ואז אילן ישועה צעק

לא הייתי בכנס האינטרנט של הטוש בעל השם ההו-כה-מתוחכם “קום.ונשן” (שהרי אין לצפות מעיתון שיש לו שם באנגלית שיכנה את הועידה שלו בשם בעברית). ניסיתי לצפות בחלקים ממנה, קטעים ממנה, משהו ממנה באמצעות קטעי הוידאו שמופיעים באתר הטוש אבל הטכנולוגיה המאממת את Cast-TV לא נתנה לי לעשות את זה. לדעתי זה משהו שמכוון אליי אבל אני לא נפגע מכך באופן אישי.

לא נתתי לנידוי האודיו-ויזואלי שנכפה עליי לרפות את ידיי וקראתי דיווחים נרגשים על אירוע מסעיר שהתרחש באחד הפאנלים. מסתבר שאילן ישועה (מנכ”ל וואלה) וגיא אליאב (מנכ”ל נענע10) החליפו עקיצות הדדיות (!) אני יודע, זה נורא מרגש, אני מבקש מכולם לשתות מים, לנוח לרגע, ואז לחזור לקרוא.

מסתבר שאליאב אמר שאין הרבה מה לומר על העיצוב של וואלה (!) אז ישועה ענה שאם מישהו צריך לשתוק בנושאים של עיצוב זה נענע10. PWNED!! רגע, רגע, זה עוד לא נגמר כי אליאב אמר שיש מאבק בין דינוזאר לבין מי שמביא את העתיד לאינטרנט אז, אז, אז אז ישועה צעק “תנו לדינוזאור לדבר”. יוווו זה כל כך משעמם שיש מצב שעוד רגע אני נרדם מרוב התרגשות.

אילן שילוח, מנכ”ל מקאן-אריקסון ועוד משו אמר: “יצרני התוכן יצטרכו לעבור מגישה לינארית של יצירת תוכן, לפיה קודם מפיקים סרט ואחר כך משדרים אותו, לגישה אחרת שמתאימה לצריכת תכנים בו זמנית באינטרנט ובסלולר. הם יצטרכו למצוא מודלים עסקיים חדשים של מכירת תוכן בצורה סימולטנית”. אין לי מושג מה המשפט הזה אומר אבל מבחינה תחבירית כל המילים מחוברות אחת לשניה כפי שהן אמורות להיות מחוברות אחת לשניה כך שבטח יש להן איזושהי משמעות. איפשהו.

גלמור ציין בטוויטר שלו שב”גלובס” לא דיווחו על המתרחש בועידה ובכך דחפו את הקוראים הנאמנים שלהם למרקר. “זו חשיבה ישנה”, הוא ציין. קלינגר תהה האם יכול להיות שפשוט לא היה משהו שהיה ראוי דיווח ואהוד קינן ותומר ליכטש מיהר להזהיר אותו שהוא עלול לעמוד לדין על “ביזוי השם המפורש”. האם יתכן שהאירועים בתוך הועידה היו כל כך משמימים שבטוש עצמו מדווחים כי “על פי רחבת הכניסה הצפופה, נראה היה כי המשתתפים עסקו בעיקר בנטוורקינג ובהחלפת כרטיסי ביקור”? האם זו דרך חתרנית לומר: “היה שעמום תחת! תחת איי-טל-יה! אנשים עמדו בחוץ והחליפו כרטיסי ביקור עם השומר בחנייה כי עדיף היה להסתכל על צבע מתייבש על קיר מאשר להקשיב לכל המנכ”לים שמגיעים שנה אחרי שנה אחרי שנה לאותו הפאנל בדיוק”?

כעיתונאי טכנולוגיה לשעבר ברור לי לחלוטין מדוע האירוע הזה מייצר תכנים שהעיתונאים (בטוש) כותבים ומדווחים עליהם בהתרגשות מזויפת אבל אני שואל, באמת שואל, האם יש מישהו מחוץ לברנז’ה של השניים וחצי אנשים שהם מנכ”ל וואלה, מנכ”ל נענע10 ושני סמנכ”לי השיווק שלהם, שזה מעניין אותם מה אילן ישועה וגיא אליאב אומרים לעצמם מעל איזשהי במה? האם הקרקס האינפנטילי הזה משנה משהו למישהו? האם משהו באירוע הזה משפיע איכשהו על החיים שלנו? האם זה קשור במשהו למה שאנחנו עושים באינטרנט? האם היה שם איזשהו תוכן בעל משמעות? חוץ מזה שאליאב אמר שעד הקיץ לא ישאר זכר לעיצוב של נוויל ברודי (יוהוו! שרפנו מאות אלפי דולרים! היפ-היפ!) האם משהו בדיון ייצר איזשהו משהו בעל חשיבות כלשהי למישהו שהוא לא האגו הנפוח של הדוברים השונים?

אם כן, ממה שהתרשמתי עד כה, אף אחד לא דיווח עליו.

17 מחשבות על “ואז אילן ישועה צעק

  1. אני רוצה להציע מודל חדש ישן של יצירת תוכן סימולטני שיכול להיות משודר באינטרנט ובסלולר בו זמנית . פיפ שואו. כך גם לא צריך לשלם לתסריטאים, אפשר לעשות אימפרוביזציה מלאה, ולהרוויח הרבה כסף. מי בעד שיגיד אני.

  2. יובל, כל האירוע הזה הוא התחנפות אחת גדולה בין המנכלים לבין דה מרקר, כדי לטפח אותם בתור מקורות לעתיד. את עלות הוועידה מממנים הספונסרים, כך שדה מרקר אפילו מרוויח כמה לירות מכל העסק. הקהל הוא רק קישוט, דברי טעם הם מוצר נלווה.

  3. מומי והחתול צודקים, כמובן. אבל במסגרת המוצרים הנלווים (דברי טעם) אפשר למנות למשל את הסדנאות של אנשי הקריאטיב מגיתם ומקאן, שנתנו הצצה מעניינת אל נפשם של הפרסומאים בתקופה קשה זו, שבה הציבור למד להתעלם מפרסומות ולבוז להן (סוף סוף!).

    וגם ההרצאה של ירדן לוינסקי היתה מחכימה ומשעשעת – על המנגנונים הפסיכולוגיים שמופעלים אצלנו בעת הגלישה באינטרנט.

    לאילו דברי טעם אתה כבר מצפה מהמנכ”לים? כמה מנכלים דוברי טעם אתה מכיר, גם מחוץ לועידה? אני מתכוון של גופים גדולים, כמובן. אם כבר, כמו שאומר הבוס שלי, אפשר להתעודד מהאמוציות שעלו שם – לפחות זה חשוב להם האינטרנט הזה.

  4. בתור קורא מזדמן של דה-מרקר, אלה כתבות שאני כל-כך מדלג עליהן שאין לי מושג שהן קיימות. עד לפוסט הזה אפילו לא ידעתי שצריך להיות לי אכפת מזה שלא אכפת לי. חבל, החוסר מודעות הלא מודעת הייתה יותר נעימה…

  5. מה שאילן שילוח אמר, בגדול (לא יודע איזה ציטוט ראית, במקרה הייתי שם) זה שבמקום להפיץ את התכנים למשל קודם לטלביזיה, ואח”כ ל-DVD או מדיות אחרות, יהיה צורך להפיץ את התכנים באופן סימולטני לכל המדיות. סרט יצא לבתי הקולנוע, ובמקביל אפשר יהיה להוריד אותו מחנויות מקוונות, למשל. לא המילים המדויקות, אבל זאת נראית לי הכוונה.

    חוץ מזה, אמנם נאמרים בכנס כזה דברים שלקוראי הגלוב נראים מובנים מאליהם, אבל יש הרבה אנשים שהדברים האלה לא מובנים להם (כמו הדברים שהזכרתי), וחשוב שהם יבינו אותם ויפנימו אותם. אולפני הטלביזיה והסרטים עדיין שבויים בתפיסות ישנות, של זכויות הפצה וסדרי עדיפויות, ולא מבינים שמי שהם לא מוכרים לו עכשיו ומיד, ישיג את הדברים בצורה פיראטית.

    חוץ מזה, היה מעניין לראות את התוכניות של בזק וסלקום, למשל, בתחום הפס הרחב; היה מעניין לראות את נציג בלוקבאסטר חי בעבר, כשהוא טוען שהכנסות מסרטים יכולות להיות רק ממכירה או מפרסום, כי “אף אחד לא ישלם על תוכן באינטרנט” (החברה הזאת כל כך הולכת לפשוט את הרגל), היה מעניין לראות את מנכ”ל סלקום מתפתל כאשר הוא נשאל אם סלקום תחסום סקייפ על הרשת שלהם, והיה קצת משעשע לראות את מנכ”ל yes מנסה להסביר למה אנשים מעדיפים שמישהו אחר יסדר להם לוח שידורים.

    אין הכרזות חשובות בכנסים כאלה, אבל עבור המבקרים זאת הזדמנות לשמוע מה קורה בתעשיה ממקור ראשון, ולא דרך מסננים של עיתונים.

  6. לצחי, בלוקסאסטר נסחרת ב 0.73 דולר בשעות האלה, נטפליקס בקצת פחות מ 40 דולר. בלוקבאסטר כבר פשטה את הרגל בארה”ב. לזכיינית הישראלית זה רק ענין של זמן, אלא אם היא תצליח ללמוד מהטעויות שנעשו בעולם.

  7. אני חושב שכולם יודעים היום שהמטרה היחידה של כנסים היא מינגלינג. המושבים הגדולים והמרכזיים תמיד מציגים אנשים שידוע מראש מה הם הולכים לומר, ורק במקרה הטוב הם רבים ביניהם.
    דווקא סדנאות, הרצאות קטנות שלא במרכז הכנס הם הזדמנות לשמוע דעות שהן לא תמיד מיינסטרים, או עוסקות בנושאים שבאמת יכולים להרחיב את התודעה.

    בכלל, בעתיד, הכנסים יהיו אמיתיים: יהיה לייאאוט כללי של המרצה, על המסך יוקרן פיד של טוויטר, וההרצאה תהיה באמת אינטראקטיבית. הבעיה היא שרוב האנשים לא מסוגלים להתמודד עם דבר כזה.

  8. אני מסכים שבכנסים כאלו (ובזה שהיה אתמול במיוחד) המינגלינג מחוץ להרצאות הרבה יותר מעניין מאשר התכנית המקורית. לרוב אני בוחר הרצאה או שתיים שמעניינות אותי (ויש כאלו, לפעמים נופלים על הרצאה משובחת ומשעשעת) ובשאר הזמן אני מדבר עם אנשים מהתעשיה.

    לפעמים אני גם משתתף במשחקים של הביתנים המפוזרים שם. אתמול, בביתן של פלאפון זה הסתיים בהתבאסות אחרי שהם רצו (הרבה) כסף כדי שאקבל את הפרס שבו “זכיתי”.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=959020

  9. מסכימה עם ירדן, ובקשר להתיחסות של יובל על הקרב בין אילן ישועה לאליאב, הם לא ציטטו שם הכל, על הבמה היו אמירות יותר ארסיות, וכל האווירה התלהטה כמו בשוק. היה לא נעים

  10. • עוד נקודה מעניינת בקשר לכנס קראתי בבלוג של נעם רשף: ליקוק התחת לבזק שבעצם מאחרת את זמנה ומזלזלת בכולנו.

    • הציטוט של אילן שילוח כנראה משובש. אולי במקום זניחת השיטה לפיה “קודם מפיקים סרט ואחכ משדרים אותו” צ”ל “קודם מפיצים סרט ואחכ משדרים אותו”. הרי ברור שחייבים להפיק לפני הכל.

  11. על העיצוב של ברודי שרפו בקלות רבע מיליון דולר. על תוכן הם לא מוציאים שקל בודד. תראו מה הולך שם, זה מביש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: