מי שקורא כאן מדי פעם יודע שיש לי עניין עם טיסות לאילת. באחת הפעמים האחרונות שטסתי לאילת זה נגמר ממש רע. היום שוב טסתי לאילת והגעתי למסקנה שמה שקרה לי אז, לא היה מקרי. למעשה הבנתי ש"טיסה לאילת" נכנסת ללא קושי לרשימת "עשרת הדברים שאני הכי מתעב בחוויה הישראלית". הגעתי גם למסקנה שכדי להיכנס לרשימה היוקרתית הזו צריך לפחות עשר סיבות שמסבירות מדוע אתה מתעב את החוויה שנכנסה לרשימה, אחרת אין הצדקה להכניס אותה לעשרת הגדולים.
אז הנה עשר הסיבות שבגללן אני מתעב את מה שמכונה "הטיסה לאילת" אך לפני כן שתי הבהרות קצרות:
א. כל מה שכתוב כאן נכון ל"ישראיר" ול"ארקיע" באותה המידה. אין שום הבדל בין שתי החברות, שום הבדל: אותם המחירים, אותם המטוסים, אותה רמת שירות, אותן הבעיות בדיוק. אני קובע את זה כעובדה מוחלטת – אין שום הבדל בין שתי החברות בקו הטיסה לאילת.
ב. מדובר על טיסות שיוצאות משדה דב לאילת וחוזרות מאילת לשדה דב.
הנה זה בא:
1. חנייה: מסביב לשדה דב אין חניונים אחרים, אין אופציות – יש רק את החניון של השדה. למרות שאתה חייב להגיע עם אוטו לשדה דב (אם אתה גר רחוק כמוני) ואין לך אופציה, החנייה במקום היא פשוט שחיטה מבחינת המחירים. למה? אתה טס לחצי יום וחוזר עם חשבון חנייה של 60 שקל. למה? זה לא לב תל-אביב, מה קרה.
2. בידוק בטחוני: חנית. יצאת מהאוטו. אתה הולך לשער הכניסה. יש שומר. הוא מבקש תעודת זהות. בבקשה. "יובל?". "כן?". הוא מבקש להוריד את משקפי השמש כדי שיוכל לראות אותך. סבבה. נכנסת. אתה הולך אל הטרמינל (עאלק). מתחילים בבידוק ביטחוני. "תעודת זהות בבקשה?". "בבקשה". "יובל?". "כן?". היא מוציאה את התעודה מתוך הניילון הקשיח הזה. בסדר. שואלים את השאלות על הפצצה והעניינים. בסדר. ואז מגיע טקס מזמוז התיק שבו מעבירים על התיק מטלית כזו שבודקת אם רגע לפני שעלית למטוס לא התעסקת עם דינמיט. מחרמנים, מלטפים, ממזמזים, לוקחים את המטלית למכשיר שבודק שהכל בסדר. סבבה. "טיסה נעימה". הולכים מטר אחד – אני מדבר על זה באופן מילולי, זה מרחק של מטר! – למכונה שמשקפת את התיק שהבאת איתך. יש שם מישהו שעוצר אותך. "תעודת זהות בבקשה?" מטר! עברתי מטר! הייתי לפני רגע בבידוק ביטחוני! לא! "תעודת זהות בבקשה". הוא שוב מוציא את התעודת זהות מהניילון. "יובל?". "כן?". "בבקשה אתה יכול לעבור". הגעת לדלפק של חברת התעופה. "תעודת זהות, בבקשה?". תגידי, את רצינית?!
3. אולם הקבלה: אולם הקבלה בשדה דב הוא אולם שיש בו ארבעה או חמישה טורים של כיסאות. וזהו. אהה, ויש סוג של קיוסק. אם במקרה הגעת לשם יותר מרבע שעה לפני הטיסה, תביא איתך חבל כדי לתלות את עצמך.
4. אוטובוס: אי אפשר לעלות על המטוס בשדה דב. צריך לעלות על אוטובוס. האוטובוס, שמחכה עד שהוא מתמלא, הוא זה שלוקח אותך, בנסיעה של 3 דקות בערך, למסלול ההמראה. 15 שניות אחרי שהאוטובוס יוצא לדרכו הוא נעצר. למה? יש תמרור עצור. למה? אולי במקרה איזה מטוס יעבור! האם מטוס עובר שם, לא, אף פעם לא עובר שם מטוס, אבל הוא עוצר! כאשר האוטובוס מגיע לאזור שבו צריך להוריד את הנוסעים כדי להעלות אותם למטוס, הוא עוצר. האם הוא פותח את הדלתות? לא! הוא עוצר. כמה זמן מחכים שם, בתוך האוטובוס? לפעמים שתי דקות, לפעמים חמש דקות, לפעמים עשרים דקות (כן, גם זה קרה לי). למה? כי המטוס לא מוכן. אז למה הוצאתם אותנו אל האוטובוסים? ככה!
5. איחורים: הטיסות תמיד מאחרות. אני קובע את זה כעובדה. תמיד. היום הטיסה שלי היתה צריך לצאת ב-8 בבוקר. מתי היא המריאה? 08:25. למה? כי טיסות תמיד מאחרות. הטיסה חזרה היתה צריכה לצאת ב-13:45. מתי היא יצאה? ב-13:55. למה? כי טיסות תמיד מאחרות. תמיד.
6. המטוס (כללי): המטוסים שטסים משדה דב לאילת הם גרוטאות. העובדה שהם ממריאים ונוחתים היא בגדר נס אווירודינמי. אין פלא שמדי פעם מופיעות ידיעות על מטוסים שעולים באש, מטוסים שנוחתים בנחיתת חירום. זה כל כך לא מפתיע שזה מדהים. מדובר ב-piece of junk קלאסי. זו גם הסיבה שאנשים (ואני בראשם) יורדים ירוקים מהטיסות כיוון שכל משב רוח הכי קטן מטלטל את המטוסים האלו כאילו היו מטוסים מנייר.
7. המטוס (מזגן): אין. זה לא באמת מזגן. יש במטוסים האלו מין עיגולים קטנים כאלו מעל לראש שפולטים אוויר. זהו. זה סוג של מאוורר אישי בגודל של סנטימטר. אולי יש עוד מערכת אוורור כללית במטוס אבל היא בלתי מורגשת. התוצאה: אתה יורד מהמטוס וכאילו עברת אמבטיה. איכסה!
8. המטוס (המושב): אני לא יודע מהו החומר המדויק שממנו עשוי המושב אבל הוא גורם לכך שהחולצה שלך נדבקת אליו (איכסה!). בנוסף, אין שום דרך להשעין את הראש על המושב (אין משענת ראש), אין שום דרך לשבת בנוחות כי יש לך בערך מרווח של 15 ס"מ לרגליים, ואם מישהו/מישהי במקרה מצויד/ת בישבן רחב – שיהיה לו/לה בהצלחה!
9. מסלול הטיסה: באילת יש מסלול המראה ונחיתה אחד לכיוון צפון-דרום. המטוס מגיע מצפון ולכן הוא יכול פשוט לגלוש אל תוך המסלול ולנחות, אבל לא! עד לא מזמן המטוס עשה סיבוב ממזרח מעל ההרים ונכנס לעיר מכיוון דרום. עכשיו, בעקבות השינויים במסלול הנחיתה בשל הצבתה של סוללת כיפת ברזל, המטוס טס מעל לעיר וממשיך דרום. הוא טס, טס, טס ומגיע בערך לערב הסעודית. שם הוא עושה סיבוב מעל לים, ואז חוזר, חוזר, חוזר, צפונה לאילת. למה? ככה! למה אי אפשר לנחות פשוט מצפון לדרום במקום מדרום לצפון? לא יודע! ככה זה!
10. אילת: בסוף, מחכה אילת. זהו, אני לא מתכוון להגיד על הסעיף הזה שום דבר נוסף. הוא מסביר את עצמו.
עכשיו קחו את כל הדברים האלו ותכפילו אותם בשניים (כי הרי צריך לחזור) למעט שלושה סעיפים: אין חניה באילת (כי טסת אליה), אין אוטובוס (הולכים ברגל למטוס) ובסוף מחכה לך תל-אביב ולא אילת. שאר הדברים – אותו הדבר, כולל סיבוב בתוך הים (הפעם התיכון) כדי לנחות בשדה דב.
מכל הסיבות האלו הרייני להכריז בזאת כי "טיסה לאילת" היא חברת כבוד ברשימת "עשרת הדברים שאני הכי מתעב בחוויה הישראלית".
אחד הפוסטים המצחיקים שקראתי!
כתיבה מעולה!
שתי הערות:
1. הצחיק אותי קצת לקרוא הכל, ואז לעלות למעלה ושם כתוב מעל הטקסט: נכתב ב-11 בספטמבר. מה שנקרא: היו כאלה שהיו להם חוויות יותר גרועות עם מטוסים ב-11 בספטמבר.
2. אולי הרעיון של רכבת לאילת הוא לא כזה גרוע, ככלות הכל. עם כל הטרחה זה אפילו יכול לקחת פחות זמן.
אחלה, יופי של פוסט. מחכה לקרוא על עוד דברים שאתה שונא בחוויה הישראלית
אתה באמת נודניק.
מחיר החניה אמנם שערורייתי ואנשי האבטחה באמת נותנים הרגשה שהם ילדים שמשחקים בלהיות אנשי אבטחה אבל מי יודע, אולי הצילו ככה איזו נפש או שנים. תתמודד ותוריד את המשקפיים לרגע.
אבל אנשים יורדים ירוקים כי המטוסים ישנים? מה את מבלבל את המוח? מטוס חדש שווה פחות מערבולות אוויר? מישהו לימד אותך את זה או שהמצאת את זה לבד?
גם את עניין כיוון הנחיתה המצאת. כי אין לו שום קשר לכיפת ברזל. בכל מסלול המראה ונחיתה משתמשים בשני הצדדים בהתאם לכיוון הרוח. השאיפה היא להמריא ולנחות מולה כדי שמהירות האוויר שנושב על הכנפיים תהיה הכי גבוהה שאפשר יחסית למהירות התנועה על הקרקע. זה מאפשר לנחות ולהמריא במהירות קרקעית נמוכה ולכן בטוחה יותר. גם בשדה דב (וכל שדה תעופה בעולם) נוחתים וממריאים פעם ככה ופעם ככה בהתאם לכיוון הרוח. אל תמציא שטויות.
בשורה התחתונה הצלחת להגיע למקום בו אתה מתפרנס או נופש ב-45 דקות של טיסה (בהן גם הציעו לך גם שתיה!) במקום בארבע וחצי שעות נסיעה, במחיר סביר שאולי אפילו לא שילמת ובבטיחות גבוהה.
אבל חיכיתי 2 דקות על האוטובוס על המסלול!
נכון, במדינות אחרות זה לא היה קורה. הישראלים האלה.
זה מה שהחכם מכל אדם חושב על אנשים כמוך
http://m.youtube.com/watch?v=mfmmNif5WCw
מסכים עם אסף, הפעם אתה באמת נודניק. טיסה לאילת היא כמו מונית, אל תצפה לחווית טיסה, וזה דומה מאד לכל טיסה קצרה בכל מקום בעולם. מחיר חניה לחצי יום סביר בהחלט (תנסה לחנות בשדה תעופה בחו"ל). מטוס קטן, מצו'קמק, האם תהיה מוכן לשלם פי שתיים או שלוש על הטיסה? מה רצית, שחברות התעופה הקטנות הללו, שפועלות בשוק תחרותי, קטן, עם דרישות רגולציה מטורפות, ידרשו להחליף מטוסים בתדירות גבוהה?
בקיצור, אל תצפה לרולס רויס ותהיה מוכן לשלם על סוסיתא.
הו אלוהים, ואני הנודניק. מאיפה אתם זוחלים, מאיפה?
פוסט מצוין, מצחיק ומדויק.
זה ממש כך.
אתה טס לאילת ואתה מחפש סיבות נוספות למה אתה שונא את החוויה?
טוב נו, במקרה של "אסף" אני יודע בדיוק מאיפה הוא זחל.
בצלאצל: אני רוצה לתקן אי-הבנה. אני לא מחפש חוויה, אני לא חושב שטיסה פנימית צריכה להיות "חוויתית" כמו טיסה בינלאומית. אני לא מחפש פינוקים. מצד שני, אני לא חושב שהאירוע הזה צריך להיות סוג של סבל מתחילתו ועד סופו. נכון, לא כל דבר הוא דרמטי ולא צריך לעשות עניין מכל דבר, אבל הסך הכל הכללי הוא פשוט אירוע מחורבן ולא ברור לי מה הסיבה לזה. בעיניי, אין לזה סיבה מוצדקת.
בקשר לסעיף 9 שני דברים:
*חשוב על יושבי המלונות (אני מכיר את זה מקלאב-הוטל) ש"זוכים" לשמוע רעשי מטוסים המתכוננים לקראת נחיתה וצופים במחזה (מטוס לא קטן הממוקם כמה עשרות מטרים מעל ראשך) מספר פעמים ביום. לפני חודש בערך ביקרתי בעיר (לחמש שעות! ועשיתי הלוך-חזור באוטובוס!!) ואני מודה שלא הייתי מודע לשינוי אותו תיארת.
*מסכים עם תמיהתך בדבר הסיבוב שמטוסים צריכים לעשות בטרם נחיתה באילת. שים לב שזה קיים גם בנתב"ג: בהמראה אנו טסים ישר אל תוך הים ואילו בנחיתה המטוס עושה סיבוב סמוך לאזור מודיעין ואז רואים חלקים מכביש 1 וכביש 6 (סביב אזור בן-שמן). למה? לרשות שדות התעופה פתרונים.
מעולם לא הבנתי את החיבה הישראלית לטיסות ולשדות תעופה והרומנטיזציה שעושים להם. זו תחבורה ציבורית ותו לא, עוד מכשול וסידור בדרך לחופשה, מהנה בדיוק כמו לעשות ביטוח נסיעות לחו"ל או להאריך דרכון.
ובטיסת פנים, זו סתם תחבורה ציבורית ישראלית אופיינית. גרוטאה? רעועה? המזגן לא מורגש? איחורים? נו, חוויית אגד סטנדרטית. מסלול סיבובי? חוויית אוטובוס מאסף שמגיע מתל אביב לכפר סבא בשעות הלילה תוך שעה וחצי ו-5 ערים בדרך. בטיסה לאילת אתה לפחות חווה את זה אחת לכמה חודשים לכל היותר (כבעל רכב כפי שמשתמע מהפוסט). נסה לחוות את זה בתחבורה ציבורית ישראלית יומיומית, ועוד כזו שבה הנהג לא מבקש לסגור פלאפונים, כך שאתה גם מקבל פסקול לחוויה בדמות ההיא שצורחת בסלולארי לחברה שלה "אז מה אמרת? איזה צבע חולצה קנית? אני לא שומעת!" מהמושב הקדמי ומוזיקה טראנס מסלולארי נטול אוזניות מהמושב שמאחוריך.
לעזאזל, עוד כמה שעות אקום שוב לחוויה כזו. נפלא פה.
אם יותר לי לנחש, אסף ורוני דווקא צודקים. הבעיה האמיתית היא כנראה הישראלים: אם היית טס באותם תנאים בדיוק אבל בנרווגיה (נניח) אז כולם היו כל כך חמודים ואדיבים שכל הבעיות היו מפריעות הרבה פחות. אבל כשאתה מוקף בישראלים שמתנהגים כמו… כמו ישראלים אני מניח, הכל מרגיש הרבה יותר גרוע.
אחד הפוסטים המצחיקים אם לא ה…!
והרי אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב.
אנחנו בלבנט ומי פעם אנחנו מקבלים תזכורת מהדהדת כמו שאתה חווית.
מה שנקרא, האדם מושך לעצמו את סוג החווייה האישית שהוא מקבל.
אני טסתי מספר פעמים משדה דוב לאילת, ותמיד באתי בגישה חיובית, הבידוק הבטחוני לוקח בדיוק דקה, הנסיעה באוטובוס קצרה, הטיסה נעימה באופן יחסי ואילת בכלל נהדרת. כנראה שמי שמחפש את מה שרע בכל דבר, מוצא אותו בכל פינה.
לגבי עניין מסלולי הטיסה/תמרור עצור/נהלים שונים שמטרידים אותך בכל הקשור להתנהלות הטיסה- אם אתה לא מתמצא בתחום התעופה, אל תתיימר להבין את הסיבות ללמה כן ולמה לא קורים דברים. אני אישית שירתתי בתחום דומה בחיל האוויר, ומי כמוני יודע שלכל חוק ונוהל יש סיבה. העיקר שלא נצטרך לבוא מאוחר מידי ולהמציא נהלים, לאחר שייקרו אסונות חס וחלילה.
טיסה לאילת זה סיפור של שעה מהחיים שלך, דבר שלמזלך או לצערך אתה לא חווה כל יום. אני בטוחה שיש לך דברים יותר קשים בחיים להלין עליהם.
מי ייתן וירבו הנסיעות והחופשות בחיינו 🙂
אסף כבר אמר את זה, אבל אחזור על הדברים: מטוסים ממריאים ונוחתים תמיד אל תוך הרוח. לכן, ככל הנראה, לא ניתן לנחות באילת מצפון לדרום. היציאה לכיוון דרום כנראה נועדה לאפשר פנייה עם הכי פחות הפרעה לתיירים באיזור.
לגבי המטוס הישן והאם הוא מיטלטל יותר באוויר, יש מקום להניח שקיים קשר. סביר להניח, שמערכת הבקרה של מטוס ישן היא פחות זריזה מזו של מטוס מודרני בתיקון חלק לטיסה. בנוסף, העובדה שהמטוס קטן תורמת להיותו יותר רגיש להפרעות חיצוניות, כמו שסירה קטנה מיטלטלת יותר על גלי הים מאוניה ענקית. ואם זה לא די, גם החום במטוס תורם לבחילה.
יוו יובל, איזה מגיבים פוצים חסרי חוש הומור יש לך לפעמים.
אנשים, מה יש לכם, טקסט מצחיק! תוציאו את המטאטא מהתחת!
הפוסט הזה מראה שאתה לא מבין כלום בשום נושא אי פעם בהיסטוריה של היקום ואולי אפילו קצת לפני זה. אפשר להפיל את כל הטיעונים שלך כמו אבני דומינו שלא קיבלו חיסון נגד פוליו.
1. חנייה- מן הסתם רוצים לעודד את הנסיעה בתחבורה הציבורית בישראל! יש לך מטרונית, יש לך רכבת קלה, אז מה מה אם אף אחת מהן לא מגיעה לשדה דב, זה לא אומר שאתה צריך להיות תבוסתן. על רולרבליידס שמעת? נפש בריאה בגוף בריא!
2. בידוק בטחוני- טוב, לזה יש הסבר מאד פשוט, והאמת זה הגיוני. יש גורמים אינטרסנטיים שרוצים לגרום לך לשנוא את תעודת הזהות שלך, כדי שיבוא היום ויבוא איזה פקיד אפור שבימים מחתים טפסים ובלילות צופה במיילי סיירוס ויציע לך לעבור לתעודת זהות ביומטרית, אתה תשנא כל כך את תעודת הזהות שלך ולא תוכל לסרב להצעה. אולי אם היית מבין את הגאוניות שעומדת מאחורי זה, היית מפרגן לה מעט יותר.
3. אולם הקבלה- אפשר לקנות שם פסק זמן וטורטית, תהרוג אותי אם אני אבין מה בן אדם צריך יותר מזה בחיים. מצטער, לא כולנו כנראה באותו מעמד של נוחי דנקר כמוך!
4. אוטובוס- כולכם טסים לאילת, סך הכל עיר קטנה. סיכויים לא רעים שתתקלו אחד בשני בעיר או אפילו במלון, לא הגיוני לעזור לכולם קצת להכיר ולשבור את הקרח? ואיזו דרך טובה יותר יש לעשות את זה מאשר לגרום לכולם לשנוא אויב משותף. זה עובד לביבי, זה יעבוד גם לחברת התעופה.
5. איחורים- מהו בעצם זמן? מה המשמעות של הזמן? תחשוב על זה, אולי תבין שבעצם המטוסים לא מאחרים, אלא אתה הוא זה שנותן לעיכוב שלהם את המשמעות הדיכוטומית של איחור.
6. המטוס- טוב, פה כבר רואים שממש, אבל ממש אין לך שום ידע באווירודינמיקה. בוא נעשה ניסוי. תבנה מנייר מטוס קטן ומטוס גדול ותזרוק את שניהם מהחלון של הדירה שלך. עכשיו אם תבוא חללית של חייזרים, איזה מהם היא תאסוף אליה קודם עם קרן המשיכה שלה? בדיוק! הבנת?
7. מיזוג -זה כבר משהו שמציל חיים. כמו שכשצוללנים יוצאים מצלילה הם צריכים לעבור מתא לחץ להשוות לחצים אחרת הם יתפוצצו לחתיכות (כמו פרה שלא חולבים אותה והיא מתפוצצת), אז ככה גם זה ירידה מהמטוס לחום האילתי (אבל לפחות אין לחות!) צריך להשוות לחצים ולחמם אותך בהדרגה כדי שלא תתפוצץ בירידה מהמטוס.
8. המושב – היית מעדיף קיבוץ או עיר?
9. מסלול הטיסה – זה נראה כמו משהו שהכנסת לכאן רק כדי להגיע למספר עגול ויפה של עשרה סעיפים. הרי ברור לכולם שמטוס לא יכול לנחות מכיוון דרום אם יש רוח צפון מערבית והשמש בכלל שוקעת במערב ולא במזרח, אחרת היו קוראים לזריחה שקיעה ולשקיעה זריחה. ובעצם, לא לא קוראים לשקיעה עריבה? זאת השאלה האמיתית שאתה צריך לשאול את עצמך.
10. בסוף מחכה אילת – זה באמת הדבר היחידי שאני לא יכול להתווכח איתך עליו. מזל שלפחות מאז שיש ערוץ 24 עלו הסיכויים לפגוש שם את אביבית בר זוהר, ליהיא גריניר ופישי הגדול, כך שבכל זאת זה משפר קצת את מעמד העיר.
עזוב, תהנה מהנוף 🙂
יושב כרגע במטוס בשדה דב, לפני המראה לאילת ומזדהה עם כל מילה…
לפחות הפוסט גרם לי לגחך במהלך התהליך…