ב"אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2 שודרה אתמול כתבה על "חוכמת ההמונים" (ניתן לצפות בה כאן), מונח שזכה בשנה האחרונה לעדנה בין השאר בשל ההרצאה שהעביר ליאור צורף ב-TED. ההרצאה של ליאור על הנושא קשורה קשר ישיר לעבודת הדוקטורט שלו ובחלק הראשון של הכתבה הוא הציג את העיקרון הבסיסי של התיאוריה כפי שהוצג על ידי ג'יימס סורוביצקי בספרו "חוכמת ההמונים".
סורוביצקי פותח את ספרו עם סיפור השור המפורסם וכותב על התובנה של המדען הבריטי פרנסיס גלטון שגילה כי:
"בתנאים הנכונים, קבוצות הן אינטיליגנטיות במיוחד, ופעמים רבות נבונות יותר מהאנשים הנבונים ביותר בתוכן. קבוצות אינן זקוקות להנהגה של אנשים חכמים במיוחד כדי להיות חכמות. גם אם האנשים החכמים ביותר בקבוצה אינם בעלי ידע גדול והיגיון משובח, הקבוצה עדיין יכולה להגיע להחלטות חכמות… החוכמה הקולקטיבית שלנו היא במקרים רבים מצוינת" (עמ' 9-10).
אלא שמהר מאוד הכתבה תופסת כיוון אחר לגמרי תוך שהיא מעוותת את הטיעון של סורוביצקי באמצעות דוגמאות שבינן ובין חוכמת ההמונים יש מעט מאוד. למעשה, הכתבה מציגה את ליאור כמי שנותן אור ירוק לדוגמה השגויה הראשונה.
ליאור מספר כי לקראת הנסיעה ל-TED התלבט כיצד להסביר את התיאוריה של חוכמת ההמונים ולכן ביקש את עזרת ההמון. אור שגיא בן 16, הציע לו לשחזר את הסיפור אותו תיאר גלטון, להעלות שור אמיתי על בימת TED ולתת לקהל לנסות ולנחש את משקלו (רעיון שהוא לא רק מגניב ביותר אלא שגם הצליח לשחזר את ההצלחה בה חזה גלטון עצמו).
בהמשך הכתבה מספר אלעד הולנדר, "מומחה ליישום תורת המשחקים בארגונים ולרשתות חברתיות", על מקרה שקרה בפרוקטר-אנד-גמבל. החברה ניסתה לפתח נוסחה שתקבע כמה נוזל ניקוי יש להכניס לדלי בהינתן שנפח הדליים בהם משתמשים הלקוחות שונה האחד מהשני. הכתב, דני דויטש, סיפר כי החברה פנתה ל-200 אלף בני אדם ו"תוך זמן קצר כימאית מאיטליה סיפקה להם קלף מנצח: חומר מיוחד שמשנה את צבעו במינון הנכון לדלי". לדברי הולנדר זה מקרה שבו יש מצב של win-win כאשר פונים החוצה.
מה שמשותף לשתי הדוגמאות האלו, שמוצגות בנוסחים כאלו ואחרים גם בהמשך הכתבה וגם במקומות נוספים, הוא שעל אף שהן מקסימות אין דבר בינן לבין "חוכמת ההמונים" עליה מדבר סורוביצקי.
כאשר ליאור ביקש מההמון לעזור לו למצוא דוגמה שתסביר מהי "חוכמת ההמונים" הוא לא מיצע (מהמילה "ממוצע") את ההצעות אלא בחר בהצעה אחת. הוא אמנם פנה אל ההמון אבל השתמש בחוכמתו של אדם אחד. גם פרוקטר-אנד-גמבל פנתה אל ההמון (200 אלף בני אדם) אבל מתוכו היא שלפה את חוכמתה של מדענית אחת לה היתה הנוסחה. מכאן שאין כאן שום חוכמה של ההמון. למעשה, יש כאן הוכחה הפוכה לתיאוריית חוכמת ההמונים שכן הסיפורים האלו ממחישים שההמון לא ידע את התשובה אלא רק מומחה אחד מתוכו (אדם יצירתי כמו אור שגיא, או כימאית מקורית מאיטליה) הציג את התשובה המנצחת.
בהזדמנות אחרת הצגתי את השאלה הבאה: האם כאשר עיתון "הארץ" מזמין את אלפי קוראיו לשלוח סיפורים קצרים לתחרות הסיפור הקצר השנתית שלו ולאחר מכן בוחר את שלושת המנצחים, האם זו דוגמה לתיאוריית חוכמת ההמונים? כמובן שלא. הוא אמנם פונה אל ההמון אבל שולף מתוכו את המוכשרים ביותר (לדעת השופטים). אין בין זה לבין חוכמת ההמונים דבר ולא חצי דבר.
העידן הדיגיטלי מאפשר לנו לפנות אל ההמון באמצעים קלים, זולים ופשוטים כמו בלוגים, טוויטר, פייסבוק, פורומים מקוונים ועוד, ואולם לא כל פניה אל ההמון היא פניה שנועדה לנצל את חוכמתו. למעשה, בחלק ניכר מהמקרים אנחנו פונים אל ההמון בתקווה שלאדם אחד, שמסתתר בתוך ההמון, תהיה התשובה הנכונה, וזאת עוד לפני שהתחלתי לדבר על המגבלות העצומות שקיימות בעת יישום המתודה הזו, המקומות שבהם היא כושלת (ותמיד תיכשל), המקומות שבהם לא ניתן ליישם אותה.
שימוש במושגים תיאורטיים בתוך כתבה שמוצגת בפני מאות אלפי אנשים הוא לא עניין פשוט, ובכלל פופולריזציה של מדע היא תמיד עניין מורכב. אבל המורכבות הזו לא צריכה להוות תירוץ לעיוות של תיאוריה שלא לדבר על הצגת דוגמאות שמוכיחות בדיוק ההפך את מה שהתיאוריה עצמה טוענת.
עדכון: והנה תשובתו של ליאור כפי שכתב אותו בדיון שהתפתח בפייסבוק סביב הפוסט הזה:
כאשר שואלים שאלה כמותית אז אפשר לחשב ממוצע, כאשר זאת שאלה פתוחה, הממוצע בא לידי ביטוי בתשובה הפופולארית ביותר (גם אם היא כתובה בצורות שונות). אבל, יש עוד סוג של חכמת המונים.
אחרי הדיון הקודם שקיימנו, שוחחתי עם מספר אנשי אקדמיה שחוקרים את תחום חכמת ההמונים כדי לשאול אותם האם זה נכון להגדיר גם את הסוג השני "חכמת המונים". לדעתם וגם לדעתי, התשובה היא כן. הנה ההסבר:
הסוג השני מתייחס למקרים שבהם מחפשים רעיון יצירתי ויוצא דופן (כמו במקרה של הרעיון לשור). למה אנחנו קוראים לזה חכמת המונים למרות שזאת לא ההגדרה המקורית? הסיבה היא שבזכות ההמון, מי שמחפש רעיון יצירתי, יכול להגיע לרעיון יצירתי ופורץ דרך. זה כמו חיפוש זהב – יש הרבה חול אבל בסוף מוצאים את פיסת הזהב.
לגבי הדוגמה שלך לעיתון אשר עושה תחרות כתיבת סיפורים, זאת דוגמה אולי פחות טובה כי העיתון לא מחפש רעיון יצירתי לפתרון בעיה. אם העיתון היה פונה לכל קוראיו ושואל למשל "מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות רלוונטים יותר בעידן הדיגיטלי", אז בהחלט סביר שיהיו כמה רעיונות שיהיו טובים לא פחות ואפילו יותר מאשר מומחים או יועצים מכל מיני סוגים שמנסים לעזור לעיתון לשרוד את המהפיכה הדיגיטלית.
בפוסט שכתבת אתה מציין את ההגדרה של סורוביצקי מ-2004. כמי שחוקר את התחום ונמצא בשיח עם חוקרים נוספים, אני (וגם הם) סבורים שההגדרה רחבה יותר. בהרצאות שאני מעביר יש לי שקף מיוחד שמסביר את הסוגים השונים של חכמת המונים. בכתבה פופולארית בערוץ 2 כמובן שקשה לרדת לעומקם של דברים (למרות שבצילומים הסברתי את זה אבל זה לא נכנס בעריכה).
לסיכום, האפשרות לפנות להמון במטרה לקבל תשובה אינטיליגנטית לבעייה כלשהי היא הערך הגדול של חכמת המונים. לפעמים זאת תובנה קולקטיבית ולפעמים זה רעיון מבריק של מישהו בודד אבל הרעיון הזה מגיע רק בזכות העובדה ששואלים את ההמון ולכן בהחלט זה סביר לכלול את השיטה הזאת גם במסגרת המונח חכמת ההמונים.
בתור סטודנטית שהקשיבה בריכוז רב להסברייך בקורס הניו מדיה, ישר כשראיתי את הכתבה אמרתי לאמי שהבחור בכתבה לא נותן את הדוגמאות הנכונות לחכמת ההמונים. אך כמובן שמה שהטלוויזיה אומרת יותר נכון מרוב הדברים, ולכן אמי ביטלה את דברי במהרה. תודה רבה על פוסט ההבהרה הזה שהחזיר לי את הביטחון בלימודי האקדמאים 🙂
תשלחי את אמא אליי 🙂
אם אתה קורא תגובות לכתבות באתרי ה"חדשות" אתה יכול לראות לא פעם שהמגיבים מתקנים שגיאות עברית ושגיאות תוכן בכתבות. לעיתים הכתבות מתקנות את עצמן בעקבות המגיבים.
אני לא יודע אם זו דוגמה לחוכמת ההמון או לזילות העיתון, אבל זה קצת קשור.
יש פה פשוט בלבול בין crowd sourcing לחוכמת ההמונים. הדוגמאות מתאימות ל-crowd sourcing, טרנד אופנתי לא פחות.
יובל, תודה על שילוב התשובה שלי ועל האפשרות לקיים דיון אינטליגנטי אשר מאפשר לרבים יותר להבין לעומק את תחום חכמת ההמונים.
ליאור
מה דעתכם אם כן על המושג "חוכמה מההמון" ולא "חוכמת ההמון/ים" – זהו מעין קול קורא המאפשר לילד בן 16 להציע הצעה תבונית שתהפוך את הרצאתו של ליאור צורף ב"טד" לאטרקציה. כמובן שניחוש מספר מסטיקים אינו חוכמה מההמון, אבל זה ממחיש יפה מאוד משהו. מה בדיוק? ההגדרה עליכם
רני,
אני חושב שאין צורך לפצל את המושג ושינוי שלו זה גם משהו לא פשוט.
אם תסתכל בדיון שקיימנו בפייסבוק, תוכל לקרוא את הנימוקים המלאים. לדעתי כמו שהמושג "תורת המשחקים" כולל בתוכו התייחסות לשיטות מגוונות, כך גם חכמת ההמונים מכילה שיטות שונות למיצוי החכמת מההמון.
הנה הלינק https://www.facebook.com/yuvald/posts/227257767401722?ref=notif¬if_t=share_reply
אז מה נסגר בסוף עם אינטל? 🙂
ליאור תודה, קראתי את השרשור בדיון הפייסבוק. מקבל שמירה על המונח הקיים, הצעתי בלבד – המהות היא החשובה. לגבי אינטל, דוגמה לשליטת היחיד (עורך הכתבה במקרה זה) על צפיית ההמונים – הפיד אותו יקבלו. לפי תלונות שונות כמו זו של תמי סירקיס גם אלעד נחתך, ומן הסתם גם אתה אמרת הרבה יותר ממה ששודר
תודה רני 🙂 בפעם הבאה צריך כתבה ב-60 דקות כדי שהכל יכנס 🙂
קבל את הלל הזקן משתמש בחוכמת ההמונים. אני נותן כאן גם את ההקדמה אבל החלק הרלוונטי הוא לקראת הסוף:
תלמוד ירושלמי מסכת פסחים דף לט/א
זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות שבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אפשר שיש ממנו תוחלת. שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל י"ד להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו. אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אמרו לו כבר אמרנו שיש עמך תוחלת. התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה… אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. היקש שאמר' יש לו תשובה…. ק"ו שאמרת יש לו תשובה…. גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו… לקיים תלמודו ואין אדם דן גז"ש לבטל תלמודו. אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן. כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצליכם כיון שקינתרם בדברים נעלמה הלכה ממנו. אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהם עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את הלכה אמר כך שמעתי משמעיה ואבטליון.
נכון שהדוגמא של ממוצע מספרי של ניחושי ההמון היא דוגמא טובה יותר ל'חוכמת ההמון', אבל אפשר לראות גם במקרה השני השפעה של ההמון. אם אכן כל האפשרויות המוצעות על ידי ההמון פתוחות ושקופות לראיה של חברי ההמון, אז כנראה שקיימת הפריה של ההמון מכל התשובות שניתנו קודם ואולי דוקא הפריה הדדית זו עוזרת ליצירתיות עד למציאה של תשובה מתאימה יותר או נכונה יותר.
מעבר לכך שרוב מה שצוין כדוגמאות אינו חכמת המונים, נדמה שיש גם סדק בהגדרת 'חכמה'. לא כל תוצאה היא חכמה אלא שגם כאן נוטים 'להרחיב' את ההגדרה למידה כזו שהעולם נמלא לאחרונה בכמות ניכרת של שטויות שרבים, כך נדמה, מרוצים מהן עד הגג. במיוחד אם הם עצמם הגו אותן.
כל הילדים נרדמו 🙂 אז הגיע הזמן לתשובה קצת יותר מפורטת אותה כתבתי בבלוג שלי.
הנה הלינק
http://liorz.co.il/?p=913
חבל שבהקשר זה לא מציינים את שמו של ריימונד ויליאמס שכתב על ההמון וההמונים עוד בשלב שהמונים נחשבו למילה בוטה (טען שנעשה קישור לא הוגן בין "המונים" לבין "עדריות" או "אספסוף"). למעשה, הוא היה האב הרוחני של כל שושלת המחקרים הרואים בהמונים ככוח חיובי.
ליאור לא מיצע? משום מה הבנתי שכן…
דרך אגב, מחר מתקיים אירוע אמיתי של חוכמת המונים – מבחן טיורינג. בליל מדענים יוצג חידון טריוויה כאשר אחד מהעונים מקריא תשובות שנתן מחשב והוכנו מראש. המשתתפים יצטרכו לזהות מי מהעונים מקריא את התשובות של המחשב. כל התוצאות יועברו למארגנים במשרד המדע והם יפרסמו את התוצאות.
http://most.gov.il/ScienceAndCommunity/researchersnight/Pages/defaultRN2012.aspx
לא ברור לי איך כל רעיון חביב דוגמת "חכמת ההמונים" הופך להיות נושא לדוקטורט ומומחיות להתגדר בה. בינתיים נראה שחכמת ההמונים בעיקר מקדמת את שיווקו העצמי של יחיד מסוים – אמן השיווק העצמי, של מה שיש שייכנו כמעט טריוויאלי…
שלום רב, גם אני עוסק בהיבטים של חוכמת ההמונים בהקשר של ניהול קונפליקטים. אכן גם אצלי היתה תחושת אי נעימות במהלך הכתבה ביום שישי, במיוחד לנוכח ריבוי SMS שקבלתי במהלכה- האם כצעתקה? גם מיילים נוספים במהלך השבת הביעו סימני שאלה- כאלה ואחרים.
אני מעריך את ליאור שלדעתי הוא איש עתיר זכויות והישגים ובעיקר בתחום השיווק והגשמת חלומות. אני לא בטוח שכל הדוגמאות שהובאו בכתבה אכן מייצגות את ההיבט המקצועי של חוכמת ההמונים. לא כל שאלה הנזרקת לחלל האינטרנטי אכן משרתת עקרונות של חוכמת ההמונים- למשל איזה צימר כדאי להזמין, או מה כדאי ללבוש, או מה כדאי לעשות.
אני מודה שבעבר חשבתי ואף נתתי תשובות שהן יותר דיכוטומיות- דהיינו כן/ לא חוכמת ההמונים. היום אני סבור שהמושג חוכמת ההמונים הוא מספיק רחב וכולל בתוכו מנעד רחב של מושג זה. הדוגמאות שהועלו לעיל, וחלק מן הדוגמאות בכתבה- לטעמי האישי לפחות, מייצגות חוכמת ההמונים ברמה הבסיסית ואולי אפילו הפרימטיבית ביותר (וכמובן שלא ניתן להשוות לויקיפדיה למשל). נושא המסטיקים הירוקים היה גימיק בלבד.
יש מערכות טכנלוגיות אשר מקשרים אותם לחוכמת ההמונים אך גם בהם יש פגם כלשהו והקשור למידת האקטיביות ולמידת התובנה שהמשתתף מפעיל במודע (למשל וייז, גוגל וכו')
ברמות גבוהות יותר מידת התבונה הנדרשת, שיקול הדעת והאקטיביות הם הפרמטרים המגדירים מהי חוכמת ההמונים.
חכמת ההמונים מיושמת כבר היטב בתחום הקמעונאי. רשת הסופרמרקטים ASDA השנייה בגודלה בבריטניה, ורשת בת של וולמארט, הקימה פאנל של כ 10,000 צרכנים, המקבלים הביתה דוגמיות של מוצרים חדשים. חברי הפאנל ממלאים שאלון, הכולל לא רק את ההערכה שלהם למוצר המזון שקיבלו אלא גם למחיר המומלץ על ידם. רשת ASDA משקללת את את ההתייחסויות שלהם בתהליך קבלת ההחלטות של הנהלת הרשת ומעניקה לחברי הפאנל נקודות זכות בתכנית הנאמנות. כך הופכת חכמת ההמונים לכלי שיווקי יעיל של רשת סופרמרקטים.
אם ההמון חושב ש"חכמת ההמונים" זה כל תהליך החלטה שמשתתף בו המון, האם זה אומר שזו הגדרה יותר מוצלחת?
יוחנן,
מוזר איך לרעיון החביב הזה יש מאות רבות של מחקרים באקדמיה
http://scholar.google.com/scholar?hl=en&q=%22crowd+wisdom%22&btnG=&as_sdt=1%2C5&as_sdtp=
אולי בכל זאת יש בו משהו קצר יותר עמוק מאשר סתם גימיק לקידום עצמי…
ליאור
נוי, אני מסכים איתך שרוב הדוגמאות שהוצגו בכתבה מתייחסים לחכמת המונים ברמה בסיסית יחסית. קשה להעמיק בכתבה קצרה שצריכה לדבר לקהלים רחבים.
אתה מוזמן לקרוא את ההתייחסות שלי לסוגים השונים של חכמת המונים כאן
http://liorz.co.il/?p=913
ליאור
ואם שואלים את ההמונים אם מקרה מסוים הוא אכן דוגמה לחוכמת המונים, וההמונים מחליטים שהוא לא, האם זו גם חוכמת המונים?
המחסור שלנו לדעתי הוא ביכולת לייצר ערך איכותי מחכמת הקבוצה ולשלב אותו בקבלת החלטות. העובדה שאנו מוותרים מראש על שימוש בכלים של סורווצקי לדיון בסוגייה האיראנית – כפי שנאמר בסוף הכתבה – מעלה הרבה שאלות. זה אומר שלא באמת פיצחנו את הקונספט עד הסוף. הגישה שלי, ואולי אני טועה, היא קודם כל לא להתייחס לחכמת ההמון, אלא לחכמת הקבוצה. זאת, מאחר ואני סבור שהשאלה היא מיהם האנשים שמחזיקים בידע הנדרש ולא מיהם כל האנשים שיכולים להגיד משהו בנושא. מעבר לכך, אני סבור שגם קבוצה קטנה יכולה לייצר חכמה קולקטיבית שגדולה מכל אחד ממרכיביה בנפרד. לכן, לדעתי, מבחן התוצאה הוא בשאלה האם תהליך החשיבה הקולקטיבי שייצרנו אכן שינה את ההחלטה שהתכוון לקבל האדם הבודד טרם התייעץ. בכל מקרה, יש כאן שיח חשוב, ואסור להשאיר אותו ברמה הסמנטית בלבד 🙂
עוקבת אחר הבלוג בקביעות
גל, היי, היי! מסכים לחלוטין.
הכל נכון (להוציא כמה תגובות). אבל כמה הערות טכניות.
א. אם מדייקים, מבחן השור של גלטון (הסיפור המכונן של "חכמת ההמונים") בוצע כאשר ההצלחה הייתה של החציון, לא של של הממוצע האריתמטי. כיוןן שהתפלגות הניחושים הייתה מאוד לא סימטרית, ניתן להניח שהממוצע לא היה כל כך מוצלח.
ב. חוכמת ההמונים הנ"ל של גלטון, לא הייתה כל כך המונית. כ- 90% מהניחושים היו עם טעות של 10% או פחות. יתרה מכך, מי שהשתתף שילם על הזכות, ולכן מראש הגדיר עצמו כממומחה. אם אלו הם ההמונים, מי הם המומחים?
ג. תמהני כמה ממנחשי מספר הסוכריות בצנצנת, או הנוכחים בהרצאת TED היו מומחים ברמה הנ"ל. הניחושים שהושמעו, היו בטווח הגדול בהרבה מ-10%. גודל המדגם גם הוא לא היה משהו (בכל זאת הממוצע חושב עם מכונת חישוב בעמידה). זה מרשים, שלמרות זאת, הממוצע היה קרוב כל כך למציאות. מה הייתה סטיית התקן של הטעות? האם חוכמת ההמונים מתתגברת גם על השגיאה הסטטיסטית?
ד. מה לעשות, דורות של פסיכולוגים הוכיחו שלבני אדם יש הטיות שיפוט. המונים לא יכולים לתקן הטיות. רק סטיות מקריות….
ולדעתי ההמון אידיוט…
באופן אירוני משהו, הביהויוריסטים – אותם חוקרי מדעי ההתנהגות משנות ה-40 עד ה-60 שהיום אוהבים לנאץ, השתמשו בגרסא מעניינת של משהו שהוא חוכמת המונים, כבר אז. אולם, במקום להגדיר זאת כחוכמה, הם התמקדו בתחושה – מדד ערטילאי וסובייקטיבי אחר שטרם הוגדר אמפירית.
כוונתי למתודולוגיות בניית השאלונים על בסיס 'תיאור נבחר' (selected description) במקום על סקאלות ליקארט מבוססות ניגוד סמנטי (semantic differential) קלאסיות.
כלומר, במקום שהחוקרים יקבעו שהסקאלה הנכונה לתיאור תחושת מגע הקרח בידו של אדם נעה בין חם וקר, הם ביקשו מכמה עשרות אנשים לתאר את תחושת הקרח על ידם, אספו ושיקללו את התיאורים על מנת למצוא את התואר השכיח ביותר. רק אח"כ הלכו אותם חוקרים ובנו סקאלות ליקארט על בסיס הניגוד הסמנטי לתיאורים שמצאו. בין אלו אגב היו מעקצץ ורטוב יותר נפוצים מקר, תוך הטיעון שקר הוא התחושה של מגע ידם בקרח, בעוד הם ניסו לקבוע את מהותו של הקרח עצמו, בלי שום קשר ליחס הטמפ' בינו לבין היד.
לא חוכמת ההמונים אלא התלהמות ההמונים/זווית אחרת.
מעיון בפייסבוק שמתי לב לתופעה מוזרה.
כאשר אנשים טובים באמת מפריע להם משהו והם כותבים עליו מדם ליבם מתרחשת התופעה הבאה:
ניקח דוגמא את נושא פליטים/מהגרי עבודה/מסתננים.
כאשר איש טוב באמת כותב פוסט על ההבל הנורא שעושים לפליטים, לאט לאט הדיון שמתפתח הוא לא מה אפשר לעשות בשביל לשפר את המצב אלא נוצר דיון מעניין: מי ישמיץ יקלל יבוז לאלי ישי.
צפיתי בעשרות פוסטים בנושא ובכולם עסקו בשנאה.
לא שנאה לפליטים אלא שנאה לאלי ישי לממשלה לצבא וכו'.
אם חס וחלילה מישהו שם שאל במה עוזרת כל ההתלהמות חטף מנה אחת אפיים.
אם אחד מכותבי הפוסטים וממארגני ההתלהמות התמיד, לאט לאט הוא נהפך לגורו.
כגורו יכל להלהיט את הציבור שלו גם בנושאים אחרים למשל בוז לדתיים.
נושא זה הוא רק דוגמא בעניי ל"התלהמות ההמונים".
המצחיק או העצוב שאת מה שתארתי פגשתי בנושאים רבים:אתאיסם צמחוניים מזרחיים אוהבי בעלי חיים וכו'.
המעניין שהרבה פעמים מתלהמי ההמונים שכוונתם טובה סותרים אחד את השני ובטח לא ישפרו שום מצב.
בחכמת ההמונים איש או גוף פונה אל ההמונים בבקשת עזרה או עצה.
כאשר איש או אדם פונה מדם ליבו הוא לא פוגש בחכמת ההמונים אלא בהתלהמות ההמונים ומשך הזמן הוא מתחיל להנות מזה.
לסיום מה שהעלתי נראה על פניו לא שייך לנושא אבל אני חושב שבצורה כזאת או אחרת הוא מאוד שייך.
ראשית אאחל לכולם גמר חתימה טובה!
אחח, ממש לפני ימים אחדים התחלתי להתפנות למלאכת מציאת חומרים לסמינר שלי (שעוסק בשימוש בחכמת ההמונים בקורס שלך, וכמובן שאסיים אותו בזמן! אל דאגה, רינת פרי היא הרוח התומכת והרוח מאחורי המפרשים) ונתקלתי בכתבה הזו ביחד עם משפחתו של בן זוגי.
גם אני אמרתי לעצמי (אחרי שהייתי מבין הראשונים שעברו את מבוא לניו מדיה בשנה שעברה) שהדוגמאות ממש לא נותנות דוגמה למהי חכמת ההמונים!
ציפיתי שיראיינו אותך, שתסביר טוב יותר, ואז יאיר (הבן זוג) אמר לי "הוא לא טאלנט של ערוץ 10?!"
אז צחקתי ואמרתי לו, את יובל דרור לא קונים כטאלנט! ומצד שני אולי כן?!
אבל, נו, מה ציפינו מערוץ 2 (אחת הסיבות שאני לא מחזיקה טלויזיה בבית שלי).. בכתבה של 5 דקות מתרכזים "בניסים" ולא בתוכן האמיתי..
על פי ממוצע התגובות פה בבלוג לכתבה נראה שהדוגמאות שם היו 60% חכמת ההמון ו40% לא.
אני אישית מסכים עם יובל שהדוגמאות שבהן שואלים אנשים לדעתם ואז מתחשבים באחד או שניים אינם דוגמא לחכמת ההמון בצורתם הקלאסית לפחות. הרעיון הבסיסי של חכמה ההמון הוא למצע את התשובות של כולם וזה אומר שכולם נלקחים בחשבון. כשבוחרים רק תשובה אחת אז מתעלמים מכל השאר. גם שימו לב שלפעמים בוחרים תשובה אחת מקורית שאף אחד לא חשב עליה כמו במקרה של הנוזל לניקוי כלים, ופעמים אחרות בוחרים בתשובה הכי פופולארית כך שהן דוגמאות די הפוכות אחת לשנייה ולכן אני מתקשה לראות איך הן נופלות תחת אותה קטגוריה.
משעשעות התגובות פה מצד הסטודנטים המעריצים של יובל שגוזרים גזרה שווה בין משמעות המושג חוכמת המונים ומה שיובל חושב לגבי משמעות המושג. בכל מקרה, כמו כמעט לכל מונח "אקדמי" גם למושג הזה יש מספר אינטרפרטציות. יתר על כן, לחוקר מותר להציע אינטרפרטציה חדשה משלו למושג. אפילו רצוי.
משעשע הניסיון שלך להוריד את הדיון מהעניין העקרוני לעניין האישי (יש המכנים אנשים כמוך "טרול" אבל לא הייתי רוצה שאנשים יגזרו גזירה שווה ממה שאני חושב עליך למה שהם עשויים לחשוב עליך).
בכל מקרה, השאלה שעומדת במרכז הדיון היא לא האם לחוקר "מותר" או "אסור" אלא האם המונח נתרם על ידי התוספת או דווקא מפסיד ממנו, האם השיח מרוויח משהו מכך שמתחו את גבולות המושג כך שיכלול משהו נוסף שלא היה שם במקור, או דווקא הופך מבולבל יותר, קוהרנטי פחות ומכיל מסרים סותרים.
אבל תודה שהשתתפת!
ובחירות? האם הן חוכמת המונים?
או שלא, בגלל העיוות שנוצר משיטת הבחירות (קולות שהולכים לאיבוד בגלל אי מעבר אחוז החסימה, אלקטורים, מחוזות ווכו') ?
אשמח לתגובות המוניות:)