אתמול קראתי במדור Play של "כלכליסט" על אתר שאסף את 100 המילים היפות ביותר בשפה האנגלית. אני מודה, חלק לא מבוטל מהמילים האלו לא היו מוכרות לי והייתי צריך לפנות למילון כדי לבאר את משמעותן. למרות זאת, הרעיון מצא חן בעיניי. הוא מחייב מקבילה בעברית.
עברית היא שפה דלה מבחינת אוצר המילים שלה (בהשוואה לאנגלית, למשל) ועדיין מסתובבות פה ושם, באופן חופשי ולא מבוקר, כמה מילים מקסימות שהגיע הזמן לתת להן את הכבוד הראוי להן.
אי לכך ובהתאם לזאת, הריינו מכריזים בזאאת, על תחרות לאיתור המילים היפות ביותר בעברית.
מי שמעוניין להציג מילה ו/או מילים מתבקש לא רק לכתוב אותן אלא גם לנמק מה כל כך מוצא חן בעיניו במילה/מילים שהוא מציג בפני הפאנל המכובד של השופטים שכולל את כולנו: האם זה הצליל, הטיפוגרפיה, הדרך המיוחדת שבה מתפרצת משמעות המילה, האם יש סיפור אישי מיוחד מאחורי המילה וכן הלאה.
מי שיגיש מילים כדי לבטא מחאה על המצב ("אני חושב שהמילה היפה ביותר בעברית היא 'הירשנזון'") ייפסל אוטומטית ויוגלה לאי הקרציות. לעומת זאת, המילים היפות ביותר (ומי שהעלה אותן) יזכו לתעודת הוקרה מטעם "קרן הגלוב לתחרויות משונות" ולנופש במלון קלאב-הוטל לוטרקי אפגניסטן.
ערגונות.
בגלל "זרעי קיץ" של מאיר אריאל. בגלל הצליל. בגלל המשמעות שמאחורי זה. אתה אומר את המלה ומייד מתחיל להתגעגע נורא. מלה מושלמת.
צלול – כי היא יפהפיה. משהו מתנגן בה, נקי וצלול.
מדרגות – בגלל שהמילה מטפסת בחיך – שפתיים, לשון קדמית, גרון, גרון עמוק וחזרה לשפתיים. נסו ותיהנו.
אני בטח אטרחן פה עוד ואף אחד לא יסכים איתי. סחתיין שלקחתם את זה על עצמכם. פרויקט יפהפה.
מתקתק. אונומתופיאה נהדרת.
מרגישים ממש את המתיקות הדביקה שבפה כשיש בו משהו דבשי או איזה טובלרון טרי מהדיוטיפרי.
הנה מילה ייחודית בשבילכם: "וּוָווֹ" – המילה היחידה שאני מכיר, בכל שפה, המורכבת רק מארבע אותיות זהות. מבטאים אותה: uvavo ומשמעותה, למי שלא הבין, היא: and his hook.
אלונטית – מילה חמודה. אין צורך לרוץ למילון, זאת מגבת.
להבה.
איצטגנין.
ממש מרגישים את הקוסם אוחז בכדור הבדולח וצופה לעתיד.
פתותים – כי רחוק וקר ובכל זאת עוצרת איזו חמימות בפנים.
מרצפת – מילה של פעם, עם עיטורים ושפשופים, כזו שמתנדנדת.
ומילה אישית שטרם נכנסה לעברית, אבל מי יודע – התמתחלות – להתמתח כמו חתול (בגלל ההלימה בין התנועה למילה).
אני אוהב את "ברם".
לא מזמן עידו קינן שאל איזו שאלה בקבוצת הדיון הפנימית של "העין השביעית" ורחל פרץ ענתה לו והשתמשה במילה "ברם" ופתאום נזכרתי כמה המילה הזו חביבה בעיניי.
יש בה משהו שהוא מצד אחד רשמי, ארכאי, ומצד שני היא משדרת סוג של עצירה מיידית ("ברררם!"), כמו חריקת בלמים באמצע המשפט.
הייתי מחליף את כל ה"אבל" ב"ברם".
פכפוך.
הסבר (למה להסביר בעצם? יפה זה יפה) .
כי זאת מילה אונומטופאית.
כי יש בה חזרה על עיצורים. אפילו עם משקל מסויים.
כי היא קצת גרונית וקצת לא.
בגלל שהיא מאוד ספציפית ומשרה אווירה. מסויימת.
כי יש בה משהו טיפה מצחיק.
(תודה לרוני גלבפיש שהטוויט שלה הביאני עד הלום).
בדיחה מפורסמת אומרת שצרפתיה הגכיעה לארץ לביקור וכשחזרה לצרפת אמרהנ איזו שפה מכוערת זו העברית, יש בה מילים כמו smecha, bracha שאלו אותה, אין מילה שאהבת? ענתה מילה אחת umlala.
אני מצביעה בעד אביונה – שמתארת כמובן אורגזמה ויש בה משהו מן האביונות של החווה.
החווה = החוויה
כמיהה, המלה מתחילה מוצקה אבל רכה, לא פוצצת מדי, מחליקה על הלשון, ומתמוססת לתוך אנחת געגוע.
(אבל גם אחשדרפנים ונמנום ובטרם וקודקוד וקופסית וקפלול ובלוט ואני יכולה להמשיך עוד ועוד. קשה לבחור אחת)
אחשדרפן ועוד מלא מילים במגילת אסתר הן מילים פרסיות גנובות בגסות
אחשדרפן! הו, איזו מילה מגניבה!
אני רק מוחה שהמילה stamina לא מופיעה ברשימת המילים באנגלית.
או כפי שאגי משעול כתבה:
להתאהב בך זה להכניס בו כדור
להכניס בו ממש
לפני נאומו שלאהוב אותך זה
להתחיל כבר את המות הגלום באהבה
מייד עם היוולדה כשהיא מתחילה
לנוע על סרגל הזמן
בלי שנדע את משך חייה או
כמות החומר שבה
אם תאוכל בשרפה מרהיבה
או תבער לאיטה כלומר
הסטמינה שלה
מלה יפה סטמינה סטמינה
וגם: קריצה ושרבוב ופרצוף.
וגם וגם: שפמותיים.
נוּ
זאת מילה מצויינת. אפשר לשחק עם המשמעות שלה כשמותחים, מקצרים או מנגנים אותה.
היא פשוטה, קצרה ולכן תכליתית ועם זאת יש בה משהו ילדותי. היא גם סופר ישראלית.
אם אחשדרפן (שאיננה עברית) נספרת, אז גם פשקוויל, פרמשתק ואיצטומכה 🙂
ענבל, בגלל המצלול
איפי: "נוּ" היא סופר רוסית לפני שהיא סופר ישראלית.
יובל אחר: נוּ ו?..
קדחתני
נימול או נמלול.
כי מדובר במילה תקנית שמשתמשת באסוציאציה ציורית וילדותית.
תשליל: המילה השלילית ביותר עם הצליל החיובי ביותר.
וגו': דרך מחוכמת לסיים.
שנורקל: זו לא מילה יפה במיוחד, אבל כדי להקל עליה לזכות בתחרות המילה המצחיקה ביותר, כדאי שתתחיל להשתתף בתחרויות
כמיהה – כי חבר טוב סיפר לי פעם שקרא קטע שעלי מוהר כתב על המילה כמיהה, ובו הוא העלה את השאלה אם אדם לא יודע מהי משמעות המילה כמיהה, האם הוא יכול לחוש כמיהה כלפי משהו או מישהו.
אספקלריה – כי פשוט כיף להגיד אותה וגם כי יש בה משהו מחוספס וגס שכאילו סותר את המשמעות שלה (ראי), אבל בעצם ממש מתאים לה.
מהוה.
מתחשק להעביר את האצבעות בליטוף עליה.
וגם – כמיהה, ערגה, תשוקה.
שיר.
אנונימי: התכוונת ל"קדחתני" כתואר או כפועל בעבר?
פכסם. וברבים: פכסמים
מה זה: דבר מאפה צנוע. פחמימה טהורה וחד פעמית
למה: בלי אותיות אהו"י, בלי הסחות דעת, ובלי קשקושים – ישר ולעניין, מדוייק וחד: פ' כ' ס' ם
שתיים שאני אישית אוהבת להשתמש בהן
1.תפנית (בעיקר כששיחות רגילות תופסות תפניות מוזרות)
2.מעפעפת (כי כיף לומר אותה וכי היא משעשעת – אותי :))
ערבה (Arava).
זו מילה שיש לה כמה משמעויות:שם של עץ (שלפעמים בוכה), גם הענף שלו שמשתמשים בו בסוכות (מה שמזכיר את הסתיו), וגם כינוי לשטח ארץ מסוים, גם בארץ (מזכיר את המדבר) וגם בעולם (מזכיר את ערבות אפריקה ואת המערב הפרוע).
לדעתי זו מילה מאובקת ועצובה.
עירא, אחשדרפן מופיעה בתנ"ך, ומה שמופיע בתנ"ך, טוב מספיק בשבילי. יש הרבה מלים בעברית שמקורן בשפות זרות, למה להיטפל דווקא לאחשדרפנים המצוינים? 🙂
(ואגב, מבחינתי אחשדרפן היא הכלבה של אחשוורוש ומחורפן)
יוצא דופן.
לא מילה אלא ביטוי אבל כל כך מדוייק שזה יפה.
המקור הוא שם למי שנולד בניתוח קיסרי.
למילים "איצטבא" "תופינים" "מגדנות" יש טעם מיוחד עבורי, אני אישית מאוהבת לחלוטין במילה "קיפוד" שהיא המילה המכמירה ביותר שיש (גם עטלף לא רע)
מצטרפת לאנשים לפני, כמיהה היא מילה נהדרת
המילה לקלס עושה לי את זה.
מילה דו משמעית בעלת שתי משמעויות מנוגדות.
"אבהבים"
שזו מילה פשוט כיפית ואביבית כזו וקצת חסרת אחריות.
וגם
"נוגה" (כמו מצב רוח נוגה ולא כמו כוכב נוגה)
כי זו מילה מאד מדויקת בעיני. של עצב עם קצת יופי וקצת רוגע וקצת געגוע.
הולכת טוב מאד עם עוד מילים יפות כמו – "מהורהר" ו"הגיגים".
כיסופים
שיבולים
עשב
תנשמת
שסתום
עשב?
"כן" ו"אבא", שתי מילים בעברית שמסוגלות להפוך כל אדם למאושר.
תחפף… גם מגניבה באופן צלילי וגם תואמת לחלוטין את משמעותה.
וגם שרבוט, שיש בו שיר ורוח שטות.
ושרבוב, ולא רק כי אני אוהבת שורשים מרובעים עם הכפלות.
ופונדק, שמיד עושה לי חשק לאכול משהו מול האח וללכת לנמנם.
(נמנמן!)
והתמעכות, כי יש בה ספלאץ' נעים ואינטימי כזה.
וטשטוש, כי ממש מרגישים את המאבק בין הזקיפות של הטתים לבין המריחה של השינים.
זנבות.
המילה היחידה בעברית שנשמעת רוסית.
איזה כיף לקרוא את התגובות!
אני מציעה את "שרעפים", ו"פרפראות", ומצביעה גם בעד כמיהה ותופינים ומגדנות.
שמנמן ולנמנם
סגריר
חיוך – כי זו מילה שהצורה שלה על הנייר מזכירה לי פרצוף מחייך. מבחינתי זו מעין אונומטופיאה ויזואלית. אני מניח שזו חווייה רורשאכית לגמרי.
זירמה – מילה זורמת
כדרלעומר
זיעזוע
תותים
וקישור קטן לחובבי השפה העברית שצצים פה כפטריות אחרי הגשם.
רוביק רוזנטל עונה לגולשים.
אותי זה סחף ל-15 דקות של עונג.
תהנו: http://www.keter-books.co.il/p-21_a-30
ברח לו לוכסן…
הנה הלינק התקין: http://www.keter-books.co.il/p-21_a-30/
יש שורשים רבים בעברית בני ארבע אותיות (כמו "גלגל". גזרת המרובעים).
שורשים מחומשים כבר נדירים מאד. אני בוחר שתי מילים נאות עם שורש מחומש:
1. סחרחורת
2. לשנרקל
המילה לקלס כפי שהציע מישהו לפני.
כמו כן, ישנם שתי מילים שאני אישית מאוד אוהב. מילים שחידש ביאליק בשירו הניצחי "הכניסיני תחת כנפיך".
"ובעת רחמים בין השמשות,
שחי ואגל לך סוד יסורי."
שחי – מלשון לשוח, להתשחוות, להרכין את הראש.
אגל – מלשון גילוי, לגלות.
וכמובן שכמיהה גם מעולה… וגם חלום
אני אוהב את "מיסתורין". בכלל יש לי חולשה למילים שמתסיימות באות נו"ן בהברה ארמית (נישואין, לסירוגין, טבין ותקילין, שיטין, תפילין, כתלין, חמין וכו'), אבל הדמיון הרב ל-mystery הוא תעלומה של ממש.
חוץ מזה אני אוהב את "שדמה" ואת "עלמה" ואת "קרת" ואת "זיגוג".
אה, וגם "פעימה" ו"התלטפות".
מצביע גם בעד ערגונות שהיה כאן קודם וערגה בכלל
ערכים
מילה שגדלתי על ברכיה, מרדתי ובעטתי בה, ושבתי אל חיבוקה החם
אוהבת את משמעותה על כל נגזרותיה: ערכיות, ערך, הערכה, עריכה
אני אוהב את המילה אדוה (לא כשם).
מתוך הערך בוויקימילון: זרקתי אבן לברכה ואדוה התפשטה במעגלים על פני המים.
התרגשות.
היא כמו רעם מתגלגל, מרגישים את הפרפרים בבטן.
בכלל, יש פה כמות עצומה מילים יפיפיות,
תחרות מצויינת.
אני מאד נהנה מהמילה מוגלה.
סתם, פשוט רציתי לשבור את הרצף.
1. פתוך (עפר פתוך)
2. כופתאות
3. להטוט
חֶרֶג – החרא הקטן של האבק, שניתן לראות לפעמים כשהאור נכנס דרך החלון
תות. בגלל הצורה של השפתיים כשאומרים אותה.
חזק זו מילה שהיא… חזקה
אני לא מאמין שאף אחד לא כתב את המילה:
גומחה
אני כמובן משתמש בה בכל הזדמנות שיש לי. גומחה.
רואה שחורות,
יש עוד מילה בעברית עם 4 אותיות זהות:
הוא קיבל את התמיכה ממממנו (ממי שמימן אותו).
ט י נ ו פ ת
זו מילה שאי אפשר לטעות בה, אין דרך להגיד אותה בעדינות, היא לא יכולה
להיחשב לדו-משמעית, והיא מבטאת בצורה מדוייקת את מה שהיא אמורה לתאר.
אפילו באנגלית- Scum – היא עונה על כל הקריטריונים האלה.
אהבתיה.
מילה אחת שהיא משפט שלם: נושא, נשוא, זמן ובאמת שיופי של מילה.
נו ומה אתם יודעים יש גם שיר כזה.
גיהצתן – עברית לגמרי אך נשמעת גרמנית לגמרי
משכוכית – כי ממש שומעים במצלול שלה את דנדון הפעמון של זו המובילה את העדר.
אה כן, וגם דנדון.
הרבה מילים יפות נזכרו פה… אני חייב להוסיף לרשימה את:
הויה.
בגלל שנושמים אותה. ובגלל שהיא אחות לשם המפורש.
המילה היפה ביותר בשפה העברית היא עגבה, כמובן. היא גם הסיבה שאליעזר בן יהודה העניק לירק הכי פופולרי את השם עגבניה.
המילה השנייה הכי יפה בעברית היא סנסין, מהפסוק בשיר השירים (שכולו עמוס במילים יפות): "זאת קומתך דמתה לתמר; אמרתי אעלה בתמר, אחזה בסנסיניו, ויהיו נא שדייך כאשכולות הגפן וריח אפך כתפוחים".
והמילה השלישית הכי יפה היא עסיס. כמו "אביאך אל בית אימי תלמדני; אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני". שם.
שוקי, שכחת לציין שאם העגבה כחולה, אפשר לעשות ממנה טקילה איכותית.
רמזור – מילה אלגנטית בהרבה מהמקבילה האנגלית שלה, שהצליחה אפילו לתפוס שורש בערבית הפלסטינית (במקום המקבילה הערבית).
בעד כמיהה.
וגם יקינטון שאני אוהבת מאוד את הצליל שלה, ובגלל שאחד השירים הראשונים שלמדנו בכתה א' אצל המורה אביבה, היה פזמון ליקינטון של לאה גולדברג 🙂
מילה שמסמלת עבורי רוך ועדינות.
אף אחד לא בחר באנפילאות? מילה חמימה כזאת, כמו לשבת מול האח בבית משפחת מארץ' ולחמם את האנפילאות כדי שכשאמא תחזור הביתה האנפילאות יהיו נעימות וחמימות על רגליה הקפואות.
שלום
צליל רך של מילה ללא אותיות קשות וגרוניות – חכעקר.
פשוטה ויומיומית.
רב שימושית.
עמוקה וערכית.
רגשית.
קיבלתי קישור אז באתי; תודה עומר!
אני כמו אחד היובלים שפה אוהבת את המלה ברם. היא תיאטרלית ונאה, ושופכת מעט הומור עצמי על הטענה המושמעת. אין יום שאני לא משתמשת בה.
וגם את רחל פרץ, חברתי מפעם, אני מחבבת מאוד – מתאים עד מאוד שהיא מוזכרת בהקשר הנוכחי.
אני אוהבת גם את המלה כחול.
דומן
כי זאת פשוט מלה כל כך יפה לזבל.
איצטומכה –
קיבה, בטן.
לדוגמה: איצטומכתי הומה מרוב רעב!
איצטומכה!!
זו מילה שבחיים שלי לא שמעתי.
היא אמיתית? איצטומכה?!
ישוע!
קפיטן עופר – הכוונה היתה למילה המורכבת אך ורק מארבע אותיות זהות, בלי שום אות אחרת.
אני מוסיף את המילה "ולכשתרנגולותיהם" שהיא המילה העברית הכי ארוכה שאני מכיר.
חמוקיים זו מילה שיש בה חושנית כזו, מגלמת את התחושה הנכונה.
קמצוץ כי יש בה קמצוץ של.
מילה יפה של אגי משעול: עצלתון.
צהלולים – כי ממש אפשר לשמוע את הלשון המרוקאית המתגלגלת, ומתחשק לצהלל קצת בעצמך.
נשמה – כי יש בה רכות ואוויר.
אני חייבת להגיד שכמעט שאין מילים יפות בעברית למין. מלבד, שדיים, שאיכשהו ממש נושאת עליה זוג שדיים כבדים ויפים.
ואני גם אוהבת את אבק. לא יודעת למה.
זה הפרוייקט הכי מוצלח שהיה כבר הרבה מאוד זמן.
כרובית – בזכות הכבש השישה עשר.
מילה נוספת בעברית המורכבת מארבע אותיות זהות היא מממם (למרות שה-מ האחרונה היא סופית אז אולי זה לא לגמרי חוקי), אשר קיבלה בשנים האחרונות משמעות נוספת בזכות ריצארד דוורקין.
(בלת"ק, לא מעצלות, אלא כדי לשמור על טריות יחסית).
מהורהר.
הרהור
והרבה מילים בשורשים הכפולים האלה: הבהוב, סבסוב שהם אונומטופאים גם כשהם לא "לבקבק".
כמיהה.
נוגה.
שתיהן פתוחות בסוף, משמיעות איזה המשך למקום אחר שנשאר באוויר.
ערביים, זה נשמע קדום ומנותק ממציאות ספציפית.
וגם עפעפיים, שנשמעים עדינים ודקיקים, כמו העור שמהם הם עשויים.
רואה שחורות – ומה עם ולכשאנציקלופדיותיהם?
אנציקלופדיה זה בעברית?
טוב, אני רואה שאני כמהה כמו כולם.
אז אני חייבת להוסיף לאנפילאות והאיצטבא את גזוזטרה, שיש בה בריזה של חמסין ושל שנות החמישים.
ואם כבר גזוזטרה, אז גם גזוז זאת מילה כיפית, ישראלית לעילא, למרות שהיא בכלל צרפתית.
אין לי מילה משלי לתרום, אבל רק רציתי לציין שזה פרוייקט מקסים שהעלה על שפתי חיוך בתוך יום עבודה קצת אפרפר.
אני מצטרפת לאלה שכתבו כמיהה ולישי עם חמוקיים – זה בדיוק זה. גם החושניות וגם הצורה שהמילה נהגית (נהגית – גם מילה יפה.. הממ.. ), יש לתנועות שלה צורה עקלקלה כזאת ויפה.
רעיון מקסים!
אני מציעה את המילה פלג
גם הצליל מזכיר לי רעננות וזרימה,
גם המשמעות יפה (ישראל מתיבשת)
וגם מישהו שקרוב לליבי
מסתורין.
פיתוי. וכדי להבהיר, רק במשמעות של seduction ולא temptation.
חוץ מהההקשר, שלי אישית עושה נעים בגב, המילה יוצרת גל נעים וחושני בפה. (אגב, גם חושני זו אחלה מילה). מתחיל בפ' המתאמצת אך הקטנה עם הי', ממשיך עם הת' שמחברת לנשיקה את הלשון והחיך ולבסוף צורת העיגול בפה של "וּי".
עוד מילים אהובות: אפלה, גרגר ולחש.
כביכול
כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
* המילה יפה לשימוש בשיחות הגות, ולא בבית המשפט.
מצטרפת ליקינטון ובכלל, המון מלים יפות יש פה.
ואוהבת "בלונים" בזכות הל' החמודה והים שהופכת את זה לחיוך, וכי זו מלה שמחה.
"כיסופים" בזכות הס' שהיא אות מינית בעיניי (ואגב, מין זה תמיד עדיף על סקס) והים שהופכת את זה לחיוך מסתורי.
מאד יפה:
"כשפרדריך חיקה את הליכתה של ניזטה
מתעלף מרוב כיסופים"
(יונה וולך)
ואגב, זו מילה באנגלית, אבל אוהבת אותה במלרע "אלמנט".
מלה שאני לא אוהבת: העצמה.
"סבבה"
מילה אחת שמקבלת כל משמעות שתרצו לתת לה
רציתי לכתוב כמיהה, אבל "אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה"
זו מילה נפלאה ואני אוהבת אותה.
אפרסמון – נשמע טעים, הרבה יותר מהפרי עצמו..
משמים – כי כשהייתי ילדה השתמשתי במילה בקונוטציה חיובית, בדומה ל"שמיימי". רק אח"כ למדתי שלא במחמאה עסקינן. עדיין זוכרת לה חסד נעורים.
גילופין – מכיוון שלא מתקשרת לשום שורש מוכר, נשמעת שיכורה בעצמה..
סטירה – מצלצלת
נמוג – כי מתפייד
תפזורת – כי זאת מילה מבולגנת
אצטלה – אחת החביבות עלי, אני מנסה להכניס אותה תמיד באצטלה כזאת או אחרת
חייבת להצביע גם ל"כמיהה"
בערוב ימי פוריותה
קנקן ריק, מלא כמיהה
וגם לגומחה, כי זאת באמת מילה נהדרת.
וגם כל מילה שהמציא/שיפצר מחייה השפה העברית מאיר אריאל.
מילים היפות ביותר הן:
לאה – בשני סגולים. לאה הוא לא סתם עייף, הוא כבר ראה הכל
וקרסול -בגלל שהיא מעגלת את הפה והלשון
ועונג – מילה ממש מדגדגת
נוגה ונגה. הוא עצוב והיא קורנת
מהפך.
יש לי הרגשה שהפוסט הזה הולך להיות בין שיאני התגובות.
אני מאוד אוהבת את המילה זרקור. היא לא מדהימה מבחינת מצלול, אבל הרעיון שמאחוריה, לזרוק אור, מאוד פואטי ויפה.
גם מרפק. כיף להגיד, יש שם איזה חלל.
פרוייקט נפלא, תגובות שצובעות את היום בצבעים יפים.
מאוד אהבתי את התגובה של נוטלה.
אצלי
המילה מילה, פשוט מילה, מאוד חושנית בעיני, ההגיה שלה, ישר עושה לי חשק.
בועז הזכיר לי את המילה נמוג, היא מילה שמדגישה את ההיעלמות באופן ציורי.
במילה התמוסס, סס קצת אונומטופיאה .
פעם גבר שאהב אותי כתב לי מכתב עם כל המילים שאני נוהגת לשזור לעתים קרובות. זה היה יפה.
רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. (איכה 1:20)
אם אני זוכר נכון זהו השורש המחומש היחיד בתנ"ך.
וממנו גזרו את חמרמורת – האנג אובר.
וגם
יתד כרמיל – ליפסטיק.
מתוך "נוכח הים" של דויד פוגל.
בתור טיפוס קצת מפוקפק
ההתענגות כלל לא תרחק
מפוסט וטוקבקים לרוב
בשפת אמנו לאהוב
אם במלים כאן עסקינן
כל מרנן ורבנן
אם רק אחת תותר כאן לי
אני אבחר בנכלולי
הלוואי.
תאום מוחלט בין צליל למשמעות. אפשר להרגיש את הבקשה במילה.
"אהבהבים"
מילה ממש טרנסנדנטית לתיאור תשמיש המיטה, אין באנגלית שום דבר שמקביל לזה.
מרעול – שביל עיזים
לחזל"ש – להחזיר את הכוחות לשגרה. האופן בו השפה הצבאית מייצרת פעלים.
לצון.
כמו ב'חמד לו לצון'. קליל, חמוד, זורם, משעשע, מתגלגל, מלא משחק ומשובה ועדיין לא מזיק.
וגם 'זין'. גם מאוד ישראלי. גם ההתזה של האות ז' לא משאירה מקום לפרשנות. היא גם מילה גסה אבל היא בעצם בכלל מטאפורה נקייה. וגם צורת האות מתאימה למשמעות – מעיו אונומטופיאה משולשת של משמעות, צורה וצליל.
ולסיום – זה הפוסט (על תגובותיו) הכי משובב שקראתי בזמן האחרון. משובב גם זו אחלה מילה.
אוהבת את המלים סמדר, כרמל, תמר, ניצן,
בגלל המשמעויות, בגלל הצלילים, בגלל שאלה מלים משיר השירים, בגלל שהן מיד מזכירות לי נוף ישראלי, גפנים, אורנים ודקלים, וניחוחות של יער, ובגלל סיבות אישיות.
וגם את המלה שיר ששרה והמלה כיסופים שנכספת והמלה ים שהיא קטנה אבל מכילה המון.
מיטל גנבה לי את אצטלה, אבל אני אצטרף אליה באצטלה כזו או אחרת.
בכלל, ככל שרואים פה את המלים שקודמיי שמו אני נהנה יותר. חמוקיים – מילה נפלאה.
ישנם הרבה אנשים שמציינים על מילה מסוימת, שרק הצליל שלה כבר מהווה חצי מהמשמעות. לדוגמה: דנדוש – "הלוואי – תיאום מוחלט בין צליל למשמעות. אפשר להרגיש את הבקשה במילה". או רוני שכתב על שדיים שכבר אפשר לדמיין שדיים יפים.
אני תוהה (גם מילה יפה, מסתיימת לה במין צליל מהורהר כזה, הה) האם זה שחלק מהמלים כבר נשמעות לנו כמו חצי ממשמעותן נובעת מהאופן בו הן נהגות או מהאופן בו אנחנו רגילים לחשוב עליהן. למשל, שדיים זו לא מילה שאפשר להכניס בכל רגע במשפט, וכשאנחנו כבר נתקלים בה אנחנו חושבים על מין וארוטיקה.
יופי של תחרות.
אני בעד צלהבים: מילה הכוללת את חום הלהבה וצהוב השדות בקיצור קיץ ישראלי במילה אחת.
וכמובן לזכרו של ס.יזהר.
אבל גם בעד המילה חולירע: שמקורה הרוסי: חולירה עובד בהצלחה רבה לשתי רעות בצירוף כוחה
של הקללה.
יופי (במובן של good, לא של beauty).
ארנב
אבוקדו
שופי
להלל – כי למ"ד זה הכי נעים בפה.
וגם ליחל (באותו משקל), לחלות (במובן של לראות מישהו, לחלות פניו).
ואם כבר אז: לחלוחית שמיד מעבירה את תחושת הבוץ הדק הדמעתי, בזכות השילוב הראוי והשקול בין למ"ד הנעימה לחי"ת החורקת והדוחה.
שלוק
צרות (rut) הפה נחשק ומדגים את המעבר הצר כל כך…
מלפפון- היא חביבה ושמה ללעג ולקלס כל צורה פאלית אפשרית.
סערה- כי ברור לכולנו שמשהו גדול ורע עומד להתרחש.
לחמוק- כי היא צוחקת לרודפים: מוק מוק מוק…
נחש- כי כרמי אהב אותה ולא בכדי.
אפר.
הבהב
תאוה- כי אפשר להגיד אותה בקול סקסי בלי להתאמץ.
תשוקה – כמו נשיקה.
אני אוהב את המילים:
שמשות – נעים ונותן תחושה חמימה ממש כמוהן.
גוזל – כי הוא לא כמו כל ההטעמות המגדירות גודל קטן
וגם נפיחה שממש מבטאת את התחושה, הריח והטעם…
פרויקט נפלא
אני מציע את המילה אורג, כפי שאדם אורג לעצמו חלומות, כך גם הוא עורג אליהם.
פרגולה מצחיקה אותי
את המילה למולל הבנתי כילד בלי ששמעתי אותה מעולם-וזה מה שיפה בה
ומקסם
אהובי ו-אללי.
וכמובן חוצפה זרזיף ואילמלא.
ואוף-טופיק: התופין של רוביק רוזנטל.
התחרות הכי מקסימה, אהבתי את עידודי
מזל שלא הספיקו לכתוב את המילים שלי
אספקלריא או אספקלריה – שזה כמובן מראה בארמית, אבל מעבר לפשיטא, (ראו מילה בהמשך) המילה טומנת בחובה מסתורין של השתקפויות. חוץ מזה, מחבבת מאד את המילה בגלל שהיא מזכירה לי את מאיר שלו. אין לי מושג באיזה ספר (אולי עשו?) אבל תמיד כשאני שומעת את המילה, וזה לא קורה הרבה, אני חושבת על מאיר שליו.
נכלולי – אופי שמבטא גם פעולה נקודתית. זו מילה ממש מגניבה לתאר בה אנשים, לא?
פשיטא – מילה שאני משתדלת להשתמש בה כמה שיותר.
פִּקְפּוּק – בגלל הצליל, ביטוי של חופש, עצמאות
הַבְלָחָה או הִבְהוּב – אני אוהב מלים שקשורות באור
מִרְשֶׁתֶת – בגלל האקדמיה 🙂
תמיד היתה בי חיבה רבה למלה אלמלא
היא גם פלינדרום וגם מתנגנת.
גם אנדרלמוסיה חביבה בעיני. בלאגן, אבל חביב.
יש הרבה. במקום הראשון: פעמון – הודות לספירלה, לחטף פתח ולדינדון של הנו"ן שמגיע אחרי ההקדמה.
וגם
תות – יפה, טעים, קליל, מזכיר את הסיפור החמוד שמוליקיפוד. צליל חמוד (ולא toute,שהוא לא חמוד בכלל)
נגה – בכתיב חסר. בגלל החולם והמפיק הכ"כ מיוחד. מילת אווירה.
שבת שלום – חגיגי, נוסך שלווה
פיצוחים. אני מרגישה במילה אונומטופיאה, החי"ת היא קליפה
אסוציאציות:
תופינים – רוגלך
מגדנות – בקלאווה
מיני תרגימא – בוטנים מסוכרים וכיו"ב ממתקים קשים, בגלל הרי"ש. גם פיסטוק חלבי.
אנפילאות – מהוהות עם פרווה סינטטית מעוכה
(אגב, יש לי סינטטזיה. לדוגמה, המילה 'פעמון' היא אדומה, ואל תתווכחו)
ענוג – כמו מתוך השיר הנפלא של נוער שוליים:
כמה ענוג הוא
כמה ענוג
בי מתעוררת האימה
כמה ענוג הוא
כמה ענוג
בי מתעוררת אהבה
נפלא – מילה נהדרת
שלולית – הרגשה כזו של חורף מדגדג בגב
לתור – במובן של "לתור את הארץ"
וגם ענוג
וסמדר, שהיא אצילית ויש לה ריח של ענבי מוסקט
טל (52) – גם מיסתורין וגם mystery התגלגלו מיוונית.
אני אוהב את המלה לויתן.
וגם את כל המלים מהשורש כש"פ – בייחוד כשהכ' לא דגושה (מכושף, שזה כמו מחושב רק להפך וגם נשמע הרבה יותר טוב).
ומצטרף לכמיהה ולסמדר.
חרול – ואפילו יותר יפה חרולים
וגם אצטרולב (למרות שורשיו היוונים)
ומה עם דגדוג- כי היא ממש מדגדגת
עננה- כה יפה המילה הזו וכה ציורית, ענן קטן
המילה- הו !
מעוךךךך…
טיפשות- רק המילה מתוקה…
הו כן, ואפרקדן, זו פשוט מלה שיש בה מלכותיות עצלה ודבשית, שמזמינה להתפרקד.
וגם אחורנית, שיש בה חצי סיבוב אשת לוט שכזה.
ו-לוט. כמו לוט בערפל. (או לוטה) לוט המסתיר ומרמז – לכאן לא תבוא.
וכל המלים, הצמחים, המקומות הגיאגרפיים שמתחילים ב"יר". ירבוע, ירבוז, ירמוך, לא יודעת, ירחיבו לבבי.
תרעלה. בניגוד לארס הדוקרני ולרעל הזרחני, בתרעלה יש חמלה והשתהות.
ושומשום ושממית שתמיד נראות לי כמו אחיות.
מאה הוא מספר קטן מדי לכל המלים האהובות. ואפילו בתחומים משעממים לחלוטין ונעדרי דמיון, נניח בנקאות, מתגנבת מדי פעם מלה חמודה שממש כיף ללחשש. נניח, סליקה. איזו מלה מעולה.
אפרסק, שכמו הפרי, יש לה לחי שעירה נעימה שכזו.
כרכום הקטן והצנוע.
וסתיו. שאני לא יודעת אם הוא המלה הכי יפה, אבל הקרירת המטפסת בגבי במחשבה עליו היא הבטחה צוננת (גם צנינים! והו, שכחתי את פכסם!) שייגמרו מתישהוא היוליאוגוסט האלה. אינשאללה בקרוב.
אשמורת
קודם כל בגלל שהיא מעולם לא תופיע בדיבור יום יומי (מלבד התיחסות לסרט) ויש בה משהוא רומנטי. שנית מכיוון שכאשר היא מנוקדת היא נראית נפלא.
הממ. סליקה, אתה נושך את צווארי? (במסגרת המדריך: "כך תפני אל הבנקאישי שלך")
תבלינים – זאת מילה ממש מעניינת.
ובכלל אני אוהבת מלים ארוכות עם הרבה עיצורים, הן כל כך צבעוניות: ענפים ואדמה למשל.
סגריר זו מילה יפהפיה. גם ברד זאת מילה מצויינת, אונומטופאית למדי, קרה וגרומה. שומעים כמו קרח מתרסק בים השיניים.
אומללה – מילה עם צליל כל כך משמח, שמצליח להשכיח את יגונה של האומללה.
שדיים
מילה רכה ונעימה
שישר מעלה חיוך (בין אם זומם ובין אם מתרפק..)
הצירוף "עולם תחתון".
כי זה צירוף שבאופן מדהים יכול להתקשר לכל כך הרבה דברים.
עולם תחתון בפשע.
עולם תחתון בביגוד.
עולם תחתון – השאול.
רק תפתחו את הראש.
לדעת (בכל משמעות)
מבוע (בגלל המצלול והעצב)
דממה (בגלל המצלול והעוצמה השקטה)
צוף (בגלל המתיקות וגם בגלל שזהו שמה של בתי)
נגה (בגלל הרוך, הכוכב החביב ושמה של אחותי הגדולה)
ואני בעד
כמיהה, אחשדרפנים, ענבל (גם בגלל שמה של אשתי)
אחלה רעיון התחרות הזו. רק שלא גירדנו עוד את קצה הקרחון.
מעוטר,עדוי,אות הערכה,לפאר(יופיה של אישה).
מילה אצילית ובתקוה שתהיה שמושית יותר בשיח היום יומי.
כרוכיה
שם של ציפור צרחנית.
אזדרכת
כדלהלן
שרף (מלאך)
גלום
צור
שלווה
פעוט
איוושה
צליל
דרור (לא קשור אליך, תירגע)
עגמה (עם חולם חסר) – כזאת של הנפש.
"מה את כבר הולכת – איזו עגמה…"
גלימה – היא מגלמת בתוכה את הזרימה והאצילות שהיא נוסכת.
מסטיק – אני לא בטוח שהמקור עברי, אבל אם כן אז אני אוהב את זה בגלל שזה דביק וזה מתכתב עם המילה האנגלית sticky
מעיין – נותן לי תחושה צלולה ונקייה.
דַּגְדְּגָן
מילה שמתגלגלת על הלשון וכמובן, אחת המילים היחידות בעברית המתארות אברי מין נשיים במילה אנושית ונעימה, בעלת מצלול המתאים לאיבר עצמו. דגדגן היא מילה שלא מפחדת.
כמה אבחנות על הבחירות עד כה:
א. יש נוכחות גבוהה של מילים אונומטופאיות
ב. יש נוכחות גבוהה (מאוד) של מילים עם ל'
ג. יש " " למילים "פתוחות", עם הרבה ה' או שמסתיימות באימות קריאה
מישהו רוצה להסיק מזה משהו?
ובכן, המילים המנצחות שלי:
דווקא וסבתא. הראשונה כי היא ייחודית במשמעותה לעברית (ולא בגלל הצליל. די עם האורגיה המצלולית הזו) והשניה כי היא כל כך חריגה בנוף של המילים המשפחתיות הרכות, גם ביחס לתואמותיה בשפות זרות.
ואיך זה שאף אחד מאוהבי הל' והה' לא הכניס את ההוא שיש לו המון מהם בשמו הלא-מפורש…?
צב
אשקובית, כי כל דבר שנוצר פה בשנות השמונים תמיד נראה לי יותר טוב.
בגלל השם הספק אינפנטילי, ספק פרובנציאלי. בגלל החיבור שתי מילים (אשדר וקוביות). זו מילה קטנטנה ומקסימה בעיני למרות שהיא ייצרה מבנים ממש מכוערים, שגם זה מאד ישראלי בסך הכל. בכלל בניה ציבורית בישראל היא כמו אישה חרדית, "יופייך בתוך הבית פנימה".
חוץ מזה, חשבתי שבאמת האקדמיה ראויה למילים טובות על "חמרמורת" שהיא באמת מילה מקסימה וראיתי שכבר רשמו אותה. לדעתי היא יצאה באותה תקופה של "יעפת" (ג'טלג) והיא הרבה יותר מוצלחת.
לקושש
לקושש משמעותו היא לאסוף דברים, אך לא מדובר בפעולה שנעשית מתוך הנאה או שמחה, יש בזה משהו עצוב וזקן.
איך שהוא בחיים אנחנו מקוששים כל הזמן.
להדס- ללכת עם נעלי בית, אולי בבית חשוך, בטח כדי לפתוח את הדלת למישהו שהעיר אותך בזמן שנת הצהריים (לזכר עלי מוהר ז"ל)
אויש כמה שהפוסט הזה משמח אותי…
ואני מוסיפה את להתכרבל, כי הפוך ממש כלול בתוך המילה, ואת אנחה.
אהבה
בגלל האל"ף המלטפת והמאירה, הה"א הנושפת קלות באוזן, והבי"ת הנוגסת קלות בתנוך.
זו מילה עם צליל בהיר, ועם משמעות נפלאה. מילה מוארת!
שכחו לרגע מהבנאליות שדבקה בה, קיראו אותה מחדש. תענוג!
לגבירה עם הנרקיסים, מזדהה עם כול הבחירות והפרשנויות למעט משמעות ה"סערה"
האין בה הקסם שבהתלהבות, סערות הנפש, סערת רגשות וכמובן:
"כי סערת עלי לנצח אנגנך" של אלתרמן המאוהב עד כלות.
אני אוהב את המילה ברדס, היא שופעת מסתורין וריח של מסעות וסיפורי פנטזיה 🙂
ועגבניה, אבל כבר אמרו 🙂
פוסט מקסים!
ועכשיו נזכרתי- עוד מילה שאני אוהב- קסום. בגלל הצליל.
דווקא
כי אין מילה כזו באנגלית (יש רק צירופים). כי היא מבטאת משהו מאוד ישראלי. כי כשהיינו ילדים אהבנו לעשות למבוגרים דווקא.
לשלומית, אכן המעטתי מערכן של סערות ["יש שקט שלפני הסערה ושקט שבעין הסערה ושקט שאחרי הסערה. סערות הן בודאי מהשקטות שבבריות" (א.ח)]. צלהבים שלך הזכיר לי את תלאובות- אומללה היא הארץ שתזכה לכינוי הלא-מחמיא בעליל(גם מילה יפה) הזה .
קריה (במשמעותה עיר) בהתעלמות מופגנת מההקשר היום יומי שלה וגם הצליל מעניין.
לגבירה עם הנרקיסים
"סערות הן בודאי מהשקטות שבבריות" ציטוט מדהים, מאיפה?
משמעות הסערה בפרשנות שלך, מוכרת לי מאחד השירים הנפלאים של לאה גולדברג,{ בכלל אהובה ותיקה של}. בשיר "לילה וימים אחרונים" הוא מסתיים במילות ה"עידוד" הבאות:
"ופתאם בבדי האשוח השב
זע הרוח, האח קרא.
הוא חוזר אל ביתו,
הוא מגיף את תריסיו.
מחר תהיה סערה."
מילים יפות—
תמהיל
שחר
הבט
נתיב
שדרוג
רבדים
טף
עידוד
קבוק
(היחיד של קבוקים)
מילה שכיף להגיד!
מרבד (שעיר ונעים להשתרעות), שלוליות (מימי כדבעי, עם יכולות השפרצה גלומות) , טינטוּן (אונומטופיאה, ובניגוד למה שהיא מתארת -מאוד נעימה לביטוי), שקערורית – איזו מלה נהדרת. גם לקימורים יש חן קמור, אבל שקערורית, יש בה שקע, וזערורי, והיא נחבאת אל הכלים :).
(ואגב, גם ברשימת המאה באנגלית יש מלים רבות מאוד שמקורן בשפות זרות כגון לטינית וצרפתית)
אפרסק, סתיו, פעוט (ואו חלומה), שחר
בַּקְבּוּק
כי כמו אונומטופיות רבות היא מזכירה מייד עד כמה יפה ועתיקה היא העברית.
צליל מדוייק ומקסים.
אני מציע גם את זְבוּב מאותה הסיבה.
חמלה
נועם – כמו בכל הליכותיה נועם – בגלל הצליל שמאוד משרה נועם עלי כשאני אומרת אותו
רעות – reut
אחווה
מתיקות
ירוחם – כמו במודה ועוזב – ירוחם – בגלל התמציתיות
אין לי הסברים האמת
מרקחה (מהומה)
מכבנה
"נזלת" היא מילה יפה וגם גאונית. היא בנויה במשקל קטלת של מחלות, ומצליחה לשלב שתי משמעויות:
1. את השורש "נזל", שמשמעו ירידת נוזלים.
2. את המילה הלועזית nasal, שמשמעותה "מהאף".
המילה מנוזל היא בכלל גאונית, שכן שני העיצורים שפותחים אותה הם מ' ונ', עיצורים אפיים. לכן, מי שאומר את המילה כשהוא מנוזל, ישמע כאילו הוא אומר "בדוזל".
(השם התנ"כי, דרך אגב, הוא הרבה יותר גרפי: מיץ אף (משלי ל, לג)
כמה הערות:
1. לאה – בצירה וסגול.
2. איצטומכא היא מן הלועזית. באנגלית זה פשוט stomach.
3. כפי שכבר ציינה "זו ש", גם הרבה מהמילים ברשימה האנגלית מקורן בשפות אחרות. לדעתי, ניתן להכניס מילים שמקורן בשפה אחרת, אבל לא מילים שהן בינלאומיות ממש (למשל: אבוקדו).
תפוח (פ' דגושה, שום קשר ל Apple).
מילה עגולה ושלמה ויפה.
אין. אין כמו שלולית.
אהבה
בנאלית אולי, משתמשים בה המון, אבל כל כך חודרת ללב אם רק נותנים לה. צריך לבטא אותה נכון (עם ה' מהדהדת וחמה), ואז יש בה שני אלמנטים יפים:
1. התחלה עם א' חלשה ואז המשך ל-ה' עמוקה שמביאה את ה-ב' – כמו תנועה שמנסה להבקיע את חומות הלב.
2. ב-ה' שמבוטאת נכון יש משהו מצמרר (הכוונה ל-ה' כעיצור ולא בסוף מילה), כמו נשימה שמגיעה שמעומק הגוף, ממימדים נוספים.
ולגבי בנאליות – אני בעד להשמיש את ה"שלום" (Peace) מחדש ולהפסיק להזנות אותה בפוליטיקה. כשאני שומע "שלום" כיום אני לא חש אליה כלום בגלל עודף השימוש הציני בה – וחבל.
אם כבר לועזי אז סגי נהור (כמו המגיב הראשון בפוסט 🙂 שפירושו עיוור רואה.
1. סחלא/ סלחא.
2. חלד.
3. וואלה. וואלה? וואלה!
לשלומית,
הציטוט הוא מידיד יקר שמבקש להשאר בין הצללים.
הציטוט מגולדברג יפה.
אם החלנו לסעור- ישנו שיר מקסים של כרמי שמתאר סופה בפירנצה:
"… הרעמים הלמו ללא -רחם.
הורים מהירי- חמלה
נעלו את התריסים,
הגיעו יד חמה
אל שפתים קרות.
אוהבים מבועתים
גהרו, הרגיעו,
הצלו על עיניים נקרעות,
כלאו במו גופם
את האימה בחלונות.."
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לספר ילדים של מאיר שלו "רוני ונומי והדב יעקב"
ובו שימוש חדש והגיוני במילים כגון:
רוני כופפת כפפות
נומי מועלת מעיל
אבא מחמיד לאמא
והשעון שוען כבר שש!
ועוד הרבה הברקות נעימות ו"משריאות" השראה 🙂
סגלגל – בגלל המשמעות הכפולה, וגם בגלל המצלול המתגלגל
חתלתול!
הקונוטציה חמודה כמו המילה.
ולפרגן כמובן
כלונסאות
בלתי – היא לא ממש מילה בפני עצמה ואולי זה מה שיפה בה.
ואני חולק על הקביעה שהעברית היא דלת-מילים, רובנו פשוט לא משתמשים בכל עושרה.
אהבה
(מצטער על הקיטשיות)
פשוט כי היא בדיוק כזו. פשוטה ופתוחה וזורמת כמו רוח מדבר, אבל בלי החום.
ומוסיף את "הברון רוטשילד היה ממממני היישוב היהודי בארץ" כמילה מרובעת-אותיות-זהות.
ותרשמו כמה נקודות בשמי ל"כמיהה". מילה נפלאה.
ערגה – כי הצליל ענוג, כי געגוע בה, כי יש בה מהאהבה ומהכמיהה.
לגבירה עם הנרקיסים.
תודה על כרמי,לא הכרתי. ומוכר יותר במשמעות הקודרת: אדגר אלן פו בתרגום של ז'בוטינסקי
כחצות ליל קר וסער, עת אני, שבור הצער,
בספרי חכמה נשכחת הסתכלתי נים-וער,
בא קשקוש סתום בדלת, קל כדפק יד נחשלת –
יד חוששת – יד שואלת מחסה לדל או גר.
"זה אורח" – כה לחשתי – "זה אורח, זר או גר –
זה אורח, לא יותר".
זב חוטם. זבי חוטם.
כשאני נאלץ להביע דעתי על אווילים ותתי למיניהם, אבל לא רוצה לעשות שימוש במילות גנאי גסות – זאת נראית לי ה-"קללה" הכי כשרה.
הפתרון שלי לקלל בעברית יפה (מתי שמעתם נהג למשנהו: 'יא חתיכת זבחוטם' ?!!).
אסקופה – משהו בצליל. ב"פה" הסוגרת את המילה. וכמובן גם בת דודתה, האסקופית (השטיחון שליד הדלת).
רכינוע – המילה העברית לסגווי. מעבירה יופי את הרעיון, וקליטה מאוד. אני בעד שתיכנס לשפה.
איילת – מילה מדויקת ונעימה. ממש מרגישים את הדילוגים של האיילת כשאומרים אותה, את האוויר הצח, את החופש והשחרור.
ימימה,
בתור "איילת", אנמי נאלךצת להסכים איתך. אם רק הייתי יודעת איזה צורך בחופש, שחרור ודילוגים משולב בחיים שלי, היית מבינה כמה צדקת 🙂
ימימה,
בתור "איילת", אני נאלצת להסכים איתך. אם רק הייתי יודעת איזה צורך בחופש, שחרור ודילוגים משולב בחיים שלי, היית מבינה כמה צדקת 🙂
מצטרפת ליקינתון- (כי דודה שלי כתבה את הלחן )
כמיהה-כי אני כמהה תמיד
געגוע-מאותה הסיבה
אדוה, ערגה וכל מה שנעים לאוזן כמו עדנה, חמלה, עונג.
ולבסוף מצחיק אותי "זרבובית ".
משיח.
ההטיה של הפועל המקורי מדהימה, בעיני.
וכמובן "מכמיר" ו"הרף". כי במכמיר ממש מרגישים את הלב מתכווץ פנימה. והרף זו פשוט מילה מצויינת. חדה, מהירה, כמעט מצליפה. מספיק כבר ודי.
דבש.
פשוט נמסה בפה.
ואחרון ודי:
כלבלב – כי שומעים את הנביחות הקטנות והחצופות של היצור המתלטף הזה
התאיין – והופ הוא נעלם
חשוון – אף אחד לא מחשיב את החודש הזה, אין בו שום דבר ומיוחד אבל הוא כבר ממש חורף.
מקושש – שנאמר כאן כבר. וב"אישה בורחת מבשורה" גרוסמן אומר משהו כמו שאנחנו "מקוששים את הילדים שלנו לבני אדם", שזה כל כך נכון שבא לבכות.
וזה בכלל פוסט מדהים ומעלה דמעות. לא פסה התקווה.
אהבהא
אין מלה כזאת אבל עדיין היא יפה בעיני
כמה עונג, כמה תקווה, כמה עצב על מילים אבודות שהיו ואינן עוד, כמה חמלה על דור חדש ודל שפה שגדל כאן.
עצלתיים היא המילה שלי. אולי כי חצות של יום ארוך כעת, ועצלות אצבעותי על המקלדת.
חתלתול – כי המילה מתכרבלת בתוך עצמה, הלמד רכה כמו החיה ואני אוהבת חטף פתח.
כלבלב – כי בין האותיות מסתתרת נביחה בקול קטן.
שלולית – השין השוואית היא קפיצה של ילד לתוכה, וה"לית" – התזה שמחה של מים דלוחים. לא קפצתי לשלולית לאחרונה, אך עדיין כששלולית נקלעת בדרכי אני זוכרת לה את חסד הנעורים של בנות מינה ומתייחסת אליה ברגשות מעורבים.
יובל, תודה – תענוג בלתי נדלה!
ילד, ילדה, כיתה ובית. אבל רק כשהן כתובות, ומנוקדות בדיוק (וללא יודים מיותרים גיברת כיתה). כי אלו המלים הראשונות שידעתי לקרוא, והן נראות כמו אי של בהירות ונותנות הרגשה של הישג חגיגי ובוגר.
אותיות – הודות לצליל של אבני שבץ-נא והרגשת החמימות המשפחתית.
אומללה, תבונה, ממותה.
אלו פשוט מילים שמאד כיף לגלגל אותם על הלשון, האותיות האלו והצורה שבה הן הופכות למילה, כיף להגיד וכיף לשמוע (משמעות המילה תבונה היא גם חלק מהבחירה שלי).
יובל, רציתי להגיד שאפו. רק בשביל הרשימה הזו, היה שווה שאל גור ימציא את האינטרנט. אני חושב שאליעזר בן יהודה יכול להרגע קצת. לא ממש לשכב בשלום, אבל ככה, קצת לשחרר את הקמטים בפנים. המון המון תודה.
תגובית – חדשה, הטוקבק המפורסם אבל
עדינה מהמקור ומהאגרסיה של "תגובה" האחות הגדולה
הלוואי וגם התגוביות תהיינה עדינות כמוה
איילה
יצור חמוד וכך גם הצליל.
צפריר אביבי נצח עלווה סחלב ענוג חיננית
לבלוב מיתר עוגב
קסם עטרה נבל (כלי נגינה)
צליל עדיים צוף ערמון ערער ערש שחף
פיוט – ועוד ועוד.
כדורגל
משהו לגבי ה-ריש באמצע שמחברת בין השחקן לכדור.
וכמובן, הפלא שבו חוזרת מ' ארבע פעמים:
מ מ מ מ נ י
(לדוגמא: הברון רוטשילד הוא אחד ממממני מפעל ההתישבות)
אורלוגין.
מילה מופלאה – שעון קיר, הגיעה מיוונית ("אומר זמן").
ממש מענג לקרא את התגובות כאן!
המילים שלי:
שוקולדה– הגרסא העברית למילה שוקולד הבינלאומית, מאריכה את המילה כך שאחרי הל' הכיפית הלשון אינה נעצרת בבת אחת עם העיצור ד' אלא יורדת לתנועה הארוכה של ה 'דה' וכך מאפשרת לשוקולדה להתמוסס על הלשון ולהרגיש את הטעם לאורך זמן. מזכיר גם קצת את שנות ה50 כשהתענוג היה נדיר ועל כן יותר מוערך (ולא רק מוארך..)
פעוטות– ממש מרגישים בע' את העדינות והחמלה שמרגישים כשרואים ילדים קטנים וה'טות' נותן למילה סיומת של מעין לחישה רכה ועדינה כזו שמזכירה קול חרישי של ילד כשהוא מספר לך משהו בסוד. מילה יפה אבל אני אוהבת אותה רק בלשון רבים, ביחיד אני לא אוהבת.
זאטוט– ממש שומעים את זיק השובבות בז',ה'אט' מזכיר ריצה-מהדסת של ילד שמשחק ועדין רץ לאט ולא יציב, וה'טוט' מוסיף את החמידות כי הצליל מזכיר תות שזו מילה עם קונוטציה חיובית וכיפית. את המילה הזו אני אוהבת בלשון יחיד ורבים.
כריך!! כי זה משהו שאמא מכינה ולא כזה שקונים
שוקולד – לחובבי הז'אנר כבר איך שאומרים מופרשים מיצי העיכול
ביס – כמעט אין מילים ב "ב" וזו מילה יפה שמאפשרת לסגת אם לא טעים
עטרה, דמדומים.
שמנמנה עגלגלה וענוגה
וגם געגוע לברווזים
כן כן ברווז היא המילה היפה ביותר בעברית ללא ספק!
זנבות:
כי זו המילה בעברית שהכי נשמעת כמו מילה ברוסית.
גיהקת:
כי זו אחת מארבעת המילים בעברית שהכי נשמעות כמו מילה בגרמנית
גיהצת:
כי זו עוד אחת מארבעת המילים בעברית שהכי נשמעות כמו מילה בגרמנית
אז יש הרבה.. מקווה שלא כתבו אותם למעלה ואני אצא לא מעודכנת..
יפעה (ישלך יפעה בשבילי..?)
מתושלח (זה נראה לי עברית ואני אוהבת)
קרציפלצת
ברד
שחר
שחפת (כן זאת גם מילה יפה)
שחף (יותר יפה מהגברת קודם..)
חיפושית (במבטא האמירקאי של אמא שלי זה נשמע הכי טוב)
שניצל (זה עברית מאז העליה הרביעית..)
ארטיק
מסטיק
בדיחה
גיחוך
לחישה
בחישה
בגידה
מצמוץ זאת מילה מגניבה
ועולים לי עוד מלא מילים ומלמלות:)
מקווה שלא הגזמתי
אהה וגם שכחתי את איצטרובל
תהליך – כי לוקח זמן להגיע לשם
חלוּשס – כי זה פשוט מצחיק ומתאר מצב בריאותי בצורה מדוייקת
לדעתי הכי יפות אלה שלקוחות מארמית, ושאר שפות עתיקות. נניח, אילסר, אסקופה, קמין, סף.
פרצלציה
פרצלציה.
לפעמים מספיקה מילה.
מתקתק (מתוק)
סמוק
רהוט (רהוטה)
שירה
גם אני בעד אנדרלמוסיה – לא בדיוק אונומטופיאה, אבל היא עושה בפה את אותו הבלגן שהיא מתארת בעולם.
גם הילולה, מאותה הסיבה.
אני בעד 'תושיה', 'חשמל' ו'דוק'. בכלל אני בעד מילים שההתחקות אחר התפתחותן מאצילה עליך דוק רענון של פילוסופיה. בטח יש עוד, אז כשיצטברו לי כמה אשתף.
יו, כמה מילים יפות יש בעברית!
המון מילים שאני אוהבת נכתבו כבר (כמו יקינטון, אכסדרה, אנפילאות, כמיהה).
הנה כמה שחשבתי עליהן תוך כדי הקריאה:
גמרמורת – הצעה של זלי גורביץ' לעברות המילה אורגזמה וחידוש לאביונה. על משקל חמרמורת וצמרמורת, ואפשר להרגיש את הקשר בין המילים האלה לחוויה הפיסית הקשורה בהן. נדמית לי כמצטרפת עכשיווית ראויה לשפה. תמיד משעשעת אותי.
רטיה – חמה או קרה, של קפטן הוק או של משה דיין.
אפיפיות – השביעיה הסודית היתה תמיד מקנחת פגישות חשובות בלימונדה ובאפיפיות. איך רציתי גם בתור ילדה. במקומן הייתי מסספקת בביסקוויטים פתיבר (רקיקי חמאה קטנה?)
לחולל – לרקוד, לשמוע את הקשר בין תנועה למוזיקה (חליל), ליצר, ליצור, להשפיע
וגם –
נישוק – שימוש מתילד בפעולה אנושית מקסימה. מזכיר גם שנישוק זה תמיד שיחוק! ואפשר להוסיף איתו חיבוק.
מלא קסמים.
חברבורות
אפיפית
כרוכית
תְּשׁוּקָה- בגלל האנרגיות, התנועה, התעוזה לרצות משהו והיכולת להוציא את האני הפנימי שלך החוצה.
ענבל – בשל המוסיקה
רעות – בשל האחוה
שמחה – בשל האופטימיות
תקוה – עבור העתיד
שלום – עבור העתיד
נדיבות – בשל המשמעות
עסיסית
געגוע/כמיהה
ינוקא (יונק)
עונג
פיוטי
קורט
קמל/נמוג
הנץ ציץ רגבים תלמים צלהבים הפציע צפרירים
כלולות
מפונדרקת
צוציק
קישקוש, שיקשוק,
פיקפוק
פיהוק
גיהוק
דילוג
נפלא/מופלא/מרנין/כמיהה
קנוקנות
מילים יפות יפות שבא לבכות.
ואין כמו שמות עבריים לפרחי וצמחי ארץ ישראל…
ערפילים – בגלל הקסם וההבטחה, והרכות, וההקשר הפנים גופי (ערפילי מחשבה, או ערפילי שינה). ובגלל המצלול המלטף.
מלמול – בגלל השילוב המושלם של בלבול ומלים.
פכפוך – בגלל הצליל והמשמעות שישר שולחים אותי לאיזה נחל.
פוך – מילה חמימה שמזמינה כרבול.
הפוך – מילה קטנה ושימושית.
וגם אקליפטוס – נכון, לא משלנו אבל מאומצת (בסוף מצאו אותו מתחת אקליפטוס עוג אחד …)
ובאותו עניין – אחד השמות היפים בעברית – מאיר אריאל.
ל"רואה שחורות" ו"קפיטן עופר":
יש עוד מילה בת 4 אותיות זהות, מלבד "וווו", ועופר היה בכיוון:
"מממם"- מן ה-מם שלהם. אפשר להתקטנן על כך שהרביעית סופית, אבל לא חיייבים.
ולרשימה של "מילים הכי…" (שודאי גם תהיה מעניינת)- קראתי פעם שהמילה בעלת הערך הגימטרי הגבוה ביותר בעברית תקינה היא "ולכשתשתתקנה".
קונכייה, נשיקה, חיפושית, אוסף, שמים, נמשים
אוריאל
בגלל הצליל. כי זה שם של מלאך. כי כך קוראים לבן שלי.
תפארת.
הצליל שלה מעביר תחושת תפארתה.
כל הכבוד על הרעיון ועל כמות התגובות!
הציעו פה המון מילים שאני אוהב מאד (שדמה, תנשמת, עטלף)
אני מציע את להתעשת.
אני רוצה לציין באופן מיוחד את המילים היפות בשיר השירים (חלקן כבר הוזכרו):
עופר, כרם, סמדר, זמיר, סתיו, מור, טינופת (כתוב "אטנפם", אבל זה המקור לטינופת), חבצלת (ה)שרון, שדיים, תלפיות, סינסן. יש עוד הרבה מילים וגם ביטויים (היפה בנשים, בנוי לתלפיות וכו').
סליחה לכל מי שהציע כמיהה, אבל יש במילה הזו משהו שלא מרוצה ולא מסתפק. לא מתחבר.
ערדליים
שלוגיות ( שלוליות של שלג)
פשטידה
סנאי
אוכמניה
שביס
נכלם
יפעה, מטרוניתא, קמעא, לבלר, נר הלילה, תו חסד – בגלל האסוציאציות;
סלנג: חאווה, להתאעוז – בגלל הדיוק
חתול כמובן. היא לא רק מייצגת את הישות הנשגבת ביותר, היא גם נשמעת כל כך מתאימה למהות החתוליות.
ואגב, ברשימת 100 המילים היפות באנגלית שמוזכרת בהתחלת הפוסט כלולה המילה Ailurophile (אוהב חתולים).
זליגה
דונָג
דמדומים
אמתחת
משכית
גנוז
זגוגית
סרעפת
שצף
גלד
כרכום
נמנום
גדיד
מילים שנעימות בפה, מילים שנעימות באוזן, מילים שנעים להיזכר בהן. יש עוד המון…
"זנבות" היא מילה נהדרת, כי היא מתחילה בתנופה ממזרית, סנוקרטית, ואז מתרבה ומנופנפת בכוח (אולי מכה על הרצפה): זנבות סמיכים של זאבים בלהקה שלא תרפה; לילה, שלג, רוסיה אולי, או שוודיה של "גסטה ברלינג" מאת סלמה לגרלף. ותודה על הקישור לצליל הרוסי, זה נותן נפח עשיר מאוד ותענוג מיוחד בפה ובאוזן!
ותחשבו מה היה קורה אילו לאנשים היו זנבות. זאת משאלה ישנה שלי, וגם יסוד למשחק משעשע ומאיר עיניים: איזה זנב הייתם מצמידים בנפשכם למי? תנסו — בבית קפה, או כשמחכים לאוטובוס או למטוס — ותראו שעד מהרה יתנסח בראשכם במיקוד ובדיוק האופן שבו אתם תופסים את הבנאדם שאתם מתבוננים בו. זנב הוא איבר אקספרסיבי שלא משקר — שום סגנונים אופנתיים לא היו עוזרים (זה עוד שדה דמיונים רב פוטנציאל להשתעשע בו!), איבר קצת אוטונומי, ההיפך מהראש, שהיה מעניק איזון בריא ליצורים שאנחנו, מגרש זבובים, מקשקש באופנים שונים, נכנס בין הרגליים כשאתה מובס או נכלם (שתי מלים מצויינות שמאבדות את כל חינן בנקבה) או נתלה ברפיון בימי חמסין או כשסתם הולכים בטל ואין חשק מיוחד לכלום. וזנבות ברבים זה עוד יותר: קהילה של זנבות, קהל עוברים ושבים בעלי זנבות שרק נדמה להם שהם בבעלותם, בשעה שאלה מנהלים את חייהם החברתיים העצמאיים עם עמיתיהם במקומות ציבוריים, תאטראליים, מברכים זה את זה, מנפנפים לשלום, או לא: מכונסים בעצמם, מבואסים היום או תמיד, משתחצנים (בעיקר הקצוצים), מבויישים ולא רוצים להיות כאן בכלל. טוב, בסדר, אנחנו הולכים מכאן.(היה כיף- גם לקרוא וגם לכתוב. איזו במה נחמדה, כל הכבוד למארגנים!)
עוד מילה שאני מאוד אוהבת: נועם.
הציעו "בלוט", אבל ה"ספלול" של הבלוט הוא מילה נפלאה באמת. היא גם מתארת נאמנה את הצורה, גם נשמעת נחמד, וגם מזכירה מן צליל כזה של ילדות.
ומילה מקסימה של פעם שצריכה לחזור ובגדול – "קונאות" (לקונוסים).
פישפש.
יש בו משהו קטן וחמוד. כמו הפישפש עצמו, שער קטן, סביבו צמחייה עבותה,
שהילדה מהסיפור מתגנבת דרכו, בדרכה אל הרפתקאותיה, עוד מילה עשירה.
(ומה עם תלאות ותלאובות?)
נראה לי שהיה כזה בספר סוד הגן הנעלם בתרגום הישן והטוב.
ויש מילה שבעיתונים טועים בה המון והיא: קיטון.
בבקשה תזכרו שזה בט' אם מדובר בחדרון קטון שבד"כ מגיעים אליו אם פותחים פישפש בדרך!
אדווה
משום הצליל שלה,
האונומתופיאה שבה,
התמונה שאני רואה נגד עיניי בדימיון,
כששומעת ו/או קוראת אותה,
צלילי הגלים החשים ללטוף את החוף, שגם אותם יכולה לשמוע
כשפוגשת "אדווה".
וישנן עוד כל כך הרבה מילים יפות בעברית,
שזה טיפה מזכיר לי את השאלה הנוראית:
"את מי את אוהבת יותר, את אימא או את אבא?"
ששאלו "דודים/ות" בילדות.
פויה.
🙂
תנוך, גומות חן
משק כנפיים, ציוץ
זיכוך, שיכרון
בילדותי ברכו אותנו בטרם לכתנו לישון "בטוּב תַלין" ותמיד זה הזכיר לי "נפטלין"
שקד/שקדיה
חלוציות, בתוליות
אשתקד, אמש
צנצנת, תפארת, מולדת, זריחה/שקיעה
תגרנית (בשוק)
מצועף
שנף
הירהורים
אדרבא (ה) בגלל מינה וזינה
מודה, לא קראתי את התגובות עד סופן.
אני אוהב את המילה יפה yafa. התואר, לא השם של הבחורה.
אני רק חושב על המילה הזאת והלב שלי מתחיל לדפוק במהירות.
יפה.
אוהבת את
הלך לאיבוד
תמיד תהיתי איפה זה, איבוד
קשיש מקושש קישקוש
מקושש מושך את "המן הגורן או מן היקב", ואז עולה השאלה האם היקב בא "מיקב לעשות ענבים ויעש באושים" אם במקרה הצליח לו היקב ויש לו ענבים הם ישלחו ליקב ואם לא הקשיש יקושש באושים
דווקא חוצפה הן המילים המומלצות
ההצעות של כולם היו יפות אבל,אעפס, קונבנציונליות משהו. וכל מי שמסכים איתי על זה יסכים בוודאי שהמילה היפה ביותר בעברית היא אעפס.
חשרה. כי למרות האותיות הגרוניות, יש בה איזו ציוריות סגרירית שלא מכאן.
במילה "מכמיר" (מכמיר לב) יש משהו קטן כזה, שמקמט לך את הלב גם בלי לדעת מה מכמיר בעצם…
ציפיתי למצוא את המילה
חמלה
בין המילים האהובות.
היא מתירה את קישורי הלב ופותחת אל הזולת.
ומה בקשר ל
מעתיר/מעתירה?
אני בעד 217. גמרמרתי.
אני אוהב את גנזך, מכורה, מולדת, להתרפק ואמנות, תום וצוף.
גנזך כי זה עושה לי צמרמורת, יש במילה הזאת משהו אמיתי ולא אמיתי בו זמנית. אבל אני מוכן שהיא תיעדר מרשימת המאה ותישאר מילה פרטית שלי, שאני אוהב, על השאר אני לא מוכן לוותר.
מכורה – "זמר זמר לך, מכורתי מכורתי", "מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין, ואין עדיין?"
זה מילה שורשית, שמבטאת געגועים, רוחניות ואהבה מצד אחד, ומנגד חומריות וארציות.
מולדת. כמו שיעורי מולדת בהם אנו לומדים על החצב ושעל הקיר תמונה. לידה, ולד. זה משהו מיוחד.
להתרפק – זה כזה רומנטי להתרפק, התרפקות היא בת הדוד של הכמיהה והאחיינית של הערגונות.
אמנות – לא אומנות אלא אמנות, עם קמץ/פתח, כי זאת מילה שהיא פשוט נימוכה בפה.
תום – מכיל כל כך הרבה. וזה חסר לנו.
צוף – חייבים לסיים במשהו מתוק ומצפצף, מילה שגורמת לך מיד לחייך כשאתה שומע אתה.
עד כאן.
בקבוק
פישפוש
שיפשוף
ציפצוף
פיצפוץ
שפיץ
שניץ
ביצבוץ
ישושום
נחמה (לא היא) אפשר לשמוע את אנחת הרווחה בסיומה
הס, פן, צל, צר (כל העולם כולו…),צרי , ארכה ורפואה שלמה
וואו, באמת יש הרבה.. הרבה הרבה. ככה מהראש:
לוֹהֵב: בינוני חזק. הצליל, הלהבה מן הכוח אל הפועל, והביטחון של משקל פּוֹעֵל פשוט עושים לי את זה.
חוויה: תחדיש עברי בעל משמעות יוצאת מן הכלל (שבינתיים רודדה לשפת היומיום, במשמעות experience) – "הכוח המהווה של הטבע החי" (ותודה לא"ד גורדון).
תופין: ניחוח ילדות של ספר הרפתקאות אנגלי. 🙂
יער. די בגלל הצליל, וגם כי אני פשוט אוהבת יערות.
וגם המילה מסתור, בגלל הצליל והמשמעות.
וגם המילה מצולות כי כשאומרים את המילה הזאת אני מרגישה שאני צוללת…
גם המילה שקוע, בגלל הצליל
גם מהורהר בגלל ה-ה' וגם המילה זהב כי פשוט מרגישים שהמילה קורנת.
אני אוהב את "כמיהה" – וגם "תשוקה", וגם השתוקקות – שהיא מילה כמעט פיזית
את מצולות – שיש בה עומקים נפשיים
ואת ערגה – מאותה סיבה שאני אוהב את תשוקה
חידלון וגם "הרף" (בגלל קפקא) וגם אובדן (שהיא פשוטה ואפקטיבית רגשית)
תהום – כי היא דו-משמעית
אין כמו ביטויים כ"עלה על גדותיו". לבי עולה על גדותיו אחת לבקרים
וכמובן שדיים. המילה האולטימטיבית, שיש בה סוג של פיתוי, נחמה, כובד, בשלות, יופי תנ"כי נשי.
בניגוד ל"ציצים" – שהיה המילה המתועבת ביותר בשפה העברית, לטעמי.
פכפוך, שפשוט נשמעת כמו מה שהיא מייצגת, והיא מתנגנת וצלולה
ונפלא, כי המשמעות מהממת
אני לא אוהבת את המילה הנבחרת כמיהה.
היא נתקעת כמו עצם בגרון יבש ומזכירה לי את מועקה. תשוקה עדיפה על פניה משום שהיא קוראת לפעולה. ובכל זאת גם היא לא יפה כל כך.
המילים אין (אם פתח) מאין: me-a-in , וגם מעין (fountain) צריכות להופיע כאן לשיקולכם.
וגם אוריום
תנ"ך שם הכל
המילה שלי- פורצלן.
אם מילים שאינן בעברית נבחרות,פורצלן חייבת להכנס.
החיבור בין ה-ר' ל-צ' מתנגן במין פשטות שגורמן לה להיות כל כך רב-גונית.
אני המום שהיא לא נמצאת ברשימה האנגלית.
אפשר לובטא אותה בכעס-בקול גבוה והדגשה מופרזת של ההברה האחרונה,
וגם ברוגע-עם הנמכת הקול בהברה האחרונה.
מילה לפנתיאון!
מלבד פורצלן,בלי ספק הייתה צריכה להופיע כאן-מילה.
כל כך קצרה וכל כך קולעת.
מושלם!
וגם שילוב.שהיא שילוב מדהים בין הברות עם י' והברות עם ו'.
איזה יופי של פוסט. ממכר.
יש לי חברה עם השם הכי יפה שאני מכיר, בגלל הצליל שלו. סטלי. stelli . שזה כוכב בלטינית. אני אוהב את המוזיקליות הפעמונית כשהשם שלה מתגלגל לי בלשון.
וגם פעמון זו מילה נפלאה.
ואגב – המילה הארוכה ביותר בעברית –
לכשתרנגולותיהם.
מלה מצוינת מהשורש ב.ט.ח.: אבטיח.
מעלה זכרונות מצויינים.
(לעלוי נשמתו של גילי צוריאנו.)
כרובית.
משום שאבל הכי מצחיק זה להגיד כרובית.
אני אוהבת במיוחד את המילה "שדות" אחריה "ערבה" ועם הולדתו של בני "אלון"…
אני מתחבר ל- נפת
כמו בשיר- נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִך
אני ממש יכול לחוש את הארוטיות ולדמיין את השפתיים.
חוץ מזה:
טמבל- גם הכובע וגם האיש, כל כך פשוט וכל כך נכון.
שולחן – כי מרגישים שהוא גדול, בעל גבולות ברורים וכבד
הד
ושם אחד בלתי נשכח וחד פעמי למרות שכל כך הרבה ילדים גדלו עליו מאז טשרניחובסקי הגה אותו לראשונה:
אילאיל
אני אוהבת את מרעולים (השביל שהצאן מותיר) וגם ספלול ("הבית" של בלוט האלון)
'גחלילית'.
יש משהו מדהים בכך שנתנו שם כ"כ יפה ויצירתי לחרק שמאיר מהתחת.
אהבה המילה הכי יפה ונקיה בעולם
געגועים. וגם גיעגוע (של ברווז), שממש נשמע כמו געגועים, בעצם.
אני הייתי בוחרת בשרעפים למילה היפה ביותר שלי :).
וכן הרבה מהמילים העתיקות שצוינו פה – איצטבה, גנזך, חשרה, תופינים ומגדנות. מגדנות זו בכלל מילה מופלאה שממש מעבירה את הטעם.
אלמלא חמודה.
אני לא כ"כ בעד כמיהה. ערגונות לוקח אותה בהליכה.
איך אמר מאיר?
ערגה- שזה נקבה גדולה. ערגונות – זכרים קטנים
ערגונות, כיסופים, פלח, מנוחה
1. פרדוקס: אם כי אני לא בטוחה שהיא מילה עברית.. ובכל זאת, היא מילה מקסימה, שכ"כ כיף להתקל בה ובמשמעות שלה…
2. חמוקיים: אני חושבת שהסבר פה מיותר…
3+. כחול, מעמקים, טפטןף, ירך, שפע, לובן, דבש…. ויש עוד כל כך המון!!!!
או!!! שכחתי… זאת אומרת שלא ציינתי – יש כל כך הרבה מילים שאני עשויה "להזכר" בהן ככה פתאום… אבל אני ממש רוצה לציין גם את זאת : חיכוך…
מילה מדהימה…
אם כבר אז כבר:
* תופת
* שלהבת
* שקעים
* מקצב
אני אוהבת את 'מרצפת'.
לא המילה הכי יפה אבל בהחלט יחודית ושימושית: סתם.
הסכמתי פה עם הרבה ממה שנאמר…
מצלול
(סתם כי השתמשו בה פה הרבה בהסברים, ופתאום היא נשמעה לי נחמד.)
(וגם כי לקחו לי את כל האחרות)
מתגעגע, ומגעגע
(כי למרות שהן שונות מאוד במשעות הן נשמעות מאוד דומה, כי יש בהן חזרה, וכיה הן מצחיקות כאלה.)
(אה, וכי מגעגע זה כאילו אונומוטיפיאה, אבל לא לגמריי)
מצטערת אם כתבתי משהו שכבר נאמר, לא היה לי כוח לקרוא את הכל.
פעימה – יש במילה הזו משהו מאד חי, יצרי, אבל גם משהו מאד רומנטי, שקט. מצד אחד מאד מתפרץ ומהצד השני מאד שקט.
אה כן, גם המילה "מדרכה" היא מילה גאונית!
מקום בו דורכים. מדרכה. פשוט חמוד ומקסים ברגע שנותנים על זה קצת מחשבה 🙂
תוּגה
עברית זאת השפה הכי יפה בעולם. מי אמר שהיא עניה?!
שרלילה – במילרע, כי הצליל יפהפה, כי היא מתנגנת בפה, כי יש בה לילה ושיר והמון אהבה.
שמים, רקיע, לבנה, תהום, תשוקה, תאווה, גן עדן, נהרה, תוחלת, נהר, גלגל, שימלה, אישה, גבר, מלמלה, תיתורת, תינוקת, מילמול, גוו, תוהו ובוהו, שושנה.
משגשג זה מילה יפה בארצנו היום
מצביע בעד אדוה. שלוה מושלמת. שלוש אהו"י ורק עיצור אחד גם הוא לא ממש חזק.
וגם מציע את הביטוי 'ערש דווי' שהופך את המוות כמעט לשינה של תינוק.
להתערסל – רק אומרים וכבר מתחילים להתעגל לחוש את הנמנום, השמש, החיבוק והחום.
כששמעתי על התחרות,
מילה אחת ויחידה זינקה ממעמקי זיכרונות ילדותי
ולא היה לי ספק שאבחר בה:
"מגבעת".
יש לה צליל אצילי ומסתורי באחת.
מזכירה לי אגדות ונשפים עם ניחוח מכובד….
שכחתם את געגוע!
המילה הכי יפה בשפה העברית, אני אומרת אותה וכבר מתחילה להתגעגע למשהו או למישהו.
המגבעת של מר גרונדייס (אמיל והבלשים)
אני אוהבת את המילה עלטה כי היא נשמעת חשוכה.
אני אוהבת גם את דנדון ואת סופה
אני אוהבת מאוד את המילה אחריות
כי יש לה המון משמעות
בהתחלה – א קודם כול קח אחריות על עצמך
ואז –אח אחרי שלקחת אחריות על עצמך, קח אחריות על הקרובים אליך
אחר – אחרי אנשים קרובים, קח אחריות על הזר והאחר
אחרי – לאחר מכן ניתן להוביל
אחריו– תלמד לתת לאחרים להוביל כאשר הם מתאימים יותר
ורק אז
אחריות
עדנה
זוהר
לבבי
איפוק
כליל
שירה
אמת
חדקרן
שנימעשר
מילים פשוטות אבל עושות את העבודה מעל ומעבר
תנו כבוד למילה תחת
כי היא מתחת…
ובנויה
מתלולית ותלולית
באמצע יש חרה
שרפים מילה יפה
שלדעתי לא נכתבה
סמטאות,
זיש לה צליל מאד מעניין, מסתורי קצת…
ומאד נעים לאוזן.
פעם, עולה חדשה מברית המועצות לשעבר אמרה לי שזו המילה העברית האהובה עליה, וגם אני נתפסתי…
עפיפון
ענוגה
צימאון
השתקפות
חמלה
תגלית
פעור-פה
גלימה
מזוכך
טהור
בראשית -המילה הראשונה בתנ"ך. נבחרה כבר לפנינו.
איתן- זהו גם שמו השני של אברהם אבינו.
פשוט- בגלל הצליל של המילה.
ערגה.
המצלול שלה כל כך יפה והיא מחרמנת אותי עד מאוד.
גם כיסופים יפהפיה.
לבוד
גזיר
אפשר לשמוע בה את איבחת המספריים
ומלכת האונומטופייות
זבוב
זזזזזזז – בבבוווובבבבב
מרשה לעצמי להגניב תהיה אחת טכסטואלית רק בחלקה: מה גורם לכל כך הרבה אנשים (מודה – גם אני ביניהם) להתענג על מילים כמו כמיהה, כיסופים, ערגה/ערגונות וגעגוע.
לא שהמלים לא יפות, ברור שהן כן אבל הרושם שלי הוא שהבחירה היא פחות טקסטואלית ויותר רגשית.
לא לגמרי סגור על למה.
אני? אני אוהב מלים מבוססות דימויים (לעתים מומצאות בחלקן) שמציירות את עצמן תוך כדי דיבור, נניח 'מתערסל', נניח 'טַבוּל' (בהשאלה – כמו ב"טבול בגעגועים"), נניח 'מתמסמס'.
הרעיון לתחרות, וההצעות, פשוט מרנינים.
זאת המילה שלי.
ציון.
מילה אחת
שאומרת הרבה.
(ציון מלשון ציונות ולא ציון בגרות כמובן)
אמת
זו מילה יציבה
אין עוררין
ובעד כמיהה
פרוייקט מקסים!
תופינים. רקיקים. אומצה.
במקרה הגעתי לתחרות מופלאה זו. מיד נכבשתי וצללתי לתוכה. לא יצאתי עד שהתעגתי על כל המילים היפות.
עינוגים – מילה רכה וענוגה שממלאת אותי רוך ועונג.
ללא ספק
הויה
ו-
אהבה
אהבהאהבהאהבהאהבה
ואפשר לקרוא את זה לכל הכיוונים, אינסופי משהו.
וגם
אמת
שמורכבת מהאות הראשונה, בהתחלה, והאות האחרונה בסוף.- ומ שהיא באמצע.
מילה שעדיין לא קיימת יותר נכון פועל שהמציאה הילדה לאות מחאה:
אמא את ממרמצת אותי. יען כי צריך כבר לצאת, אז אפסיק.
מסיק- המילה טומנת בחובה משמעויות רבות כלפי ארץ ישראל יש בפעולה הפשוטה הזאת של קטיף זיתים- מסיק, מין פשטות אלוהית, בריאה פרטית של עולם ומלואו. החיבור לאדמה של עץ הזית עוד יחרוץ גורלות.. מסיק זאת אהבה וכבוד לארץ ולאדמה עליה אנו יושבים..
את. (גוף שני נקבה)
מאל"ף ועד תי"ו.
פעלים המוטים לעתיד בגוף אתןהן: תשרנה,תרננה,תזמרנה,תלקטנה…ההיגוי נשמע פנטסטי,טהור,זך ונקי.
אני אף מסכים עם המילה "פכפוך" קסם של מילה.
שפה יפה יש לנו…אל לנו לדבר בשפות זרות אלא את העברית הצחה…
קְנוֹקֶנֶת 🙂
בגלל הקנקים. [סתאאם:]
קודם כל בגלל שחברה אמרה לי – 'אני חייבת לכתוב שיר עם המלה קנוקנת'.
חוצמזה, היא גורמת לחיוך לפרוץ כשאומרים אותה בעונג.:)
ובעיקר בגלל הטיפוס – שהיא מעיפה אלעל אחרים, על אף שהיא נראית כזו שברירית.
מהמעט שקראתי כאן, אהבתי את כמיהה ופכפוך שיוצרים מערבולת בכנרת ..
יפה לכם
אחלה יוזמה 🙂
נשייה (כמו ב'תהומות הנשייה').
חשמן
קמל
יובל, מכיוון שאמרת שהרשימה היא דינמית, אני מקווה שאפשר יהיה להוסיף לה את המילה…
מצנפת
מילה כל כך יפיפיה, ובעלת הקשרים רבים ומעניינים!
מי שאוהב עברית, מתענג עליה ומפלרטט עמה, ודאי לא נשאר אדיש לרעיון של כינוס מאה המלים היפות ביותר, ואכן נכבשתי.
וזו תרומתי הצנועה:
בית חורון, פי הטבעת, תִכְלָה, (הלך) מעדנות, הכצעקתה? עדלאידע
ואסתפק בזה. כי אם באמת למנות את 100 המלים היפות היותר הרי זו משימה בלתי אפשריתף, שהרי כל המלים בעברית הן יפהפיות, כדברי בעל הכוזרי שכבר טען שזו השפה היפה והמדויקת עלי אדמות, שהרי התנ"ך נכתב בלשון זו.
(אבל במאמר מוסגר צריך לתת כבוד לאידיש שיש בה מלים עסיסיות שלא ניתן לתרגמן לעברית ולכל שפה אחרת וזו גדולה שאין גדולה מהימנה).
איפה הייתי ב2009 כשכל זה קרה?
אז הנה, באיחור של 6 שנים (ראבק, 6 שנים ואפאחד לא אמר ינשוף?!)
ינשוף.
הכי יפה.
גילי זאת מילה יפה [בעיניי] וגם שמחתי זה שם יפה [ וזה גם בעיניי]
זה מילה שמתארת שימחה של אחרים/ את השימחה שלי [אבל רק אם אני אומרת את זה]
ואני מעוד מעוד אוהבת את המילה הזאתי כי 1. שזה השם שלי
2. זה [כמו שהסברתי] השימחה שלי
3. אני נולדתי שמחה
קסם – כי זה נשמע : פלא, בוהק, מנצנץ, פיות, קסום ומעורפל כחלום.
חלל- מילה יפה עם משמעויות רבות: מקום ריק, מרחב תלת-מימדי עצום ובו היקום, חייל שמת בקרב
שורש.
אהבה
שורש. אהבה
איך עוד לא הוצעה המילה הביאליק-ית המיוחדת והכמעט-מייצגת שלו
זלזל
צָנַח לוֹ זַלְזַל עַל-גָּדֵר וַיָּנֹם – כֹּה יָשֵׁן אָנֹכִי
חמלה
כי זו מילה אימהית
סביל
ציצים.
אין מילה בכל השפות שמתארת את התשוקה לחזה הנשי בצורה מוצלחת כמו המילה הזאת.
זו מילה זוגית עקב כפל האותיות.
היא גם מתארת את הדבר הכי נפלא בעולם.
המילה האהובה עליי היא מוות כי היא עוצמתית
המילה האהובה עליי היא חנון כי בלעדייהם יהיה לי משעמם, לא יהיה לי למי להרביץ
לא הייתי פה בזמן, אבל זמן זה עניין יחסי, ויחסיות היא עניין יחסי גם כן
על כל פרצוף, המילה היא:
ניצוץ
מתם -מם שוואית, תו חולם = שלם ללא פגע.
יפיפית
= כנראה שגיאת מעתיק שהתקדשה (תהילים מ"ה 3).
חלחולת, פי טבעת מילה מרגיזה בני-מעיים, פלצץ בנין הפליץ
זכוכית – מאד אוהבת את המצלול של המילה הברה ראשונה רכה כמו "זכות" ואז "כית" חותכת. ממש כמו המפגש עם כוס יפהפיה מזכוכית ואז עם שבריה…
הצליל של המילה להתגורר יפה מאד.