עניין של יותר מ-48 שעות

לפני שנה פחות שבועיים-שלושה, הכריז אביגדור ליברמן הכרזה הכרזתית:

אם אני שר הביטחון, אני נותן לאדון הנייה 48 שעות: או שאתה מחזיר את הגופות (של החיילים) ואזרחים או שאתה מת.

זמן קצר אחר כך, מונה אביגדור ליברמן לשר הביטחון ואני רכשתי את הדומיין "האם איסמאעיל הנייה כבר מת.קום". לאתר מטרה אחת: לעדכן את העולם בדבר מצב הצבירה של איסמאעיל הנייה וזאת על מנת לבחון את האופן שבו אביגדור ליברמן, מנהיג הימין החזק, מקיים את הבטחתו, הבטחה שהוא עצמו הצביע עליה ככזו שהיא מוקלטת ומתועדת.

האתר שהקמתי מורכב מארבעה מרכיבים בסך הכל: שאלה ("האם איסמאעיל הנייה כבר מת?") תשובה ("לא"), תיעוד מצולם של ההבטחה וטיימר שמונה את השניות, הדקות, השעות, הימים, החודשים והשנים שחלפו מאז שמונה אביגדור ליברמן לשר הביטחון. על אף פשטותו של השירות, כמה אתרים מהארץ ובעולם מצאו לנכון לדווח על קיומו.

מאז שהקמתי את האתר חלפו יותר מ-11 חודשים, כלומר יותר מ-8,200 שעות. בינתיים, למרבה האכזבה, ההפתעה והתיסכול, התשובה שהאתר נותן היא "לא" – איסמאעיל הנייה עדיין לא מת. למעשה, ממש בסוף השבוע הזה התבשרנו שהנייה קודם לתפקיד מנהיג תנועת החמאס כולה. אביגדור ליברמן, לעומת זאת, הוא עדיין שר הביטחון.

לפני כמה ימים קיבלתי מייל מהשירות דרכו רכשתי את הדומיין. המייל ביקש להזכיר לי שאני צריך לחדש את הרישום על הדומיין שכן עוד מעט וחלפה שנה מאז שרכשתי אותו. על אף שנאלצתי לשלם סכום כסף לא מבוטל (0$) כדי לרכוש את הדומיין הנחשק, וסכום גבוה הרבה יותר על-מנת לחדש אותו (0.0$), אמשיך לתחזק את האתר כל עוד יהיה בכך צורך על מנת לתעד בזמן אמת מה שוות הבטחות של פוליטיקאים ישראלים; תהה זו תרומתי הצנועה לדמוקרטיה הישראלית.

מזל שיש את מי להאשים

לפני יותר מחודש העליתי אתר אינטרנט שסופר את השעות עד שאימאסעיל הנייה ימות (רמז: הוא עדיין חי), זאת לאחר שמי שלפני רגע היה באופוזיציה ואחרי רגע הפך לשר הביטחון של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן, הצהיר שכאשר הוא יהיה שר הביטחון, הנייה יחזיר את נשמתו לבורא בתוך 48 שעות. קשה לומר שמישהו הופתע כאשר זה לא קרה.

עשיתי את זה לא כיוון שרציתי לראות אם ליברמן ימלא את הבטחתו; היה ברור שהוא לא. עשיתי את זה כדי להצביע על הרמה הירודה, כל כך ירודה, של השיח הפוליטי בישראל. חלק עצום מנבחרי הציבור בישראל הוא לא יותר מאספסוף מתלהם, כמו נאוה בוקר שרשמה שיא חדש של בהמיות עם הפוסט הזה:

נו טוב, מישהו צריך למלא את משבצת מירי רגב, עכשיו, כשהיא שרת התרבות של מדינת ישראל (כן, אני יודע, לרגע חשבתם שזה פשוט חלום רע. זה לא. היא שרת התרבות של מדינת ישראל).

אבל זה לא רק ליברמן ולא רק בוקר. ביום שישי שמעתי ב"אולפן שישי" את רינה מצליח מקוננת מתוך ישבנו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שמארק צוקרברג לא משתף איתו פעולה ובמוצ"ש, הפלא ופלא, הוא חזר על ההתבכיינות שלו ב"פגוש את העיתונות" עם… רינה מצליח, ששאלה את השאלה המוזמנת של ארדן כאילו חשבה עליה בעצמה. כל הכבוד רינה!

למעשה, אם עורכים רשימה של כל הגורמים, הגופים, האנשים והמוסדות שלא משתפים פעולה, פוגעים, מתנכלים, עושים דווקא למדינת ישראל בכלל, ולממשלת הקיסר סגול השיער בפרט, מגיעים לרשימה, ובכן, ממש מרשימה. הנה רק חלק ממנה:

הסמולנים
בצלם
שוברים שתיקה
עמותות השמאל
ממשלות זרות
האיחוד האירופי
שרת החוץ של שוודיה
הערבים
חנין זועבי
הפלג הצפוני
ברק אובמה
ג'ון קארי
הקוורטט
מפלגת הלייבור בבריטניה
ראש המוסד שלעבר
ראש המוסד לשעבר לשעבר
ראש המוסד לשעבר לשעבר לשעבר
סגן הרמטכ"ל
ראשי המחאה החברתית
פייסבוק
המגזר הציבורי
הוועדים הגדולים
נוני מוזס
ידיעות אחרונות
הארץ
רביב דרוקר
ערוץ 10
ערוץ 2
בן כספית
יואב יצחק
יגאל סרנה
התקשורת
מני נפתלי
גיא אליהו
החמאס
אבו מאזן
הרשות הפלסטינאית
האקדמיה
BDS
BBC
האו"ם
דעאש
איראן
טורקיה
גדעון סער
בוגי יעלון
אמנים
סופרים
ראשי המחאה נגד עסקת הגז
התנועה לחופש המידע
בג"ץ
מבקר המדינה
היועץ המשפטי לממשלה

הרשימה הזו יכולה להיכתב לנצח. בכל פעם יש אויב אחר, גורם אחר שבגללו אי אפשר למשול כאן, שחותר תחת בית המלוכה של המשפחה המטורללת, גוף כלשהו שעכשיו נורא כועסים עליו (בחרו שם אקראי מתוך הרשימה) ובגללו קורה לנו כל מה שקורה לנו. אלא שכל השמות המתחלפים, המוסדות החתרניים, האנשים שנוהרים, כל תכליתם היא להסתיר את העובדה שהאדם שמשקיע עשרות אלפי שקלים בשנה בעיצוב שיערו המקליש והסגול, הוא ראש הממשלה הגרוע בתולדות המדינה, אימפוטנט חסר תקנה שמייצר סביבו סביבה מושחתת מהיסוד.

מי שמאשים את פייסבוק ב"מצב" הוא שרלטן מחורבן ומי שמשתף פעולה עם ההאשמה הזו ונותן לה הד (כן רינה, אני מדבר אלייך), הוא משת"פ עלוב של שרלטן מחורבן. העובדה שיש כאן סכסוך לאומי שנמשך יותר ממאה שנה, במהלכם הצדדים הרגו אחד בשני כמעט ללא הפסקה, העובדה שמדינת ישראל שולטת על עם אחר בכוח הזרוע, עוד מעט 50 שנה, כל זה לא נכנס למשוואה? פייסבוק, פייסבוק היא הסיבה למה שקורה עכשיו? הכל בגלל פייסבוק? תגידו לי, מישהו קונה את השיט הזה? כן, יש מי שקונה ויש מי שמוכר ויש גם מי שמפרסם בלי להניד עפעף.

מה שכמובן מזמין תחרות – מי יהיה הבא בתור שיואשם בצרות של כולנו; בטרור, ביוקר המחיה, בחינוך הדפוק, במערכת הבריאות הקורסת, בתשתיות הלא מתפקדות, בשחיתות, בפערים החברתיים, בשיתוק המדיני, בבידוד הבינלאומי, בהידרדרות הבלתי פוסקת של המדינה – כי זה ממש מזמין תחרות, ואני אתפנה אליה מיד אחרי שאגמור לכתוב מכתב נזעם שאני מנסח ברגעים אלו ממש למארק צוקרברג.

חתיכת אנטישמי.

אה, הוא יהודי? בטח שמאלני. זה לא נחשב.

עניין של 48 שעות

אתם יודעים מה הבעיה עם הסמולנים? אני אגיד לכם מה הבעיה עם הסמולנים: הם רק מדברים. מדברים, מדברים, מדברים. אבל עושים? לאאאא, הם לא עושים כלום. רק מדברים. "שלום עושים עם אויבים", "שתי מדינות לשתי עמים", "צדק חברתי", יווו כמה שהם מדברים. בלה בלה בלה.

אבל, אנשי ימין, אחחחח, הם אומרים משהו ומילה שלהם היא מילה. ברזל, אני אומר לכם, ברזל.

קחו למשל אביגדור ליברמן, שר הביטחון החדש של מדינת ישראל, המדינה שהיא אור לגויים, מדינת היהודים. רק לפני שבועיים הוא אמר לרועי כ"ץ באירוע שבתרבות:

אם אני שר הביטחון, אני נותן לאדון הנייה 48 שעות: או שאתה מחזיר את הגופות (של החיילים) ואזרחים או שאתה מת.

כיוון שמדובר רק ב-48 שעות, שזה ממש צ'יקצ'ק, קניתי את הדומיין "האם איסמאעיל הנייה כבר מת.קום" ובו אני עוקב אחר יישום הבטחתו של שר הביטחון החדש של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן. אני משוכנע שבתוך 48 שעות אשנה את המילה NO למילה YES. למה? כי רק הימין יכול, זה למה.

אני מבקש מכם להפיץ את הקישור ולעקוב אחר העדכונים.

עדכון 1 (30.5.2016): אביגדור ליברמן ימונה לתפקיד שר הביטחון בשעות אחר הצהריים. נוסף טיימר לאתר.

האויבים של האויבים שלי הם החברים שלי

בחודשים האחרונים אני לא ממש מחובר לחדשות. סיפרתי על זה בראיון ל"דה-מרקר" וחטפתי על זה מרני רהב ("איך אדם שאינו רואה חדשות, אינו צופה בטלויזיה ואינו מתייחס לתוכניות ריאליטי יכול להיות מחובר להוויה הציבורית בישראל ולכהן כדיקאן בית הספר לתקשורת של המכללה למינהל?"). גם אחרים העירו לי שזה לא מסוג הדברים שאומרים בראיון עיתונאי. תקפצו לי כולכם.

אני לא מחובר לחדשות כי עייפתי מהם. אני משתדל לא לצפות בחדשות בטלוויזיה כי הם סנאף, אני לא קורא עיתונים כי הם עמוסים בתוכן שיווקי ובאחרונה אפילו הפסקתי להקשיב לתכניות המלל ברדיו והחלפתי אותם בפודקאסטים מעולים. מדי פעם אני מתעדכן בכותרות, וממשיך הלאה. החיים שלי עמוסים, מתוחים ומלאי בעיות גם כך (אם הייתם אומרים לי לפני שלוש-ארבע שנים שכך אדבר, לא הייתי מאמין לכם. אני מחזיק מעצמי אדם מעורב, פוליטי ודעתני).

אבל כאשר קמתי היום בבוקר לתוך הידיעה על הקמפיין האחרון של "אם תרצו" נגד אמנים ואנשי תרבות, החלטתי שממש נשבר לי התחת מהפאסיביות של עצמי. ולכן לפני כמה דקות תרמתי כסף ל"שוברים שתיקה" ואז תרמתי כסף ל"אגודה לזכויות האזרח".

אני מודה: אני לא מעורה בפרטי הפרטים של הפעילות שלהם, אני לא יודע אם הם תמיד מדייקים או לא (כאילו שיש מישהו שתמיד מדייק). אבל כאשר ארגונים פשיסטיים מתלבשים על ארגונים כמו אלו, כאשר הם יוצאים בקמפיין נגד אנשים שתומכים בארגונים כמו אלו, אני מבין שאני לא יכול עוד להישאר בצד. אם הם היו מתלבשים על "האגודה הישראלית למאבק בחרצוגבית הביצות" הייתי תורם להם, אם הם היו יוצאים נגד אביגדור ליברמן בגלל שהוא תומך ב"קרן הישראלית לניצולי פתח תקווה", הייתי תורם לאביגדור ליברמן. למה? כיוון ש"אם תרצו", הזרוע הביצועית של ראש ממשלת ישראל, הם האויבים שלי, הם האויבים של כולנו, כיוון שבכל פעם שתראו אספסוף מתארגן, תוכלו למצוא אותי בצד השני.

אני לא מכיר את מקורות המימון של הארגונים להם תרמתי אבל אני מכיר את עצמי ואין לי בעיה שבפעם הבאה שמפיקים פוסטרים מטונפים בהם כותבים את שמותיהם של אנשים שתורמים לארגונים האלו, יציינו גם את שמי. למעשה, אני מתחבר לטענה העיקרית של "אם תרצו": זה לא בסדר שהארגונים האלו מקבלים מימון רב ממקורות זרים. הם צודקים. הם צריכים לקבל מימון גדול יותר מארגונים ואזרחים ישראלים. אני אזרח מדינת ישראל. ככזה, אני תורם למי שבראש שלי, אני אומר וכותב מה שבראש שלי, אני תומך במי שאני רוצה. בינתיים, כך אני מתרשם, זה עוד מותר.

הנה קישור לעמוד התרומות של "שוברים שתיקה".
הנה קישור לעמוד התרומות של "האגודה לזכויות האזרח".

שואה, גבורה ותראו איזה גדול יש לנו

סגול השיער, ראש הממשלה שלכם, מר בנימין (ביבי) נתניהו, כינס מסיבת עיתונאים. אתה יודע שהמצב חמור (כלומר מצוין מבחינה פוליטית) כאשר סגול השיער, ראש הממשלה שלכם, מר בנימין (ביבי) נתניהו, מכנס מסיבת עיתונאים. לצד סגול השיער ישבו שני פוליטיקאים נוספים, שר הביטחון שלכם, מר משה (בוגי) יעלון, והשר לביטחון הפנים שלכם, מר גלעד (סססאמק אין לי כינוי מהצבא) ארדן.

אני מודה ומתוודה, אינני יכול להאזין לסגול השיער. צליל קולו, העוויות התיאטרליות שלו, שקריו המזופתים, גורמים לפריחה בכל גופי. זה מצב רפואי, אתם מבינים, שאינו נמצא בשליטתי. חף מפשע אנוכי. למרות מצבי הקליני, סירבתי להחמיץ את מסריו של סגול השיער וחבריו הגמדים ולכן קראתי את הכותרות שהופיעו בתחתית דבריו בשעה שעורכי המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 סיכמו את עיקר נאומו ונאום גמדיו.

סגול השיער בפעולה (צילום: תומר אפלבאום)

החלטתי לכתוב את כל אותם משפטי סיכום ומצאתי שהרטוריקה של שלושתם, רטוריקה שאותה מוביל סגול השיער, מורכבת מנוסחה משולשת ופשוטה לעיכול:

1. השואה.
2. הגבורה.
3. תראו איזה גדול יש לנו. לא, באמת, תראו איזה גדול יש לנו, זה לא לתאר כמה שהוא גדול!

להלן ציטוטיהם של סגול השיער, ראש הממשלה שלכם, מר בנימין (ביבי) נתניהו, שר הביטחון שלכם, מר משה (בוגי) יעלון, והשר לביטחון הפנים שלכם, גלעד (סססאמק אין לי כינוי מהצבא) ארדן, בחלוקה לשלוש קטגוריות אלו.

השואה
* זה לא יום קל, אנו תחת גל טרור.
* התנועה האיסלאמית מסיתה.
* הטרור לא פסק מאז חומת מגן.
* אנו בעיצומו של קרב.
* אבו מאזן הלהיט את השטח.
* האיסלאם הקיצוני שוטף את כולנו.
* מדינה פלסטינית תביא את דאע"ש.

הגבורה
* רואה גם היום גילויי גבורה אזרחיים.
* אנו פועלים בכל חזית ובכל אמצעי.
* חשש האזרחים טבעי, נגלה עירנות.
* ההנהגה עושה הכל להשבת הביטחון.
* לא נאפשר פגיעה בחיי האזרחים.
* הצלחנו לסכל פיגועים רבים.
* אין פנינו להסלמה.
* יש לחדול מההתלהמות בינינו.
* זאת העת להיות מאוחדים ונחושים.
* משבח את סיוע האזרחים הטובים.
* שוטרים מנעו אסון גדול בקריית גת.
* גאה שאלה השוטרים שלנו.
* פועלים בקור רוח, איננו מתלהמים.

תראו איזה גדול יש לנו. לא, באמת, תראו איזה גדול יש לנו, זה לא לתאר כמה שהוא גדול!
* המחבלים לא ישיגו דבר, אנו ננצח.
* לא צריכים עוד נפצים בהר הבית.
* אין פתרון קסם אך ננצח הטרור.
* קורא להעניק גיבוי לכוחות הביטחון.
* יש לרמטכ"ל כל הגיבוי מאיתנו.
* שינינו את הוראות הפתיחה באש.
* אנו יורים גם בזורקי האבנים.
* נקנוס הורים לקטינים מיידי אבנים.
* אין תחליף לפעילות השוטרים.
* יהיו השלכות להסתה של הרשות.
* לולא הייתי כאן, הייתם שומעים סיסמאות.
* איש לא ילמדני מהי התיישבות.
* אני עובד עם שכל ישר וגב זקוף.

(בסוף מסיבת העיתונאים הוסיף סגול השיער שתי הערות שלא נכנסו לאחת משלושת הקטגוריות האלו כיוון שהן היו פוליטיות, אחרי הכל חבל לא לנצל הזדמנות בשעה שהעם המפוחד היושב בציון מאזין לך: "בעת הזאת יש טעם בממשלה רחבה" ו"רוב הוויכוחים עם בוז'י – ויכוחי סרק").

אם יאיר לפיד היה עדיין עיתונאי ולא פוליטיקאי (חחחחח) והיה שואל אותי "מה ישראלי בעיניך?" הייתי קם מהכיסא ונעמד כמו צוק איתן, הייתי מישיר בו מבט עשוי מעופרת יצוקה, ובלב קר רוח המוקף בחומת מגן הייתי משיב לו: "השואה, הגבורה ותראה איזה גדול יש לנו. לא, באמת, תראה איזה גדול יש לנו, זה לא לתאר כמה שהוא גדול!".