ברנדה דנט נפטרה

קראתי אצל כרמל שפרופ' ברנדה דנט נפטרה בסוף השבוע. לא זכיתי להכיר את פרופ' דנט באופן אישי אבל את כתיבתה היכרתי לא רע. בסוף שנות ה-90 התחלתי לעמול על עבודת המאסטר שלי שעסקה בקהילות מקוונות. מכיוון שבישראל כמעט ולא היו קהילות מקוונות באותה התקופה, העבודה כולה עסקה בקהילות המקוונות (והמאוד תוססות) שב-IRC. הטקסטים של ברנדה, כמו זה לדוגמה, היו בין הבודדים וללא ספק החשובים שנכתבו על התחום החדש. השתדלתי לקרוא את כל מה שכתבה. עבודתה החלוצית והמצויינת היתה לי לעזר רב והיא מצוטטת לא אחת בעבודת המאסטר שלי. אני משוכנע שהיא עזרה לרבים נוספים.

קשה לי להסביר את סוג העצב שפוקד אותי כאשר אני שומע שאדם, שאת כתיבתו אני מכיר (למרות שלא היכרתי אותו באופן אישי), נפטר. זה קרה לי עם ניל פוסטמן המבריק, שספרו Technopoly הוא אחד האהובים עליי ומת באוקטובר 2003 או פייר בורדייה הענק בו עשיתי שימוש רב בעבודת הדוקטורט שלי ושכתב את אחד הטקסטים האהובים עליי "על הטלוויזיה". בורדייה נפטר בינואר 2002. כנראה שיש משהו בכתיבה טובה ומאירת עיניים שנותן לך את התחושה שאתה מכיר באופן אינטימי את הכותב למרות שאין זה המצב. התחושה הזו וודאי מוכרת לכל מי שאהב ועדיין אוהב את דאגלס אדאמס או את קורט וונגוט שנפטרו באחרונה.

למרות שהשתדלתי להתאפק, אני לא יכול בלי הערה קצרה. הטקסט של כרמל הוציא אותי משווי משקל, ובייחוד משפט אחד בו כתבה:

אני כל הזמן חושבת שאולי היא הייתה בחיים אם היא הייתה מקשיבה לי.

אכן, כמה טרגי שפרופ' דנט, שאובחנה כחולת סרטן, לא הקשיבה לכרמל ולא השתמשה באיזשהו טיפול הומאופתי. אם רק היתה משלמת לאיזה הומאופט שירקח לה כמה עלים, היא היתה יכולה להיות היום בחיים. עזות המצח, היהירות וחוסר הרגישות המשולבים במשפט הזה מרתיחים את דמי. צר לי שהוא נכתב.

47 מחשבות על “ברנדה דנט נפטרה

  1. אני מכיר אישית מספר אנשים שסירבו לקבל טיפול כימורפי , כי האמינו שקישקוש מזרחי יציל את חייהם. הפחד מהכאבים ותופעות הלוואי של הטיפול הביא אותם להאמין שכמה טיפות צוף פרחים יציל את חייהם. הנכדים שלהם נהנו מהם הרבה פחות זמן ממה שהם רצו.

  2. יובל, הסוף של הרשומה הזו ממש אבל ממש לא לעניין. כריגל אתה מוציא דברים מהקשרם – לא ניסיתי לרמוז שטיפול אלטרנטיבי היה מעלים סרטן – אם כי היו די הרבה דברים מעולם. המוות כלל לא נגרם מהמחלה אלא תוצאה של חולשה שהיא תופעת לוואי של טיפול כימותרפי הרסני לגוף, והתופעות הללו מאוזנות בהצלחה רבה ע"י טיפולים אלטרנטיביים שמחזקים את המערכת החיסונית. היא מתה מהתייבשות, יובל. אם יורשה לי קצת הומור, מה אם לא תרופה הומיאופתטית היה מציל אדם מהתייבשות?

  3. יובל, הסוף של הרשומה הזו ממש אבל ממש לא לעניין. כרגיל אתה מוציא דברים מהקשרם – לא ניסיתי לרמוז שטיפול אלטרנטיבי היה מעלים סרטן – אם כי היו די הרבה דברים מעולם. המוות כלל לא נגרם מהמחלה אלא תוצאה של חולשה שהיא תופעת לוואי של טיפול כימותרפי הרסני לגוף, והתופעות הללו מאוזנות בהצלחה רבה ע"י טיפולים אלטרנטיביים שמחזקים את המערכת החיסונית. היא מתה מהתייבשות, יובל. אם יורשה לי קצת הומור, מה אם לא תרופה הומיאופתטית היה מציל אדם מהתייבשות?

  4. המחקר הבא: "על הקשר בין כתיבת בלוג לנרקיסיזם".

    זה לא מקרי שברנדה הלכה לעולמה בדיוק עכשיו כשאני עורכת ביני לבין עצמי חשבון נפש עמוק לגבי הקארמה שלי

  5. כרמל, לא הוצאתי שום דבר מהקשרו ולא כתבתי שאני חושב שהתכוונת לסרטן. כתבת שאם היה טיפול הומאופטי המערכת החיסונית שלה היתה מתחזקת ואז היתה שורדת את ההתייבשות ואז לא היתה מתה. אם רק היתה מקשיבה לך, אולי היתה היום בחיים.
    הבנתי לחלוטין.

    אני עדיין חושב שהמשפט הזה שלך (ולצערי יש עוד כמה, יואב הצביע רק על אחד מהם) ירוד בצורה שקשה לי לתאר.

  6. חבל לי מאד שאין לכם כאן שום גבול או כבוד בסיסי ואתם מוצאים זווית לרוע וציניות גם במקרה כזה. בלוג, למיטב הבנתי, הוא מקום שבו אנשים משתפים המחשבות האישיות שלהם. ויקום מי שלא מאשים את עצמו או מחפש באובססיביות במחשבתו איפה הוא יכל לשנות מצב שלא תלוי בו, או פשוט בודק היכן משהו פוגש אותו בחייו. צביעות ורוע שלא ייאמנו ועוד בבלוג שנרקסיזם זה שמו השני. תתביישו לכם.

  7. כרמל – איך הגענו עד צביעות ורוע וכבוד בסיסי? יש כאן הבעת דעה. היא לא לטעמך.
    אבל גם הפוסט שלך הוא לא בדיוק מופת של טעם טוב. ובל נזכיר את העובדה שאת הכבוד הבסיסי להחלטותיו של בן אדם גם את שכחת. כך היא בחרה לחיות וכך להתמודד עם מותה.

  8. הפוסט של כרמל הוא דוגמה טובה להספד גרוע; טקסט, שכמו השכן של רבין, גדוש בערימות של אני ואני ואני. מביך ממש, ורק התגובות של כרמל פה, מביכות יותר.

  9. אדם שמאוד חשוב לכרמל נפטר, והיא הגיבה מהבטן.
    בלי קשר לאם מה שכרמל כתבה כיבד או לא כיבד את רצונה של ברנדה דנט, ואם הטקסט היה יהיר או לא, היא כנראה הכירה את דנט *קצת* יותר טוב ממך וקיימה איתה יחסים טובים ואוהבים.

    יובל, אני קוראת פה כבר הרבה מאוד זמן, ונראה לי שהדבר היחיד שעצבן אותך הוא לא היהירות או חוסר הרגישות של כרמל, אלא האיזכור שהומאופתיה אולי היתה יכולה לסייע איפה שהרפואה המערבית נכשלה.

    מה אם הסיפור היה הפוך?
    מה אם גדי שמשון, או עדו קינן, או כל בלוגר אחר שלא מחזיק בדעות של כרמל – אם אחד מהם היה כותב על חבר שלו שחלה בסרטן והחליט להשתמש *רק* בהומיאופתיה, למרות הפצרותיו החוזרות ונשנות של גדי / עדו לתת צ'אנס גם לרופא הקונבנציונאלי, ולאחר זמן מסויים נפטר?

    ואם גדי או עדו היה מתייחס אליו באותו משפט? "אני כל הזמן חושב שאולי הוא הייה בחיים אם הוא היה מקשיב לי"

    גם אז היית תוקף אותו על "עזות המצח, היהירות וחוסר הרגישות" שלו? על זה שהוא לא כיבד את רצונו של חברו להשתמש רק בהומאופתיה או כל שיטה טבעית אחרת?

    אולי כדאי שתרד מכרמל ומהכתיבה שלה, ואם ממש בוער לך, תוציא את הזעם על מה שבאמת מפריע לך – וזו העובדה שיש אנשים בעולם שחושבים שיש דרכים נוספות לעזור לאנשים מעבר לרפואה קונבנציונלית.

  10. אני משער שמי שכותב באינטרנט באופן קבוע נאלץ לחטוף שטיפות שכאלו,
    בכל זאת אני נאלץ להסכים עם מילה, מילה במילה.

  11. אנשים: תרגעו. תזכרו מה הקונטקסט פה – מוות של אדם בעל משמעות אישית . ניתוח של מניעי כתיבה ברמה האישית פה איננה בטעם טוב, לטעמי (במיוחד שהמדובר פה על הבלוג *האישי* של כרמל). הדיון פה מתקרב טיפה יותר מידי לרמת הטוקבאק בוואינט.

    יובל: נראה לי שאפשר היה לכתוב את הביקורת על הפסקה האחרונה בפוסט של כרמל עם טיפה יותר טאקט.

    כרמל: התגובות שלך קצת חסרות פרופורציה. התגובה של יובל לא נכתבה מ"רוע" היא נכתבה מדאגה, שאני שותף לה, מהקלות בה אנשים נוטים להאמין ולהמליץ על שטויות שעלולות לפגוע באנשים – ברמת סמכותיות שבאה מתוך אמונה אישית המגובאת בכל דבר חוץ מעובדות. למרות שאני מבקר את הסגנון בהם הדברים נאמרו – אני מסכים עם יובל: עדיף, לדעתי, אם לא היית כותבת את הפסקה האחרונה.

  12. מילה – את כנראה לא מכירה את ההיסטוריה המאוד מעניינת שיש לי עם הדמויות שהזכרת. אני כותב כאן בדיוק, אבל בדיוק את מה שאני חושב. לא פעם זה מסבך אותי בצרות ולא פעם זה גורם לכך שאנשים שבעבר חייכו אליי ואמרו לי שלום, מתעלמים מקיומי. בסדר, זה המחיר ואני מוכן לשלם אותו. אני לא כותב כאן כדי למצוא חברים ואלו שכבר חברים שלי יודעים שגם אם הם חברים שלי, זה לא ימנע ממני מלכתוב את דעתי – וזה קרה כאן לא פעם ולא פעמיים.

    לגופו של עניין, אם גדי או עידו (לא ברור לי למה בחרת את הדמויות האלו, אבל מילא) היו כותבים כזה דבר הייתי הרבה פחות עדין – וזאת בלשון המעטה. הדבר היחיד שאני קצת מצטער עליו הוא שלא כתבתי באופן הרבה יותר מפורט וברור את כל מה שחשבתי על הטקסט של כרמל פשוט מכיוון שאת כרמל אני לא מכיר כמו שאני מכיר את גדי ועידו ולכן השתדלתי להיות מאופק.

    אשתדל גם עכשיו להיות מאופק כדי לא להפוך את מותה הטרגי של דנט לפלטפורמה על גבה אכתוב את כל מה שיש לי לכתוב על הטקסט של כרמל ואסתפק בכך: העובדה שכרמל הכירה את דנט *קצת* יותר טוב וקיימה עמה יחסים טובים ואוהבים לא אומר שהטקסט שלה חסין מביקורת. אם את חושבת שמה שעורר את זעמי הוא העובדה שכרמל סבורה שהומאופתיה יכולה לעזור לאנשים, הרי שצר לי, אבל לא הבנת דבר.

  13. אני חייב לומר משהו: קראתי את הפוסט שלך פעם אחת. ואז קראתי את שלה. ואז את שלך שוב, ואז את שלה שוב.
    מה רע בזה שהיא רושמת מהגיגי ליבה? הרי היא היתה מעדיפה שברנדה לא תמות, ומצרה על כך שברנדה לא בחרה בדרך שלה (של כרמל). לגיטימי לכתוב כך, ולגיטימי לבחור לחיות (ולמות) איך שאתה רוצה.
    אני לא חושב שזה מצדיק להשתלח בה בצורה כ"כ קשה. אבל שוב, זו זכותה לכתוב כך וזו זכותך לחשוב כך.

  14. אני מסכימה עם כל מילה של "מילה". ויובל, נראה לי שבתור דוקטור בתחום כדאי לך להזכר שבלוג הוא יותר שיחה מכתיבה. יצא לי לבקר המון אנשים באבל שבשיחות אישיות חפרו בראשם בקול מולי על דברים חסרי היגיון שיכלו אול למנוע את מה שקרה, אם רק הייתי עושה ככה אולי דברים היו אחרת. מחשבה אנושית טבעית לא הגיונית שכזו ששמעתי אותה מיליון פעם באלף צורות וגם לי יש כזו, מה לעשות. אני עומדת על זכותי להאמין במה שאני מאמינה ולחשוב בקול מה היה קורה אילו.

    אני חושבת שהרבה מהעימותים בבלוגים באים מהמקום והקונטקסט של הכתיבה, ואם הייתי חשובת לכתוב הספד כתוב כלשהו הוא בודאי היה שונה מהיסוד. כי אולי זה "נרקסיסטי" גם לספר איך הכרתי את ברנדה ולהתעסק בעצמי כשהיא מתה? אולי זו הטעות שלי שאני מתייחסת לבלוג כאל שיחה אנושית, מחשבות בקול. והגישה שלך ושל הקוראים שלך שולל ממני את האנושיות הזו ומזכיר לי למה אני לא מסוגלת לכתוב יותר בצורה אישית ברשת ולמה אני לא מסוגלת לפתוח את הבלוג שלי ברשימות לתגובות.

    כל אחד קורא טקסט דרך הפילטרים שלו וזה מעלה אצלו דברים אחרים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם כוונת הכותב. אז אם אתה כל כך מחויב לומר אמת, אולי כדאי שתזכור שלכל אדם אמת אחרת ותנסה לכבד את זה. אני מכבדת את העמדה שלך, למשל, לגבי עולם מוגלגי נטול קסם ולא מלגלגת עליך בגלל זה. אז פשוט רד ממני. ביקורת לא חסרה בעולם הזה. קצת חמלה דווקא כן.

  15. כרמל, תנוחי ותכתבי מה שבא לך.
    מדהים הוא שאת מדברת גבוהה-גבוהה במונחים של "שיחה" אבל כאשר מישהו משוחח בביקורתיות על הטקסט שלך, הוא מיד "שולל את האנושיות שלך" (!!). לא פחות. שיחה מעניינת את מנהלת.
    ואם כבר חמלה, יש לי המון חמלה למושא הכתיבה שלך על שהיא לא פה כדי לקרוא שאין זה מקרי שהיא מתה בדיוק כאשר את עורכת חשבון נפש עמוק עם הקארמה שלך.

    קבלי את התנצלותי על שהפרעתי לך לשוחח.
    אשתדל שזה לא יקרה יותר.

  16. תמר – אז זהו שזה לא הספד. זה הבלוג שלי, אלו המחשבות שלי, זה ארוע שעובר בפילטר שלי. אני אני ואני. זה לא נאום ממלכתי. אלוהים, אתם בלוגרים או מה?? כשהקריטריונים לשיפוט הם לא רלוונטיים פלא שהכל מעוות?

  17. אני לא בלוגרית (או מה), וכפי שכתבת בעצמך – בלוג הוא שיחה. כתבת – צפי את האפשרות של תגובה. אני מניחה שאת מספיק שנים בתחום כדי להבין שלא כל תגובה היא חיובית. ולמה שיובל "יירד ממך"? רק לך יש זכות לשיחה? רק לך יש זכות לכתוב את המחשבות שלך? נו באמת.

  18. יובל אז זה מה שמרגיז אותך? כי אתה חושב שיש פה איזו כוונה מיסטית נרקסיסטית? רק עכשיו אני מבינה למה בעצם אתה נטפל. זה סגנון דיבור, זו סמנטיקה, זו דרך לדבר על עיתוי בחיים שלי שבו ארוע פוגש אותי ולא יחסי סיבה ותוצאה. זו בדיוק הבעיה עם לקרוא דיבור כטקסט כתוב! טוב, אני מרפה מהפוסט הזה, אני לא מתכוונת להצדיק את עצמי ונראה שאם החלטת להתלבש על מישהו אז הוא יכול לדבר ללמפה, כל מילה נוספת היא רק הרמה להנחתה. שיהיה לך לבריאות ואני נאחלת לך שלעולם אל תהיה במצב שתתפוס את עצמך בסוג של כאב שיעלה בך נבירה עצמית ומחשבות לא הגיוניות ולא סדורות ועוד שאנשים ישפטו אותך עליהן. ביי ביי.

  19. הגזמת בעניין כרמל. מדובר בחשבון נפש אישי שנערך בבלוג ולא בהספד. וגם שם יש "אולי". חבל שלא התאפקת.

  20. אני מודה שקצת מאסתי בפוסט הזה ובתגובות המצקצקות של כל האנשים שכרגע נורא עסוקים בלהתחבר לעצמם, לכן אשתדל לקצר:
    ראשית, בשום מקום לא כתבתי שכרמל כתבה הספד. נטע, הכירי בבקשה את צמד המקשים CTRL+F ומצאי את המקום שבו כתבתי שכרמל כתבה הספד.
    שנית, הביקורת שלי על הטקסט של כרמל לא נובעת מכך שהיא הקריאה את הטקסט שלה מעל קברה הפתוח של ברנדה כהספד רשמי מטעם מדינת ישראל. האם אי אפשר לבקר טקסט גם הוא חשבון אישי? האם כל כתיבה אישית היא בהכרח כתיבה שאסור לבקר? מה זו הצדקנות הדוחה הזו?
    שלישית, התגובה ההיסטרית של כרמל (שולל ממני את אנושיותי) מלמדת יותר מכל מה שווים כל הדיבורים על "שיחות". הירנוט למשל, הדגים זאת באופן מצוין. נגמרו לו המילים אז הוא עבר לקללות. ברכותיי.

    ברשותכם, אעבור כעת לדיונים שמעניינים אותי קצת יותר.

  21. כרמל, את לא חושבת שקצת הגזמת עם ההיסטריה? "צר לי על שהמשפט הזה נכתב" – איך הגעת מכאן לחוסר אנושיות רק בודהה יודע.

    הירנוט, נסה לכתוב משפט אחד בלי שגיאות כתיב מחרידות לפני שאתה קורא למישהו בשמות כמו ילד קטן בגן חווה. אחר כך תשאל את עצמך מי שמך למבקר הטעם הטוב? ו

  22. לא קראתי או אקרא את כל התגובות, לדעתי לא השתלחת בה בצורה שהיא מתארת אבל כאן נותרה בי הרגשה מוזרה. אם אתה מרגיש צורך להשתלח, אתה יכול לעשות את זה כעבור יום. לכתוב פוסט קטן, קרא לו אפילוג מצידי, ותתזמן אותו ליום אחר, כי לכתוב כזה פוסט אמיתי (באמצע הפוסט חשבתי לעצמי: "ככה אני מרגיש עם יצירותיו של דאגלס אדמס" וממש כתבת על זה בהמשך הפוסט!) ולסיים אותו בירידה לפסים אישיים, מרגיש קצת מוזר לי.

  23. וואללה. אני מרגיש שאני צריך להסביר עוד. התגובה שלי היתה אמורה להיות עם טיפה הומור שהלך לאיבוד פה, אני מסוגל להבין למה (לא כולם פה יכירו את שירו של דניס לירי – שאליו קישרתי)

    עזבו את ההומור. אני עומד מאחורי מה שאמרתי ב100%

    המונח asshole – מתאר את ההתנהגות של יובל בפוסט הזה כפי שאני רואה אותה. נקודה. לא בהקשר של קללה – בהקשר של המשמעות התרבותית של המונח. זה מה שהוא. מה קשה להבין?

    אני פשוט לא מוצא מושג מקביל בעברית. "גס רוח"? לא ממש. "חסר התחשבות" – עדין מדי. "חסר טאקט" – כן, אבל רק חלק מהעניין. asshole פוגע בול.

  24. ברנדה הלכה לעולמה/ מתה* רק יהודים נפטרים מעול תו"מ
    אם היא היתה מקשיבה לכרמל אולי היא היתה נשארת בחיים מתגיירת ואז גם (מתישהו) נפטרת

    *אם היא היתה יהודיה לא אמרתי כלום

  25. מישהו מוכן שניה להגיד לי האם "עזות המצח, היהירות וחוסר הרגישות המשולבים במשפט הזה מרתיחים את דמי. צר לי שהוא נכתב" לא נחשב להשתלחות? כי בלקסיקון שלי אוסף המילים הזה, כשהן מחוברות יחדיו, נחשבות להשתלחות.
    ועוד דבר קטן: כשנכתב asshole, ברור לגמרי למה הוא התכוון. אם יובל חושב שזו קללה כמו "בן זונה" או "אמבציל גמור" – חבל.

  26. רציתי לכתוב את זה והשתדלתי להתאפק אבל בעקבות יהושפט – אני לא מצליח. "עזות המצח, היהירות וחוסר הרגישות המשולבים במשפט הזה מרתיחים את דמי. צר לי שהוא נכתב" לא נחשב להשתלחות בלקסיקון שלי. בטח לא כשזה בא מפיו של מישהו עם יכולת השתלחות מוכחת כמו היו"ר. אני חושב שכולנו יודעים איך נראה פוסט משתלח בגלוב הזה. בקיצור – נראה לי שנסחפתם קצת.

  27. איכס, צדקנים.
    בלה בלה בלה, טקסט אישי שלה, מחשבות שלה, לא קוהרנטי, בלה בלה בלה. אתה כותב בפומבי, אתה עלול לחטוף ביקורת בפומבי. ככה זה. רוצה לכתוב טקסט אישי שלא תחטוף עליו ביקורת? תכתוב מכתב למגירה. אף אחד לא חייב להתחשב בנסיבות האישיות שלך כשאתה מפרסם טקסט. וזה כל כך בסיסי, שלא ברור לי איך הצלחתם לדלג מעל זה. יש שני כוחות בעולם שההגיון לא יכול להם: טירוף וצדקנות.

  28. רוגל צודק.
    הפוסט הזה והטוקבקים שמתחתיו אכן מזכירים ימים יפים יותר, בהם הייתי צעיר חסר חיים עם בלורית שהתנופפה ברוח. היום אני כבר סתם חסר חיים.

  29. הירנוט, אני חושב שהמקבילה לASSHOLE זה שמוק. ד"א, אם זה מנחם אותך (או להפך) אני ישר כשקראתי ASSHOLE חשבתי על השיר של דניס לירי.

  30. מה שנמרוד אמר.

    ומי שרוצה לשוחח, צריך להיות מוכן לכך. מדוע כרמל לא חסמה מראש את הפוסט שלה לתגובות?

  31. ראשית, אובדנה של פרופ' דנט הוא גדול עבור כל תלמידיה. אני יכולה רק לתאר לעצמי מה הרגישה דוקטורנטית שלה, שעמדה עמה בקשר יותר קרוב. מה לך כי תלין, יובל? מאיפה לך באיזו סערת רגשות כרמל כתבה את הדברים? אתה מפכ"ל משטרת ההספדים? הטון הצדקני שלך לא במקומו.

    שנית, איפה שאתה גר מפוזרים כמה הומאופטים. ברר איתם מה זה בדיוק. רמז – זה לא מה שאתה חושב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *