בלדה לעוזב קיבוץ
נכתב בתאריך 29 מרץ 2009 בשעה 21:43 מאת יובל(אם אנחנו כבר בסימן מוזיקלי)
כאשר חיפשתי את "בלדה לעוזב קיבוץ" ביוטיוב הגעתי רק לביצוע ה-הממממ הזה של כמה חבר'ה מקפה דה-מרקר. הביצוע באמת יוצא דופן ובכל זאת חיפשתי את המקור. לא מצאתי. אז הכנתי בעצמי.
"בלדה לעוזב קיבוץ" הוא לא פחות משיר מבריק. הוא מצייר את הווי הקיבוץ, המיינדסט הקיבוצי, בצורה מקסימה (גם אם עצובה) ולמרות שהוא שיר ה"הראיתי לכם" האוליטימטיבי הוא לא שוכח להציג את הצד השני: בסופו של דבר עוזב הקיבוץ, שעשה את זה בגדול, לא יכול שלא להשוויץ בעברו, זה שממנו הוא כל כך רצה לברוח. העבר הזה, הוא חלק ממנו ואף אחד, אפילו לא קיבוצניקים לשעבר, לא יכולים להשתחרר מהעבר שלהם כל כך בקלות.
"בלדה לעוזב קיבוץ" מצטרף בקלילות לרשימת "השירים הישראלים ביותר".
וכן, יש גם את הביצוע המעולה.




30 במרץ 2009, בשעה 0:07
אומרים שהשיר נכתב על יענקלה אגמון וגילה אלמגור.
אגב, היו בעיות קשות עם הגלוב ביום האחרון.
30 במרץ 2009, בשעה 1:03
תמיד אהבתי את השיר הזה מאד מאד, ועכשיו עשית לו כבוד. איזה יופי.
30 במרץ 2009, בשעה 1:39
vהשיר הזה מעולה ככל שיהיה תמיד מכניס אותי לדיכאון
30 במרץ 2009, בשעה 6:30
השיר הזה הוא בעיקר נוסטלגיה. המינדסט הקיבוצי כבר המון שנים רחוק מאד מ"תראו איך עוד יחזור על ארבע אל הרפת" וגם מ"הוא עוד ישוב".
מערכת היחסים של הקיבוץ עם בניו העוזבים, ואני חווה אותה משני הכיוונים, אני עזבתי – אבל לקיבוץ אחר, היא הרבה יותר מורכבת וטעונה מהפשטות הנוסטלגית של השיר הזה.
אני אוהב אותו בעיקר בזכותה של ג'וזי כץ. ביצוע של השיר הזה בלי המבטא – זה פשוט לא זה. הבלורית פשוט לא מתנפנפת אותו הדבר.
30 במרץ 2009, בשעה 7:53
mio – אני חושב שהאבחנה שלך מדויקת לגמרי. הוא אכן חתיכה קטנה של נוסטלגיה. אולי בגלל זה אני כל כך אוהב אותו.
30 במרץ 2009, בשעה 9:35
אחלה שיר ויופי של דרך להתחיל ת'בוקר. עוד אחד משיריו של יוהונתן גפן שאחד משיריו תמיד מופיע כשאתה מנסה לחשוב על קלסיקות. מעניין מתי יתנו לו את פרס ישראל כבר. ד"א מישהו מכיר עוד שירים של "כיף התקווה הטובה"? מעולם לא הצלחתי לשים ידי על התקליט
30 במרץ 2009, בשעה 9:45
תולעת – זה לא שיר של יהונתן גפן אלא של יענקל'ה רוטבליט.
30 במרץ 2009, בשעה 10:36
צודק צודק. גלשתי לבדוק וגיליתי שאני טועה ומטעה. יופי של ריפלקסים
30 במרץ 2009, בשעה 15:37
מזכיר לי כשהייתי ילדה ואבא שלי, עוזב הקיבוץ, ואני היינו נוסעים לבקר את סבא. היינו צריכים לקשור בחבל את הבגאג' (ככה כותבים את זה?) מרוב שהיה מלא בבננות, תמרים ופקאנים. לא משנה שמאז ומתמיד שנאתי בננות ותמרים, סבא שלי היה בטוח שאת אלו של עמק הירדן אני אלמד לאהוב.
30 במרץ 2009, בשעה 17:37
אם נכנסו לקטגוריית המזכיר לי- דוד שלי לא גר בקיבוץ כבר 30 שנה, ועדיין יש לו מה להגיד בנושאי ניהול המשק.
30 במרץ 2009, בשעה 20:06
נכון נכון! אכן פעם לעזוב את הקיבוץ נחשב לבגידה (היום כבר פחות), אבל גם כיום אפשר להוציא מישהו מהקיבוץ אבל לא את הקיבוץ ממנו.
דרך אגב, כיצד מכינים קליפ מקסים שכזה?
30 במרץ 2009, בשעה 20:28
תרשה לי להכיר לך את ה"בלדה למתנחלת". שהפך להיט בחוגים מסוימים.
מחווה, אפשר לומר. רק שהיא לא עוזבת בסוף
http://seri-levi.com/blog/2007/01/21/balada/
30 במרץ 2009, בשעה 21:07
[...] דרור בפוסט מצויין בגלוב, הפנה את תשומת לבי לשיר. בניגוד למה שיובל סובר, השיר [...]
30 במרץ 2009, בשעה 23:15
[...] דרור בפוסט מצויין ובעקבותיו נתאי פרץ בפוסט מעולה לא פחות הזכירו לי שיר [...]
3 באפריל 2009, בשעה 14:36
[...] יש איזה קטע מתגלגל עם השיר הזה [...]
17 במאי 2010, בשעה 20:22
הערה לאביר – מגיב מספר אחד.
לא נראה לי שהשיר נכתב על יעקב אגמון. השיר מדבר על בן קיבוץ (כלומר נולד בקיבץ, בנמשק)שמגיע לבקר את הוריו בקיבוץ.
אגמון אינו בן קיבוץ.
תנסה בן קיבוץ שחזר לביקור עם שחקנית על זרועו…