות מצוינים, לא הצליחו להימנע מהתענוג הצרפתי למרוח כל רעיון סביר שניתן לגמור אותו בשלושה וחצי עמודים על פני חמשמאות עמודים בלתי קריאים שהופכים את הרעיונות שלהם לדת השמאלו-פלצנית החדשה
הטקסטים המרוחים שלהם מזמינים פרשנות סכולסטית ולא אקדמית מרוב שהם תקועים עם האף בתחת של עצמם.
גררר
לא יכלו למצוא איזה בנאדם נורמלי (כלומר בריטי) שיתרגם את הקשקש שלהם לאיזה קומדיה טובה?
אני לא יודע אבל אני תמיד העדפתי את היבשושיות הפרקטית של האנגלים על פני הצרפתים.
יהי זכרו ברוך.
בונא, יובל רב עם עצמו, זה ממש מעורר רחמים.
קודם כל לנסות לדרדס תחרות בנושא מי יותר גרוע, הצרפתים או הגרמנים זה מתכון לכאב ראש אחד גדול (גם אני עם הבריטים).
ודבר שני היה נורא שעור ראשון במבוא למגדר לראות איך כל הבנים צופפו שורות מול תמר.
יופי יופי
הו, עכשיו הבלונדיניות יהרסו לנו את המועדון.
פפפףףף, יונתן, תעביר ת'סיגר ותראה לה איפה הדלת.
הגרמנים עושים לכם סיוטים ביעקר בגלל ניטשה, שפשוט לא אמורים להבין אותו (הוא בעצמו סירב להסביר מה הוא כתב) אלא להנות מהקטעים המהנים ("בלכתך אל האישה, קח עמך את השוט", פתגמים ופרפראות, מזיכרון) ולא לקרא את השאר.
ויטגינשטיין (המוקדם), למרות היראה סביב הטרקטטוס, הוא די קריא, במיוחד אם לא מקפידים על הלוגיקה אלא סומכים עליו. עוד דבר שיפה בויטגינשטיין (תמר, זה השלב שבו את מצטרפת) זה שהוא די שולל את כל מה שנכתב לפניו ובכלל את היכולת להגיד משהו בעל משמעות בתחומים מעורפלים ("כל מה שניתן לומר, ניתן לומר בבירור", מה שלא ניתן לומר על הצרפתים), מה שהופך אותו לפילוסוף האחרון שאת צריכה לקרא לפני שאת שוללת את השאר, בטענה שויטגינשטיין אמר שזה שטויות.
דני: קרא את קאנט ואת הגל.
יובל: דה־סוסיר היה שוויצרי.
יניב – יודע, יודע (ויש מחלוקת גדולה בקשר ל-י' בשם המשפחה שלו).
לא תודה יניב, אני מעדיף לכרסם לעצמי את הרגל.
בלונדה, מזכיר לך שיעור מבוא למגדר? לי זה דווקא הזכיר וויכוח שהיה עם איזו אחת, לימור לבנת.
יובל, חיפשתי סיגר אבל מצאתי רק את הדילדו. להדליק?
יונתן – תנוח.
1. האם יש לתמר דילדו בצורת התקן USB משעשע?
2. ואם כן, מה הייתה לוס איריגריי אומרת עליו?