סאבטקסט

עד כמה הדיוטות (לא אידיוטים, הדיוטות) שקוראים עיתון מבינים מה באמת מסתתר מאחורי הטקסט שנכתב על ידי הכותבים, שנדחף על ידי העורכים? הנה שתי דוגמאות מסוף השבוע (בליווי סריקות רלוונטיות, אפשר ללחוץ על כל תמונה כדי להגדיל אותה).

את מוסף טושבוע פותח מדי שבוע טקסט של גיא רולניק. רולניק הוא כותב חד ומוכשר ומעטים בעיתונות הישראלית מתקרבים לרמת הכתיבה והתבונה שלו. את הנקודה השלישית בטקסט שלו הוא מקדיש לאירוע פנים-תקשורתי (סריקה כאן).

אל תגידו שיש רק חדשות רעות. יש גם חדשות טובות. הנה: שלשום דיווחה הכותרת הראשית של אחד העיתונים כי הסטארט-אפ Knocka TV, שמעסיק 21 עובדים ויש לו חובות של 1.2 מיליון שקל, עומד להיסגר.

רולניק מתייחס לכותרת שהופיעה ביום רביעי בעמוד הראשון של "גלובס".

כפי שניתן לראות, רולניק חצי מדייק – זו לא ממש הכותרת הראשית, אבל ניחא. מדוע "גלובס" מיקמו את הידיעה הזו בעמוד הראשון? שתי סיבות. הראשונה היא שמדובר בסיפור מצוין; מייסדי ICQ, שעשו את זה פעם אחת, נכשלים בפעם שניה והעובדים עוד תובעים אותם. אבל יש סיבה נוספת. הנה היא.

הכתבה של מעיין מלפני חודשיים היתה חלק מגל של כתבות שפורסמו על החברה בדיוק באותה התקופה אבל באף אחת מהכתבות (לפחות לא באלו שמצאתי) לא היה ראיון כה נרחב עם המייסדים. אם אני זוכר נכון, המרקר אפילו שם הפניה לכתבה הזו בעמוד הראשון ו/או הקדיש לה עמוד שלם ואולי אף כפולה. מישהו בטוש החליט לפמפם חזק את הסיפור. גם אותם קשה להאשים: מייסדי ICQ משתפים פעולה בסטארט-אפ חדש? יופי של סיפור.

הבעיה היא היעדר כל ביקורתיות כלפי הסיפורים האלו. נוקה.טיוי יצאה למסע יח"צנות כי היתה במהלכו של גיוס הון ורצתה למשוך תשומת לב (אם זה מזכיר למישהו את טירוף המודו שהיה פה בשבועיים האחרונים, זה לא מקרה). לא חלפו חודשיים והסתבר שהגיוס כשל. לא חלפו שבועיים והסתבר שהחברה על סף סגירה. רולניק מנסה להבין מה "גלובס" כל כך מאושרים:

תשאלו מדוע סגירה של סטארט-אפ קטן זה, אחד מ-3,000 הפעילים בישראל, עולה לכותרת הראשית? תשובה אפשרית אחת היא שבין המשקיעים שלו אפשר למצוא כמה מהיזמים והמנהלים של ICQ, שנהפכו למעין "סלבריטאים" כלכליים לאחר שחברת האינטרנט שלהם נמכרה ביותר מ-400 מיליון דולר.
אולי יש תשובה נוספת: יש איזו שמחה לאיד כאשר סמלים של הצלחה בהיי-טק ובאינטרנט נופלים. "המסודרים, אלה שחושבים את עצמם, שעושים מיליונים – הנה, שייפלו קצת".

רולניק יודע שהתשובה נמצאת במקום אחר. "גלובס" חוגגים את ההייפ המוגזם של הטוש, את העובדה שהטוש דחף את הסוס הלא נכון.

הבעיה, לדעתי, היא לא שהטוש דחף את הסוס הלא נכון. הבעיה היא שהטוש דוחף על בסיס קבוע את כל הסוסים כאילו היה מושקע בהם. הביקורתיות במוסף הכלכלה של הארץ, שהפך ברבות הימים למרקר, קהתה. היא עדיין נמצאת ובועטת בטורים הפרשניים – המצוינים על פי רוב – אבל הסיקור היומיומי הוא נלהב, מגויס, בלתי מסויג, נטול שאלות קשות.

דוגמה לכך היא ראיון וידאו שערך גיא גרימלנד עם דב מורן (לצערי אני לא מצליח למצוא קישור לכתבה בשום מקום) בה מסביר מורן מדוע ישמח לרכוש לאמא שלו מסגרת תמונות דיגיטלית אליה מתחבר המודו: המודו יעביר את התמונות מהמכשיר ישירות למסגרת (מגניב), הוא ישמש גם כמטען עבור המודו (נחמד) ויהיה אפשר לבצע שיחות טלפון ישירות ממסגרת התמונות (אהה?!?).

אני רואה את הכתבה וצועק על המסך: "תשאל! גיא, תשאל! תשאל מי לכל הרוחות רוצה וצריך לעשות שיחת טלפון ממסגרת של תמונות, תשאל!!" אבל לא, הוא לא שאל.

דוגמה אחרת למניעים שמאחורי הטקסט נמצאת בעמוד הראשי של "מעריב".

מי שקנה רק את "מעריב" יכול היה לחשוב שמדובר בחתיכת הישג. אחרי הכל, חלוץ בראיון ראשון. למעשה, זה בדיוק מה שנטען בעמוד 4, אליו מפנה הטקסט בעמוד הראשון.

"הראיון" של חלוץ למעריב מורכב מארבעה משפטים ששלושה מהם סימנתי (הראשון נמצא בכותרת). אם אני קורא של "מעריב" – ובסופשבוע אני קורא אותו – אני מרגיש שרימו אותי. הסיבה לכך היא שהראיון הראשון ניתן הבוקר ל"ידיעות אחרונות".

סימה קדמון השיגה ראיון ארוך, נוקב ומרתק שפותח את "האדומה" של ידיעות ונפרש על פני כמה וכמה עמודים. הניסיון של"מעריב" לטעון שיש לו ראיון עם חלוץ הוא מביך. וכן, לפעמים המצב הוא הפוך.

המניעים האלו, שברורים כשמש לכל מי שמכיר כיצד המערכות עובדות, לכל מי שמכיר את הנפשות הפועלות, אינם שקופים לקוראים שלא מבינים על מה לכל הרוחות הכותבים כותבים, למה הם מתכוונים, מה מסתתר מאחורי הרמיזות המשונות ומה פשר ההחלטה לנפח סיפור אחד, להחביא סיפור אחר, להיכנס בדמות אחת, לגונן על אחרת וכן הלאה. בסופו של דבר, הקוראים מגלים את הסיבות האמיתיות ואז האמינות של העיתונים, זו שכולנו כל כך מנסים לטפח בין השאר כדרך להתמודד עם האינטרנטים השונים, נפגעת. בשורה התחתונה, "מעריב" ירה לעצמו ברגל.

ואם בזה לא די, החל מיום שני, יהיה פה הרבה יותר המממממ, מעניין.

19 תגובות על ”סאבטקסט

  1. זו אחת הסיבות העיקריות שבגינה אני קורא את הגלוב. זו גם אחת הסיבות העיקריות שבגינה אני רואה את הדיילי שואו, קורא את צפניה, את המשמר ועוד הרבה דברים אחרים: אין לי זמן להבין את כל הדברים האלה לבד.

    ובנוגע לדברים עצמם: כהדיוט, לא הייתי קולט את קצה קצהו של אף אחד מהם. מצד שני, כאזרח מן השורה, נראה לי שאם לא הייתי קורא את הגלוב, לעולם לא הייתי יודע עליהם ולא היה אכפת לי מהם. בלי להעליב או משהו כזה – פשוט שכמישהו אקס-ברנז'אי, תככים פנים-עיתונאיים נמצאים בשבילי בערך באותה הרמה כמו הקרחת של נינט:

    א: "שמעת שיש לה קרחת?"
    ב: "כן. אז?"
    א: "אממ… כלום."

  2. בלונדינית, האמת שהיא כן, רק פחות. גם היא, כמו תככים בין-עיתונאיים, משפיעה על דברים שלא קשורים מיידית אליהם. אינספור גורמים מעצבים לי את תפיסת המציאות שלי. אני לא יכול לשלוט, לנתח, להבין, לסקר או אפילו לעקוף את רובם. ככה זה היה מאז ומעולם. זו בדיוק הסיבה שביקורת, אפילו אם היא בגלוב ולא בתפוצה יותר רחבה, היא טובה.

  3. מלחמות העיתונים ידיעות/מעריב וגלובס/דהמרקר מצחיקות אותי כל פעם מחדש:
    שיעור האנשים שנחשפים לשני העיתונים הוא קטן מאוד יחסית לאלו שקוראים שקוראים עיתונים באופן כללי, ומזערי ביחס לאוכלוסיה כולה.

    כמות האמוציות והכתבות שרוצות-להראות-למי-יש-יותר-גדול עומדות ביחס הפוך לכמות ההדיוטות שתיארת, ועומדות וביחס הפוך באבוהה לכמות האנשים שבאמת איכפת להם מהמאבקים הללו.

    לו רק היו משקיעים 10% ממה שהם משקיעים במאבקים הפנימיים בתחקירים אמיתיים ובביקורת רצינית, אז באמת היה טעם במאבקים הללו. בעיתונות צהובה שרק מעצבנת כל יום מחדש, באמת שהמאבקים בין מערכות העיתונים הן ניג'וס אחד גדול וטרחני.

  4. יובל ידידי, העיתונות הישראלית היא ממזמן בפשיטת רגל, ערכית וכלכלית. המולים הגדולים חושבים שכל הציבור מטומטם, כל הזמן, ולדעתי הם יגלו בסופו של דבר שהם טועים. התפוצה יורדת בהתמדה, ואפילו המפרסמים השמרנים בישראל יגלו שהפרסום באינטרנט עובד.

    דרך אגב, לא ברור לי איך עיתון כלכלי לא משלב גם מה כתובת האתר שלו? יכול להיות שאין אתר בכלל?

  5. פוסט מאיר עיניים.
    התקשרו אלי מכלכליסט לפני שבועיים, ושאלו אותי האם אני רוצה לקבל את העיתון לחודש (או משהו כזה) בחינם עם שליח.
    אמרתי שכן, בטח, נראה מה זה. אז באמת נראה מה זה בקרוב

  6. הייתי מצפה שבסוף הטור של רולניק השבוע תהיה התנצלות קצרה לקוראיו על הטעות המדהימה שהופיעה יום לפני בעיתון שלו, והכוונה לכך ששראפובה קונה פנטהאוז בנתניה.

    אחרי זה אם הוא כבר רוצה להתייחס לסיפור של Knocka TV, הייתי מצפה שיסביר לקוראיו מה גדולה הבושה שצוות מנהלים ומשקיעים מכובד כזה לא מסוגל לכסות חוב של 1.2 מיליון ש'. ועד כמה זה מראה מה עגום מצבם של המנהלים והמשקיעים הללו. אבל לא. מר רולניק בחר להוקיע את המתחרים שעשו עבודה עיתונאית טובה ועניינית. והכי חשוב: לא טעו בשום דבר.

  7. סמסטרים על גבי סמסטרים אני לומד את משנתם של ליבס, כ"ץ, קמה, פיסק, פוסטמן ומקלוהן… ובפוסט אחד אתה בא ומסכם את הכל.

  8. מצויין. אולי מיותר להדגיש הוא שמה שנכון לעיתונים כלכליים ולמדורים כלכליים, נכון גם למדורי הספורט, הבידור, הפוליטיקה וכל השאר. בעצם הכל מטעם, מטעם הכותב, מטעם העורך, מטעם הבעלים, מטעם זה שסוחט את הכותב/העורך/הבעלים/ מטעם זה השקיע או מטעם זה שמאמין כל לב במישהו מסויים. כמה מהכתבות נכתבות ב"הזמנה" ??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

תצוגה מקדימה: