שלוש הערות על דו"ח וינוגרד

אהוד אולמרט

במדינה נורמלית אהוד אולמרט היה צריך להתפטר כבר אחרי המבצע המיותר של 60 השעות האחרונות של המלחמה – שלמעשה לא נמצא לו שום צידוק הגיוני – בו נהרגו לשווא 33 חיילי צה"ל. על רקע זה, ההזדעזעות מכך שהשופט וינוגרד וחבריו בחרו להתנסח דווקא במילים כמו "ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בתהליכי קבלתן", או ממסקנות והתנסחויות אחרות של הוועדה – נראית לי קצת מוגזמת.

כאמור, במדינה נורמלית, הולכים הביתה על הרבה פחות. במדינה כמו שלנו, לעומת זאת, לא הולכים הביתה על כלום. תופעה של פוליטיקאי שקם מיוזמתו ואומר: "שגיתי, אני מתפטר", פשוט לא קיימת בתרבות הפוליטית הישראלית (וחלק גדול מהאשמה על כך מוטל גם לפתחו של הבוחר הישראלי).

אז לא שיש לי ממש התנגדות שדווקא אולמרט יהיה הראשון להתוות את הנורמה הזאת, אבל אני חייב להודות שכרגע לא ממש דחוף לי שהוא יתפטר. במצב הפוליטי הנוכחי, לאור העבודה שהבחירות התקיימו לפני כשנה, ולאור ראש הממשלה האלטרנטיבי שאנחנו צפויים לקבל, לא נראה לי שהמדינה תינזק במיוחד מכך שאולמרט ימשיך לכהן כראש ממשלה. הנזק היחידי שאני כן רואה מצוי בהעמקת הנורמה הפסולה שעל פיה אף אחד לא הולך הביתה עד שממש מכריחים אותו – אבל כאן ממילא מדובר בנורמה עמוקה ומושרשת עד מאוד עם או בלי אולמרט.

מועצה לביטחון לאומי

מעיון לא מאוד מעמיק בדו"ח הוועדה נדמה לי שהכשל המבני המרכזי עליו היא מצביעה נעוץ בתהליכי קבלת ההחלטות של הממשלות בישראל, ובמונופול שיש לצה"ל על המידע. העניין הוא שמדובר בכשל עתיק ומוכר ממלחמות ומאירועים ביטחוניים קודמים, שלכל היותר הועצם הפעם בשל חסר ניסיונם של ראש הממשלה ושר הביטחון, וחוסר הרקע הצבאי שלהם.

הבעיה, אם להגדיר אותה במשפט אחד, היא שהצבא משמש בדיונים הללו גם התובע גם השופט וגם התליין. הוא מציג בפני השרים את המציאות עימה הם מתמודדים בהתבסס על המודיעין שמצוי בידיו, הוא זה שמציע כיצד יש לפעול מול אותה מציאות שאותה הוא מגדיר כמעט בלעדית, והוא גם זה שפועל מולה בסופו של דבר. נדמה לי שבשני הספרים להם היה שותף בשנים האחרונות עפר שלח (“בומרנג" יחד עם רביב דרוקר, ו"שבויים בלבנון" יחד עם יואב לימור) מובאת אותה דוגמה מפיו של דן מרידור: צה”ל נוהג להביא בפני הממשלה שלוש אפשרויות פעולה: אחת מעוטת סיכונים שגם לא צפויה להשיג הרבה, שנייה שיכולה להביא להישגים גדולים אבל כרוכה בסיכון רב, ושלישית שהיא זאת שבה הוא באמת מעוניין*.

הפתרון לבעיה הזאת גם הוא לא חדש, וגם הוא הוצע כבר בעבר, וטכנית אפילו בוצע: הקמה של מועצה לביטחון לאומי, שתוכל להוות משקל נגד לידע של צה"ל, ולהציע דרכי פעולה אלטרנטיביות. יש לקוות שבעקבות הדו"ח והמלצותיו הברורות בנושא (עמ' 147-148), שנועדו לחזק את הגוף הזה ולהפוך אותו סוף-סוף לבעל משמעות, הסוגיה הזאת תבוא על פתרונה.

עמיר פרץ

עמיר פרץ לא יוצא טוב מהדו"ח. דעתי האישית עליו כפוליטיקאי מעולם לא הייתה טובה במיוחד, ובלי שום קשר לכך שאיתרע מזלו, ושני אירועי חטיפה, בצפון ובדרום, התרחשו דווקא בתחילת ה"משמרת" שלו – עצם העובדה שלאחר הבחירות הוא בחר לקחת את תיק הביטחון בניגוד מוחלט לאג'נדה אותה הוביל, העידה היטב על טיבו האמיתי כפוליטיקאי, והעמידה באור מגוחך את המסע אותו הובילו תומכיו ההזויים ערב הבחירות.

כל זה לא מצדיק את האופן שבו מוצג עמיר פרץ בתקשורת. הבעיה שלי היא לאו דווקא עם זה שהוא יוצא בה רע, אלא עם השטחיות שבה זה נעשה. גם בגלל שתכנית בידור כמו "ארץ נהדרת" מכתיבה יותר ויותר את סדר היום של מהדורות החדשות הרציניות, וגם בגלל שמסיבות נוספות אותן מהדורות נותנות ביטוי מוגזם וחסר פרופורציות לכל מיני גימיקים כמו "תקרית המשקפת" – חלק גדול מהציבור הישראלי משוכנע שעמיר פרץ הוא טיפש, שלא לומר אידיוט מושלם.

האמת, כמובן, רחוקה מכך מאוד. מי שזקוק להוכחה יכול למצוא אותה גם בדברים שכתבו עליו חבריי הוועדה: "[פרץ] שאל שאלות נוקבות, הפגין מידה רבה של תפיסה מהירה, שיקול דעת ושכל ישר", נכתב עליו בעמוד 137 (סעיף 143), ולאחר מכן, באותו עמוד: "שר הביטחון גילה לעתים תובנות שאנשים מנוסים ממנו לא גילו, והייתה לו תרומה משמעותית לדיונים ולהחלטות בנושא מטרות התקיפה…” (סעיף 146)**.

אין ספק שעל רקע הדברים הקשים שנכתבו בדו"ח על שר הביטחון מדובר בלא יותר מאנקדוטות, אבל לאור הדיון השטחי שמתנהל בעניינו בדרך כלל בכלי התקשורת, מדובר באנקדוטות שראויות לאזכור.
——————————————-

*אם כי בחלק מהשלבים של המלחמה הנוכחית, צה"ל אפילו לא הציג בפני השרים שלוש אפשרויות, ולו למען הפרוטוקול. לשיא הגיעו הדברים כשלקראת המבצע הקרקעי הגדול בסוף המלחמה הודיע חלוץ לשרים שאו שמבצעים אותו בדיוק לפי תכניות הצבא או שמבטלים אותו לחלוטין.

** בנוסף ראוי לציין שעל פי הספר "שבויים בלבנון", ונדמה לי שגם על פי הדו"ח, אחד הדוחפים העיקריים לביצוע מבצע "משקל סגולי", בו הושמדו הרקטות ארוכות הטווח של החיזבאללה – מה שבסופו של דבר היווה את אחד ההישגים הגדולים הבודדים של המלחמה – היה שר הביטחון. זאת בעוד חלוץ וצה"ל המליצו לפחות בשלב הראשון על מבצע אחר.

17 מחשבות על “שלוש הערות על דו"ח וינוגרד

  1. אני כבר הרבה זמן עומר לכולם שעמיר פרץ לא מפגר, וזה ממש עצוב שאצלי הילדים בכתה, אפילו האלו שתופסים מעצמם חכמים ואקטואלים, בולעים את השטויות של ארץ נהדרת עם כפית ובטוחים שעמיר פרץ לא יודע לספור מ1 עד 10.

  2. הוא לא מפגר אבל הוא עסקן פוליטי עם ארגזים באמתחתו. ועוד לפני שלושת הימים האחרונים האומללים, את שלו הוא עשה במלחמה כשהביא משמר פרטוריאני לכנסת – צנחנים שיכניסו את האווירה הנכונה. אמצעי שהוא אולי לגיטימי במאבקי עובדים. קצת פחות בלב הדמוקרטיה

  3. לעמיר פרץ היה מזל נאחס. השיקול שלו בלקיחת תיק הבטחון אולי היה מוטעה אבל הטעויות שהוא עשה, על פי הדו"ח, נובעות מהזמן המועט שהוא "בילה" בתפקיד עד לפרוץ המלחמה ולא משום חוסר היכולת שלו.
    חבל, כי אלמלא ההחלטה האומללה לצאת למלחמה על נושא מינורי, עמיר פרץ היה סולל את הדרך לשרי בטחון נוספים שאינם גנרלים. כולנו זוכרים את הגנרל בעל הנסיון אריאל שרון שהיה שר הבטחון ב-82 ואת תרומתו ליום הזכרון לחללי צה"ל.

  4. זה בכלל לא משנה כמה הם חכמים או נבונים- שניהם צריכים ללכת אחרי חלוץ וללכת הביתה.
    הדבר היחיד שמשמח אותי בזה שהם לא הולכים הביתה זה שאם הם ישארו בתפקיד אולי יקום מהשמאל מישהו שימנע מביבי להיות ראש ממשלה. הלוואי.

  5. כי כתבתי שאלה אנקדוטות בלבד שרלוונטיות רק ביחס לאופן שבו הוא מוצג בתקשורת, כי הבהרתי במפורש שהוא לא יוצא טוב מהדו"ח ושהדברים שנכתבו עליו שם הם קשים, וכי נתתי את מספר העמוד המדויק (ואפילו את הסעיף הספציפי) כדי שאפילו אתה תוכל למצוא אותם.

  6. א.פ., אני מסכים איתך שהכמיהה עכשיו לשר ביטחון "בעל ניסיון" (כמו ברק או מופז) היא מגוחכת, והאמת שוועדת וינוגרד הדגישה במסקנותיה לגבי פרץ ש"שר ביטחון אזרחי וודאי שאינו צריך להיפסל", ואפילו קבעה במפורש כי "יש יתרונות ממשיים בכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון". אבל זה לא כאילו שמישהו ממש הולך לקרוא את מה שהיא כתבה.

  7. ג'וני, לגמרי הזנחת את חלוץ (סעיף 174, עמ' 142) וההערה מס' 40. עולה שחלוץ לא דיווח אמת. נראה שבטחונו המופרז ויהירותו (סעיף 184)הפילו בפח את הטירון פרץ ואת אולמרט (שאמור להיות קצת יותר מנוסה מיניסטריאלית).

    ואוף טופיק קטנטן: שימו לב לרשימת העדים בסוף הדו"ח. אפי איתם מופיע ללא תואר צבאי במיל. כמקובל. האם יש לזה משמעות? אולי באמת כדאי לוותר על הנוהג המטומטם הזה להוסיף דרגה צבאית לשם?

  8. ההתייחסות שלך לעניין "ארץ נהדרת" ופרץ – כל מילה בסלע. הם לא היו מעזים לעשות רבע ממה שעשו לפרץ, למופז או לברק,שהיו גרועים לא פחות. אבל כשאתה מסתכל מרמת החי"ל על שר יליד מרוקו משדרות- זה מה שאתה רואה. הכשל החמור ביותר של פרץ הוא זה, שעכשיו יעברו שנים עד ששוב נקבל שר ביטחון שלא בא מהצבא, ובמדינת ישראל, שעברה בשנים האחרונות הפיכה צבאית מרצון, שר ביטחון כזה, שיהיה חזק מספיק להעמיד את הצבא במקומו, הוא לא לוקסוס אלא נחוץ והכרחי.

  9. אלון, לא הייתי מזדרז להאשים את "ארץ נהדרת" בגזענות, ואני אדם שבד"כ די מזדרז להאשים בגזענות. עם שאר הדברים שלך אני מסכים. פרץ בגד בכל מה שהוא סימל עבור הבוחרים שלו וסיכל את הרעיונות איתם צעד לבחירות, ויחד איתם גם את רעיון שר הביטחון האזרחי (רעיון מהפכני במדינה שהיא כולה צבא ותעשיות צבאיות) לעוד שנים רבות. על כך מגיע לו כל גינוי.

    האשמים העיקריים במחדל הם כמובן חנן כהן ושוקיג, ואני מתפלא שעל זה לא כתבו כלום בדו"ח הועדה.

  10. מוסיף, כשלדמות של פרץ יש מבטא ואינטונציה שונים מאוד מאלו של פרץ האמיתי, בניגוד לשאר הדמויות שלהן החיקוי מתאמץ להיות מדויק, והדמות אומרת משפטים כמו "מה המספר של 144?" או "ראיתי את רוקי 1, רוקי 2, רוקי 3, איך קראו לסרט הרביעי?" שאין קשר בינן לבין מה שפרץ אומר בפועל (אם כבר, לפי וינוגרד, אז להפך), זה מראה שלתסריטאים אין חשק להתאמץ ולפצח את הדמות, כדי לומר איזשהי אמירה, אלא מסתפקים בדמות מתוך סרט בורקס. חלילה לי מלייחס להם גזענות מודעת, אבל מתת המודע שלהם, זה מה שיוצא. מה גם שבקסקרטין הקטן שלנו, העובדה שהביטוי "שר ביטחון אזרח" נשמע כאוקסימורון, הופכת את פרץ למטרה קלה. מופז היה שר ביטחון ורמטכ"ל גרוע בהרבה, עד כדי סיכון אסטרטגי לישראל (ליברמן, כנס בו), אבל ב"ארץ נהדרת" לא היו חולמים להדביק לו מבטא של יוסף שילוח ב"ספיחס"

  11. השמדת הטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה אינה הישג של ממש: יש להניח שהם כבר השלימו את המלאי, והפעם הטילים מוסתרים טוב יותר והמודיעין המצויין, שאיפשר את השמדת המלאי הקודם, נשרף.

    כנראה זה היה מהלך נדרש מבחינה זו, שאותם טילים לא נורו במלחמה עצמה (וכך ת"א הזדהתה עם הצפון רק מבחינה רגשית) אבל לטווח ארוך הוא לא הועיל ואף הזיק.

  12. לעניין חיקוי קולו של פרץ: החיקוי של מריאנו אידלמן הוא דווקא מדוייק מבחינת הקול. הפער היחיד בינו לבין המציאות הוא בכך שמאז שעמיר פרץ נבחר לראשות מפלגת העבודה הוא מקפיד לדבר בשקט, בעוד החיקוי משמר (ובצדק) את הצעקנות שאפיינה אותו קודם. לא בכדי הם הפכו את הקריאה "שמעון, תעזור לי!" לקטצ'-פרייז של פרץ. הקריאה הזאת, יום לאחר בחירתו לראשות המפלגה, הייתה ה"התפרצות" האחרונה של פרץ בקולו הישן (ועוד עם מגאפון!).

    ההצגה שלו כאידיוט היא קצת מוגזמת. היה ראוי להציג את חוסר ההבנה שלו בתחום העבודה של המשרד שהוא עומד בראשו בצורה קצת יותר מעודנת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *