מחשבות על השמאל בישראל

היתה תקופה בה חשבתי את עצמי לאיש שמאל. הרבה מהעקרונות העומדים בבסיס המחנה השמאלי נראו לי מתאימים למה שאני חושב. אבל עם השנים פחות ופחות ראיתי את עצמי כחלק מהמחנה הזה, ולא היה לי לגמרי ברור למה. בסך הכל, הדעות שלי לא השתנו באופן משמעותי, פרט לאותו ריאליזם שמקבל יותר משקל כשעוברים את גיל העשרה. יותר ויותר נראה לי שהסיבה היא הפוכה: השמאל בישראל התפשט מערכיו והפך למחנה של אומרי-לאו, המרוכז בזוטות טכניות ובטפל. להלן דוגמאות.

(א) ממשלת ישראל הנוכחית היא מן הגרועות בתולדות המדינה. זה לא רק השחיתות, זה לא רק התחושה שלא עושים דבר במדיניות חוץ, זה לא רק ההתרפסות בפני נשיא ארה"ב השנוא כל כך בעולם (וגם בארה"ב), שהוא במקרה גם נוצרי פונדמנטליסטי, זה לא רק המערכה הכושלת בלבנון. אולי יותר מהכל, זה שהממשלה פשוט נמצאת שם בשביל לשלוט, ולא בשביל לבצע את תפקידה: ניהול המדינה ומתן שירות לאזרחיה. מדוע השר לענייני גמלאים לא פועל למען הגמלאים? הוא בעיקר מתראיין ומסביר בנפנופי ידיים, ובינתיים מצב הקשישים הולך ומדרדר – וזה עוד בלי להזכיר את הפשע הנורא שמבצעת מדינת ישראל בניצולי השואה. שר התחבורה, למשל, שנואם בלהט על החשיבות של תחבורה ציבורית ועל פעילות נחרצת להפחתת תאונות דרכים, וברגע שנסגר המיקרופון פונה ועושה את ההיפך. ובכלל ענייני ביטחון מעניינים אותו הרבה יותר – תחבורה בשבילו זה מובילי-טנקים, כנראה. מה שקורה במשרד החינוך זכאי לפוסט נפרד, ולמעשה לבלוג נפרד. החינוך לא צריך רק כסף, הוא צריך מישהו שמסוגל לנהל מערכת כה גדולה. מבחינתי, מצב של 43 תלמידים בכיתה הוא כמו מצב מחסני החירום בתחילת מלחמת לבנון השניה.

הדברים האלה הם לא בדיוק שחיתות, הם לא בדיוק בגידה, הם לא בדיוק פשע. הם פשוט חוסר מעש נפשע, יריקה בפרצופו של האזרח שמשלם ושותק, וממשיך להצביע לאותם אנשים פחות או יותר. והממשלה הנוכחית, לכאורה ממשלת מרכז-שמאל, היתה צריכה לעוף כבר מזמן. אבל מי שפועל נגדה זה רק מפלגות הימין – והעבודה ומפלגת הגמלאים, שנמצאות בקואליציה, ממשיכות ליהנות ממנעמי השלטון במקום ליישם את העקרונות שלהם. את מרצ אני לא שומע כבר מזמן. אולמרט יודע את זה: הוא ממשיך לנופף בפינוי איזה מאחז אידיוטי כדי להבטיח את המשך התמיכה של השמאל הרופס. שמאל זה לא רק מאחזים. שמאל זה חברה, שמאל זה דאגה לקשישים, זה חינוך לכולם, זה שכר מינימום ותנאים סוציאליים.

(ב) זכויות אזרח ואדם אמורות להיות הבסיס של כל מפלגת שמאל, ומצב הזכויות האלה בישראל רע, רע מאוד. חופש הדיבור בישראל הוא כמעט אוקסימורון. עם צינזור האינטרנט המאיים להיכנס לספר החוקים, עם חוק נתוני תקשורת שהשטאזי היה מתגאה בו, עם צנזורה צבאית מגוחכת שלא שמה לב להמצאת ה"אינטר-נט" – אבל למה להרחיק לכת. השבוע, בעת ביקור הנשיא בוש, ניסו שני פעילי ימין להפגין בירושלים עם שלטים. השלטים אושרו על ידי בית המשפט, שני מפגינים לא צריכים אישור להפגנה, ובכל זאת השוטרים הטרידו אותם וסילקו אותם מהמקום. נכון, הם פעילי ימין ואני מאוד לא מסכים עם דרכם ועם מה שיש להם לומר. אבל הזכות לומר זאת חייבת להישמר להם. מישהו ממפלגות השמאל עשה משהו? לא. מפני שהשמאל עסוק בלהתנגד לימין במקום לשמור על עקרונותיו. ואין אירוניה כמו לראות את שלי יחימוביץ' מצביעה בעד חוק נתוני תקשורת.

(ג) זה לא חדש שהחברה הישראלית מגויסת, החל בצה"ל ככור ההיתוך ועד עם קטן מוקף אויבים. עם ההתפוררות של הגיוס הזה, ועם עליית הלגיטימציה להתחמקות כזו או אחרת משירות בצבא, יש גם גל שנאה כלפי אלו שלא שירתו. למעשה, אלה ששירתו בצבא ובמילואים רואים את עצמם כחשובים יותר מאלה שלא שירתו, אם בזכותם להתבטא בנושאים שונים ובקבלת שירות מהמדינה, ואם – כמו עכשיו – במתן עדיפות ואף בלעדיות על הזכות לבחור נציגים לכנסת. לא ניתן לתאר את הצעת החוק הזו, שהועלתה על ידי מזכ"ל מפלגת העבודה, אלא כפאשיסטית חד משמעית. לו ההצעה היתה מועלית על ידי אביגדור ליברמן או אפי איתם, כבר היינו עדים למתקפה של אנשי שמאל; אבל באוירה הנוכחית, והעובדה שאיש שמאל לכאורה ניסח את הצעת החוק, אלו המכנים את עצמם שמאלנים פתאום נאלמים דום. אידאולוגיה? דמוקרטיה? שמענו על זה פעם, נדמה לי שזה כתוב במצע איפשהו.

דוגמאות אלה ואחרות מובילות אותי למסקנה, שלמעשה אין כלל שמאל בישראל. בהתכתשות הבלתי פוסקת על מחסומים, מאחזים, התנחלויות, נסיגות, פת"ח, חמאס, מפת הדרכים, כיבוש, איראן, הלכו לאיבוד האזרחים שצריכים לנהל פה חיים. מגיעות להם זכויות, מגיע להם לקבל שירות מהמדינה, מגיעים להם תנאים סוציאליים ומגיע להם לא להידרס על ידי השלטון. אלה הדברים ששמאל אמור לייצג. אבל הוא לא.

37 מחשבות על “מחשבות על השמאל בישראל

  1. בוקר טוב באמת! זה לא שאין שמאל בישראל. יש אבל הוא מאוד קטן. מפלגת העבודה לדורותיה מעולם לא היתה שמאל. נראה לי נאיבי (במקרה הטוב) לצפות ממנה להנהגה סוציאליסטית. תחת חסותה הופרטה המדינה והמיסוי שונה לטובת בעלי ההון. לא אצל נתניהו. הרבה קודם. המערך תמיד היה כיסוי התחת של הציונות האימפריאליסטית, החמסנית והנצלנית. והתקשורת (שגם היא מעולם לא באמת היתה שמאלנית למרות השמעות העיקשות) חיפתה על כל ההתנהלות הזאת. אולי במקום לראות שחורות תתחיל להתבונן באדומות. יש מה לראות. תתחיל מחד"ש.

  2. נדמה לי שאתה מבלבל בין מפלגת העבודה לבין שמאל.
    מפלגת העבודה היא אכן כפי שעולה מהמאמר מפלגת ימין מתון, שמעבר לישיבה בכל ממשלה באשר היא, לא לגמרי ברור מה האג'נדה שלה (ומי אמר מפלגה צריכה אג'נדה).
    ישנה נטייה מוזרה לחשוב שמפלגת העבודה היא שמאל כיוון שהיא נוטה לרוץ לבחירות אם מנהיג מתון למדי (ואז להחליף אותו מיד אחרי הבחירות) או להחזיק עלה תאנה בצורת יחימוביץ' זו או אחרת. זה עדיין לא עושה אותה שמאל. ואם שמאלנים ימשיכו לחשוב שמפלגות כמו העבודה, גיל, הירוקים או כל שטות חדשה אחרת יכולות (או רוצות) לייצג אותם, או במקביל לא להצביע בבחירות בכלל בגלל שהם לא אוהבים את המקף בסיסמת הבחירות של המפלגה כן מייצגת אותם, אזי כך יראה השמאל בישראל.

  3. עבודה – זה לא שמאל.
    מר"צ – שמאל בתיאוריה ומתייפייפים בפרקטיקה.
    ואם אתה לא סוציאליסט אבל שמאלנן אז באמת זאת בעיה בארץ. למרות שגם כשיש לך מפלגה כמו חד"ש להצביע לה זה לא בדיוק אידיאל…

  4. יש שמאל בישראל, הוא פשוט לא בכנסת. אני לא מדבר על כל מיני קקיוניים וכל מיני קבוצות שמפגינות בעד הזכות של סין לשלוט בעצמה ונגד ארצות הברית.

    השמאל הזכותני, השמאל שאני מאמין בו, עובד על להכנס לכנסת ופעם אחר פעם נרמס על ידי אינטרסים של גופים שלא מעוניינים בו באמת.

    נהדר שאתה מתלונן, מתי אתה בא לכנסת לצעוק או להפגנה? (אני אשלח לך מייל בפעם הבאה שאני מארגן דברים)

  5. מפלגת העבודה רואה את עצמה מפלגת שלטון פוטנציאלית. מתוקף זה, היא פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להביע דעות שנוגדות את ה"ממלכתיות", ואדרבה היום, כשהיא משמשת כעלה התאנה החברתי של "קדימה".

  6. פוסט חזק ביותר. יש במרצ בחירות בעוד חודשיים, ואולי המנהיג שייבחר יעורר את המפלגה הזאת אחרי תדופת ביילין המנומנמת.
    בינתיים, אם אתה רוצה לפעול, שלח מכתבים לחברי הכנסת בענינים שחשובים לך. במקרים לא מעטים, אפשר להזיז אותם.

  7. נראה לי שאותו דבר היה יכול לכתוב איש ימין אידיאולוגי. להתלונן שהליכוד כבר מזמן אינה מפלגת ימין כיון שהיא מסכימה לפינוי שטחים, להתאכזב מישראל ביתינו שהתקרנפה ונכנסה לקואליציית שמאל, ולזלזל באיחוד הלאומי שאינם עושים דבר.
    מה שאני רוצה להגיד הוא לא שאתה טועה. אתה צודק. אבל הבעיה היא לא עם השמאל בישראל, אלא עם המערכת הפוליטית בישראל, שאיבדה את היכולת להאבק על אידיאולוגיה. כבר לא נראה שחברי הכנסת מתאמצים בשביל מטרה פוליטית אמיתית, ואם הם כן, אז נראה שאין להם השפעה. המעמד של חברי הכנסת הוא עד כדי כך נמוך, שכשהמורים שובתים אף אחד לא חושב שהאמירות של חברי הכנסת שוות משהו ביחס לשביתה, וכולם מחכים לראות מה יגיד ראש הממשלה, או לפחות שר האוצר. זו הבעיה האמיתית של השמאל בישראל. שדרך הפעולה הפרלמנטרית כולה במשבר.

  8. תן לי לראות אם אני מבין אותך. אם אתה מניח שהאזרח אינו אמור לעשות דבר ורק לדרוש מהשלטון לייצר לו כאן גן עדן, אתה איש שמאל. לעומת זאת, אם אתה מאמין שהמדינה אמנם נבראה כדי לדאוג לאזרחיה אבל במסגרת התן וקח המקובל זכותה גם לדרוש ממנה לעמוד בהתחייבויות מסוימות כלפיה, אתה סתם פאשיסט (היום כבר אין מרכז, ימין או סתם אדם שפוי: כל מי שהוא לא שמאל הוא פאשיסט).

    אדם שתורם יותר זכאי לקבל יותר. אדם שיש לו מיליונים כדי לתרום להקמת מוזיאון זכאי לדרוש שהמוזיאון ייקרא על שמו. אדם שלחם שלוש שנים במסגרת שירותו הצבאי זכאי לקבל הטבות מהמדינה. בימי קדם העניקה המדינה קרקעות ודיור לחיילים ששירותו בה פרק זמן מסוים. יש מדינות שעושות זאת עד היום. בישראל – כלום. לפי המשתמע ממה שאתה כותב כאן, למי שנתן שלוש שנים מחייו לא מגיע כלום בהשואה למשתמט שהשתין על שולחן הקב"ן , קיבל פטור ואחר כך הלך לעשות קריירה בבידור או בכל דבר אחר. בכלל, משתמטים זה דבר חיובי. כמו שאומרים אצל חלק מהבלוגרים כאן: למה לתת משהו למדינה אם היא לא נותנת לי כלום והכול חרא?

    אולי כדאי שתקרא קצת ספרי היסטוריה. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייסו יהודים תושבי ארץ ישראל להילחם עבור הצבא הבריטי. התפיסה הייתה שרק לאלה שנותנים משהו יש זכות לדרוש תמורה. אצלך אין זכות כזו למי שממלא חובה לאומית.

    וכרגיל, כמו בכל מקום, הכול שחור ולבן. אין תהליכי שינוי, אין שיפור, אין התדרדרות הדרגתית. הכול גן עדן או שהכול חרא. ממשלת אולמרט היא חרא? כנראה לא היכרת את ממשלות שמיר וברק. ממשלת אולמרט ניהלה מלחמה בצורה מחורבנת ויתכן מאוד שבעקבות וינוגרד יהיה עליה ללכת הביתה. אבל עובדתית, מאז אותה מלחמה תיפקודה בנושאים ביטחוניים ואזרחיים כאחד הלך והשתפר. אני מניח שאתה לא קורא את דוחות הביקורת של משרדי הממשלה. אולי אם תקרא אותם תבין קצת יותר. שום דבר אינו מושלם. אבל בסקאלה שבין אפס לעשר המצב הכלי נמצא בשיפור. הדרגתי, לא פתאומי, אבל שיפור.

    מצד שני, עם מי אני מדבר בכלל.

  9. אנדרו, אתה שוכח דבר אחד, זכות ההצבעה ורישיון נהיגה זה לא פרס שמדינת ישראל מחלקת לאנשים, זכות ההצבעה היא זכות בסיסית ביותר ואם רוצחים מקבלים את הזכות הזאת אז קל וחומר שגם מי שהצבא החליט שלא לגייס צריך לקבל אותה, רישיון נהיגה הוא אולי לא זכות בסיסית, אבל גם כאן אותו הדבר נכון, הרישיון נוצר כדי להרחיק אנשים שלא יודעים לנהוג מהכביש, לא כדי להעניש אנשים (שעשו דברים שלא קשורים לתעבורה..)

    ושוב, אתה רוצה להילחם ב"השתמטות"? תילחם בצבא, הוא זה שמשחרר אנשים, אף אחד לא משחרר את עצמו…

  10. אנדרו, אני חושב שאתה מפספס משהו. אדם שתורם יותר אכן זכאי לקבל יותר, אבל זה בדיוק העניין: שמי שיתרום יקבל יותר, בניגוד להצעה המטופשת של כבל, שלפיה מי שתרם פחות יקבל פחות מהמינימום המגיע לו כאזרח.
    יש דרכים לתגמל את התורמים (הקלות במיסים, הנחה בשכר לימוד וכו') מבלי לשלול זכויות מהלא-תורמים.

  11. בהמשך לאנדרו, אני מציע שמי שלא משרת בצבא לא יוכל לקנות בסופרמרקטים בסכום שעולה על 50 שקלים בשבוע. אין סיבה שהם ייהנו מאוכל.

  12. אנדרו, אין בעיה לתת למי שהולך לצבא הטבות (כמו משכורת, הנחות, ביטוח רפואי), אבל למנוע זכויות בסיסיות למי שהצבא אינו מקבל?
    הסיבה שהרבה אנשים שואלים את השאלה "למה לתת משהו למדינה אם היא לא נותנת לי כלום והכול חרא?" היא בגלל שהיא מוצדקת והגיונות. לא מתלוננים על כך שהממשלה אינה נותנת הטבות למתגייסים, אלא על זה שלמדינה באמת באמת לא מעניין מה קורה עם האזרח הפשוט. קשה מאוד לשמור על אופטימיות במערכת כזו, ואתה לא סומך עליה על ניהול החיים שלך ל-3 שנים או יותר. לאנשים כאן יותר ויותר קשה לבטא אהבה למדינה, בגלל שהמדינה לא ממש אוהבת אותם.

    ולפני שתתחיל לדמיין, אני כן מתגייס. יש לי גם סיבה. אני דואג שבעתיד אני אפגוש אנשים כמוך שמאמינים שמי שלא מתגייס הוא נחות. וכמה שאני ארצה למרוד באנשים כמוך, אני לא מוכן לקבל על עצמי מגבלה כזו. יש לי מנהל בי"ס שכבר עכשיו מסלק תלמידים שלא מתגייסים. אני רוצה, מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, לעבור את החרא הזה ולחיות כאן. אני גם לא סומך על הממשלה שעוד 20 שנה אני אוכל לחיות כאן כאזרח מלא בלי להתגייס.
    ואני סוג המגוייסים שהצבא מקבל. אני לא הולך לתת את כל מה שיש לי. אני הולך להשקיע את הזמן הפנוי שלי בדברים אחרים. וזו הסיבה שהצבא גם כל כך נכשל.

    לא חסרים חיילים, אנדרו. אבל כן חסר רצון לתרום.

  13. מילה אחרונה לאנדרו, בין אם הוא טרול ובין אם לאו.
    אתה רוצה לטעון שמי שתורם צריך לקבל יותר – זכותך לטעון, ואפשר לדון על זה. אתה רוצה לטעון שמי שלא תורם מינימום מסוים צריך לקבל פחות – כנ"ל. אתה רוצה לטעון שמי שלא תורם מספיק צריך להרחיק אותו מהתהליך הדמוקרטי ולמעשה לשלול את אזרחותו – בזה אני לא אתמוך לעולם, ואתה מוזמן לתקוף אותי על זה.

  14. שטויות. לא כתבתי בשום מקום שאני תומך בשלילת זכות ההצבעה ממישהו. עוד דמגוגיה. אם אתם רוצים להתווכח איתי, לפחות קראו מה שכתבתי.

    ומאחר ואני נחשב טרול – לבריאות לכם. מעולם לא ראיתי טרול שמדבר לעניין ומתווכח ברצינות עם הטקסט. אז מצאתם עוד דרך לסיים דיון: לתייג את הטוען כשלילי. אין בעייה. אני יוצא מהמשחק הזה.

  15. אני חושב שאמרו שאתה טרול כי עד אז לא הגבת תגובה שניה.

    פוק אתה יכול להרחיב על זה "יש לי מנהל בי”ס שכבר עכשיו מסלק תלמידים שלא מתגייסים." ?

  16. להגיד לך שאתה צודק? אתה יודע את זה לבד.

    אני מצידי בחרתי ללכת שמאלה – חד"ש. לא, אני לא קומוניסט בדעותי אבל הם פחות או יותר אומרים את מה שאני חושב ולמרות שהם קומוניסטים ולמרות שהם לא ציונים אני חושב שאתמוך בהם.

    בזמנו סתם גיליתי אהדה ואפילו סייעתי להם במשהו (בעקבות בקשה של פעילה מרכזית בחד"ש הוצאתי עבורם נייר עמדה לגבי משהו מסויים) והיום, בגלל התפוגגות מר"צ אתמוך בהם.

  17. חתיכת פוסט.
    וואו,
    נהייתי עצבנית בגללו [קורה, הפיוז שלי קצר].

    הצלחת לעצבן אותי במובן בחיובי של המילה, כמובן.

  18. אני מעדיף לא לפרסם את שם ביה"ס, אבל המנהל באופן בלתי ישיר נותן יחס מפלה לאלו שלא מתגייסים, שבכמה וכמה מקרים הוביל לכך שתלמידים שמתגייסים והיו צריכים עזרה ממנו להישאר בביה"ס (או כדי לחזור אליו) יכלו, בעוד שאלו שאינם מתגייסים לא קיבלו סירוב פשוט. לפעמים אפילו תלמידים שסיימו את בית הספר לא יכולים להיכנס אליו (רק להיכנס, פיזית) כי הם לא התגייסו, ובמקרה הזה הוא אפילו אומר זאת ישירות.

  19. אני מסכים מאוד עם אורן (11). אין עניין של אידיאולוגיה בניהול הכנסת, בחירות הפכו לתחרות פופולריות והתקשורת הופכת הכל לתוכנית ראלטי.

  20. רואה שחורות:
    קראתי את הפוסט, ועדין לא קראתי את התגובות.

    אבל חשוב לי לומר כבר עכשיו שאני מסכים עם כל מילה. זו בדיוק הדיעה שלי. כבר טענתי כמה פעמים בעבר שהשמאל הישראלי אינו קיים, שבארץ שמאל מוגדר רק ע"י "תנו לערבים שטחים", ולא מעבר לזה. מרצ היא דוגמה מצויינת ואני נוהג להזכיר אותה מידי פעם.

    דרך אגב, עבורי התסכול הוא בדיוק הפוך:
    מאחר שאני מזדהה יותר עם הימין מאשר עם "השמאל" (אך לא מוצא עניין בשניהם), הייתי מצפה שהימין הדתי-לאומי יצליח להוציא מקירבו אנשים איכותיים ומעולים שיוכלו להנהיג את הארץ הזו ויקחו על עצמם נושאים שמעבר להתנחלויות. אבל כנראה שאצלם, כמו אצל השמאל בארץ, הדיעה הפוליטית מצטמצמת לייחס להתנחלויות ולערביי השטחים, ולא מעבר לזה.

  21. בקשר לשמאל לא שמאל. זה הכל פוליטיקה. הנה אנקדוטה – דיברתי עם משהי שמכירה את ח"כ דב חנין (חד"ש) מלפני שהוא היה ח"כ. היא סיפרה לי שעכשיו הוא כבר מתנהג כמו פוליטיקאי וזה מבאס אותה נורא. הוא כבר לא יכול לדבר כמו בן אדם, רק כמו פוליטיקאי.

    ועכשיו – (סליחה ש)אני מצטט את עצמי

    הם לא מבינים כח?

    אין פוליטיקה בלי פוליטיקאים.

    פוליטיקאים הם מקצועני הכח.

    בלי כח הם לא יוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם. כח הוא התשתית של עבודתם.

    מה שהם יודעים לעשות זה לצבור כח כדי שיוכלו לממש את הערכים והתכניות שלהם.

    כמעט כל פעולה שהם מבצעים קשורה לצבירת כח או לויתור על צבירת כח.

    ככל שלפוליטיקאי יש יותר כח, יש לו יותר הזדמנויות לצבור כח ולממש אותו.

    מידת המוסריות של פוליטיקאי נמדדת בכמות הויתור על הזדמנויות לצבירת כח.

    פוליטיקאים כל הזמן מבטיחים כדי לצבור עוד כח ולא מקיימים את ההבטחות שלהם אם אי קיום ההבטחה יאפשר להם לצבור עוד כח.

    ימין, מרכז, שמאל? ועד שכונה, עיריה, ממשלה? לא משנה. זו המהות של עבודת הפוליטיקאי.

    יש כאלה שלא מבינים את מה שכתוב במשפטים האחרונים ולכן לא מבינים מה זאת פוליטיקה.

  22. "אלה ששירתו בצבא ובמילואים רואים את עצמם כחשובים יותר מאלה שלא שירתו…"

    אינני מאמין במשפט הזה אך דבר אחד אני כן מאמין בו.

    "טוב למות בעד ארצנו"

    אני תומך ומאמין במשפט הזה. כל החיילים שמשתמטים אינם "פחות טובים" מהמתגייסים אך במובן מסוים, כן יש רגש כלפם. אני עובר ברחוב ורואה חיילים מסתובבים, רצים לבסיס, מחפשים את עצמם ואני שואל את עצמי "מה קרה?! הם לא נהנים במדינה הזאת? היא לא תרמה להם כלום? אתם לא יכול לתרום חזרה?" אני מסובב את הראש ומהרהר על דברים אחרים. חבל, אין צורך בהפליות כלפי המשתמטים אך חשוב שכל אזרח במדינת ישראל יתרום את חלקו.

  23. כתבת יפה.
    קצת מפריע לי שאתה מנכס את כל המטרות הראויות האלה לשמאל (אבל זה בסדר, בימין בארץ ויתרו על המטרות האלה בעצמם, כי כנראה שזכויות אדם וצדק חברתי זה לאוהבי ערבים בלבד).

    בנוסף, השימוש במילה "פשיסט" משמש הרבה פעמים כבריחה ממחשבה, והפוסט שקישרת אליו מהווה דוגמא מעולה לטיעון שמבוסס בעיקר על "X מזכיר לי פשיזם, לכן X רע".
    מאחר שדמוקרטיה מרשה לעצמה לשלול מאנשים זכויות בסיסיות מאוד, לא נראה לי טריוויאלי כל כך שהזכות להשתתף במשחק הדמוקרטי צריכה להיות מוגנת יותר מחופש התנועה לדוגמא. יכול להיות שאני טועה מאוד, אבל המילה "פשיסט" לא מסבירה לי למה.

  24. ביטאת מחשבותי בנושא.
    יתכן בסופו של דבר שהציונות היא ענף ימני של אידיאולוגיה מסויימת (נניח לאומנות) ולכן זה לא מסתדר עם שמאל, ורק לקח זמן עד שהסתירה יושבה מפירכותיה.
    ואולי לא, אולי זה קשור להשפעה אמריקאנית החל משנות החמישים להפוך את ישראל מבעלת נטיות סוציאליסטיות ואפילו קומוניסטיות לחברה ימנית שתשרת את שולי האימפריה.
    ואולי זה סתם שחיתות.
    בכל מקרה זה נכון. יש שמאלנים בישראל ואין שמאל. ואין גם מסקנות אופרטיביות, לעניות דעתי.

  25. אני נוטה שלא להסכים עם הסיכום, אם כי ודאי שמפלגת העבודה נמצאת במשבר ארוך ומתמשך … צריך לזכור, שמי שרואה עצמה מפלגת שלטון חייבת לנקוט בהתנהלות שאינה פופוליסטית ונותנת מענה לציבור רחב ובעל עמדות ורקע שונה ומגוון. ככזו, מפלגת העבודה עושה חוטאת כלפי מגזר א' כשהיא מקדמת את מגזר ב' ונשארת בממשלה ו\או מצביעה באופן מסויים בכנסת. זהו חלק מהמחיר שיש לשלם כששואפים לשלטון, להנהגה ולמימוש המצע שלך … כי חוכמה קטנה להיות רדיקל כמו מרצ או האיחוד הלאומי ולא באמת להשפיע על המתרחש.

    כפועל יוצא של האמור, הגוף הפוליטי הגדול הנתפס כמייצג את השמאל – מפלגת העבודה, הוא בעצם גוף מרכז פוליטי ולא ממש שמאל אירופאי קלאסי! יש כאן עיוות בדימוי שגורם לפגיעה בתדמית.

    מספיק לעיין במסמך המסורבל חוקת מפלגת העבודה כדי ללמוד על המורכבות של התנועה הזו ועל הדרך שעברה … אפשר גם לחפש קצת ברשת אתרים שמעירים לחיים את השיח הפנים מפלגתי ומציגים שינוי, יש את הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה, שמפעיל גם את פורום מפלגת העבודה ופורום חברים בתפוז ויש גם אתרים אחרים.

    אני אומר – יש עוד תקווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *